פרשות השבוע

מים ראשונים: זכינו כבר לדון ארבע פעמים בעשרת הדברות בכללותן, בדברינו עשרת הדברות חמש כנגד חמש, בדף עשרת הדברות בסידור וכן למה לא התחילה התורה בעשרת הדברות. ראה גם דברינו עשרת הדברות בפרשת קדושים. כמו כן זכינו כבר לדון באופן פרטני בדיבר הראשון פתח באנכי, בדיבר השני לא יהיה לך אלהים אחרים, בדיבר השישי לא תרצח, בדיבר השמיני לא תגנוב ובדיבר העשירי לא תחמוד. והפעם נדרוש בדיבר השלישי לא תשא. ובעזרת הנותן ליעף כוח והחונן לאדם דעת, נזכה להשלים עשרת הדברות כולם, אחד לאחד.¹

 

לֹא תִשָּׂא אֶת־שֵׁם־ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר־יִשָּׂא אֶת־שְׁמוֹ לַשָּׁוְא: (שמות כ ז).²

וְלֹא־תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת־שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה' : (ויקרא פרק יט יב).³

 

אבן עזרא שמות כ א הפירוש הארוך – מפריד בין דברות ראשונים ואחרונים

יש שאלות קשות בפרשה הזאת …. אמרו רבים, כי השנים הדברים לבדם אמר השם.⁴ ועדותם, שכתוב בדבור ראשון, אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב), ובשניה, כי אנכי ה' אלהיך אל קנא (שמות כ ה). ובשלישי כתוב את השם ה' אלהיך (שמות כ ז), גם את אשר ישא את שמו לשוא (שם), ולא אמר "שמי". וברביעי "כי ששת ימים עשה ה' וגו' על כן ברך ה' " (שמות כ יא), ובחמישי אמר "אשר ה' אלהיך נותן לך" (שמות כ יב) … והנה אנחנו קראנו זו הפרשה, שהיא פרשת וישמע יתרו, ראשונה, ופרשת ואתחנן שניה. והנה ראינו, כי מתחילת אנכי ועד סוף, את אשר ישא את שמו לשוא (שמות כ ז), אין שנוי בין שתי הפרשיות. ומתחילת זכור עד סוף עשרת הדברים, שנוי בכל מקום.⁵

רס"ג על הפסוק – לבטלה

לא תשא – לא תשבע לשוא, לבטלה.⁶

רש"י על הפסוק – להבל

לשוא – חינם, להבל.⁷ ואיזהו שבועת שוא? נשבע לשנות את הידוע, על עמוד של אבן שהוא של זהב.⁸

רמב"ן שמות פרק כ פסוק ז – הרחבה על דרך הפשט

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא – כבר נתפרש זה הכתוב בדברי רבותינו (שבועות כא א) שהוא אוסר להישבע בשם הנכבד לריק, כגון הנשבע על הידוע לאדם לשנותו או לקיימו, על עמוד של שיש שהוא של זהב או שהוא של שיש, והוא עומד לפניהם ומכירים בו. ועל דרך הפשט יאסור עוד שלא ישא על שפתיו השם הנכבד על חנם, כלשון: "לא תשא שמע שוא" (להלן כג א), "ובל אשא את שמותם על שפתי" (תהלים טז ד), כי הדבור יקרא כן בעבור שישא בו קול.⁹ … ובאמת שגם זה אסור, ונקרא בלשון חכמים מוציא שם שמים לבטלה (תמורה ג ב).¹⁰

וסִדֵר זו המצוה אחר אזהרת עבודה זרה, כי כאשר ראוי ליראה את ה' הגדול והנורא שלא לתת כבודו לאחר, כן ראוי לתת כבוד לשמו. והנושא אותו לשוא, מחללו. כענין שכתוב: "ולא תשבעו בשמי לשקר וחיללת את שם אלהיך" (ויקרא יט יב).¹¹ וכמו שהחמיר בעבודה זרה וכתב העונש כי הוא אל קנא פוקד עון אבות על בנים, כן כתב בזה העונש כי לא ינקה אותו. ואמר בלשון הזה, ולא אמר כי יפקוד עליו, בעבור שאינו אצל הנשבעים עבירה גמורה ויחשוב שראוי למחול לו, אמר כי לא ינקה כל הנוגע. ודבר רבי אברהם על הכתוב הזה כהוגן.¹²

פירוש חזקוני על הפסוק – אל תרגיל את עצמך

לא תשא את שם – מאחר שלא ראית שום תמונה, אין יכולת לישבע רק בשמו. ואעפ"כ, לא תשא לשוא כי לא ינקה. אבל הגוזל והחומס יכול לנקות עצמו – זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון. לשוא, לחנם כתרגומו.¹³ אל תרגיל עצמך לישא את שמו בחינם, אפילו באמת, שמתוך הרגילות תבוא לישא את שמו לשקר ואז לא תנקה. כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא ולשקר.¹⁴

רבי בחיי בן אשר שמות כ ז – עבירה המאריכה את הגלות

ורבים חושבים כי הנושא ה' יתברך לשוא לא עבר עבירה גדולה, ואני אראה לו כי הוא קשה מכל לאוין הבאים אחריו. כי הרוצח והנואף שהם עברות קשות לא יוכל לרצוח ולנאוף בכל עת שירצה כי יפחד. ואשר הרגיל עצמו להישבע לשוא ישבע ביום אחד כמה שבועות בלא מספר. ומרוב רגילותם לפני הדבור יקדימו השבועה והוא להם לשון צחות. ואילו לא היה בישראל רק עבירה זו תספיק להאריך הגלות ולהוסיף מכה על מכותינו. ואני אראה להם שגעונם, כי הרוצח אם רצח אויבו מלא תאותו ונקמתו, וכן הנואף לשעתו, והגונב להנאתו לשעתו, ועד שקר להרצח או להנקם. אבל הנשבע לשקר מחלל ה' יתברך בפרהסיא בלא הנאה שיש לו.¹⁵

מסכת שבועות דף כא עמוד א – שינוי הידוע לכל אדם

מיתיבי: אי זו היא שבועת שוא? נשבע לשנות את הידוע לאדם,¹⁶ שבועת שקר – נשבע להחליף!¹⁷ אימא: נשבע ומחליף. כי אתא רבין א"ר ירמיה א"ר אבהו א"ר יוחנן: אכלתי ולא אכלתי – שקר, ואזהרתיה מ"לא תשבעו בשמי לשקר". אוֹכַל ולא אוֹכַל עובר ב"לא יחל דברו". ואי זו היא שבועת שוא? נשבע לשנות את הידוע לאדם.¹⁸

מסכת שבועות דף לח עמוד ב – לא ינקה

תנו רבנן: שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה.¹⁹ אומרים לו: הוי יודע, שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה, וכאן נאמר לא ינקה.²⁰ וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו, שנאמר: "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך" (קהלת ה ה), ואין בשרו אלא קרובו, שנאמר: "ומבשרך לא תתעלם" (ישעיהו.²¹

מסכת ברכות דף לג עמוד א – על ברכה שלא כהוגן

רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: כל המברך ברכה שאינה צריכה – עובר משום: לא תשא!²²

רמב"ם הלכות שבועות פרק א – הגדרה להלכה

ארבעה מיני שבועות הן: שבועת ביטוי ושבועת שוא ושבועת הפקדון ושבועת העדות²³ … שבועת שוא נחלקת לארבע מחלוקות:

האחת, שנשבע על דבר הידוע שאין כן … כגון שנשבע על האיש שהוא אשה, ועל האשה שהוא איש, ועל עמוד של שיש שהוא של זהב, וכן כל כיוצא בזה.²⁴

השניה, שנשבע על דבר ידוע שאין בו ספק לאדם שהוא כן, כגון שנשבע על השמים שהוא שמים, ועל האבן זו שהיא אבן, ועל השנים שהם שנים וכן כל כיוצא בזה, שזה הדבר אין בו ספק לאדם שלם כדי לצדק הדבר בשבועה.

שלישית, שנשבע לבטל את המצוה, כיצד כגון שנשבע שלא יתעטף בציצית, שלא ילבש תפילין, ושלא ישב בסוכה בחג הסוכות, ולא יאכל מצה בלילי הפסח, או שיתענה בשבתות ובימים טובים וכן כל כיוצא בזה.

רביעית, שנשבע על דבר שאין כח בו לעשות, כיצד כגון שנשבע שלא יישן שלשה ימים לילה ויום רצופים, או שלא יטעום כלום שבעה ימים רצופים וכן כל כיוצא בזה.

כל הנשבע שבועת שוא מארבע שבועות אלו עובר בלא תעשה שנאמר: "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. ואם היה מזיד לוקה ואם היה שוגג פטור מכלום.²⁵

ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמ (פסיקתא רבתי פסקא כב עשרת הדברות)

ר' זעירא מייתי לה מן הדא: לא תשא, אם בשבועת שוא הכתוב מדבר, הרי כבר אמור ולא תשבעו בשמי לשקר. ומה תלמוד לומר לא תשא? שלא תקבל עליך שררה ואין אתה ראוי לשררה. אמר רבי אבהו: אני נקראתי קדוש ואתה נקראת קדוש, הא אם אין בך כל המדות שיש בי, לא תקבל עליך שררה.²⁶

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו גמרא גיטין לה ע"א הסיפור בגינו נמנען בבית דין להשביע אישה אלמנה: "מעשה באדם אחד בשני בצורת שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה, והניחתו בכד של קמח, ואפאתו בפת ונתנתו לעני, לימים בא בעל הדינר ואמר לה: הבי לי דינרי, אמרה ליה: יהנה סם המות באחד מבניה של אותה אשה אם נהניתי מדינרך כלום! אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת אחד מבניה, וכששמעו חכמים בדבר אמרו: מה מי שנשבע באמת – כך, הנשבע על שקר – על אחת כמה וכמה".