למה לא התחילה התורה בעשרת הדברות

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מס' דבחדש יתרו פרשה ה ד"ה אנכי ה'

"אנכי ה' אלהיך" – מפני מה לא נאמרו עשרת הדברות בתחילת התורה? משלו משל, למה הדבר דומה? לאחד שנכנס במדינה, אמר להם: אמלוך עליכם. אמרו לו: כלום עשית לנו טובה שתמלוך עלינו? מה עשה? בנה להם את החומה, הכניס להם את המים, עשה להם מלחמות. אמר להם: אמלוך עליכם. אמרו לו: הן והן. כך, המקום הוציא את ישראל ממצרים, קרע להם את הים, הוריד להם את המן, העלה להם את הבאר, הגיז להם את השלו, עשה להם מלחמת עמלק. אמר להם: אמלוך עליכם. אמרו לו: הן והן.1

שיר השירים רבה ב ב

תני רבי שמעון בר יוחאי: בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין? לבן מלך שעמד מחוליו. אמר לו פדגוגו (למלך): ילך בנך לאיסכולי. אמר לו המלך: עדיין לא בא בני בזיוו שנשתנה מחוליו, אלא יתעדן ויתענג בני  כשלשה חדשים במאכל ובמשתה ואח"כ ילך לאיסכולי. כך, בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו  בהן בעלי מומין משעבוד טיט ולבנים. אמרו לו מלאכי השרת: הרי השעה, תן להם את התורה.2  אמר להם הקב"ה: עדיין לא בא זיותן של בני משעבוד טיט ולבנים. אלא יתעדנו בני עד ג' חדשים בבאר ומן ושלו ואח"כ אתן להם התורה. ואימתי? בחדש השלישי.3

השגות הרמב"ן לספר המצוות מצות לא תעשה ה

והטוב בעיני בזה העניין כולו שנמנה אנכי ה' אלהיך מצווה כמאמר הרב.4 ויש לי ראיה בזה מדברי חכמים אמרו במכילתא (יתרו פ' בחדש) מפני מה לא נאמרו עשרת הדברות מתחילת התורה? משלו משל למה הדבר דומה לאחד שנכנס למדינה אמר להם אמלוך עליכם …5 אמרו לו הן והן. רבי אומר להודיע שבחן שלישראל שבמעמד כולן לפני הר סיני לקבל את התורה, השוו כולן לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה. וקבלת המלכות הזה שקבלו בסיני הוא באמת מדיבור "אנכי".6

שיר השירים רבה פרשה א ב (כט)

ר' ינאי אמר: לא הייתה התורה צריכה להידרש אלא מהחדש הזה לכם. ומפני מה גילה הקב"ה לישראל מה ביום ראשון ומה ביום שני עד יום ששי? בזכות שאמרו: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כ ז). מיד גילה להם. ר' ברכיה אמר: כתיב: "ויגד לכם את בריתו אשר ציוה אתכם לעשות עשרת הדברים" (דברים ד יג). "ויגד לכם את בריתו" – את ספר בראשית שהוא תחילת ברייתו של עולם. "אשר ציוה אתכם לעשות עשרת הדברים" – אלו עשרת הדברות: עשרה למקרא ועשרה לתלמוד.7

שיר השירים רבה א ה (טז)

ר' אליעזר אומר: משל למלך שהיה  לו מרתף של יין. בא אחד אורח ראשון מזג לו את הכוס ונתן לו. ובא השני ומזג לו את הכוס ונתן לו. כיון שבא בנו של מלך נתן לו המרתף כולו. כך, אדם הראשון נצטווה על שבע מצות8 … נח  נתווסף לו אבר מן החי … אברהם נצטוה על המילה. יצחק חנכה  לשמונה ימים. יעקב על גיד הנשה … יהודה על היבמה … ישראל, אכל (על כל) מצוות עשה ומצוות לא תעשה.9

מדרש תנאים לדברים פרק יז פסוק ג

"אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי" (ירמיהו ט ה). "אשר לא צויתי" – בתורה. "ולא דברתי" – בעשרת הדברות. "ולא עלתה על לבי" – שיקריב אדם את בנו על גבי המזבח.10

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה כג: "עקילס הגר שאל את ר' אליעזר, אמר לו הואיל וחביבה היא מילה לפני הקב"ה מפני מה לא ניתנה בעשרת הדברות? אמר לו: קודם עשרת הדברות ניתנה דכתיב ושמרתם את בריתי (שמות יט ה) זו ברית שבת וברית מילה, מטרונית שאלה את רבי יוסי בר רבי חלפתא, אמרה לו אם חביבה מילה לפני הקב"ה מפני מה לא ניתנה בעשרת הדברות, אמר לה כבר ניתנה וגרך אשר בשעריך זה הגר שהוא משמר את השבת בברית כישראל". ובמקבילה אגדת בראשית (בובר) פרק יז: שאל אגריפס המלך את ר' אליעזר הגדול אמר לו ואם חביבה מילה לפני הקב"ה, למה לא כתובה במתן תורה עם עשרת הדברות …

עדכון אחרון: 18/12/2016

הערות שוליים

  1. למרות שאין מקשים על המדרש ובפרט אין שואלים על שאלתו שאיננה אלא מבוא ופתיחה לרעיון שהוא רוצה להגיד, בכל זאת נשאל: מה כוונת השואל? מה ה"הוה אמינא"? שספר התורה יהיה ספר חוקים בלבד, ללא סיפורי האבות וללא יציאת מצרים? או שמא מדובר רק על סדר הדברים. התורה, אומר הדרשן, יכולה הייתה להתחיל במצוות ובחוקים, שהרי זה העיקר, ובהמשך ואגב המצוות להזכיר את החלק הסיפורי, לא לבטלו לחלוטין. אגב "זכר ליציאת מצרים" שמוזכר ומושרש בכל כך הרבה מצוות אפשר לספר את סיפור גלות וגאולת מצרים, אגב מצוות מילה את אברהם וכו'. הדעת נוטה לאפשרות השנייה, משום שאנו בספר שמות, לא בספר בראשית (הקורא חושב ודאי כבר על ההשוואה של מדרש זה עם רש"י הפותח את התורה: "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם"). ראה חלק הנמשל שבמדרש המתחיל במילים: "כך, המקום הוציא את ישראל ממצרים, קרע להם את הים וכו'" ממנו נראה שהדרשן אכן מתמקד בספר שמות. ולכן איננו דוחה את החלק הסיפורי רק מציע שהתורה, כשמה כן היא, תפתח במצוות והלכות. אולי כמו שהתינוקות מתחילים ללמוד בספר ויקרא ולא במעשה בראשית (פסיקתא דרב כהנא ו "יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים"). כך או כך, מה תשובת הדרשן לשאלתו? שקבלת התורה והאמונה מותנית בטובות שיעשה לנו הקב"ה? שהקב"ה חייב להצדיק את מלכותו עלינו ורק אח"כ נאמין בו?
  2. אותם המלאכים שאח"כ מתנגדים לנתינת התורה לבשר ודם, ראה מסכת שבת פח ע"ב (או שמא מלאכים אחרים היו?). במקומות רבים המלאכים מוצגים כתמונת ראי של המבט האנושי כאנטיתזה לבני האדם.
  3. מדרש זה אפשר שאיננו כלל ממין הנושא בו פתחנו ואפשר שכן. הוא אינו מעלה את השאלה שהתורה, או ספר שמות, יתחילו בעשרת הדברות, אלא שניתן לפחות לקצר את הזמן ובעקבותיו אולי גם את החלק הסיפורי של התורה (וספר שמות) ולהגיע בקו ישר וקצר לעיקר. וכמו שהקב"ה אומר למשה בתחילת שליחותו "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה" ומה לנו ולכל הסיפורים שבדרך. הצד השווה בשני המדרשים שראינו עד כה הוא שמסקנתם היא שאי אפשר לקפוץ מיציאת מצרים מיד למתן תורה. ומעין זה גם בתחילת פרשת בשלח "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" (אלא ששם מתעוררת בעיה אחרת, איפה מתן תורה בכלל ואכמ"ל). אי אפשר לקצר את תהליך הגאולה וגם לא לקצר בסיפור עליו. ועדיין הכל מדובר בספר שמות. ואילו שאלת המכילתא נראה שהיא רחבה יותר: "מפני מה לא נאמרו עשרת הדברות בתחילת התורה?"
  4. בהשגותיו למצוות עשה א של ספר המצוות לרמב"ם היא: "המצווה הראשונה היא הציווי אשר צוונו בהאמנת האלוהות" מביא הרמב"ן את דברי בעל הלכות גדולות שחולק על הרמב"ם וסבור ש"אנכי ה' אלהיך" איננה מצווה כי: "אין מנין תרי"ג מצוות אלא גזירותיו יתעלה שגזר עלינו לעשות או מנענו שלא לעשות. אבל האמונה במציאותו ... הוא העיקר והשורש שממנו נולדו המצוות, לא ימנה בחשבונן". ושם מודה הרמב"ן שיש בדעה זו טעם - "יש לו פנים", אבל מציין שדעתו הוא, תבואר בהמשך. והנה היא כאן ובה הרמב"ן בפירוש כדעת הרמב"ם ש"אנכי ה' אלהיך" היא מצווה מכלל רמ"ח מצוות עשה. ומה הראיה שלו?
  5.  כאן מביא הרמב"ן את המדרש הראשון בו פתחנו, ראה לעיל. ובהמשך דבריו הוא מביא שם (וכן בהשגותיו למצוות עשה א שהזכרנו בהערה הקודמת) מכילתא נוספת: "משל למלך שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזירות, אמר להם לאו, כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם גזירות, שאם מלכותי אינכם מקבלים גזירותי האיך אתם מקיימין. כך אמר המקום לישראל אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך, אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם במצרים. אמרו לו הן, כשקבלתם מלכותי קבלו גזרותי". גם מדרש זה חשוב לענייננו. על שניהם מסתמך הרמב"ן בנימוקו להכריע כדעת הרמב"ם (הרב) ש"אנכי ה' אלהיך" היא מצוות עשה.
  6. בסיום דבריו מביא הרמב"ן את דברי רבי בגמרא "השוו כולן בלב אחד לקבל מלכות שמים" ומסיים "וקבלת המלכות הוא באמת מדיבור אנכי" (ודווקא על זה ניתן להקשות ואכמ"ל). אך אותנו מעניינת דווקא האסמכתא שלו ממדרש מכילתא "שלנו" וממדרש מכילתא הנוסף שהבאנו בהערה הקודמת. מדרשים אלה מראים שיש מהלך מכין לפני עשרת הדברות. יש תהליך שבו העם מכין את עצמו למעמד הר סיני, תהליך שהוא הכרחי בפרט למי שמונה את "אנכי ה' אלהיך" כמצוות עשה. ישנה הכרה ואמונה מכינים: קריעת ים סוף (ויאמינו העם ובמשה עבדו"), ירידת המן (מצוות במרה שעוד נגיע אליהן) ואפילו הבאר והשלו. לכן לא התחילה התורה בעשרת הדברות. על מנת שהדברה הראשונה תהיה אחת מתרי"ג מצוות. שיהיה למי לצוות ולמי לדבר.
  7. ממדרש זה לקח רש"י את פתיחתו הידועה לפסוק הראשון בספר בראשית (ואת התשובה, את "החצי השני", מבראשית רבה א ב, ראה דברינו רש"י הראשון על התורה בפרשת בראשית). מדרש זה יוצר משולש של: בריאת העולם (בריתו – ברייתו), פרשת החודש (מצוות שנצטוו במצרים, ראשונות כעם) ומעמד הר סיני (עשרת הדברות). כולם טוענים לכתר "תחילת התורה" והם צבת בצבתיים עשויים. אם נראה את התורה כספר חוקים ומצוות, אזי פרשת החודש קודמת לעשרת הדברות ולאחריה גם מצוות שנצטוו במרה ראה דברינו מצוות שנצטוו במרה בפרשת בשלח. אבל בני ישראל לא נעצרו במצוות החודש ובמצוות שנצטוו במרה. הם המשיכו למעמד הר סיני, לעשרת הדברות. ובזכות זה אפשר ללכת אחורה לבריתו וברייתו של עולם ולגלות להם את סוד הבריאה. ראה פירוש רמב"ן על בראשית א א כשהוא מתדיין עם רש"י שם: "כי צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא שהוא שורש האמונה". (רמב"ן לשיטתו שרק כך אפשר למנות את "אנכי ה' אלהיך" כמצוות עשה, ראה הערותינו 4-6 לעיל). וההפך, על מנת שתהיה קבלת התורה שלימה יש צורך בהכנות, יש צורך בתהליך הדרגתי, יש צורך בספר בראשית שהוא ספר הישר, ספרם של "ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים" (עבודה זרה כה ע"א).
  8. בבראשית רבה טז ו: "שש מצוות" ונח קבל את המצווה השביעית אבר מן החי. ובתנחומא (להלן) לאדם מצווה אחת ולנח עוד שש.
  9. ואם רוצים להמשיך את התהליך המדורג הזה, אפשר להוסיף כמובן את כל המצוות שבפרשת בא: פסח, תפילין, בכורות וכו' (תשע מצוות עשה ואחת עשרה מצוות לא תעשה, ראה ספר החינוך) ומצוות שנצטוו במרה שכבר הזכרנו (ראה מסכת סנהדרין דף נו ע"ב: "עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן: דינין ושבת וכיבוד אב") וגם סדר בתי הדין שיעץ יתרו למשה. ואז בא מעמד הר סיני. לא רק מצד האמונה המקדימה למצוות, אלא גם במצוות עצמן יש תהליך מדורג. ראה מדרש תנחומא בפרשתנו סימן ג (תנחומא בובר סימן ב): "לריח שמניך טובים - אמר ר' ינאי:: ... הראשונים - ריח מצות נתת להם, לאדם נתת מצוה אחת, לנח ולבניו שש מצות. אבל אנו כשבאנו לסיני כאדם שהוא מערה מפי חבית כך אתה מערה עלינו את המצות - שמן  תורק שמך". וכן הוא בשיר השירים רבה א כ וראה שם הסיפור על ר' עקיבא: "האבן הזו דומה להר סיני וזה שישב עליה דומה לארון הברית". וכבר הרחבנו בנושא זה בדברינו חדשים גם ישנים בשיר השירים, שבת המועד פסח.
  10. מה היא חלוקה זו ל"תורה", "עשרת הדברות" ו"לא עלתה על לבי". מה הן שלוש קטגוריות אלה? על השתיים הראשונות דרשנו בדברינו עשרת הדברות בסידור בפרשה זו בשנה האחרת. כללים ועיקרים מול שאר המצוות, להדגיש או לא להדגיש (טענת המינים, ראה שם) - פרשת משפטים הבאה לאחר עשרת הדברות. אבל מה הוא "לא עלתה על לבי"? מה היא קטגוריה נוספת זו? דברים מושכלים ובסיסיים כל כך שהאדם מצופה להבינם מעצמו אפילו עוד לפני המצוות השכליות שבעשרת הדברות! והיכן הם נמצאים? בספר בראשית – בסיפור העקידה! לא תקריב קרבן אדם או לפני לא תרצח! "כי גרים הייתם בארץ מצרים" לפני "וגרך אשר בשעריך". ספר בראשית וסיפור גלות מצרים לפני עשרת הדברות. ראה במדרש תנאים שם שעניין זה קשור גם לתרגום התורה לתלמי המלך.  וכן ראה ילקוט שמעוני תורה פרשת שופטים רמז תתקז.