קטורת הסמים

מים ראשונים: כבר הקדשנו דף למזבח הזהב שייעודו העיקרי הוא הקטרת הקטורת, בפרשת תצוה, כולל מיקומו הכפול, הן בתוך המשכן ובהיכל והן במקרא, בסוף פרשת תצוה לאחר השלמת כל כלי המקדש וקידוש אהרון ובניו. הפעם נתמקד בקטורת עצמה. ואם נכפול ונחזור על דברים הלא כבר אמרו חכמים: "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (חגיגה ג ע"א).

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה: וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ: וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם: וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַה': אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו: (שמות ל לד-לח).1

וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת: וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: (שמות מ כו-כז).2

וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: (ויקרא י א).3

וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת: וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת: (ויקרא טז יב-יג).4

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף: וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת  הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: (במדבר יז יא-יג).5

וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (שמואל א ב כח).6

תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב: (תהלים קמא ב).7

 

משנת רבי אליעזר פרשה יב8

גדולה היא התפילה, שהקישה הכתוב לקטורת. בוא וראה מה הקטורת חביבה, שציוונו הקב"ה לעשות לשלושה עשר מיני קרבנות מזבח אחד, ולקטורת מזבח בפני עצמה. חביבה היא הקטורת, שעל בטילתה נענש אחז, שנאמר: "גם סגרו דלתות האולם וקטורת לא הקטירו" (דברי הימי ב כט ז).9 חביבה היא הקטורת, שארבע עשרה קרבנות ישראל מקריבין ביום הכפורים, ואין כהן גדול שואל צרכו אלא בשעת הקטרת, שנאמר: "ונתן את הקטורת על האש לפני ה' ".10 מניין שבאותה שעה היה מתפלל? שנאמר: "תכון תפילתי קטורת לפניך". מפני מה הקטורת חביבה כל כך? שאינה באה על חטא. שכל הקרבנות יש להן במה יתלו,11 אבל הקטורת אינה באה על חטא. לפיכך אין היחיד מתנדב קטורת, חוץ מקרבן נשיאים, שהיה לפי שעה.12

ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קמג

אין מוקדם לתמיד של שחר אלא קטורת, ואין מאוחר אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ופסח בערבי פסחים.13

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יז פסוק ה

"ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך וכו' " (שמות יז ה) – זה אחד משלשה דברים שהיו ישראל מתרעמין ואומרים של פורענות הוא. ואילו הן: מטה וארון וקטורת. קטורת זו, אמרו של פורענות היא. היא הרגה את נדב ואביהוא. לסוף ידעו שהיא של ברכה: "ויתן את הקטורת ויכפר על העם" (במדבר יז יב).14

מסכת יומא פרק ג משנה יא

ואלו לגנאי: של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים, של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת, הגרוס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד, בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר: "זכר צדיק לברכה" ועל אלו נאמר: "ושם רשעים ירקב" (משלי י').15

מסכת יומא דף לח עמוד א

"של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת". תנו רבנן:16 בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ולא רצו ללמד. שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן. של הללו מתמר ועולה כמקל, של הללו מפציע לכאן ולכאן.17 וכששמעו חכמים בדבר אמרו: כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו, שנאמר: "כל פעל ה' למענהו" (משלי טז ד) וחזרו בית אבטינס למקומן.18 שלחו להם חכמים ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו. בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה, והיום עשרים וארבעה. רבי יהודה אומר: בכל יום עשרים וארבעה והיום ארבעים ושמונה. אמרו להם חכמים: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו: יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, אמרו: שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן, וילך ויעבוד עבודה זרה בכך. ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח:19 מעולם לא יצאת כלה מבושמת מבתיהן, וכשנושאין אשה ממקום אחר מתנין עמה שלא תתבסם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבסמין,20 לקיים מה שנאמר: "והייתם נקים מה' ומישראל" (במדבר לב כא).21

תניא, אמר רבי ישמעאל: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ומצאתי אחד מבני בניהם, אמרתי לו: אבותיך בקשו להרבות כבודן, ורצו למעט כבוד המקום – עכשיו כבוד מקום במקומו, ומיעט כבודם.22

אמר רבי עקיבא:23 סח לי רבי ישמעאל בן לוגא: פעם אחת יצאתי אני ואחד מבני בניהם לשדה ללקט עשבים, וראיתי שבכה ושחק. אמרתי לו: מפני מה בכית? אמר לי: כבוד אבותי נזכרתי. ומפני מה שחקת? אמר לי: שעתיד הקב"ה להחזירה לנו. ומפני מה נזכרת? אמר לי: מעלה עשן כנגדי.24 – הראהו לי! – אמר לי: שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם. אמר רבי יוחנן בן נורי: פעם אחת מצאתי זקן אחד ומגילת סממנין בידו, אמרתי לו: מאין אתה? אמר לי: מבית אבטינס אני. ומה בידך? אמר לי: מגילת סממנין. – הראהו לי! – אמר לי: כל זמן שבית אבא היו קיימין – לא היו מוסרין אותו לכל אדם, ועכשיו – הרי הוא לך והיזהר בה. וכשבאתי וסחתי דברי לפני רבי עקיבא אמר לי: מעתה אסור לספר בגנותן של אלו. מכאן אמר בן עזאי: בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך. אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא.25

מדרש תנחומא פרשת תצוה סימן טו

"ועשית מזבח מקטר קטורת" – זהו שאומר הכתוב: "שמן וקטורת ישמח לב" (משלי כז ט). הכתוב הזה מדבר בהקב"ה ובישראל. כיצד? בשעה שהיה כהן גדול נוטל את הקטורת באותה מחתה ביום הכפורים ונכנס לפני ולפנים בבית קדש הקדשים, שכן כתיב: "ולקח מלא המחתה גחלי אש" (ויקרא טז יב) – מה כתיב שם: "ונתן את הקטורת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטורת". מהו " וְכִסָּה"? לשון מחילה הוא, כענין שנאמר: "כסית כל חטאתם סלה" (תהלים פה). וכשהיה ענן הקטורת מִתַּמֵר ועולה ופונה למעלה ונעשה כאשכול, היה יודע שנתכפרו עונות ישראל שנאמר: "אשכול הכופר דודי לי" (שיר השירים א יד)26 – אם נעשה כאשכול ענן הקטורת והיה מתמר ועולה, היה יודע27 שנתכפר לישראל ושנתקבלו מעשיו. ואם לא כסה ענן הקטורת, היה יודע שהוא מת שנאמר: "וכסה ענן הקטורת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות" (ויקרא טז יג). נמצאת אומר שכהן גדול וכל ישראל מרתיחים בשעה שכהן גדול נכנס לפני ולפנים עד שהיה יוצא בשלום. כיון שהיה יוצא היתה שמחה גדולה בישראל שנתקבל ברצון, שנאמר: "שמן וקטורת ישמח לב". שמן זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, וקטורת אלו ישראל שהיו רואין ענן הקטורת שהיתה מתמר ועולה והיו שמחין הוי: "שמן וקטורת ישמח לב".28

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: לא הספקנו להביא את כל המדרשים על הקטורת. ראה מורה נבוכים לרמב"ם חלק ג פרק מה שאולי מנמיך קצת את שבחי הקטורת כשהוא מציין שעיקר תפקידה היה לסלק את הריחות הרעים של הקרבנות: "וכאשר היו שוחטים במקום המקודש בהמות רבות בכל יום ומחתכין בו הבשר ושורפין ורוחצין בו הקרב והכרעים, אין ספק שאילו היו מניחים אותו על זה הענין היה ריחו כריח מקומות הבשר. מפני זה ציוה להקטיר בו הקטורת שתי פעמים בכל יום, בבקר ובין הערבים, להטיב ריחו וריח בגדי כל העובד בו". וכבר תקפו אותו רבים על כך. ראה דברינו מזבח הזהב – מזבח הקטורת בפרשת תצוה שם הבאנו את הדברים בהרחבה.

עדכון אחרון: 25/02/2019

הערות שוליים

  1. לאחר שכבר צוותה התורה על מזבח הזהב הוא מזבח הקטורת ואף ציינה את תפקודו, ככתוב מספר פסוקים קודם, שמות ל ז-ח: "וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה: וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם", בא כאן תיאור הקטורת עצמה, כולל האיסור הכפול מחד גיסא לא להקטיר על המזבח קטורת זרה (שם פסוק ט), ומאידך גיסא לא לעשות קטורת במתכונת קטורת המקדש. שים לב ששני הציוויים: זה של עשיית המזבח וזה של עשיית הקטורת נחלקים בין פרשת תצוה ופרשת כי תשא, אך בסדר הפרקים הם כתובים באותו הפרק (כאשר ביניהם מפרידים מצוות מחצית השקל, כיור הנחושת ושמן המשחה).
  2. אם נדלג על כל אזכורי הקטורת (ומזבח הקטורת) החוזרים ונשנים בפרשות ויקהל ופקודי, התחנה הבאה היא הקטרת הקטורת הראשונה במשכן עם הקמתו - טרם חניכתו וחניכת אהרון ובניו. מי הוא הראשון שהקטיר את הקטורת? משה! הקטרת הקטורת הראשונה הייתה חלק מהצבת המשכן וכילוי מלאכתו, לפני תחילת העבודה בו! משה מקטיר את הקטורת על מזבח הזהב אשר מוצב כבר באוהל מועד, אבל אח"כ מכסה הענן את המשכן ומשה לא יכול להיכנס אליו! ראה הפסוקים המסיימים את ספר שמות, סוף פרשת פקודי. "ענן הקטורת" (ראה הביטוי בויקרא טז יג) הופך לענן כבוד ה' ומשה שמקים את המשכן ומקטיר בו את הקטורת הראשונה, שוב לא יכול להיכנס אליו.
  3. לאחר הקמת המשכן, בשבעת ימי המילואים של חניכתו וחניכת (חינוך) אהרון ובניו, גם לא ביום השמיני בו הושלמה חניכתם, נזכרים קרבנות למינהם, אך אין שום אזכור לקטורת! לאחר שהוקטרה פעם אחת ע"י משה בעת הקמת המשכן, היא לא מוזכרת בכל תהליך חנוכת המשכן. איפה היא נזכרת לראשונה וע"י הכהנים? בקטורת שהקטירו נדב ואביהו ביום השמיני! האם באו בני אהרון להשלים את הקטורת לחנוכת המשכן כשראו שהיא לא מוקטרת? האם הרגישו שמשהו חסר? אם אכן כך, אולי נוכל לראות באור קצת שונה את מעשיהם. כך או כך, למדנו גם על כוחה ההרסני של הקטורת בעת שהיא נעשית שלא כדין, מוטיב שיחזור גם אצל קרח ואצל עוזיה ובמדרשים להלן.
  4. התחנה הבאה של הקטורת, אולי הידועה ביותר, היא בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, בה הייתה הקטורת מוקטרת לא בקודש, בהיכל "לפני הכפורת" או "לפני הפרוכת" (שמות ל ו), לא אל מול קודש הקדשים, אלא בקודש הקדשים פנימה מעל הארון בבית ראשון או אבן השתיה בבית שני. ועל זה הייתה מחלוקת קשה עם הצדוקים אם מתקינים את הקטורת מחוץ לקודש הקדשים או בפנים (ספרא אחרי מות פרשה ב, ירושלמי יומא פרק א הלכה ה). בתורה מודגש תפקידה של הקטורת להגן ולסוכך על אהרון בבואו אל הקודש פנימה. הקרבנות הם המכפרים על החטאים: פר החטאת, שני השעירים וכו'. אבל חז"ל הרחיבו את כוחה ומשמעותה של הקטורת גם לכפרה. ראה יומא מד ע"א, זבחים פח ע"ב שנביא להלן.
  5. תחנה חשובה נוספת (דלגנו על אזכור הקטורת למשל בקרבנות הנשיאים) היא מחלוקת קרח שם מופיעה הקטורת פעמיים: פעם בתחילתה במבחן שמשה מעמיד בפני מאתיים וחמישים האיש שנקהלו עם קרח עליו, ככתוב: "זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ: וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ וכו' " (במדבר טז ו-ז). ופעם שנייה לאחר שלכאורה הסתיימה המחלוקת, כאשר בני ישראל מלינים על משה ואהרון "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה' " (במדבר יז ו). מיד החל נגף בעם ומשה שולח את אהרון עם המחתה והקטורת לעצור את הנגף ולכפר על העם, ככתוב: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף" (במדבר יז יא). הנה, בשעת חירום, יוצאת הקטורת מן המקדש החוצה. זאת ועוד, זה המקור המרכזי בתורה שהקטורת מכפרת ומשם כנראה נלקח ליום הכיפורים. וזה אגב, האזכור האחרון של הקטורת בתורה. האמנם? יש אזכור של הקטורת בספר דברים, מצא אותו (רמז, בסוף הספר). ויש גם אזכור בשם מושאל בספר בראשית, מצא אותו (רמז, קשור באברהם).
  6. הקטורת לא נעלמת גם בנביאים ובכתובים וכאן בתחילת ספר שמואל בתוכחה של איש האלהים לעלי הכהן הגדול (לאחר שזה כבר הוכיח את חפני ופנחס בניו שלא הלכו בדרך ישרה). הקטורת מוזכרת כאן כדבר הראשון של עבודת הכהנים, בדומה לברכת משה לשבט לוי: "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ" (דברים לג (י) – תורה ומשפט, קטורת וקרבנות, זה סדר הדברים. הקטורת נזכרת גם בישעיהו א יג וגם שם בלשון תוכחה: "לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי", וכן ביחזקאל ח י-יא באזכור תועבות ירושלים: "וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה כָל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכָל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב: וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה".. הקטורת נזכרת גם מספר פעמים בספרי דברי הימים בהקשר עם תיאור עבודת המקדש וחידוש העבודה בימי חזקיהו, לאחר שבימי אחז: "גַּם סָגְרוּ דַּלְתוֹת הָאוּלָם וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים ב כט). ומכולם נזכיר את הסיפור על עוזיה המלך שהקטיר קטורת, מה שמזכיר את קרח, דברי הימים ב פרק כו פסוקים טז-יט: "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַה' שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל: וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַה' כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵה' אֱלֹהִים: וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית ה' מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם וְגַם  הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ ה' ".
  7. הקטורת נזכרת גם בכתובים ושם דווקא לחיוב - הקטורת כדבר רצוי ומבורך. ראה גם תהלים סו טו: "עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָּךְ עִם קְטֹרֶת אֵילִים אֶעֱשֶׂה בָקָר עִם עַתּוּדִים סֶלָה", משלי כז ט: "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ" (ראה סמיכות השמן והקטורת בפרשתנו), ובשיר השירים ג ו בתיאור הרעיה: "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל". ומכולם, חשוב הפסוק לעיל מתהלים קמא: "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב" עליו רבו המדרשים. משעה שחרב המקדש ופסקה העבודה בו התקדש מקדש מעט ותפילה ותורה בו. ומכל מעשי המקדש למה נמשלה התפילה? לקטורת. לאותו ענן שמיתמר ועולה כלפי מעלה ושופך זרועותיו לצדדים וממלא את ההיכל ואת הלב. התפילה היא הקטורת של ימינו (להקטיר ולפעמים גם קצת לקטר ...). אפשר שיש כאן גם סגירת מעגל עם הקטורת הראשונה של משה בעת הקמת המשכן שהקדימה את כל עבודת המשכן והמקדש. קטורת משה מהעבר האחד ו"תיכון תפילתי קטורת" מהעבר השני – "תפילה למשה איש האלהים".
  8. נביא מעט מדרשים ונפתח במקום בו סיימנו במקרא, בפסוק: "תיכון תפילתי קטורת לפניך".
  9. בפסוק שם לא מצוין מי ומתי גרם להפסקת עבודת המקדש, רק מסופר שחזקיהו בנו של אחז חידש את העבודה ומכאן הקשר לאחז. הסמך לכך במקרא יכול להיות גם מהפסוקים במלכים ב פרק טז, ראה שם. וחכמים דרשו על אחז בירושלמי סנהדרין פרק י הלכה ב ובבראשית רבה מב ג: "למה נקרא שמו אחז שאחז בבתי כניסיות ובבתי מדרשות. ראה דברינו כי לא תשכח מפי זרעו בפרשת וילך.
  10. היא התפילה הקצרה שהיה כהן גדול מתפלל בקדש הקדשים. ראה מסכת יומא פרק ה סוף משנה א: " ... הגיע לארון נותן את המחתה בין שני הבדים. צבר את הקטורת על גבי גחלים ונתמלא כל הבית כולו עשן. יצא ובא לו בדרך בית כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך בתפלתו שלא להבעית את ישראל". ראה דברינו תפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים.
  11. יש סיבה למה אדם מביא קרבן. ואפילו קרבן עולה שהוא בד"כ נדבה, כבר ירדו חכמים לסוף דעתו של אדם מה פתאם הוא מתנדב ואמרו "העולה מכפרת על הרהור הלב" (ירושלמי יומא פרק ח הלכה ז וההוכחה שם היא מאיוב שהקריב עולות בעד בניו: "כי אמר איוב אולי חטאו בני").
  12. עוד בשבח תפילתנו היום שהיא זכרון לקטורת, ראה מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קמא ב: "תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב. מהו תכון תפלתי? כך אמר דוד: רבוני כשהיה בית המקדש קיים, היינו מקטירים לפניך קטורת, עכשו אין לנו לא מזבח ולא כהן גדול, תקבל תפלתי ותקרע הרקיע ותכנס תפלתי". נראה שהדרשן שכח שדוד היה לפני בניין בית המקדש ועכ"פ מי שחיבר את ספר תהלים חשב על תקופה זו. שים גם לב לחשיבות של תפילת המנחה עפ"י פסוק זה שבתהלים.
  13. חזרנו אל הקטורת שבמקדש. ראה שוב פסוקי המקרא, שמות ל ז-ח: "וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה: וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם". בדומה למדרש ספרי כך גם הלשון בתוספתא מסכת פסחים (ליברמן) פרק ד הלכה ב: " ... שאין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת ואין לך שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת ופסח בערבי פסחים וכו' ". ראה דיון על כך בגמרא פסחים נח-נט שם משמע שהדלקת הנרות בערב היא הייתה הפעולה האחרונה בסיום העבודה במקדש. כך או כך, הקטורת הייתה מהעבודות הפותחות והסוגרות את עבודת בית המקדש (בלילה רק היו שורפים את האימורים). והדברים חוזרים למה שכתבנו לעיל על סגירת המעגל עם משה שפתח את מעשה המשכן בקטורת ועם הקטורת ששרדה אחרי חורבן המקדש – היא התפילה.
  14. מדרש זה ממוקם בפרשת מסה ומריבה בה העם צמא למים ומשה מצטווה לקחת את המטה בו עשה את המופתים במצרים ולהכות בו בסלע. מעבר להוצאת המים, יש במעשה זה תיקון לדימוי של המטה בעיני העם, אשר הופך ממטה של מכות ואסונות למטה של רוויה ותחייה. ראה דברינו מסה ומריבה בפרשת בשלח וכן ואת המטה הזה תקח בידך בפרשת שמות. ראה בהמשך המדרש שם את הארון שהיכה בפלישתים והפך לברכה בבית עובד אדום הגתי. עניינו היא הקטורת. יש בקטורת, אולי בדומה לכל דבר שבקדושה, כח לכאן ולכאן, ולא לחינם היא נקראת "קטורת הסמים". וכבר אמרו חכמים, אמנם בעניין אחר: "סמא דחיי וסמא דמותא" (שבת פח ע"ב, יומא עב ע"ב). ראה גם בראשית רבה סא ו על אילן סם החיים הכרוך באילן סם המוות.
  15. לאחר שציינה שם המשנה (משנה י) לשבח אישים כמו מונבז המלך והילני המלכה שהרימו תרומה חשובה למקדש (אפשר קבלו תרומות פרטיות של עשירים לבית המקדש?), מזכירה המשנה לגנאי משפחות ואישים שהייתה להם התמחות בתפקידים ומלאכות מיוחדים במקדש (וסביבו) ולא רצו לגלות את הסוד. הגמרא להלן מרחיבה בנושא על בסיס התוספתא שמהפכת בזכותם. שאלה חשובה ומעניינת היא אם מדובר בשעה שבית המקדש השני עוד היה קיים או לאחר החורבן. ואם לאחר החורבן, מה יכול דבר זה ללמדנו על הציפייה "מהרה ייבנה בית המקדש" שמצויה בהלכה (ראש השנה לא ע"א, ביצה ה ע"ב ועוד). ואנו עכ"פ נתמקד בבית אבטינס ובמעשה הקטורת.
  16. תוספתא יומא פרק ב הלכה ו. ראה הסיפור על בית אבטינס גם בשיר השירים רבה ג ד.
  17. ראה יומא כח ע"ב: "רבי אומר: אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה, תימור של לבנה - מתמר ועולה כמקל, תימור של חמה - מפציע לכאן ולכאן". ובירושלמי יומא פרק ג הלכה ב: "מאור הלבנה מתמר ועולה, מאור החמה פוסה על פני כל המזרח". הקטורת דומה לתימור הלבנה, הגם שהייתה קרבה בשחרית עוד לפני הנץ ולא רק בין הערביים. אבל מדרש תנחומא תצוה יד מתאר את ענן הקטורת של יום הכיפורים בדימוי של אשכול: "וכשהיה ענן הקטרת מתמר ועולה ופונה למעלה ונעשה כאשכול היה יודע (הכהן הגדול) שנתכפרו עונות ישראל".
  18. דרשות רבות נאמרו על פסוק זה ממשלי. ראה למשל תוספתא ברכות פרק ד הלכה א: "לא יטעום אדם כלום עד שיברך, שנאמר: לה' הארץ ומלואה ... לא ישתמש אדם בפניו בידיו וברגליו אלא לכבוד קונהו, שנאמר: כל פעל ה' למענהו". ובגמרא שבת נ ע"א: "רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר: כל פעל ה' למענהו". ויש עוד. וכאן נראה שמשמעות הפסוק היא שכך הוא רצונו וכבודו של הקב"ה ולא בכדי ניתנה מיומנות זו בידי אנשים אלה. ראה שם בסיפור המקביל על בית גרמו שהתמחו בלחם הפנים אמירה דומה אך על בסיס הפסוק בישעיהו מג ז: "כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו".
  19. למרות שסימן כאן מי שסימן נקודתיים, נראה שאזכור השבת של בית אבטינס הוא גם על המסופר בקטע הקודם, שלא רצו לגלות את הסוד כדי שלא יעשו את הקטורת לעבודה זרה, ולא רק על מה שמסופר להלן שנשותיהם וכלותיהם לא היו מתבסמות. בכך מרככת כאמור התוספתא את דברי המשנה ששפטה אותם לגנאי.
  20. לא רק בנות אבטינס אלא: "נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח קטורת, כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח קטורת" (יומא לט ע"ב). עוד שם ובמשנה ביומא ג ח: "עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת". לבריאות.
  21. פסוק שאומר משה לבני גד ובני ראובן כשהתנה איתם את קבלת עבר הירדן המזרחי בהתגייסותם חלוצים לכיבוש עבר הירדן המערבי. וכבר הקדשנו לנושא זה דף מיוחד בפרשת מטות.
  22. "תניא" זו איננה בתוספתא ושולבה בדרשה בגמרא בין שני תוספתות (ראה להלן). ר' ישמעאל שופט לחומרה את צאצאי בית אבטינס לאחר החורבן ואומר: הבית, הגם שחרב, כבודו במקומו או בשל ההלכה שמקום המקדש עדיין בקדושתו הגם שחרב, או בגלל מקדשי מעט. אבל אתם בית אבטינס, כל כבודכם היה מותנה בקיום המקדש, ומשעה שחרב, גלה כבודכם.
  23. כאן חזרנו לתוספתא יומא, פרק ב הלכה ז.
  24. מה הזכיר לך את בית המקדש ועבודת הקטורת? שראה מולו בשדה את הצמח המיוחד שגורם לעשן להיתמר יפה כנ"ל.
  25. משפט מסכם זה של בן עזאי חל על כל הסיפור, כפי שמפרש רש"י בגמרא שם: "מכאן אמר בן עזאי - ממעשה בית גרמו ובית אבטינס שבקשו חכמים לדחותם ממקומם ולא יכלו. בשמך יקראוך - לא ידאג אדם לומר: פלוני יקפח פרנסתי, כי על כרחך, בשם יקראוך לבא ולשוב במקומך. ומשלך יתנו לך – כלומר, לא משלהם הוא מתנה אלא מזונות קצובים לך מן השמים". ההמשך על המלכות, נראה כתוספת אסוציאטיבית של הדרשן בגמרא, ראה הסיום במקור בתוספתא: "מיכן אמר בן עזיי: משלך יתנו לך בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך, אין שכחה לפני המקום, אין אדם נוגע במוכן לחברו". יש סדר וסיבתיות בעולם.
  26. הדגש הוא על ענן הקטורת שהיה מיתמר בצורה של אשכול ענבים. אבל נראה שצריך לקרוא בדרשה זו גם את הפסוק הקודם שם: "צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין: אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי". הפסוק הקודם מדבר על ריח הקטורת "צרור המור" ובדי ארון העדות היו בולטים מהפרוכת כמו שדיים. ראה גמרא יומא נד ע"א: "ויארכו הבדים. יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין - תלמוד לומר ולא יראו החוצה. הא כיצד - דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת, ונראין כשני דדי אשה, שנאמר: צרור המר דודי לי בין שדי ילין". ראה שם גם האינטימיות של "הכרובים שהיו מעורים זה בזה".
  27. הכהן הגדול.
  28. ראה אחת בשנה, ביום הכיפורים עושה הקטורת צעד גדול פנימה. לא עוד קטורת על מזבח הזהב הפנימי להבדיל ממזבח הקרבנות החיצוני, אלא בקדש הקדשים פנימה. על הקו הישר שמשוך מהמזבח החיצוני, דרך מזבח הזהב הפנימי אל ארון העדות שמבעד לפרוכת, צעד גדול פנימה. בתורה כאמור הקרבנות מכפרים, אבל בדרשות חז"ל הורחבה הכפרה גם לקטורת. ראה גמרא יומא מד ע"א (זבחים פח ע"ב): "אמר רבי יצחק בר אבדימי, וכן אמר רבי אלעזר: אמר קרא וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל - איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל קהל ישראל? הוי אומר זה הקטרת הקטורת. - וקטורת מכפרת? - אין, דהא תני רבי חנניא: למדנו לקטורת שמכפרת, שנאמר: ויתן את הקטרת ויכפר על העם". ממחלוקת קרח ועדתו למדנו שיש בקטורת גם את כח הכפרה ועצירת המוות. ראה הפסוק שם, במדבר יז יא: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף". מי גילה סוד זה למשה שידע לצוות לאהרון בלי שצווה ע"י הקבה? – מלאך המוות. ראה גמרא שבת פט ע"א בסוף הסיפור של וויכוח משה עם המלאכים על הורדת התורה: "מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר, שנאמר: עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם, בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר: ויתן את הקטרת ויכפר על העם. ואומר: ויעמד בין המתים ובין החיים וגו', אי לאו דאמר ליה - מי הוה ידע?".