לא תגנוב

מים ראשונים: זכינו כבר לדון שלוש פעמים בעשרת הדברות בכללותן, בדברינו עשרת הדברות חמש כנגד חמש, עשרת הדברות בסידור וכן למה לא התחילה התורה בעשרת הדברות. וכמו כן זכינו כבר לדון באופן פרטני בדיבר הראשון פתח באנכי, בשני לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, בדיבר השלישי לא תשא, בדיבר השישי לא תרצח ובדיבר העשירי לא תחמוד. והפעם נדרוש בדיבר השמיני לא תגנוב. ובעזרת הנותן ליעף כוח והחונן לאדם דעת, נזכה להשלים עשרת הדברות כולן אחת לאחת.1

לא תגנוב: (שמות כ יב).2

כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי: (בראשית ל לג).3

רש"י שמות פרק כ

לא תגנוב – בגונב נפשות הכתוב מדבר. לא תגנובו (ויקרא יט יא) – בגונב ממון. או אינו אלא זה בגונב ממון, ולהלן בגונב נפשות? אמרת דבר הלמד מענינו – מה לא תרצח, לא תנאף, מְדַבֵּר בדבר שחייבין עליהם מיתת בית דין, אף לא תגנוב דבר שחייב עליו מיתת בית דין.4

מסכת סנהדרין פו א

תנו רבנן: לא תגנוב – בגונב נפשות הכתוב מדבר. אתה אומר בגונב נפשות, או אינו אלא בגונב ממון? אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מעניינו, במה הכתוב מדבר – בנפשות, אף כאן – בנפשות". תניא אידך: לא תגנבו (ויקרא יט יא) – בגונב ממון הכתוב מדבר. אתה אומר בגונב ממון, או אינו אלא בגונב נפשות? אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו. במה הכתוב מדבר – בממון, אף כאן – בממון.5

רמב"ן שמות פרק כ

לא תרצח. לא תנאף. לא תגנוב – אמר: הנה צויתיך להודות שאני בורא את הכל בלב ובמעשה, ולכבד האבות בעבור שהם משתתפים ביצירה, אם כן הישמר פן תחבל מעשה ידי ותשפוך דם האדם אשר בראתי לכבודי ולהודות לי בכל אלה. ולא תנאף אשת רעך, כי תחבל ענין כבוד האבות לכפור באמת ולהודות בשקר … ואחר כן הזהיר לא תגנוב נפש, כי הוא כמו כן גורם כזאת. וכן סדר המצות בחומרן ועונשן כך הוא, אחר ע"ז שפיכות דמים, ואחרי כן גילוי עריות ואחר כך הזהיר גנבת נפש ועדות שקר וגזל. ומי שלא יחמוד לא יזיק לעולם לחברו.6

אבן עזרא שמות פרק כ פסוק יב

לא תגנוב משמע גנבה קחת ממון בסתר. ויש גנב שהוא בן מות, כמו גונב נפש מישראל, בין שהוא נער קטן או נלעג לשון. והגנבה בממון, בין בפניו בין שלא בפניו, או שרימהו בחשבון, או במידה, או במשקל. וזאת המלה גם היא כוללת מי שיגנוב לב אחר כאשר עשה אבשלום.7

אברבנאל דברים פרק ה

ואמנם החמשה האחרים שהיו בלוח השני שהם לא תרצח. לא תנאף. לא תגנוב. ולא תענה. ולא תחמוד, נמצא שהם כוללים הדברים ההכרחיים לאדם בבחינת חיותו והתקיימו במדינה. והוא שצריך שישמור את חברו שלא יזיקהו דבר בגופו וזהו לא תרצח … נכלל בלאו הזה המלבין פני חברו ברבים … וגם נכלל בו לדעת חז"ל בפרק לא יחפור כל המצר ויורד לאומנתו ומונע פרנסתו. ואין צריך לומר הגורם נזק לגופו בהלשינו אותו בסתר ובגלוי על ידי כותים על ידי לסטים. וכיוצא בכל זה בכלל לא תרצח.8

וצריך גם כן לאדם עם חברו שישמור ממונו ונכסיו שלא יזיקהו בהם. וזהו לא תגנוב כפי פשט הכתוב. עם היות שחז"ל דרשוהו בסנהדרין פרק א' אזהרה לגונב נפשות. ובכלל הלאו הזה גנבות הדעת והונאת דברים והעול במידה במשקל ובמשורה.9

אברבנאל דברים פרק כג

… אמנם בגנבה וגזילה ורציחה, הזהיר בכלל לאחים ולנכרים באומרו לא תרצח ולא תגנוב, לפי שהם דברים בלתי ראויים מפאת עצמם ולכן ישתתפו בהם האחים והנכרים.10

תוספתא מסכת שבועות (צוקרמאנדל) פרק ג

חנניא בן כינאי אומר: "וכיחש בעמיתו" – אין אדם כיחש בעמיתו, עד שכופר בעיקר. פעם אחת שבת ר' ראובן בטבריא ומצאו פולוסיפות אחד, אמר לו: איזה הוא שנאוי בעולם? אמר לו: זה הכופר במי שבראו. אמר לו: היאך? אמר לו: כבד את אביך ואת אמך – לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה ברעך עד שקר ולא תחמוד. הא אין אדם כופר בדבר עד שכופר בעיקר. ואין אדם הולך לדבר עבירה אלא א"כ כפר במי שציוה עליה.11

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים – מסכתא דנזיקין פרשה ב

"ורצע אדוניו את אוזנו במרצע" – … היה רבן יוחנן בן זכאי אומרה כמין חומר: אוזן ששמעה לא תגנוב, והלך וגנב, היא תרצע מכל אבריו.12

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) מעין החכמה עמוד 307

… מיד פירש הקב"ה עליו זיו כבודו ואמר למשה: השב להם תשובה.13 אמר להם משה רבינו: כתיב בתורה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים שמא נשתעבדתם במצרים ויצאתם בני חורין שאתם צריכין לתורה? כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים שמא ע"ז יש בתוככם שאתם צריכין לתורה? כתיב לא תשא שמא משא ומתן יש ביניכם שאתם צריכין לתורה לענין שבועה? כתיב זכור את יום השבת לקדשו … כתיב כבד את אביך ואת אמך … כתיב לא תרצח, שמא שפיכות דמים יש ביניכם שאתם צריכין לתורה? כתיב לא תנאף, שמא נשים יש ביניכם שאתם צריכין לתורה? כתיב לא תגנוב שמא ממונות יש ברקיע שאתם צריכין לתורה?14

כתר יונתן שמות כ יב

לא תגנוב – עמי בני ישׂראל לא תהיו גנבים ולא חברים ולא שותפים עִם גנבים ולא יראה בעדתם [בכנסיותיהם] של ישׁראל עִם גנבים. שלא יקומו בניכם מִן אחריכם וילמדו גם הם להיות עִם גנבים. כי בעוון גניבה רעב יוצא על העולם.15

ספרא קדושים פרשה ב

בן בג בג אומר לא תגנוב את שלך מאחר הגנב, שלא תֵּרָאֶה גונב.16

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראה ויקרא רבה כב ו מה יותר קשה לא תגנוב או כחש בה'. חילול ה' בשל התנהגות מבישה או עבודה זרה. העמד מדרש זה מול הוויכוח של ר' ראובן עם הפילוסוף בתוספתא לעיל.

עדכון אחרון: 06/02/2017

הערות שוליים

  1. מהמילה "עשרת" משמע שדברות הוא לשון זכר וביחיד "דיבר" או "דיבור" ולא "דברה". והמילה "דברות" אינה הוכחה שהרי יש לנו מקל – מקלות, שולחן – שולחנות, אשד – אשדות, שהן כולם לשון זכר. בתורה כתוב "עשרת הדברים" (דברים ד יג, י יד, שמות לד כח) ולשון חז"ל הוא "עשרת הדברות". ראה הסבר בערך עשרת הדברות באנציקלופדיה המקראית. אנו נשתדל להיצמד למונח דיבר ביחיד ואם ניגרר בטעות אחר לשון העם 'דברה', יסולח לנו.
  2. איסור גניבה או גזילה, וכן עושק והונאה הקרובים, מוזכר פעמים רבות בתורה, מלבד החזרה על עשרת הדברות בפרשת ואתחנן: "לֹא תִּרְצָח ס וְלֹא תִּנְאָף ס וְלֹא תִּגְנֹב ס וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא" (דברים ה טז, עם וא"ו החיבור!): בפרשת משפטים הסמוכה: וגונב איש ומכרו, כי יגנוב איש שור או שה, דין גנב במחתרת ועוד. ובפרשת קדושים לא תגנובו (ראה דברינו עשרת הדברות בפרשת קדושים), ובספר דברים פרשת כי תצא: "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ". וכאן יש מקום לעצור ולשאול את הילדים: איזה חומש לא מנינו כאן והאם הם יודעים אזכורים של גניבה בחומש זה? חזרה לפרשתנו ולדיבר: לא תגנוב, את עצמנו אנו שואלים: מהו המיוחד בדיבר זה שבעשרת הדברות? האם זה הכלל ממנו נגזרים בהמשך התורה האיסורים הפרטניים שציינו (ואחרים), או שמא גם בהוראה זו: לא תגנוב, יש גדרי הלכה איסור והנהגה למעשה?
  3. מקווים שהילדים מצאו את ספר בראשית. כך יעקב ללבן בתחילת היפרדותם וכך גם בסוף פרשת ויצא כאשר הם נפרדים סופית: "טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה" (בראשית לא לט). רחל לעומת זאת גונבת את התרפים של אביה ועל עצם בריחת יעקב קובעת התורה שהיא גניבת לב (בראשית לא כ). יוסף בנו של יעקב אומר לשר המשקים: "כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר" (בראשית מ טו), ואחי יוסף טוענים כנגדו בקל וחומר: "הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב" (שם מד ח). במקומות רבים, לפני מתן תורה, מוזכרת הגניבה כדבר שלילי, יותר, בכמות, מהאיסורים האחרים: רציחה, נאיפה, חימוד. ללמדך, שאיסור "לא תגנוב", במשמעותו המוסרית הבסיסית, כמצווה שכלית ומושכלת, כבר היה ידוע ומוכר בתורה ובאומות העולם. אלא שכאן נקבע ונחקק על לוחות הברית והפך למצוות האל. מכאן ואילך, מי שחוטא בו, חוטא לא רק כלפי האדם וסדרי החברה, אלא גם כלפי שמיא.
  4. וכן מפרש רש"י גם על הפסוק "לא תגנובו" שבפרשת קדושים: "לא תגנבו - אזהרה לגונב ממון, אבל לא תגנוב (שמות כ יג) שבעשרת הדברות, אזהרה לגונב נפשות. דבר הלמד מענינו, דבר שחייבין עליו מיתת בית דין". ובעל הטורים מוסיף ומחשב ש"לא תגנוב" הוא בגימטרייה "גונב נפש" (יש הפרש של אחד אבל אצל בעלי הגימטרייה אין הפרש של 1 מעכב). התהפך סדר פרשיות התורה. כאילו ש"לא תגנוב" של עשרת הדברות בספר שמות בא לאחר "לא תגנובו" של ספר ויקרא פרשת קדושים. שם, בספר ויקרא, למדנו איסור גניבה הכללי, אז מה בא "לא תגנוב" של עשרת הדברות ללמדנו? – איסור גניבת נפש. כיצד ייתכן היפוך סדר ועניין זה?
  5. גם הגמרא וגם רש"י שראינו לעיל מקורם במכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ח: "לא תגנוב למה נאמר? לפי שהוא אומר: וגונב איש ומכרו (שמות כא טז) - עונש שמענו, אזהרה מנין? תלמוד לומר: לא תגנוב, הרי זה אזהרה לגונב נפש. אתה אומר לגונב נפש, או אינו אלא אזהרה לגונב ממון? כשהוא אומר: לא תגנובו (ויקרא יט יא), הרי אזהרה לגונב ממון. הא מה תלמוד לומר: לא תגנוב? בגונב נפשות הכתוב מדבר". מה שקובע הוא ההקשר הענייני. שני הלאווים הראשונים של חמשת הדברות האחרונות הם בדיני נפשות ועונשם מיתה: לא תרצח. ולאחריו איסור ניאוף שגם במהותו מושווה פעמים רבות לנטילת נפש. לפיכך גם "לא תגנוב" הוא בהכרח בענייני נפשות. ראה בגמרא סנהדרין שם את שיטת ר' יוחנן שהאזהרה לגניבת נפש מקורה באיסור "לא ימכרו ממכרת עבד" (ויקרא כה מב) שבד"כ מי שגונב אדם עושה זאת על מנת למכור אותו לעבדות.
  6. העמדת לא תגנוב שבעשרת הדברות על גניבת נפש (ילדים לממכרת עבדים) וקישורה עם לא תרצח ולא תנאף, ולמעלה יותר לעבודה זרה, איננה רק בשל עונש המיתה שהתורה גוזרת עליהם, אלא בעצם מהות הדבר וחומרת המעשה, לצד העונש. הסיום הוא אמנם בלא תחמוד שהוא כבר עניין שבלב וביצר ולא במעשה, וגם לא תענה ברעך עד שקר אין עונשו במיתה רק במלקות, אבל עדיין לא תגנוב חייב להיות גניבת נפש ורק כך הוא מתחבר לדברות החמורות שקדמו לו, כולל, כך נראה מדברי הרמב"ן עדות שקר. רמב"ן משלים את דברי המכילתא, הגמרא ורש"י.
  7. ראה איך למשל ספורנו מנסה לגשר בין משמעות הפשט של לא תגנוב ובין דרשות חז"ל הנ"ל: "לא תגנוב. בכלל גנבה גנבת נפשות וגנבת ממון וגנבת דעת הבריות, אף על פי שעיקר האזהרה על גנבת נפשות, דבר הלמד מענינו, כמו שלמדוהו ז"ל". אבל לאבן עזרא אין שום ספק באשר למשמעות הכללית והפשטנית של "לא תגנוב", וכפי שמצופה מדיבור של עשרת הדברות, שלאחריו יבוא הפירוט (בפרשת משפטים) של כל סוגי העושק והגניבה. לא תגנוב – הוא מנפש ועד לב. וכן הוא גם בהקדמתו לעשרת הדברות, בפירושו לפסוק הראשון של פרק כ בפרשתנו: " ... לא תגנוב והוא בממון ... וטעם לא תגנוב - לב גם ממון". ראה שם איך דווקא לא תגנוב של ממון מסתדר טוב יותר בסדר הדברות. וזה מחזירנו לדברים שכתבנו על עשרת הדברות בכללותן, ראה מים ראשונים לעיל.
  8. הרי לך דוגמא קלאסית של חז"ל עצמם, איך הם רואים בדברת לא תרצח שבעשרת הדברות, צו כללי ממנו נגזרים מאוחר יותר דיני דינים ופרטי פרטים שכולם כלולים ב"לא תרצח". אפילו מניעת פרנסה וחיות שיכולנו בקלות לייחס ללא תגנוב או לא תחמוד.
  9. אברבנאל רואה גם הוא את ההקשר של "משולש הדברות": לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב וכו', אך לא בעונש, אלא בהקשר "המדיני". הוא מביא שם את דברי רש"י ולאחריהם את דברי אבן עזרא, ומה שמכריע אצלו הוא הראייה הרחבה של חמשת הדברות השניות שהם "כוללים הדברים ההכרחיים לאדם בבחינת חיותו והתקיימו במדינה". ולפיכך, כשם שחז"ל עצמם הרחיבו את לא תרצח עד כדי הלבנת פנים ויורד לאומנותו ומונע פרנסת חברו, כך בהכרח יש להרחיב את לא תגנוב לגניבת דעת ודברים ובוודאי לרמאות ונונאה בחיי המסחר. ראה גם דבריו בהקדמה לעשרת הדברות: "ולא תגנוב כולל כל המשפטים התלויים בממון ומשפטי השומרים והשותפים והאריסים ועולת המדות והמשקולות והשכנים וחלוקת הקרקעות ודיני הונאה וגזל וריבית ושכר שכיר ודומיהם שכולם הם להוציא ממון חבירו בדרך בלתי ראוי". לא תגנוב הוא מבוא ברור לפרשת משפטים הסמוכה. וחזר על כך אברבנאל בדברים הבאים: "ובדבור לא תגנוב כלל ג"כ מצות רבות. כי הנה שם גנב יאמר פעמים על הגונב נפש מאחיו כדבריהם ז"ל. ויאמר ג"כ על הלוקח ממונו של חבירו שלא מדעתו כמ"ש אם במחתרת ימצא הגנב. ויאמר על הגזל והעושק באשר הוא לקיחת נכסי האדם שלא ברצונו. ולזה נאמר בתשומת יד או גזל או עשק את עמיתו, שהכל קרא תשומת יד שהיא הגנבה. ויאמר ג"כ שם גנבה על ההונאה והמרמה כמו ויגנוב יעקב את לב לבן ואלי דבר יגונב. וגם הונאת דברים תקרא גנבה מאותו צד ובחינה. וכפי השמושים האלה, נכללו בדבור לא תגנוב הגונב נפש, והגונב ממון או כלים, והגזל והעושק. ומצות לא תונו איש את אחיו. ומדבר שקר תרחק וכל דבר גנבות וגנבת הדעת. ומצות לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה וכל שאר המצות שזכרתי למעלה".
  10. האוניברסאליות של חמשת הדברות האחרונות, שהן בין אדם לחברו ו"בלתי ראויים מפאת עצמם", מביאה, בעצם האיסור והמהות, אם לא בעונש, להרחבתם הפשוטה על כל בני האדם באשר נבראו בצלם אלהים. ותעיד על כך הלשון הפשוטה: לא תרצח ... לא תגנוב!
  11. לא צריכה להיות סתירה בין הגישה האומרת שמתן תורה הוא שנותן לציווים האוניברסאליים תוקף חזק מעצם ציווי הקב"ה עליהם במעמד סיני, כמסופר בוויכוח של ר' ראובן עם הפילוסוף בטבריה. ר' ראובן מחבר את הדיבר החמישי כבד את אביך ואת אמך, הסוגר את חמש הדברות הראשונות, עם חמש הדברות השניות שמוצגות פעמים רבות כקבוצה של בן אדם לחברו בניגוד לחמש הראשונות שהן בן אדם למקום (כיבוד אב ואם נחשב לכבוד שמים). ר' ראובן שובר הפרדה זו ויוצר רצף. הומניזם לבד איננו מספק וחמש הדברות השניות קשורות לראשונות. מאידך, שלא נאמר חו"ח שמרגע שקבלו הצווים האוניברסאליים תוקף אלהי, הם אבדו את תוקפם הכללי וחלים מעתה רק על בני ברית. לדין ועונש – כן. לאיסור – לא. ועדיין מוזמן כל דולה מים לאזן ולפשר בין התוספתא של תקופת חז"ל ובין החשיבה המודרנית של אברבנאל. כך או כך, ראה ויקרא רבה ב י על האבות שקיימו את התורה עוד טרם נתינתה בסיני: " ... לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד - עד שלא נתנה תורה להם והם עשו אותה מאליהן. לפיכך אהבם הקב"ה אהבה גמורה והשוה את שמם לשמו הגדול. עליהם הוא אומר (תהלים קיט) אשרי תמימי דרך וגו' ". ראה דברינו קיימו האבות את התורה בפרשת תולדות
  12. אין צורך להפליג לפרשני המקרא ולהעמידם כנגד גישת חז"ל. אותה מכילתא שפתחנו בה, דרך דברי רש"י והגמרא בסנהדרין, הקובעת ש"לא תגנוב" הוא בגניבת נפשות, באה כאן ודורשת בגנות עבד עברי, שנמכר עקב שגנב ממון ולא היה לו לשלם, וכעת הוא בוחר בהמשך חיי עבדות ולא מוכן להשתחרר. מסבירה המכילתא מדוע הוא ראוי לרציעה. מה האיסור החמור שעליו עבר העבד הנרצע? "לא תגנוב". משמע שגם על פי המכילתא, אין פסוק יוצא מידי פשוטו ואין הדרשה לעניין אזהרה לגונב נפשות עוקרת את הפסוק ממשמעותו הפשוטה והכוללת של איסור על גניבה מכל סוג שהוא. ובלשון המלבי"ם על הפסוק בעשרת הדברות: "שהגם שעיקרו על גניבת נפשות, כולל כל עניני גניבה". ראה איך פרשנים כמו חזקוני (שמות כא ו) מתקנים את נוסח רש"י, שמביא מכילתא זו בפרשת העבד במשפטים, שצריך לצטט את "לא תגנובו" במקום "לא תגנוב". שהרי עפ"י חז"ל לא תגנוב הוא בגניבת נפש. אבל רבים אחרים, דוגמת ר' אליהו מזרחי ממפרשי רש"י מייתרים הגהה זו ואומרים: "אוזן ששמעה בסיני לא תגנוב (כ, יג) והלך וגנב תרצע. במכילתא. ואף על גב דהאי קרא בגונב נפשות אמור, ולא בגונב ממון, כדאיתא במכילתא והביאה גם רש"י ז"ל, יש לומר דהכי קאמר: אוזן ששמעה בסיני לא תגנוב בדרך כללות, שנכללה בו גם אזהרת לא תגנובו (ויקרא יט, יא), דמיירי בממון, שהרי כל התורה כלה נכללת בעשרת הדברות ... והאומרים שצריך לגרוס לא תגנובו במקום לא תגנוב, טועים הם".
  13. מדרש זה הוא פיתוח מאוחר של המדרש בגמרא שבת פח ע"ב על משה שעלה למרום לקבל את התורה והמלאכים התנגדו והקב"ה אומר לו: "החזיר להן תשובה! - אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. - אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה". והתשובה הידועה של משה שאין המלאכים צריכים את התורה המכילה מצוות ליצורי אנוש, בשר ודם.
  14. במקור במסכת שבת כתוב בקטע אחרון זה: "שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם?" שלוש העברות הקשות שדינם מיתה, כמכילתא בה פתחנו, בנשימה אחת ואילו כאן כל אחת לחוד ולא תגנוב הוא גניבת ממון, למרות שיכל משה אולי גם לומר: שמא נפשות יש לכם שאתם גונבים נפש?
  15. בניגוד לתרגום אונקלוס המתרגם בד"כ את התורה במדויק מילה במילה, תרגום יונתן (שנקרא בדפוסים מסוימים גם תרגום ארץ ישראל או תרגום ירושלמי) מרחיב ומבאר ומכיל במקרים רבים קטעי אגדה שלמים. ראה ספרו של פרופ' אביגדור שנאן: תרגום ואגדה בו, הוצאת מאגנס, ירושלים, תשנ"ב. ההרחבה כאן היא למהות הכללית של לא תגנוב, כולל ההשלכות החינוכיות והחברתיות במלואן. ראה באופן דומה על איסור לא תרצח באוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תנ: "דבור ששי: לא תרצח, אל תתחבר לרוצחים, התרחק מחבורתם שלא ילמדו בניך מעשה רצחנות. ובעון רציחה חרב בא לעולם". ראה דברינו לא תרצח.
  16. אל תגנוב גם דבר שהוא שלך ואתה מחזיר מהגנב שבעצם אינך גונב, רק נראה כגונב! ("הגונב מהגנב פטור" הוא רק לעניין תשלומי כפל). ובגמרא בבא מציעא סב א גם הגונב על מנת רק להרגיז את חברו ומתכוון להחזיר וגם הגונב ומוכן לשלם את תשלומי הכפל. ראה ירושלמי סנהדרין פרק ח הלכה ג שמחבר את כל המקרים האלה. גניבה היא גניבה היא גניבה. ואם מותר לסיים במילתא דבדיחותא: מעשה באבא שקיבל פתק מהמורה שבנו גנב עיפרון של ילד אחר בכיתה. קורא האבא לבנו ונוזף בו: מה זה! מה זה שאתה גונב עפרונות מחברים שלך בבית הספר?! מה הבעיה שלך? חסר לך עפרונות? אני אביא לך מהמשרד כמה עפרונות שתרצה ... ואולי אין זו מילתא דבדיחותא כלל.