וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי: (ויקרא כה כג).1
גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי: (בראשית כג ד).2
כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ וְתוֹשָׁבִים כְּכָל אֲבֹתֵינוּ כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ וְאֵין מִקְוֶה: (דברי הימים א כט טו).3
רש"י ויקרא כה כג-כד – אזהרה ללוקח (לקונה)
"והארץ לא תימכר" – ליתן לאו על חזרת שדות לבעלים ביובל, שלא יהא הלוקח כובשָׁהּ. "לצמיתות" – לפסיקה, למכירה פסוקה עולמית. "כי לי הארץ" – אל תרע עינך בה שאינה שלך.4
"ובכל ארץ אחוזתכם" – לרבות בתים ועבד עברי. ודבר זה מפורש בקידושין בפרק ראשון (דף כא א).5 ולפי פשוטו סמוך לפרשה שלאחריו, שהמוכר אחוזתו רשאי לגאלה לאחר שתי שנים או הוא או קרובו, ואין הלוקח יכול לעכב.6
רמב"ן על הפסוק שלנו – אמירה למוכר ולקונה
והארץ לא תימכר לצמיתות – ליתן לאו על חזרת שדות לבעלים ביובל, שלא יהא לוקח כובשה, לשון רש"י. ואם כן למה יזהיר במכירה, והראוי "לא תקנה לצמיתות"!7 ואולי יאמר, לא תימכר לכם לצמיתות, וכן לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד (להלן פסוק מב), אזהרה בלוקח שיוציאנו ביובל כפי פשוטו. ויתכן שיהיה "לא תמכר לצמיתות" לאו במוכר, שלא ימכרנה לחלוטין לומר הריני מוכרה לך לעולמים גם אחרי היובל. ואף על פי שהיובל מפקיעה, הזהיר הכתוב למוכר או לשניהם, שלא יעשו ממכרם לצמיתות. ואם אמרו כן, יעברו בלאו הזה, ולא יועיל להם כי תחזור ביובל. וכך פירשו הרב רבי משה (הלכות שמיטה ויובל פי"א ה"א).8
ספר החינוך מצוה שלט – מכירה לשנים רבות
שלא נמכור שדה בארץ ישראל לצמיתות, שנאמר [ויקרא כה, כג] והארץ לא תמכר לצמיתות. כלומר שלא יתנו ביניהן מוכר ולוקח לעשות ממכרם לצמיתות. ואף על פי שהיובל מפקיעה בעל כרחם, שאי אפשר להם להתנות על זה לפי שהוא כנגד מצות התורה, אף על פי כן אם עשו כן עברו על הלאו הזה, זהו דעת הרמב"ם זכרונו לברכה. מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה [ב"מ ע"ט ע"א] שהמוכר שדהו לששים שנה או יותר, כל זמן שיזכור לו סכום שנים, אינו חוזר ביובל. שאין חוזר ביובל אלא דבר הנמכר סתם או הנמכר לצמיתות … שהתורה אמרה: והארץ לא תמכר לצמיתות, אבל כל זמן שמזכירין ביניהם סכום שנים אין זה צמיתות.9
פירוש אברבנאל על הפסוק שלנו
"והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ". והנה השכל יגזור זה, רוצה לומר שהארץ לא תימכר לצמיתות מבלי חזרת הנחלות לבעליהן ביובל, כיון שלי הארץ ואינה שלכם. ואיך ימכור אדם בית או שדה של אחר? וזהו כי גרים ותושבים אתם עמדי, כלומר: הרי אתם כאורחים בביתי ובארצי ואיך תמכרו אותה.10
ספורנו שמות כג יז-יט פרשת משפטים – בעלייה לרגל בחגים
שלש פעמים בשנה יראה – להודות על החירות, ועל האביב ועל הקציר ועל האסיף, כי ממנו הכל: אל פני האדון … שהוא אדון פני העם הנראים בפרט. ובהראותם לפניו הם כעבד המקביל פני רבו, והוא גם כן אדון הקרקע, כאמרו: "כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי" (ויקרא כה כג), ושלזה ראוי להודות לפניו על האביב הקציר והאסיף ביבול הארץ. ולפיכך: ראשית ביכורי אדמתך תביא וכו'.11
מדרש אגדה (בובר) שמות כג יט פרשת משפטים – כאורח נטה ללון
ראשית בכורי אדמתך – למה? כדי שיהנו הכהנים. עוד, שתדע כי לה' הארץ ומלואה, ולא יגבה לבך שתאמר זה שלי וזה שלי, אין אתה בה כי אם כגר וכאורח נטה ללון.12
ספרא בהר פרשה ג – אתם עמדי, אינכם העיקר
"והארץ לא תמכר לצמיתות" – לחולטנית, "כי לי הארץ" – אל תרע עינך בה, כי גרים ותושבים אתם – אל תעשו עצמכם עיקר.13 וכן הוא אומר: כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו, וכן דוד אומר: כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותיי.14 "אתם עמדי" – דיו לעבד שיהיה כרבו – כשתבוא שלי הרי היא שלכם.15
שמות יט ה פרשת יתרו – כי לי כל הארץ
וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ:16
משך חכמה ויקרא על הפסוק – גם הרב הוא בבחינת גר ותושב
ובזה יתבאר התורת כהנים (פרק ד, ח) על סיום הפסוק "כי גרים ותושבים אתם עמדי" – דיו לעבד שיהיה כרבו. שתמוה, דנראה דדריש שגם הרב הוא גר, והמקרא צווח "כי לי הארץ"! … דהתורה חששה במקדיש שדהו שלא יעלה עליו אחד על הדמים או הגזבר בעצמו … וזה שהמקדיש גואל בעל כורחו דגזבר, ולא יוכל הגזבר להשהות השדה ולפדות הפירות. וזה שאמר "כי גרים אתם עמדי" – שגם לגבוה לא ניתן רשות לכבוש הקרקע ושלא לגאול אם ירצה המקדיש. וזה "אתם עמדי" – שכמו שרשות גבוה בזה בחינת גר, כן אתם. וזה "דיו לעבד שיהא כרבו", שהלוקח שדה אחוזתו לא יהא כוחו עדיף מדין הקדש, אם הקדיש שדה אחוזה.17
פירוש אלשיך על הפסוק – יציאה לגלות
"כי לי הארץ" – כי הלא לא לגמרי נתתיה לכם: כי גרים או תושבים אתם עמדי. שאם לא תזכו, למלכי גוים תינתן כמכורה אליהם, כענין נבוכדנצר ואדום. ואם תזכו – אתם תושבים עמדי כי לא מסרתי אותה לשרים. ועל כן ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ, למען על ידי זכות היותכם גואלים אותה להחזירה לבעליה. כי אם לא תזכו ותינתן לזרים כנבוכדנצר ואדום, גאולה תהיה לארץ ותשוב אלי, שאני הבעל הראשון, וחזרתה לי – לכם הוא.18
מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרק כה פסוק יח – הארץ לא תימכר לצמיתות ותחכה לבניה
"ועשיתם את חוקותי וגו'. והארץ לא תמכר לצמיתות"19 – אמר הקב"ה: כשם שמכרתי את עמי, והחזרתים עוד וקרבתים, שנאמר: "שובו בנים שובבים" (ירמיהו ד יד), וכן כתיב: "חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו" (ישעיה נב ג), כך, לא תמכרו הארץ לחלוטין, שנאמר: "והארץ לא תימכר לצמיתות" (פסוק כג) – למה? "כי לי הארץ – כי גרים ותושבים אתם עמדי" (שם). כי כאשר הלכתם וגליתם בארבע מלכויות הייתי גר עמכם, ועל כן: הארץ לא תמכר לצמיתות, כי חביבה עלי ארץ ישראל שקידשתי אותה מכל שאר ארצות שבעולם. תדע לך כי כשהיתה ארץ ישראל מתחלקה לשבטים, לא היתה עוברת משבט לשבט [אלא נחלקת כל שבט בפני עצמו], ראה כמה דינים דנו בנות צלפחד שלא תעבור הנחלה משבט לשבט, והודה הקב"ה לדבריהם, שנאמר: "כן בנות צלפחד דוברות" (במדבר כז ז), "ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר" (שם לו ט).20 לפיכך, אם לא נמצא לו גואל – יפה. ואם לאו, משלקחה עשה לפניו עד היובל ומוציאה ביובל, שנאמר: "ויצא מעמך הוא ובניו עמו" (פסוק מא).21 אמר הקב"ה לישראל: כך אם אוציא אתכם ואת ארצכם מעבדות לחירות משתקרב הגאולה, שנאמר: "יום נקם בלבי ושנת גאולי באה" (ישעיה סג ד).22
מדרש תנחומא (בובר) פרשת בהר סימן ב – כי ימוך אחיך וחי עמך
א"ל הקב"ה: משה ראה היאך נמכרין לגוים, בשביל שחללו את השביעית. אמר לפניו: רבש"ע, לא כך אמרת: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך"? קיים מה שאמרת … "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך" – כשתמוט ידם לפני נבוכדנצר, כביכול שכינה עמהם, שנאמר: "לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה (ישעיה מג יד). "והחזקת בו" – תפוס בידם, שלא יאבדו בידו. אלא מה "גר ותושב וחי עמך"? אף על פי שהם נעשים גרים ותושבים בבבל, אלא וחי עמך.23
מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן ג – הצדיקים עושים עצמם טפלים
"כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו" (דברי הימים א כט טו). כן הן הצדיקים, הקב"ה עשה אותן עיקר, והן עושין עצמן טפלין. אברהם גידלו הקב"ה, שנאמר: "ואברכך ואגדלה שמך" (בראשית יב ב), וכן: "קום התהלך בארץ" (שם יג יז). והוא אומר לבני חת: "גר ותושב אנכי עמכם" (שם כג ד).24
שבת שלום
מחלקי המים