פרשות השבוע לשנת התשפ"ב

מים ראשונים: מדרשים ופרשנויות למקרא אינם תעודות היסטוריות והיחסים המיוחדים שהיו בין אנטוניוס או אנטונינוס קיסר רומא ובין רבי יהודה הנשיא, כפי שמתוארים במדרש, הם מן הסתם יותר פרי רוחו ומשאלת לבו של הדרשן מאשר אמת היסטורית. אך חשוב לציין שרבי (רבי יהודה הנשיא, מכונה גם "רבינו") אכן פעל בתקופת אנטונינוס הקיסר ושתי הדמויות הם מציאות היסטורית. ראה תיאור קצר מתוך ויקיפדיה: "רבי, או רבי יהודה הנשיא, חי ופעל בתקופה מאוד דינמית ברחבי האימפריה הרומית. לאחר מות הקיסר הדריאנוס נפתחת ברומא תקופה חדשה, היא השושלת האנטונינית. ראשון קיסריה היה אנטונינוס פיוס (138 – 161 לספירה), שתקופתו עמדה בסימן שיאו של "השלום הרומאי" … הוא נחשב לקיסר טוב לב ודאגן ונודע כמי שביטל את גזירת הדריאנוס כנגד קיום ברית המילה". ויש שמזהים את אנטונינוס שבמדרש עם הקיסר מרקוס אורליוס שגם הוא כונה אנטונינוס אשר מלך כמעט עשרים שנה והיה קיסר מאד משכיל ונאור (161 – 180 לספירה).

בראשית רבה פרשה עה סימן ה

"כה תאמרון לאדוני לעשו" – רבינו אמר לרבי אפס: כתוב אגרת אחת משמי לאדוננו המלך אנטונינוס. עמד וכתב: "מיהודה הנשיא לאדוננו המלך אנטונינוס". נטלה וקרעה. אמר לו: כתוב "מעבדך יהודה לאדוננו המלך אנטונינוס". אמר לו: רבי, מפני מה אתה מבזה על כבודך?  אמר לו: מה אני טוב מזקני? לא כך אמר [יעקב]: כה תאמרו לאדוני לעשו: כה אמר עבדך יעקב"?¹

מסכת ברכות נז ע"ב

"שני גויים בבטנך" – אל תקרי גוים אלא גאים, ואמר רב יהודה אמר רב: אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסק משולחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים".²

מסכת סנהדרין דף צא עמוד א

אמר ליה אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד? גוף אומר: נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני – הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת: גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו – הריני פורחת באויר כצפור. אמר ליה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה: למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס נאה, והיה בו בַּכּוּרוֹת נאות (ביכורי תאנים). והושיב בו שני שומרים, אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בַּכּוּרוֹת נאות אני רואה בפרדס. בוא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס. אמר להן: בכורות נאות היכן הן? – אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? – אמר לו סומא: כלום יש לי עינים לראות? מה עשה – הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם כאחד …. ³

אמר ליה אנטונינוס לרבי: מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב? – אמר ליה: אי הוה איפכא נמי הכי הוה אמרת לי!⁴ – אמר ליה: הכי קאמינא לך, מפני מה שוקעת במערב? – אמר ליה: כדי ליתן שלום לְקוֹנָהּ, שנאמר: "וצבא השמים לך משתחוים" (נחמיה ט ו) … – משום פועלים, ומשום עוברי דרכים.⁵

ואמר לו אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי ניתנה באדם, משעת פקידה או משעת יצירה? – אמר לו: משעת יצירה. – אמר לו: אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת? אלא, משעת פקידה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר: "ופקודתך שמרה רוחי" (איוב י יב).⁶ ואמר לו אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם, משעת יצירה או משעת יציאה? – אמר לו: משעת יצירה. – אמר לו: אם כן בועט במעי אמו ויוצא! אלא: משעת יציאה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר: "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד ז).⁷

מסכת עבודה זרה דף י עמוד א-ב⁸

א"ל אנטונינוס לרבי: רוצה אני שימלוך אסוירוס בני תחתי ושתיעשה העיר טבריה קולוניה.⁹ ואם אומר להם (לסנט) דבר אחד – יעשו, שניים – לא יעשו. הביא (רבי) אדם והרכיב אותו ע"ג חבירו. ונתן לעליון יונה בידו ואמר לתחתון: אמור לעליון שיפריח את היונה מידו. אמר: שמע מינה שכך הוא (רבי) אומר לי: אתה תבקש מהם "אסוירוס בני ימלוך תחתי", ואח"כ אמור לו לאסוירוס שיעשה את העיר טבריה קולוניה. אמר לו (אנטונינוס לרבי): מצערים אותי חשובי רומא. מה עשה רבי? הכניס אותו לגינה ובכל יום עקר צנון אחד מהערוגה שהייתה לפניו. אמר (אנטונינוס): שמע מינה שכך הוא (רבי) אומר לי: אתה, הרוג אחד אחד מהם ולא תתגרה בכולם יחד. – ושיאמר לו במפורש את כל הדברים האלה?¹⁰ אמר: ישמעו חשובי רומי ויצערו אותו. ושיאמר לו בלחש! משום דכתיב: "כי עוף השמים יוליך את הקול" (קהלת י כ).¹¹

…. ¹²

כל יום היה (אנטונינוס) משמש את רבי, מאכיל אותו ומשקה אותו. כאשר היה רבי רוצה לעלות למיטתו, היה אנטונינוס מתכופף לפני המיתה. אמר לו (אנטונינוס לרבי): עלה עלי למיטתך.¹³ אמר: לאו אורח ארעא לזלזל במלכות כל כך. אמר אנטונינוס: מי ישימני מצע תחתיך לעולם הבא. א"ל (שוב אנטונינוס לרבי): האם אבוא לעולם הבא? אמר לו: כן. א"ל, והכתיב: "לא יהיה שריד לבית עשו!" (עובדיה א יח) – בעושה מעשה עשו.¹⁴ … א"ל, והכתיב: "שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה!" (יחזקאל לב ). א"ל: מלכיה – ולא כל מלכיה, כל נשיאיה ולא כל שריה. תניא נמי הכי: מלכיה – ולא כל מלכיה, כל נשיאיה – ולא כל שריה; מלכיה ולא כל מלכיה – פרט לאנטונינוס בן אסוירוס …. אנטונינוס שמשיה לרבי … כי שכיב אנטונינוס, אמר רבי: נתפרדה חבילה …¹⁵

תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א הלכה י"א

אית מילין אמרין דאתגייר אנטונינוס אית מילין אמרין דלא איתגייר אנטונינוס … אנטונינוס אמר לרבי: מייכלתי את מן ליויתן לעלמא דאתי? א"ל אין. א"ל מן אימר פיסחא לא אייכלתני ומן ליויתן את מייכל לי? א"ל: מה נעביד לך ובאימרא פיסחא כתיב: "כל ערל לא יאכל בו". כיון דשמע כן אזל וגזר … דא"ר חזקיה ר' אבהו בשם ר' לעזר: אם באין הן גירי צדק לעתיד לבוא אנטונינוס בא בראשם.¹⁶

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מס' דויהי פתיחתא ד"ה וה' הולך

"וה' הולך לפניהם יומם" – אמר רבי: אנטונינוס המלך פעמים שהיה דן על הבימה ומחשיך והיו בניו מחשיכין אצלו אחר שנפטר מן הבימה. הוא היה נוטל את הפנס ומאיר לבניו. והיו גדולי מלכות קריבין אצלו ואומרים לו: אנו נוטלין את הפנס ונאיר לבניך. והוא אומר להם: לאו לא מפני שאין לי מי שיטול את הפנס ויאיר לבני, אלא הרי אני מודיע לכם חבתם של בני שתהיו נוהגים עמהם בכבוד. וכך הודיע הקב"ה חבתם של ישראל לאומות העולם שיהיו נוהגים עמהם בכבוד.¹⁷

בראשית רבה פרשה יא סימן ד

"ויברך א-להים את יום השביעי ויקדש אותו (בראשית ב ג) – ר' ישמעאל אומר: ברכו במן … ברכו באורה … ברכו ביציאה … ברכו במטעמים, רבינו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת. הביא לפניו תבשילין של צונן אכל מהם וערב לו. עשה לו סעודה בחול הביא לפניו תבשילין רותחין. א"ל (אנטונינוס לרבי): אותן (של שבת, הצוננים) ערבו לי יותר מאלו (החמים של יום חול). א"ל: תבלין אחד הן חסרים. א"ל: וכי הקילרין (אוצר האוכל) של מלך חסר כלום? אמר לו: שבת הן חסרין. יש לך שבת?¹⁸

מדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ סימן יא

שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש: מהו להתפלל בכל שעה? אמר ליה: אסור, אמר ליה: למה? אמר ליה: שלא תהא נוהג קלות ראש בגבורה. לא קיבל ממנו. מה עשה? השכים אצלו, א"ל: קירי בדא. לאחר שעה נכנס אצלו, א"ל: אמפרטור. לאחר שעה א"ל: שלום עליך המלך. א"ל: מה אתה מבזה על המלכות? א"ל: ישמע אזניך מה שאתה מוצא מפיך. ומה אתה בשר ודם השואל בשלומך בכל שעה, אתה אומר כך, המבזה מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה.¹⁹

מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ג

מעשה באנטונינוס שבא לקיסרין ושלח אחר רבינו הקדוש. והלך עמו ר' שמעון בנו ור' חייא הגדול. ראה ר' שמעון שם לגיון אחד נאה ומשובח ראשו מגיע לקפאלירס של עמודים. א"ל לר' חייא: ראה כמה פטומין עגלין של עשו!²⁰ נטלו רבי חייא והוליכו לשוק והראהו סל של ענבים ושל תאנים והזבובין עליהם. א"ל רבי חייא: זבובין אלו ואותו לגיון שוין. כשעלה ר' שמעון אצל אביו, א"ל: כך אמרתי לר' חייא וכך השיב לי. א"ל: כל כך נתן רבי חייא הבבלי ממש שהשוה אותן לזבובין, לפי שלגיונים אלו אינן ספונין לכלום.²¹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: תם ולא נשלם. למקורות נוספים, ראה קהלת רבה י א מי ימות קודם רבי או אנטונינוס, מכילתא בשלח שאנטונינוס מתייעץ עם רבי אם לכבוש את מצרים, ויקרא רבה י ד על החייאת מתים, ויקרא רבה טז ח ועוד.

לא בכדי מקמנו את הנושא של יחסי רבי ואנטונינוס בפרשת וישלח. נראה שיש כאן ניסיון ברור של חז"ל 'לתפוס את שור עשו הוא אדום הוא רומי בקרניו' וליצור מעין דו-קיום וכבוד הדדי בין שני האחים האוהבים-שונאים לנצח. לא חסרים מדרשים שכנגד שמלבים את הפירוד והשנאה בין שני האחים, כגון המדרשים על "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" ועוד רבים. באים מדרשים אלה ומנסים לאזן או ליצור אפשרות דו-קיום מכובדת מתוך הכרה שלא בכדי ניתנה הממשלה לרומא. ראה דברינו עשו ויעקב – שונאים אחים וספרו של פרופ' יעקב ישראל יובל שני גויים בבטנך.