מועדי ישראל

מים ראשונים: כותרת אחרת אפשרית לדף זה היא: ניתוק הברית, עם או בלי סימן שאלה. האם יש אפשרות שחורבן הבית והגלות הם סוף לברית שבין העם לקב"ה? ברית שהחלה עם האבות, הבטחה לזרע ולארץ, המשכה בירידה למצרים ובגאולה משם (קיום ברית בין הבתרים), חטא העגל, חטא המרגלים, אזהרות משה ותוכחותיו ערב פטירתו, ההתנחלות בארץ, מעלות ומורדות תקופת השופטים, חורבן שילה, מיסוד המלוכה, בניית המקדש וכעת קצו וחורבנו; והיציאה בגלות שהיא חזרה לנקודת המוצא, למקום שממנו התחיל מסעו של אברהם. ראה מסכת פסחים פז ע"ב: "לפיכך הגלה אותם לבבל. משל לאדם שכעס על אשתו, להיכן משגרה – לבית אמה". האם נסגר המעגל וצאצאי אברהם חזרו לנקודת ההתחלה?, האם פסקה הברית, האם נמכר העבד לאדון אחר (והאדון ייקח לו עבד אחר)?

 

וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן: (יחזקאל כ לב).¹

הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר: קוּם וְיָרַדְתָּ בֵּית הַיּוֹצֵר וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבָרָי: וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר וְהִנֵּה הוּא עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאָבְנָיִם: וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת: פ וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמוֹר: הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל: ס רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד: וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ: (ירמיהו יח א-ח).²

 

מסכת סנהדרין דף קה עמוד א – תשובה ניצחת של כנסת ישראל

"מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה נִצַּחַת וגו' " (ירמיהו ח ה), אמר רב: תשובה נִצַּחַת השיבה כנסת ישראל לנביא. אמר להן נביא לישראל: חזרו בתשובה, אבותיכם שחטאו היכן הם? – אמרו להן: ונביאיכם שלא חטאו, היכן הם? שנאמר: "אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו" (זכריה א ה).³ – אמר להן: אבותיכם חזרו והודו, שנאמר: "אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים הֲלוֹא הִשִּׂיגוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיֹּאמְרוּ כַּאֲשֶׁר זָמַם ה' צְבָאוֹת לַעֲשׂוֹת לָנוּ כִּדְרָכֵינוּ וּכְמַעֲלָלֵינוּ כֵּן עָשָׂה אִתָּנוּ" (שם שם ו).⁴

שמואל אמר: באו עשרה בני אדם וישבו לפניו,⁵ אמר להן: חזרו בתשובה. אמרו לו: עבד שמכרו רבו, ואשה שגרשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום? אמר לו הקב"ה לנביא: לך אמור להן: "אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו? הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם" (ישעיהו נ א).⁶ והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב: "דוד עבדי" (שמואל ב ג יח), "נבוכדנצר עבדי" (ירמיהו מג י)?⁷ גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך, לפיכך הקדים הקב"ה וקראו עבדו. עבד שקנה נכסים – עבד למי, נכסים למי?⁸

"וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן: חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם" (יחזקאל כ לב-לג). אמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן.⁹

ספרא בהר פרשה ו פרק ט סימן (ו) – הנמכר לעכו"ם

" … כי אני ה' אלהיכם: את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' " (ויקרא כו א-ב) – כנגד זה הנמכר לעכו"ם (עובד כוכבים ומזלות) הכתוב מדבר. שלא יאמר: הואיל ורבי עובד עכו"ם, אף אני אעבוד עכו"ם; הואיל ורבי מגלה עריות, אף אני אגלה עריות; הואיל ורבי מחלל שבתות, אף אני אחלל את השבתות. תלמוד לומר: "לא תעשו לכם אלילים וכו', את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו" הזהיר כן הכתוב על כל המצות. "אני ה' " – אני נאמן לשלם שכר.¹⁰

ספרא בחוקותי פרשה ב פרק ח – על כורחכם שלא בטובתכם

"והבאתי אותם בארץ אויביהם" (ויקרא כו מא)¹¹ – זו מידה טובה לישראל, שלא יהו ישראל אומרים: הואיל וגלינו לבין אומות העולם, נעשה כמעשיהם. אני איני מניחם, אלא אני מעמיד נביאיי עליהם ומחזרין אותם למוטב תחת כנפיי. מנין?¹² "והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות האדמה, אלא חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם" (יחזקאל כ לב-לג) – על כורחכם שלא בטובתכם ממליך אני מלכותי עליכם.¹³

במדבר רבה ב טז פרשת במדבר – ביד חזקה ובזרוע נטויה של חיבה

אמר רבי חנינא: בלא דעת סבורים מה שהוא אומר: "ואנכי לא אהיה לכם" (הושע א ט), שהוא אומר שאינו הוֹוֶה לכם לאלוֹהַּ. לאו! אלא מהו: "ואנכי לא אהיה לכם"? אף על פי שאתם "לא עמי" שתבקשו להפריש ממני, "אני לא אהיה לכם" – אין דעתי משתווית עמכם אלא בעל כורחכם תהיו עמי.¹⁴ וכן הוא אומר: "והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וגו' " (יחזקאל כ לב). אלא מה אני עושה לכם? "חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם" (שם לג). הא למדת חיבתן של ישראל לפני המקום.¹⁵

איכה רבה פרשה א סימן כג – האמנם אפסו החסד והרחמים ונשתנתה הימין?¹⁶

"הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ"¹⁷ – מהו האפס? אמר ר' ראובן: לשון יוני הוא כמה דאת אמרת: "ואמר אפס" (עמוס ו י).¹⁸ "גמר אומר לדור ודור" – ר' חנינא בר פפא ור' סימון. רבי חנינא אמר: נגמר אותו דבר שדברתה למשה בסיני: "וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" (שמות לג יט). ר' סימון אומר: הא חסילה והא מסכמא, על ידי ירמיה שאמר: "כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה' את החסד ואת הרחמים" (ירמיה טז ה).¹⁹

"השכח חנות אל", השכח חנותו אל: "על פי ה' יחנו" (במדבר ט כ). השכח "כי אל רחום וחנון" (שמות לד ו), "אם קפץ באף רחמיו סלה", אע"ג דהוא כעיס רחמיו קרובים. וציון אמרה: "עזבני ה' ואדני שכחני" (ישעיהו מט יד) … "ואומר חלותי היא שנות ימין עליון", א"ר אלכסנדראי: על ידי שלא חִלִינו פניך בתשובה נשתנית הימין. א"ר שמואל בר' נחמני: נתחללה אותה שבועה שכרת עמנו בחורב ונשתנית הימין.²⁰

איכה רבה פרשה א סימן ג – לא לכאן ולא לכאן

"היתה כאלמנה" (איכה א א), ר' חמא בר עוקבא ורבנן.²¹ ר' חמא בר עוקבא אמר: לאלמנה שהיתה תובעת מזונותיה ולא היתה תובעת כתובתה.²² ורבנן אמרין: למלך שכעס על מטרונה וכתב לה גיטה ועמד וחטפו ממנה. וכל זמן שהיתה מבקשת לינשא לאחר היה אומר לה: היכן גיטיך? וכל זמן שהיתה תובעת מזונותיה היה אומר לה: ולא כבר גרשתיך? כך כל זמן שישראל מבקשים לעבוד עבודת כוכבים,²³ היה אומר להם הקב"ה: "אי זה ספר כריתות אמכם?" (ישעיה נ א). וכל זמן שמבקשים לעשות להם נסים כבתחילה, אומר להם הקב"ה: כבר גרשתי אתכם. זהו שכתוב: "שִׁלַּחְתִּיהָ וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ" (ירמיה ג ח).²⁴

מסכת בבא בתרא דף ס עמוד ב – בדין שנגזור על עצמנו כליה, אבל …

תניא, אמר ר' ישמעאל בן אלישע: מיום שחרב בית המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה; ומיום שפשטה מלכות הרשעה, שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות, ומבטלת ממנו תורה ומצות, ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן, ואמרי לה: לישוע הבן, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו, אלא הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.²⁵

מדרש תהלים (בובר) מזמור לא – גאולת שעה מול גאולת עולמים 

אמר הקב"ה אני הוא שגאלתי אתכם לשעבר, ואני הוא גואלכם להבא, שנאמר: "כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל אל תירא כי גאלתיך" (ישעיה מג א) – "כי גואל אני" אין כתיב, אלא: "גאלתיך", אמרתי דבר ונעשה מעשה. אמר הקב"ה: אני הוא גואלכם שאמרתי שאגאלך כמו שגאלתיך, שנאמר: "כי פדה ה' את יעקב וגאלו" (ירמיה לא י) – "וגואלו" אין כתיב כאן, אלא "וגאלו".²⁶

אמרו ישראל לפני הקב"ה: ולא כבר גאלתנו על ידי משה, ועל ידי יהושע, ועל ידי שופטים ומלכים?! ועתה היינו חוזרין ומשועבדים, והיינו בבושה כאילו לא נגאלנו! אמר להם הקב"ה: לפי שהיתה גאולתכם על ידי בשר ודם, והיו מנהיגיכם על ידי בן אדם, שהיום כאן ומחר בקבר, לפיכך גאולתכם גאולת שעה. אבל להבא, אני גואל אתכם על ידי עצמי שאני חי וקיים, אגאלכם גאולה קיימת לעולמים, שנאמר: "ישראל נושע בה' תשועת עולמים" (ישעיה מה יז). לפיכך: "לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד" (שם).²⁷

רות רבה פתיחתא ג – ייסורים מצרפים ולא חילופין

… באותה שעה אמר הקב"ה: בני סרבנין הן. לכלותן אי אפשר, להחזירן למצרים אי אפשר, להחליפם באומה אחרת איני יכול. אלא מה אעשה להם? הריני מייסרן ביסורים ומצרפן ברעבון. "בימי שפוט השופטים", הדא הוא דכתיב –  "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ".²⁸

שמות רבה לא י פרשת משפטים – ירמיהו מזדעק

"אם כסף תלוה את עמי" (שמות כב כד). זהו שכתוב: "כסף נמאס קראו להם" (ירמיה ו ל) – בשעה שגלו ישראל מירושלים, הוציאו אותם השונאים בקולרים, והיו אומות העולם אומרים: אין הקב"ה חפץ באומה הזו, שנאמר: "כסף נמאס קראו להם" – מה הכסף הזה נִצְרָף ונעשה כלי, ושוב נצרף ונעשה כלי וכן פעמים הרבה, ובאחרונה האדם פורכו בידו ואינו נעשה עוד למלאכה; כך ישראל אין להם תקומה שמאסם הקב"ה, שנאמר: "כסף נמאס קראו להם".²⁹ כיון ששמע ירמיה הדברים הללו, בא לו אצל הקב"ה, א"ל: ריבון העולם, אמת שמאסת את בניך? זהו שכתוב: "המאוס מאסת את יהודה ואם בציון געלה נפשך? מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא?" (ירמיהו יד יט). משל למלך שהיה מכה לאשתו. אמר לו שושבינה: עד מתי אתה מכה אותה? אם לגרשה אתה רוצה, הכה אותה עד שתמות. ואם אין אתה רוצה אותה, למה אתה מכה אותה? א"ל: אפילו כל פלטין שלי חָרֵב, לאשתי איני מגרש. כך אמר ירמיה להקב"ה: אם לגרשנו אתה רוצה, הכה אותנו עד שנמות, שנאמר: "כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד" (איכה ה כב); ואם לאו, "מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא"?³⁰ א"ל הקב"ה: אפילו אני מחריב עולמי, איני מגרש ישראל, שנאמר: "כֹּה אָמַר ה' אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם ה' " (ירמיה לא לו). אלא אמר הקב"ה: אעפ"כ, תנאי התניתי עמהם, שאם יחטאו יהא בית המקדש מתמשכן עליהם, שנאמר: "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם" (ויקרא כו יא) – אל תהי קורא "מִשְׁכָּנִי" אלא "מַשְׁכּוֹנִי".³¹

ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקצב – מלך אסור ברהטים

"מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים" (שיר השירים ז ו). "מלך" – זה מלך מלכי המלכים, ואין אסור אלא שבועה, שנאמר: "וְאָסְרָה אִסָּר" (במדבר ל ד).³² "ברהטים"³³ – אלו האבות שרצו לפני כסוסים ונשבע לאבות, שנאמר: "ולמען הקים אותך היום לו לעם כאשר נשבע לאבותיך" (דברים ט ה). לפיכך איני יכול לעשות לעבור על שבועתו. וכן אתה מוצא כשבקשו לפרוק עולו בימי יחזקאל אמר להם יחזקאל: "העולה על רוחכם היו לא תהיה חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם".³⁴

ספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שו – אל ולא איש

שוב למחר עתידה שתאמר לפניו: ריבונו של עולם, כבר כתבת לאמר: "הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד" (ירמיה ג א). אומר לה: כלום כתבתי אלא "איש", והלא כבר נאמר: "כי אל אנכי ולא איש" (הושע יא ט).³⁵

ספרי במדבר פיסקא קטו "למען תזכרו" – מצוות ציצית

למה מזכירים יציאת מצרים על כל מצוה ומצוה? משל למה הדבר דומה? למלך שנשבה בן אוהבו, וכשפדאו, לא פדאו לשום בן חורין אלא לשום עבד. שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו, יאמר לו: עבדי אתה! כיון שנכנס למדינה, אמר לו: נעול לי סנדליי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ. התחיל הבן ההוא מנתק. הוציא עליו שטר ואמר לו: עבדי אתה. כך, כשפדה הקב"ה את זרע אברהם אוהבו, לא פדאם לשום בנים, אלא לשום עבדים. כשיגזור ולא יהיו מקבלים עליהם, יאמר להם: עבדיי אתם. כיון שיצאו למדבר, התחיל לגזור עליהם מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, כגון: שבת ועריות ציצית ותפילין.³⁶ התחילו ישראל להיות מנתקים. אמר להם: עבדיי אתם, על מנת כן פדיתי אתכם, על מנת שאהיה גוזר ואתם מקיימים.³⁷

"אני ה' אלהיכם" עוד למה נאמר? והלא כבר נאמר: "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" ומה תלמוד לומר: אני ה' אלהיכם עוד?³⁸ כדי שלא יהו ישראל אומרים מפני מה צונו המקום, לא שנעשה וניטול שכר? לא עושים ולא נוטלים שכר.³⁹ כענין שאמרו ישראל ליחזקאל, שנאמר: "יצאו אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני" (יחזקאל כ א), אמרו לו: יחזקאל, עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו? אמר להם: הין. אמרו לו: הואיל ומכרנו המקום לאומות העולם, יצאנו מרשותו. אמר להם: הרי עבד שמכרו רבו על מנת לחזור, שמא יצא חוץ לרשותו? "והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים אשר סביבותינו וכמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם" (יחזקאל כ לב – לג).⁴⁰ לכך נאמר עוד אני ה' אלהיכם.⁴¹

פסיקתא דרב כהנא פרשה יט – אנכי אנכי הוא מנחמכם

כיון שגרמו העונות ונכנסו גוים לירושלם, גזרו שבכל מקום שיהו ישראל בורחים יהו מסגירים אותם. בקשו לברוח לדרום ולא הניחו להם … בקשו לברוח למזרח ולא הניחו להם … בקשו לברוח לצפון ולא הניחו להם … בקשו לברוח למערב ולא הניחו להם … אמר להם הקב"ה: הא אגישתון אפיכון.⁴² אמרו לפניו: ריבון העולמים ולא את הוא שעשיתה? מושלו משל למה הדבר דומה? למלך שנשא למטרונא והיה מצוה אותה ואומר לה: אל תשיחי עם שכינותייך, ולא תשאילי להין ולא תשאלי מהן. פעם אחת הקניטה אותו וטרדה והוציאה מתוך פלטין שלו, והיתה מחזרת על בתי שכינותיה ולא היתה אחת מהן מקבלת אותה. אמר לה המלך: הא אגישת אפך. אמרה לו: אדוני המלך, ולא את הוא שעשית? לא כך היית מצוה עלי ואומר לי אל תשיחי עם שכינותיך ואל תשאילי להן ולא תשאלי מהן … כך אמרו ישראל לפי הקב"ה: ריבון העולמים, ולא את הוא שעשיתה? ולא כך הכתבתה לנו בתורה: "לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך" (דברים ז ג), אילו נסיבנין מינהין או אנסיבינן להין, היידא מנהין הוות מחמא ברא או ברתא קאים על תרעיה ולא הוה מקבל יתיה?⁴³ הוי: כי אתה עשית … אמר הקב"ה: אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא יב).⁴⁴

מדרש זוטא – איכה (בובר) פרשה א – מי יתנך כאח לי

… באותה שעה מתכנסין כל הנביאים והולכים אצל ירושלם לנחמה … וכיון שהיא רואה אותם אומרת להם: לכו לכם … מיד הולכים לפני הקב"ה ואומרים לפניו: ריבונו של עולם אינה מקבלת פיוסין שלנו. אמר להם: אין ראוי שילך, אלא אני בעצמי ואפייסנה מפני שעברתי על הדין. כתבתי בתורה: "לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך" (דברים טו יט), ולישראל קראתי "בני בכורי ישראל" (שמות ד כב), ואמרתי להם הביאו את צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אותו … לפיכך אני ראוי לפיוסה.⁴⁵

מיד הלך הקב"ה אצלה ואומר לה: כעס זה למה? אמרה לפניו: ריבונו של עולם, ולא אכעס שהגליתי לבין אומות העולם, וקללתני קללות רעות ונעשה פני כשולי קדרה, ובכל זאת קדשתי את שמך הגדול! אמר לה: כנגד זכות שעשית, כך יש לך חובה. וזה שכעסתי עליך: כתבתי בתורה: "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ יא), ואת כתבת: "אב ואם הקלו בך" (יחזקאל כב ז). כתבתי בתורה: "שופך דם האדם" (בראשית ט ו), ואת כתבת: "אנשי רכיל היו בך למען שפוך דם" (יחזקאל כב ט). כתבתי בתורה: "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב" (שמות כ יב), ואת כתבת: "אָלֹה וכחש ורצוֹח וגנוֹב ונאוֹף" (הושע ד ב), אמרה לפניו: ריבונו של עולם, כיון שהגליתני לבין אומות העולם, בדין הוא שלא אשמור שבת, וקיימתי מצותיך. אמר לה: בתי, הגיע זמנך ליגָאֵל.⁴⁶

 

שנזכה לגאולה השלימה, לנחמת ציון ובניין ירושלים

מחלקי המים

מים אחרונים: עם "סגירת הגיליון" מצאנו עוד מדרש שיש לשבצו "אי שם" בין המדרשים לעיל:

אליהו רבה (איש שלום) פרשה כט

בית ישראל, אני כפרתן בכל מקומות מושבותיהם, גסות [רוח היתה] בהן ובה גלו מארצם. שאלו את יחזקאל בן בוזי הכהן: כהן שקנה עבד מהו שיאכל בתרומה? אמר להן: אוכל. – מכרו רבו לאחרים מהו שיאכל בתרומה? אמר להן: אין אוכל. אמרו לו: אף אנו שהיינו בעירו ובביתו ובהיכלו עבדנוהו, עכשיו שגלינו לבין אומות העולם, נהיה כגוים כמשפחות הארצות וגו' (יחזקאל כ לב). אמר להן: כשמשוברין עצמותיכם ומנוקרין עיניכם ודם פיכם בא לארץ, אתם ממליכים מלכותו עליכם. שכך קיבלתם לו מתחילה, "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד ז), והוא ממליך מלכותו עליכם, שנאמר: "וה' האמירך היום לעם" (דברים כו יח), "העולה על רוחכם היו לא יהיה" (יחזקאל כ לב). ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, אם נאמר היה, למה נאמר לא יהיה, ואם נאמר לא יהיה, למה נאמר "היה"? אלא כשאתם אומרים, נהיה כגוים כמשפחות הארצות, לא תהיה, כשאתם אומרים, לא יבוא נבוכדנצר לארץ, היה.⁴⁷