פרשות השבוע

מים ראשונים: ספר דברים נחלק לשלוש חטיבות מרכזיות. תחילתו, פרשות דברים עד סוף (אמצע) עקב הוא דברי תוכחה וסקירה היסטורית של משה לעם. החטיבה השנייה המכילה פרטי מצוות, חדשות או מבוארות כלשון רמב"ן, משתרעת על פני (סוף פרשת עקב), פרשות ראה, שופטים, כי תצא ותחילת כי תבוא. חטיבה זו נסגרת בפרק כו, מצוות הביכורים ונחתמת בפסוקים טז-יט: "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וכו' ". ראו דברינו אנו מאמיריך ואתה מאמירנו בפרשה זו. בפרק כז בפרשתנו מתחיל החלק השלישי של ספר דברים הנמשך עד סוף הספר, ובו שוב דברי תוכחה, מוסר ותשובה, שירה וברכת פרידה של משה לעם. פרק כז עצמו מכיל את הציווי על כינוס העם בהר גריזים והר עיבל ובניית מזבח עליו תיכתב התורה. הפרק מחולק למספר תת-פרשות סגורות (הסימן "ס"), אבל נראה שיש לקוראו כעניין אחד. כבר הקדשנו גיליון לנושא כתיבת התורה על האבנים שם – האבן תשמור את האבן, והפעם נרצה להתמקד בברית עצמה.

 

וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד: וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת … וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד: וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים … אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת … וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: ס (דברים כז א-ח).¹

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ: וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: ס (שם שם ט-י).²

וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן: וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי: (שם יא-יג).³

אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה' וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים: וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה: וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה: לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם: (יהושע פרק ח פסוקים ל-לה).⁴

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת־הַבְּרָכָה עַל־הַר גְּרִזִים וְאֶת־הַקְּלָלָה עַל־הַר עֵיבָל: הֲלֹא־הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה: (דברים יא כט-ל).⁵

 

רמב"ם סדר תפילות, המפטיר בנביא – הפטרת ספר דברים⁶

אלה הדברים, אשר דבר יי' אל ישראל, עד והייתם לי לעם – בירמיה. ואתחנן, ואתפלל אל יי' אחרי תת את ספר המקנה, עד שדות בכסף יקנו – בירמיה. והיה עקב, הלוך וקראת באזני ירושלים, עד והתברכו בו כל גוים ובו יתהללו – בירמיה. ראה אנכי, הנה ימים באים נאם יי' והקימותי, עד אם יסתר איש במסתרים – בירמיה. שופטים, ויהי כאשר זקן שמואל עד ויאמר שמואל אל אנשי ישראל לכו – בשמואל. כי תצא, ויאספו פלשתים את מחניהם עד ויי' יהיה עמך – בשמואל. והיה כי תבוא, אז יבנה יהושע מזבח, עד ולא היה כיום ההוא – ביהושע.⁷

מסכת סוטה פרק ז משנה ה – הטקס עפ"י המשנה

ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שאצל אלוני מורה, שנאמר: "הלא המה בעבר הירדן וגו' (דברים יא ל)⁸ ולהלן הוא אומר: "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה" (בראשית יב ו). מה אלון מורה האמור להלן שכם,⁹ אף אלון מורה האמור כאן שכם.¹⁰

ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל. והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע. הכהנים מקיפין את הארון, והלוים את הכהנים, וכל ישראל מכאן ומכאן, שנאמר: "וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו' " (יהושע ח לג).¹¹ הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה: ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה, ואלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה: "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה" (דברים כז טו), ואלו ואלו עונין אמן. עד שגומרין ברכות וקללות.¹² ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר: "באר היטב" (שם)  ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן.¹³

מסכת סוטה דף לז עמוד א – היכן עמדו השבטים

תניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: אי אפשר לומר לֵוִי למטה,¹⁴ שכבר נאמר למעלה,¹⁵ ואי אפשר לומר למעלה, שכבר נאמר למטה.¹⁶ הא כיצד? זקני כהונה ולויה למטה, והשאר למעלה. רבי יאשיה אומר: כל הראוי לשרת – למטה, והשאר למעלה. רבי אומר: אלו ואלו למטה הן עומדים. הפכו פניהם כלפי הר גריזים – ופתחו בברכה, כלפי הר עיבל – ופתחו בקללה. מאי על? על – בסמוך, כדתניא: 'ונתת על המערכת לבונה זכה, – רבי אומר: "על" – בסמוך, אתה אומר: על בסמוך, או אינו אלא על ממש? כשהוא אומר: "וסכות על הארון", הוי אומר: על – בסמוך.¹⁷

ירושלמי סוטה פרק ז הלכה ד – אמירה משותפת של כל העם

יכול אילו שבהר גריזים היו אומרים ברכות ואילו שבהר עיבל היו אומרים קללות? תלמוד לומר: "הברכות והקללות" [יהושע ח לד]¹⁸ – אילו ואילו היו אומרים ברכות וקללות. יכול משהיו אומרים הברכות היו אומרים הקללות? תלמוד לומר: "הברכה והקללה" [דברים יא כט]. ברכה אחת וקללה אחת.¹⁹ יכול אילו שבהר גריזים היו עונין אחר הברכות אמן ואילו שבהר עיבל היו עונין אחר הקללות אמן? תלמוד לומר: "וענו כל העם ואמרו אמן" [שם כז טו] – אילו ואילו היו עונין אחר הברכות ואחר הקללות אמן. הא כיצד? בשעה שהיו אומרים ברכות היו הופכין פניהן כלפי הר גריזים. ובשעה שהיו אומרים קללות היו הופכין פניהן כלפי הר עיבל.²⁰

מסכת סוטה דף לג עמוד ב – הוויכוח עם השומרונים

תניא, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: בדבר זה זייפתי ספרי כותיים, אמרתי להם: זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום, שאתם אומרים אלוני מורה – שכם, אף אנו מודים שאלוני מורה שכם. אנו למדנוה בגזרה שוה, אתם במה למדתום!²¹

רבי אלעזר אמר: הלא המה בעבר הירדן – סמוך לירדן, דאי מעבר הירדן ואילך, הלא כתיב והיה בעברכם את הירדן, אחרי דרך מבוא השמש – מקום שהחמה שוקעת, בארץ הכנעני – ארץ חוי היא, היושב בערבה – והלא בין הרים וגבעות הן יושבין!²²

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דכספא פרשה כ – הברית השלישית

"לא תבשל גדי בחלב אמו". ר' ישמעאל אומר: מפני מה נאמר בג' מקומות? כנגד שלש בריתות שכרת הקב"ה עם ישראל: אחת בחורב ואחת בערבות מואב ואחת בהר גריזים והר עיבל.²³

מדרש תנאים לדברים מכילתא פרשה כג – ברית הברכה והקללה

"והיה כי יביאך ה' ה' אלהיך אל הארץ וכו' "²⁴ – שלש בריתות כרת המקום עם ישראל: אחת בחורב, ואחת בערבות מואב ואחת בהר גריזים ובהר עיבל … איזה היא הברית שכרת עמהן בחורב? שהוקם ספר הברית: "ויקרא באזני העם" (שמות כד ז) – קרא באזניהם מבראשית עד לעיני בני ישראל, דברי ר' יוסה ברבי יהודה. ר' אומר: עד אנכי י"י אל(ה)יך. ר' יודה אומר: מצות שנצטו במרה.²⁵

איזה הוא הברית שכרת עמהן בערבות מואב? שנאמר: "אתם נצבים היום כולכם וגו' טפכם נשיכם וגו' " (דברים כט ט). מפני מה? "לעברך בברית י"י אל'יך וגו' ".²⁶

איזו היא הברית שכרת עמהן בהר גריזים ובהר עיבל? שנאמר: "ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל". נאמר כן ברכה וקללה ונאמר בחורב ברכה וקללה ונאמר בערבות מואב ברכה וקללה. מה ברכה וקללה האמורה להלן ברית, אף ברכה וקללה האמורה כאן ברית.²⁷ "ונתתה את הברכה על הר גריזים וגו' – אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר … "והיה כי יביאך ה' – הא אחר ירושה וישיבה הכתוב מדבר. דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: בכניסתן לארץ הכתוב מדבר.²⁸

מדרש תנחומא (בובר) פרשת נצבים – למה ברית שלישית

"לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו" (דברים כט יא). שלש בריתות כרת הקב"ה להם לישראל: אחת כשיצאו ממצרים, ואחת כשעמדו לפני הר סיני, ואחת כאן. ולמה כרת עמהן כאן? מפני שאותה שכרת עמהם (בשלוה) [בטלוה] ואמרו: "אלה אלהיך ישראל" (שמות לב ד). לפיכך חזר וכרת עמהם בחורב, וקבע עליה קללה למי שחוזר בדבריו. ואין לשון "עברך", אלא כאדם שאומר לחבירו: תעבור בי קללה זו, אם חוזר בדבר זה.²⁹

אלשיך דברים פרק ה פסוק ג – בעוד משה חי

"כי לא את אבותינו בלבד כרת ה' אותו הברית", כי אם אתנו, בין אנחנו שהיינו בעולם מזמן ההוא בחורב, בין אלה פה שהוא הילודים אחרי כן, שהם פה ולא היו שם. … ומה שאני מזהירכם כעת, ואיני ממתין עד הכנס לארץ, כי אז יהיה עיקר הברית כענין אשר בהר גריזים ובהר עיבל. הלא הוא, כי עתה אני חי עמכם ואז לא אהיה, ועל כן חפצתי תהיה הברית על ידי עודני חי. וזהו אומרו היום כולנו חיים. כלומר, אך אחרי כן לא נהיה כולנו, כי יעדר איש מכם והוא על עצמו כמדובר.³⁰

מסכת סוטה דף לז עמוד ב – להקדים ברכה לקללה

תנו רבנן: "ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל" (דברים יא כט, פרשת ראה) – מה תלמוד לומר? אם ללמד שתהא ברכה על הר גריזים וקללה על הר עיבל, הרי כבר נאמר: "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים", וכתיב: "ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל" (דברים כז יב, פרשת כי תבא)!³¹ אלא להקדים ברכה לקללה.³²

שחזור המזבח בהר עיבל עפ"י פרופ' אדם זרטל ז"ל, בכתף הצפון מזרחית של הר עיבל. ההר הניבט ממול הוא הר גריזים של התורה שעפ"י השערתו של זרטל איננו הר גריזים במסורת השומרונית. העמק ביניהם איננו העיר שכם. ראו איור זה גם בדעת מקרא בפרשתנו. ותודה לשוקי לוין על עזרתו.

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו פירוש בכור שור דברים כז ה, שבניית המזבח על הר עיבל דווקא, הייתה פיצוי על הקללה: "ובנית שם מזבח לה': לפי שלא יקשה בעיניהם לאותם שעומדין בהר עיבל, צוה לעשות המזבח בהר עיבל, ולזבוח עליו זבח שלמים ולשמוח שם, שיהיו להם סעד, שהם עומדים אצל המזבח ומקום השמחה, דכתיב: וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך, כי שם תהא שכינה שורה עמהם".