פרשות השבוע

מים ראשונים: נושא תורה שבכתב מול תורה שבע"פ הוא רחב מיני ים וארוך מיני ארץ (איוב יא ט) וכבר דרשו בו רבים וטובים ולא באנו אלא להאיר אותו קמעא וכדרכנו, בעיקר מנקודת ראותו של המדרש (הוא עצמו תורה שבע"פ).

וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה כְּתָב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת־יִשְׂרָאֵל: (שמות לד כז).¹

אֶכְתָּב־לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ־זָר נֶחְשָׁבוּ: (הושע ח יב).²

שמות רבה מז א – התורה שבע"פ מבדלת את עם ישראל

"כתוב לך את הדברים האלה" (שמות לד כז) – זהו שכתוב: "אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו" (הושע ח יב).³ בשעה שנגלה הקב"ה בסיני ליתן תורה לישראל, אָמַרָהּ למשה על הסדר: מקרא ומשנה תלמוד ואגדה, שנאמר: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה" (שמות כ א)⁴ – אפילו מה שהתלמיד שואל לרב אמר הקב"ה למשה באותה שעה.⁵ מאחר שלמדה מפי הקב"ה, אמר לו: לַמְּדָהּ לישראל. אמר לפניו: רבש"ע, אכתוב אותה להם.⁶ אמר לו: איני מבקש ליתנה להם בכתב, מפני שגלוי לפני שעובדי כוכבים עתידים לשלוט בהם וליטול אותה מהם ויהיו בזויים באומות. אלא, המקרא אני נותן להם במכתב, והמשנה והתלמוד והאגדה אני נותן להם על פה. שאם יבואו עובדי כוכבים וישתעבדו בהם, יהיו מובדלים מהם.⁷ אמר לנביא: אם "אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו". ומה אני עושה להם? נותן את המקרא בכתב, והמשנה והתלמוד והאגדה בעל פה. "כתוב לך" – זה המקרא. "כי על פי הדברים האלה" – זו המשנה והתלמוד שהם מבדילים בין ישראל לבין האומות.⁸

ספרא בחוקותי פרשה ב תחילת פרק ח – שתי תורות

"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה" (ויקרא כו מו" – … "והתורות" – מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל אחד בכתב ואחד בעל פה.⁹

וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (דברים לא יט פרשת וילך).¹⁰

מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון – המאבק בצדוקים ובבייתוסים

בארבעה בתמוז עדא ספר גזרתא. מפני שהיה כתוב ומונח לצדוקים ספר גזרות: אלו שנסקלין ואלו שנשרפין אלו שנהרגין ואלו שנחנקין. וכשהיו יושבין ואדם שואל ומראין לו בספר, אומר להם: מנין שזה חיב סקילה וזה חיב שרפה וזה חיב הרגה וזה חיב חניקה? לא היו יודעין להביא ראיה מן התורה. אמרו להם חכמים הלא כתוב על פי התורה אשר יורוך וגו' מלמד שאין כותבין הלכות בספר. דבר אחר ספר גזרתא שהיו ביתוסין אומרים עין תחת עין שן תחת שן הפיל אדם שן חברו יפיל את שנו סמא עין חברו יסמא את עינו יהו שוים כאחד. ופרשו השמלה לפני זקני העיר דברים ככתבן. וירקה בפניו שתהא רוקקת בפניו. אמרו להם חכמים והלא כתוב התורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. התורה אשר כתבתי והמצוה להורותם. וכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. ולמדה את בני ישראל זה מקרא. שימה בפיהם אלו הלכות. יום שבטלוהו עשאוהו יום טוב.¹¹

פסיקתא רבתי פרשה ה – היכן נמקם את תרגום התורה

ילמדנו רבינו: מהו שיהא המתרגם לקורא בתורה (מהו) שיתרגם ויסתכל בכתב? כך שנו רבותינו: המתרגם אסור להסתכל בכתב ואסור לקורא לתת עיניו חוץ מן התורה, שלא ניתנה תורה אלא בכתב שנאמר: "וכתבתי על הלוחות" (שמות לד א) ואסור למתרגם ליתן עיניו בתורה. אמר רבי יהודה בן פזי: מקרא מלא הוא: "כתוב לך את הדברים האלה" (שמות לד כז) – הרי המקרא שניתן בכתב, "כי על פי הדברים האלה" (שם) – הרי התרגום שניתן על פה.¹²

אמר רבי יהודה ברבי שלום: ביקש משה שתהא המשנה בכתב וצפה הקב"ה שהאומות עתידין לתרגם את התורה ולהיות קוראים בה יוונית¹³ ואומרים: אין הם ישראל.¹⁴ אמר לו הקב"ה: הא משה, עתידין האומות להיות אומרים אנו הם ישראל אנו הם בניו של מקום!¹⁵ וישראל אומרים אנו הם בניו של מקום, ועכשיו המאזניים מעויין.¹⁶ אמר הקב"ה לאומות: מה אתם אומרים שאתם בניי?! איני יודע, אלא מי שמסטירין שלי בידו הוא בני. אמרו לו: ומה הם מסטירין שלך? אמר להם: זו המשנה.¹⁷

תמורה דף יד עמוד ב – כתיבת הלכות ואגדות

רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן: כותבי הלכות כשורף התורה, והלמד מהן – אינו נוטל שכר. דרש ר' יהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש¹⁸: כתוב אחד אומר "כתוב לך את הדברים האלה", וכתוב אחד אומר "כי על פי הדברים האלה", לומר לך, דברים שעל פה – אי אתה רשאי לאומרן בכתב, ושבכתב – אי אתה רשאי לאומרן על פה.¹⁹ ותנא דבי רבי ישמעאל: כתוב לך את הדברים האלה – אלה אתה כותב, אבל אין אתה כותב הלכות! אמרי: דלמא מילתא חדתא שאני.²⁰ דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא, ודרשי הכי: "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קיט קכו). אמרי: מוטב תיעקר תורה, ואל תשתכח תורה מישראל.²¹

שמות רבה מז ג – ברית כרותה לשתי התורות

ר' יהודה בן ר' שמעון אומר: "כתוב לך את הדברים האלה, כי על פי הדברים האלה" – תורה בכתב ותורה בעל פה, "כרתי אתך ברית" – על מנת שתהא קורא בהם כך.²² אבל אם המרת אותם, הוי יודע שאתה מבטל הברית.²³

במדבר רבה יד ד פרשת נשא – אין סוף וקץ לדברי החכמים

דבר אחר: "ויותר מהמה בני הזהר" – א"ר אבא סרונגיא: אם יאמר לך אדם למה לא ניתנו בכתב דברי סופרים כשם שניתנו דברי תורה? אמור לו: לפי שאי אפשר לכתוב כל דבריהם. זהו שכתוב: "ויותר מהמה בני הזהר – מהו "מהמה"? מהומה נכנסת בך אם באת לכתוב דברי סופרים. למה? שאילו באת לכתוב דבריהם, אין קץ וסוף לדבריהם לעשות ספרים. זהו שכתוב: "עשות ספרים הרבה אין קץ".²⁴

מסכת נדרים דף כב עמוד ב – חמישה חומשי תורה וספר יהושע

אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא חטאו ישראל – לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא. מאי טעמא? "כי ברוב חכמה רוב כעס" (קהלת א יח).²⁵

קצות החושן הקדמה – משלנו הוא

וכבר אמרו בגמרא: לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבע"פ, שנאמר: "כי ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ואת ישראל" והוא כריתת ברית והאהבה הנפלאה שנתן לנו תורה שבע"פ במתנה גמורה. וממדבר מתנה כפי הכרעת החכמים. ואמרו בש"ס: תורה רובה בע"פ ומיעוט בכתב, שנאמר: "אכתוב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו". והיינו, דאם היה הכל בכתב מיד ד' עלינו השכיל, אנחנו כמו זר נחשבו. כי מה לשכל האנושי להבין בתורת ד'? אבל בתורה שבע"פ משלנו הוא.²⁶

רשב"ם שמות לד כז פרשת כי תשא – היו עוד כתיבות

כתוב לך את הדברים האלה – האמורים בפרשה זו: "הנני גורש מפניך וגו' ":²⁷

שמות רבה מז ז – בלוחות הראשונים או השניים

"כתוב לך את הדברים האלה" (שמות לד כז)²⁸ – … אמר הקב"ה: נצטערת! חייך אין אתה מפסיד.²⁹ בלוחות הראשונים לא היו אלא עשרת הדברות בלבד, ועכשיו שנצטערת אני נותן לך הלכות מדרשות ואגדות, שנאמר: "כתוב לך את הדברים האלה", … כך אמר לו הקב"ה: כתוב לך תורה נביאים וכתובים שיהיו בכתב. אבל הלכות ומדרש ואגדות והתלמוד יהיו על פה. כיון שידע משה התחיל אומר: "טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ: טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (תהלים קיט עא-עב)".³⁰

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: כיוון שהזכרנו בסוף דברינו את פרשני המקרא, הרי זו עצמה תופעה מופלאה בתולדות המסורת היהודית, מדוע החל מפעל הפירוש למקרא: רס"ג, רש"י, רד"ק, אבן עזרא, רשב"ם, רמב"ן ועוד ועוד, אי שם במאה ה- 10 או 11 ואילך. למה דווקא אז ולא קודם לכן. האם פרשנות המקרא היא גם בכלל 'תורה שבע"פ' שבראשיתה נמסרה בעל פה ורק במרוצת הזמן הועלתה על הכתב (עקב וויכוחים עם הנוצרים או הקראים)?