פרשות השבוע

מים ראשונים: כבר הקדשנו דף למזבח הזהב שייעודו העיקרי הוא הקטרת הקטורת, בפרשת תצוה, כולל מיקומו הכפול, הן בתוך המשכן ובהיכל והן במקרא, בסוף פרשת תצוה לאחר השלמת כל כלי המקדש וקידוש אהרון ובניו. הפעם נתמקד בקטורת עצמה. ואם נכפול ונחזור על דברים הלא כבר אמרו חכמים: "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (חגיגה ג ע"א).

 

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה: וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ: וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם: וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַה': אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו: (שמות ל לד-לח).¹

וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת: וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: (שמות מ כו-כז).²

וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: (ויקרא י א).³

וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת: וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת: (ויקרא טז יב-יג).⁴

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף: וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת  הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: (במדבר יז יא-יג).⁵

וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (שמואל א ב כח).⁶

תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב: (תהלים קמא ב).⁷

 

משנת רבי אליעזר פרשה יב – התפילה והקטורת⁸

גדולה היא התפילה, שהקישה הכתוב לקטורת. בוא וראה מה הקטורת חביבה, שציוונו הקב"ה לעשות לשלושה עשר מיני קרבנות מזבח אחד, ולקטורת מזבח בפני עצמה. חביבה היא הקטורת, שעל בטילתה נענש אחז, שנאמר: "גם סגרו דלתות האולם וקטורת לא הקטירו" (דברי הימים ב כט ז).⁹ חביבה היא הקטורת, שארבע עשרה קרבנות ישראל מקריבין ביום הכפורים, ואין כהן גדול שואל צרכו אלא בשעת הקטרת, שנאמר: "ונתן את הקטורת על האש לפני ה' ".¹⁰ מניין שבאותה שעה היה מתפלל? שנאמר: "תכון תפילתי קטורת לפניך". מפני מה הקטורת חביבה כל כך? שאינה באה על חטא. שכל הקרבנות יש להן במה יתלו,¹¹ אבל הקטורת אינה באה על חטא. לפיכך אין היחיד מתנדב קטורת, חוץ מקרבן נשיאים, שהיה לפי שעה.¹²

ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קמג – ראשונה ואחרונה בעבודת המקדש

אין מוקדם לתמיד של שחר אלא קטורת, ואין מאוחר אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ופסח בערבי פסחים.¹³

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות יז ה – מפורענות לכפרה

"ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך וכו' " (שמות יז ה) – זה אחד משלושה דברים שהיו ישראל מתרעמין ואומרים של פורענות הוא. ואילו הן: מטה וארון וקטורת. קטורת זו, אמרו של פורענות היא. היא הרגה את נדב ואביהוא. לסוף ידעו שהיא של ברכה: "ויתן את הקטורת ויכפר על העם" (במדבר יז יב).¹⁴

תלמוד בבלי מסכת כריתות דף ו עמוד א (ירושלמי יומא ד ה) – פיטום הקטורת

תנו רבנן: פיטום הקטרת, הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעים של שבעים מנה, מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר של ששה עשר מנה. הקושט שנים עשר, קילופה שלושה, וקנמון תשעה, בורית כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין סאין תלתא קבין תלתא… מלח סדומית רובע, מעלה עשן כל שהוא … חיסר אחת מכל סממניה – חייב מיתה.

א"ר יוחנן: י"א סממנין נאמרו לו למשה בסיני. אמר רב הונא: מאי קראה? קח לך סמים – תרי, נטף ושחלת וחלבנה – הא חמשה, וסמים אחריני חמשה – הא עשרה, ולבונה זכה חד – הא חד סרי.¹⁵

מסכת יומא פרק ג משנה יא – בית אבטינס שומרים על סוד הקטורת

ואלו לגנאי: של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים, של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת, הגרוס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד, בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר: "זכר צדיק לברכה" ועל אלו נאמר: "ושם רשעים ירקב" (משלי י').¹⁶

מסכת יומא דף לח עמוד א – לשבח ולא לגנאי

"של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת". תנו רבנן:¹⁷ בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ולא רצו ללמד. שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן. של הללו מִתָּמֵר ועולה כמקל, של הללו מפציע לכאן ולכאן.¹⁸ וכששמעו חכמים בדבר אמרו: כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו, שנאמר: "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ" (משלי טז ד) וחזרו בית אבטינס למקומן.¹⁹ שלחו להם חכמים ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו. בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה, והיום עשרים וארבעה. רבי יהודה אומר: בכל יום עשרים וארבעה והיום ארבעים ושמונה. אמרו להם חכמים: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו: יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, אמרו: שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן, וילך ויעבוד עבודה זרה בכך. ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח:²⁰ מעולם לא יצאת כלה מבושמת מבתיהן, וכשנושאין אשה ממקום אחר מתנין עמה שלא תתבסם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבסמין,²¹ לקיים מה שנאמר: "והייתם נקים מה' ומישראל" (במדבר לב כא).²²

תניא, אמר רבי ישמעאל: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ומצאתי אחד מבני בניהם, אמרתי לו: אבותיך בקשו להרבות כבודן, ורצו למעט כבוד המקום – עכשיו כבוד מקום במקומו, ומיעט כבודם.²³

אמר רבי עקיבא:²⁴ סח לי רבי ישמעאל בן לוגא: פעם אחת יצאתי אני ואחד מבני בניהם לשדה ללקט עשבים, וראיתי שבכה ושחק. אמרתי לו: מפני מה בכית? אמר לי: כבוד אבותי נזכרתי. ומפני מה שחקת? אמר לי: שעתיד הקב"ה להחזירה לנו.²⁵ ומפני מה נזכרת? אמר לי: מעלה עשן כנגדי.²⁶ – הראהו לי! – אמר לי: שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם. אמר רבי יוחנן בן נורי: פעם אחת מצאתי זקן אחד ומגילת סממנין בידו, אמרתי לו: מאין אתה? אמר לי: מבית אבטינס אני. ומה בידך? אמר לי: מגילת סממנין. – הראהו לי! – אמר לי: כל זמן שבית אבא היו קיימין – לא היו מוסרין אותו לכל אדם, ועכשיו – הרי הוא לך והיזהר בה. וכשבאתי וסחתי דברי לפני רבי עקיבא אמר לי: מעתה אסור לספר בגנותן של אלו. מכאן אמר בן עזאי: בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך. אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא.²⁷

מדרש תנחומא פרשת תצוה סימן טו – הקטורת ככפרה

"ועשית מזבח מקטר קטורת" – זהו שאומר הכתוב: "שמן וקטורת ישמח לב" (משלי כז ט). הכתוב הזה מדבר בהקב"ה ובישראל. כיצד? בשעה שהיה כהן גדול נוטל את הקטורת באותה מחתה ביום הכפורים ונכנס לפני ולפנים בבית קדש הקדשים, שכן כתיב: "ולקח מלא המחתה גחלי אש" (ויקרא טז יב) – מה כתיב שם: "ונתן את הקטורת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטורת". מהו " וְכִסָּה"? לשון מחילה הוא, כענין שנאמר: "כסית כל חטאתם סלה" (תהלים פה). וכשהיה ענן הקטורת מִתַּמֵר ועולה ופונה למעלה ונעשה כאשכול, היה יודע שנתכפרו עונות ישראל שנאמר: "אשכול הכופר דודי לי" (שיר השירים א יד)²⁸ – אם נעשה כאשכול ענן הקטורת והיה מתמר ועולה, היה יודע²⁹ שנתכפר לישראל ושנתקבלו מעשיו. ואם לא כסה ענן הקטורת, היה יודע שהוא מת שנאמר: "וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות" (ויקרא טז יג). נמצאת אומר שכהן גדול וכל ישראל מרתיחים בשעה שכהן גדול נכנס לפני ולפנים עד שהיה יוצא בשלום. כיון שהיה יוצא היתה שמחה גדולה בישראל שנתקבל ברצון, שנאמר: "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב" (משלי כז ט). שמן – זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, וקטורת – אלו ישראל שהיו רואין ענן הקטורת שהיתה מתמר ועולה והיו שמחין הוי: "שמן וקטורת ישמח לב".³⁰

אבן עזרא משלי פרק כז פסוק ט – משמחי הלב

"שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ". שמן – למשחה וקטורת להריח נותן שמחה ללב. וכן ישמח לב מתק רעהו מעצת נפש שיעצהו מתק סוד כאשר יועץ לנפשו המתק ישמחהו כמו אשר יחדיו נמתיק סוד נתייעץ מתק סוד.³¹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: לא הספקנו להביא את כל המדרשים על הקטורת. ראה מורה נבוכים לרמב"ם חלק ג פרק מה שאולי מנמיך קצת את שבחי הקטורת כשהוא מציין שעיקר תפקידה היה לסלק את הריחות הרעים של הקרבנות: "וכאשר היו שוחטים במקום המקודש בהמות רבות בכל יום ומחתכין בו הבשר ושורפין ורוחצין בו הקרב והכרעים, אין ספק שאילו היו מניחים אותו על זה הענין היה ריחו כריח מקומות הבשר. מפני זה ציוה להקטיר בו הקטורת שתי פעמים בכל יום, בבקר ובין הערבים, להטיב ריחו וריח בגדי כל העובד בו". וכבר תקפו אותו רבים על כך. ראה דברינו מזבח הזהב – מזבח הקטורת בפרשת תצוה שם הבאנו את הדברים בהרחבה.