פרשות השבוע

מים ראשונים: כבר נדרשנו בעקיפין לנושא הערבות בין אדם לחברו במספר מקומות: בדברינו היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בפרשת ויגש, הוכח תוכיח את עמיתך בפרשת קדושים, או נצחת או נצחתי בפרשת יתרו ועוד. הפעם נדון בנושא במישרין ואם נכפול ונחזור על מקצת הדברים, הרי "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (חגיגה ג ע"א) ו"דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר" (ירושלמי ראש השנה פרק ג הלכה ה).

וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: (ויקרא כו לז).¹

 

ספרא בחוקותי פרשה ב פרק ז – מקור הערבות

"וכשלו איש באחיו" – אינו אומר איש באחיו אלא איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה.²

מסכת שבועות לט ע"א – גבולות הערבות  

כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו … וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו ומכל העולם כולו.³ וכל עבירות שבתורה מכל העולם לא? והכתיב: "וכשלו איש באחיו" – איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה!⁴ התם שיש בידם למחות ולא מיחו.⁵

במדבר רבה י ה פרשת נשא – אחריות "הגדולים"

"דבר אל בני ישראל" – אלו הנודרים בנזיר, "ואמרת אליהם" – להזהיר בית דין על כך, שלא יניחו לנזיר לעבור על נזירותו. שאם יראו שירצה לבטל נזירותו, יכופו אותו כדי לקיים דבריו. ללמדך, שהגדולים מוזהרים ע"י הקטנים והם נענשים על ידיהם אם לא יוכיחו אותם. וכן הוא אומר: "וכשלו איש באחיו" – איש בעוון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה.⁶

המאירי סנהדרין מד ע"א – ברית הר גריזים והר עיבל

דייני ישראל וחכמיהם ומנהיגיהם, צריכים הם לפשפש תמיד ולחזר ולחקור על מעשה בני עירם. ואין להם התנצלות כשיעשו הראוי על הנגלה הבא לידם,⁷ אלא צריכים לחקור ולרגל אחר הנסתרות כפי יכולתם. וכל שמתרשלים בכך, הרי הכל נענשים בנסתריהם של חוטאים, שכל ישראל נעשו ערבים זה לזה משקבלו עליהם ברכות וקללות בגריזים ועיבל כמו שהתבאר בסוטה.⁸

רש"י ראש השנה כט ע"א – ביציאת חובת המצוות  

אף על פי שיצא מוציא – שהרי כל ישראל ערבין זה בזה למצות.⁹

רבי בחיי בן אשר ויקרא כו לז – אחד לקה וכולם מרגישים ונענשים¹⁰

"וכשלו איש באחיו". דרשו רז"ל: (סנהדרין כז ב) בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה לזה. וכן אמר משה: "כל איש ישראל" (דברים כט ט) – כל ישראל נתפסים בעון איש אחד. וכן אתה מוצא בעכן שהוא החוטא וכל ישראל נתפשים בחטאו, שנאמר: "חטא ישראל וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם" (יהושע ז יא), חטא היחיד תלאו על כל ישראל.¹¹ ומזה אמרו בשיר השירים רבה (ו יז, ו יא): "אל גינת אגוז ירדתי", למה נמשלו ישראל לאגוז? מה אגוז אתה נוטל אחד מן הכרי כולם מדרדרין ומתגלגלין זה אחר זה, כך ישראל – לָקָה אחד מהם כולם מרגישין, שנאמר: "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" (במדבר טז כב).¹²

ויקרא רבה פרשה ד סימן ו – אתה מציף עלינו את הספינה

תני חזקיה: "שה פזורה ישראל" (ירמיה נ יז).¹³ נמשלו ישראל לשה. מה שה הזה [אם] לוקה על ראשו או באחד מאבריו – כל אבריו מרגישים; כך הן ישראל, אחד מהן חוטא וכולן מרגישים: "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?" (במדבר טז כב).¹⁴ תני ר' שמעון בן יוחי: משל לבני אדם שהיו נתונים בספינה, ונטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: למה את עושה כן? אמר להם: מה איכפת לכם? לא תחתי אני קודח?! אמרו לו: מפני שאתה מציף עלינו את הספינה.¹⁵

כך אמר איוב: "ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי" (איוב יט ד). אמרו לו חבריו: "כי יוסיף על חטאתו פשע, בינינו יספוק" (איוב לד לז) – בינותינו אתה מספק עונותיך.¹⁶

רבי בחיי בן אשר שמות ל לד – מעשה קטורת הסמים

"נטף ושחלת וחלבנה". נטף הוא צרי … והוא בושם חשוב מאד, שכן אסרו רז"ל בפרק במה מדליקין להדליק ממנו, ואמרו: (שבת נה ב) אין מדליקין בצרי, והטעם למעלתו וחשיבותו גזרה שמא יסתפק ממנו. וחלבנה ריחה רע, ואעפ"כ הכניסה הכתוב בכלל הבשמים החשובים, ובא לרמוז שאין לנו להקל ברשעים פושעי ישראל שלא יהיו בכלל תעניותינו ותפילותינו, וכמו שאמר רז"ל: (כריתות ו ב) כל אגודה שאין בה מפושעי ישראל אינה אגודה. ובאור זה כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים, שאם לא כן הצדיקים נתפשים עליהם מפני הערבות, שהרי כל ישראל ערבים זה לזה. ומטעם זה נצטוינו במצות לולב ליקח ד' מינים באגודה אחת ולתת ערבה שאין לה טעם וריח, רמז לרשעי ישראל שאין להם תורה ומצות, בכלל האתרוג שיש בו טעם וריח, ובכלל הלולב שיש בו אוכל, וההדס שיש בו ריח, ואנו מרצים להקב"ה בכולם כאחד.¹⁷

משיבת נפש ויקרא פרק ה ¹⁸ – כוחו של הציבור

עוד הערה, שלא ידיח לב מלך או נשיא או רב על גדולתו למעלתו, כי [לא] לכבודו נפסק עליו כי אם לכבוד הציבור, שנאמר: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם". ופירש"י שכל אשר אני מדבר אליך אינו אלא בשבילם, ומביא ראיה מן: "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וכו' ".¹⁹ גם יש ראייה מפרשה זו, שהרי כהן המשיח הוא הגדול שבכולם ואם חוטא, פמליא של הקב"ה קיים. וכשהציבור חוטאים נסתלק הקדושה, כמו שפירש"י שלא נאמר בקרבנות פרוכת הקודש.²⁰ אכן רש"י מביא ראיה מ"ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם" (דברים ב טו),²¹ להורות שמשה רבינו בעצמו הודיע לישראל שכל גדולתו בשבילם ולא בוש, ועל זה נאמר: "והאיש משה עניו מאד". וראה גודל החשיבות הציבור שהקב"ה סילק התורה וארון הקודש מפני כבוד הציבור, שהרי הכהנים כשמברכין ברכת כהנים פונים פניהם לציבור ואחוריהם לארון הקודש.²² ונראה לומר הטעם באשר כל ישראל ערבים זה בזה כן כל ישראל זכאין זה מזה, ולא ימלט שכל תרי"ג מצות מקיימים בכל יום [בלי סיוע] מן הציבור, זה לומד וזה מלמד, זה מדקדק בציצית וזה בתפילין, זה בצדקה וזה בגמילות חסדים וכו' והבן. וזה שאמר קרח: "כולם קדושים".²³

 

כל ישראל ערבים זה לזה.²⁴

שבת שלום

חזק חזק ונתחזק²⁵

מחלקי המים

מים אחרונים: ועדיין לא הזכרנו ערבויות כמו דין עגלה ערופה (ראו דברינו בנושא זה בפרשת שופטים), פרשת פילגש בגבעה (ראו דברינו בין סדום לפילגש בגבעה בפרשת וירא) והמזבח שבנו בני גד וראובן ביהושע פרק כב (עליו דנו בקצרה בדברינו שבטי עבר הירדן המזרחי – 2 ויש עוד לדון בו בהרחבה בהזדמנות).