אנטונינוס ורבי

מים ראשונים: מדרשים ופרשנויות למקרא אינם תעודות היסטוריות והיחסים המיוחדים שהיו בין אנטוניוס או אנטונינוס קיסר רומא ובין רבי יהודה הנשיא, כפי שמתוארים במדרש, הם מן הסתם יותר פרי רוחו ומשאלת לבו של הדרשן מאשר אמת היסטורית. אך חשוב לציין שרבי (רבי יהודה הנשיא, מכונה גם "רבינו") אכן פעל בתקופת אנטונינוס הקיסר ושתי הדמויות הם מציאות היסטורית. ראה תיאור קצר מתוך ויקיפדיה: "רבי, או רבי יהודה הנשיא, חי ופעל בתקופה מאוד דינמית ברחבי האימפריה הרומית. לאחר מות הקיסר הדריאנוס נפתחת ברומא תקופה חדשה, היא השושלת האנטונינית. ראשון קיסריה היה אנטונינוס פיוס (138161 לספירה), שתקופתו עמדה בסימן שיאו של "השלום הרומאי" … הוא נחשב לקיסר טוב לב ודאגן ונודע כמי שביטל את גזירת הדריאנוס כנגד קיום ברית המילה". ויש שמזהים את אנטונינוס שבמדרש עם הקיסר מרקוס אורליוס שגם הוא כונה אנטונינוס אשר מלך כמעט עשרים שנה והיה קיסר מאד משכיל ונאור (161 – 180 לספירה).

בראשית רבה פרשה עה סימן ה

"כה תאמרון לאדוני לעשו" – רבינו אמר לרבי אפס: כתוב אגרת אחת משמי לאדוננו המלך אנטונינוס. עמד וכתב: "מיהודה הנשיא לאדוננו המלך אנטונינוס". נטלה וקרעה. אמר לו: כתוב "מעבדך יהודה לאדוננו המלך אנטונינוס". אמר לו: רבי, מפני מה אתה מבזה על כבודך?  אמר לו: מה אני טוב מזקני? לא כך אמר [יעקב]: כה תאמרו לאדוני לעשו: כה אמר עבדך יעקב"?1

מסכת ברכות נז ע"ב

"שני גויים בבטנך" – אל תקרי גוים אלא גאים, ואמר רב יהודה אמר רב: אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסק משולחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים".2

מסכת סנהדרין דף צא עמוד א

אמר ליה אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה יכולין לפטור עצמן מן הדין, כיצד? גוף אומר: נשמה חטאת, שמיום שפירשה ממני – הריני מוטל כאבן דומם בקבר. ונשמה אומרת: גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו – הריני פורחת באויר כצפור. אמר ליה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה: למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס נאה, והיה בו בַּכּוּרוֹת נאות (ביכורי תאנים). והושיב בו שני שומרים, אחד חיגר ואחד סומא. אמר לו חיגר לסומא: בַּכּוּרוֹת נאות אני רואה בפרדס. בוא והרכיבני ונביאם לאכלם. רכב חיגר על גבי סומא, והביאום ואכלום. לימים בא בעל פרדס. אמר להן: בכורות נאות היכן הן? – אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? – אמר לו סומא: כלום יש לי עינים לראות? מה עשה – הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד. אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף, ודן אותם כאחד …. 3

אמר ליה אנטונינוס לרבי: מפני מה חמה יוצאה במזרח ושוקעת במערב? – אמר ליה: אי הוה איפכא נמי הכי הוה אמרת לי!4 – אמר ליה: הכי קאמינא לך, מפני מה שוקעת במערב? – אמר ליה: כדי ליתן שלום לְקוֹנָהּ, שנאמר: "וצבא השמים לך משתחוים" (נחמיה ט ו) … – משום פועלים, ומשום עוברי דרכים.5

ואמר לו אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי ניתנה באדם, משעת פקידה או משעת יצירה? – אמר לו: משעת יצירה. – אמר לו: אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת? אלא, משעת פקידה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר: "ופקודתך שמרה רוחי" (איוב י יב).6 ואמר לו אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם, משעת יצירה או משעת יציאה? – אמר לו: משעת יצירה. – אמר לו: אם כן בועט במעי אמו ויוצא! אלא: משעת יציאה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר: "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד ז).7

מסכת עבודה זרה דף י עמוד א-ב8

א"ל אנטונינוס לרבי: רוצה אני שימלוך אסוירוס בני תחתי ושתיעשה העיר טבריה קולוניה.9 ואם אומר להם (לסנט) דבר אחד – יעשו, שניים – לא יעשו. הביא (רבי) אדם והרכיב אותו ע"ג חבירו. ונתן לעליון יונה בידו ואמר לתחתון: אמור לעליון שיפריח את היונה מידו. אמר: שמע מינה שכך הוא (רבי) אומר לי: אתה תבקש מהם "אסוירוס בני ימלוך תחתי", ואח"כ אמור לו לאסוירוס שיעשה את העיר טבריה קולוניה. אמר לו (אנטונינוס לרבי): מצערים אותי חשובי רומא. מה עשה רבי? הכניס אותו לגינה ובכל יום עקר צנון אחד מהערוגה שהייתה לפניו. אמר (אנטונינוס): שמע מינה שכך הוא (רבי) אומר לי: אתה, הרוג אחד אחד מהם ולא תתגרה בכולם יחד. – ושיאמר לו במפורש את כל הדברים האלה?10 אמר: ישמעו חשובי רומי ויצערו אותו. ושיאמר לו בלחש! משום דכתיב: "כי עוף השמים יוליך את הקול" (קהלת י כ).11

…. 12

כל יום היה (אנטונינוס) משמש את רבי, מאכיל אותו ומשקה אותו. כאשר היה רבי רוצה לעלות למיטתו, היה אנטונינוס מתכופף לפני המיתה. אמר לו (אנטונינוס לרבי): עלה עלי למיטתך.13 אמר: לאו אורח ארעא לזלזל במלכות כל כך. אמר אנטונינוס: מי ישימני מצע תחתיך לעולם הבא. א"ל (שוב אנטונינוס לרבי): האם אבוא לעולם הבא? אמר לו: כן. א"ל, והכתיב: "לא יהיה שריד לבית עשו!" (עובדיה א יח) – בעושה מעשה עשו.14 … א"ל, והכתיב: "שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה!" (יחזקאל לב ). א"ל: מלכיה – ולא כל מלכיה, כל נשיאיה ולא כל שריה. תניא נמי הכי: מלכיה – ולא כל מלכיה, כל נשיאיה – ולא כל שריה; מלכיה ולא כל מלכיה – פרט לאנטונינוס בן אסוירוס …. אנטונינוס שמשיה לרבי … כי שכיב אנטונינוס, אמר רבי: נתפרדה חבילה …15

תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א הלכה י"א

אית מילין אמרין דאתגייר אנטונינוס אית מילין אמרין דלא איתגייר אנטונינוס … אנטונינוס אמר לרבי: מייכלתי את מן ליויתן לעלמא דאתי? א"ל אין. א"ל מן אימר פיסחא לא אייכלתני ומן ליויתן את מייכל לי? א"ל: מה נעביד לך ובאימרא פיסחא כתיב: "כל ערל לא יאכל בו". כיון דשמע כן אזל וגזר … דא"ר חזקיה ר' אבהו בשם ר' לעזר: אם באין הן גירי צדק לעתיד לבוא אנטונינוס בא בראשם.16

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מס' דויהי פתיחתא ד"ה וה' הולך

"וה' הולך לפניהם יומם" – אמר רבי: אנטונינוס המלך פעמים שהיה דן על הבימה ומחשיך והיו בניו מחשיכין אצלו אחר שנפטר מן הבימה. הוא היה נוטל את הפנס ומאיר לבניו. והיו גדולי מלכות קריבין אצלו ואומרים לו: אנו נוטלין את הפנס ונאיר לבניך. והוא אומר להם: לאו לא מפני שאין לי מי שיטול את הפנס ויאיר לבני, אלא הרי אני מודיע לכם חבתם של בני שתהיו נוהגים עמהם בכבוד. וכך הודיע הקב"ה חבתם של ישראל לאומות העולם שיהיו נוהגים עמהם בכבוד.17

בראשית רבה פרשה יא סימן ד

"ויברך א-להים את יום השביעי ויקדש אותו (בראשית ב ג) – ר' ישמעאל אומר: ברכו במן … ברכו באורה … ברכו ביציאה … ברכו במטעמים, רבינו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת. הביא לפניו תבשילין של צונן אכל מהם וערב לו. עשה לו סעודה בחול הביא לפניו תבשילין רותחין. א"ל (אנטונינוס לרבי): אותן (של שבת, הצוננים) ערבו לי יותר מאלו (החמים של יום חול). א"ל: תבלין אחד הן חסרים. א"ל: וכי הקילרין (אוצר האוכל) של מלך חסר כלום? אמר לו: שבת הן חסרין. יש לך שבת?18

מדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ סימן יא

שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש: מהו להתפלל בכל שעה? אמר ליה: אסור, אמר ליה: למה? אמר ליה: שלא תהא נוהג קלות ראש בגבורה. לא קיבל ממנו. מה עשה? השכים אצלו, א"ל: קירי בדא. לאחר שעה נכנס אצלו, א"ל: אמפרטור. לאחר שעה א"ל: שלום עליך המלך. א"ל: מה אתה מבזה על המלכות? א"ל: ישמע אזניך מה שאתה מוצא מפיך. ומה אתה בשר ודם השואל בשלומך בכל שעה, אתה אומר כך, המבזה מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה.19

מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ג

מעשה באנטונינוס שבא לקיסרין ושלח אחר רבינו הקדוש. והלך עמו ר' שמעון בנו ור' חייא הגדול. ראה ר' שמעון שם לגיון אחד נאה ומשובח ראשו מגיע לקפאלירס של עמודים. א"ל לר' חייא: ראה כמה פטומין עגלין של עשו!20 נטלו רבי חייא והוליכו לשוק והראהו סל של ענבים ושל תאנים והזבובין עליהם. א"ל רבי חייא: זבובין אלו ואותו לגיון שוין. כשעלה ר' שמעון אצל אביו, א"ל: כך אמרתי לר' חייא וכך השיב לי. א"ל: כל כך נתן רבי חייא הבבלי ממש שהשוה אותן לזבובין, לפי שלגיונים אלו אינן ספונין לכלום.21

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: תם ולא נשלם. למקורות נוספים, ראה קהלת רבה י א מי ימות קודם רבי או אנטונינוס, מכילתא בשלח שאנטונינוס מתייעץ עם רבי אם לכבוש את מצרים, ויקרא רבה י ד על החייאת מתים, ויקרא רבה טז ח ועוד.

לא בכדי מקמנו את הנושא של יחסי רבי ואנטונינוס בפרשת וישלח. נראה שיש כאן ניסיון ברור של חז"ל 'לתפוס את שור עשו הוא אדום הוא רומי בקרניו' וליצור מעין דו-קיום וכבוד הדדי בין שני האחים האוהבים-שונאים לנצח. לא חסרים מדרשים שכנגד שמלבים את הפירוד והשנאה בין שני האחים, כגון המדרשים על "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" ועוד רבים. באים מדרשים אלה ומנסים לאזן או ליצור אפשרות דו-קיום מכובדת מתוך הכרה שלא בכדי ניתנה הממשלה לרומא. ראה דברינו עשו ויעקב – שונאים אחים וספרו של פרופ' יעקב ישראל יובל שני גויים בבטנך.

עדכון אחרון: 20/11/2018

הערות שוליים

  1. לרבי יהודה הנשיא היה מעמד רשמי כלפי השלטון הרומאי (תואר פטריארך) ויש כאן ויתור אמתי על תואר. למה? שואל ר' אפס, למה אתה מוותר על תוארך? תשובת רבי: ככה עשה גם יעקב אבינו (איזה תואר היה ליעקב?). דא עקא, שאולי יעקב עצמו נהג לא כשורה? אולי לא היה צריך להתרפס כל כך לפני עשו? כך או כך, ראה נוסח תנחומא (בובר) וישלח סימן ה: "אמר ר' פנחס: אנטונינוס היה מכבד את רבינו מה שאין סוף. וכשהיה רבינו משלחני אצלו, והיה כותב לו אגרת וכותב בה: עבדך יהודה שואל בשלומך. והיה רע לאנטונינוס לומר שהוא קורא עצמו עבד. אמר לו: אל תכתוב עוד כדבר הזה. אמר לו רבינו: כך אני כותב לך, שאיני טוב מיעקב אבא, כששלח אצל עשו מה אמר לו: כה אמר עבדך יעקב". כאן, אנטונינוס הוא שמקפיד בכבודו של נתינו ונציגו בארץ יהודה. כך לפחות שם המדרש בפיו. כבר הארכנו במדרשים אלה ובהקשר לפרשת השבוע שלנו בדברינו אדוני עשו, עבדך יעקב, הפעם נרצה להפליג למדרשים נוספים המתארים את הצמד אנטונינוס ורבי. אין רצף או קשר בין המדרשים. אפשר לרפרף ולמצוא את המדרשים המדברים ללבו של הקורא.
  2. חזרנו אחורה לפרשת תולדות. ראה רש"י בראשית כה כג. ראה דרשה דומה על פסוק זה במדרש בראשית רבה סג ז: "שני גויים בבטנך – שני גיאי גויים בבטנך: אדרינוס באומות, שלמה בישראל. זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה במלכותו". כאן כבר יש מלכות מול מלכות. מלכות שלמה שקדמה היסטורית למלכות אדריאנוס; רבי שהוא מבית דוד הוא "נציגה הזוטר" באותה תקופה, אבל עצם ההשוואה לא רק משמרת את תפארת העבר אלא נותנת גם תקווה וציפייה לתפארת העתיד. ועוד בעניין זה, ראה ילקוט שמעוני זכריה רמז תקעח: "ואכחיד את שלשת הרועים, זה רבי ואנטונינוס וקרבון מלך פרסי שמתו בירח אחד וקראו עליהם: ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד". הנה כי כן, יש לנו את "ועידת שלשת הגדולים" הרבה לפני ילטה 1945: אנטונינוס קיסר רומא, קרבון מלך הפרתים ורבי יהודה נשיא היהודים!
  3. מדרש זה חוזר במקומות רבים ובשמות חכמים אחרים. ראה למשל ויקרא רבה ד ה על הפסוק: "נפש כי תחטא" (ויקרא ד ב), מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק טו פסוק (א) ועוד. ראה דברינו נפש כי תחטא בפרשת ויקרא. האם השתכנע אנטונינוס?
  4. הלוא אם היה ההפך, גם היית שואל אותי. זו שאלה עקרה, אומר לו רבי. זאת ועוד, הרי עצם ההגדרה מהו מזרח ומהו מערב נובעת מהמקום בו השמש עולה ושוקעת. והרי אינך שואל על עצם הזריחה והשקיעה (על עצם תופעת סיבוב כדור הארץ על צירו), אלא רק מדוע השמש זורחת "במזרח" ושוקעת "במערב". אם כך, זו שאלת הבל או טאוטולוגיה. האם נעלב אנטונינוס מהתשובה הזו?
  5. אנטונינוס כבר לא שואל מדוע השמש זורחת היכן שזורחת, אלא מדוע היא משלימה תנועה קשתית ואיננה חוזרת לשקוע במקום בו זרחה (או במקום אחר על פני כיפת השמים, צפון, דרום). אולי שתחזור בסוף היום למקום ממנו יצאה. את תשובת רבי: כדי ליתן שלום לקונה מסבירים רש"י ושטיינזלץ שם שהשכינה במערב. לנו נראה להסביר שכבר אז הבינו שתנועה סיבובית (גלגלית) היא התנועה הרמונית "מושלמת" וגם הרעיון שהארץ היא כדור לא היה זר להם. ראה במדבר רבה יג יז: "מזרק אחד כסף - כנגד הארץ שהיא עשויה ככדור". תשובת רבי: "ליתן שלום לקונה" קשורה למעגליות זו ולרעיון שצבא השמים עולה במקום שהשמש עלתה בבוקר והשמש השוקעת ממול נראית כמשתחווה דווקא למזרח, כלפי הירח והכוכבים הזורחים במזרח לפנות ערב – מה שיוצר את השלמת המעגל. ראה אוצר המדרשים (אייזנשטיין) הלל עמוד 127: "שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש אם יש לאדם דירה שהיא עשר על עשר אמות איך הוא עושה לקבוע את המנורה?".
  6. רבי מודה לאנטונינוס שהוא צודק: כבר עוּבָּר ברחם אימו הוא "בשר חי" שיש בו רוח ונשמה.
  7. גם פה מודה רבי לאנטונינוס שלעובר אין יצר הרע. יצר הרע נוצר ברגע הלידה, בשעת יציאתו של העובר לאוויר העולם, אולי מרגע שהוא צורח את צריחתו הראשונה ונושם את אוויר העולם. ראה מדרש זה גם בבראשית רבה לד י: "שאל אנטונינוס את רבינו, אמר לו: מאימתי יצר הרע נתון באדם, משיצא ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי אמו? אמר לו (רבי): עד שלא יצא ממעי אמו. א"ל: לאו, שאילו היה נתון בו עד שהוא במעי אמו, היה חוטט את בני מעיה ויוצא. והודה לו רבי שהשוה לדעת המקרא שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ר' יודן אמר: מנעריו כתיב, משעה שהוא ננער לצאת ממעי אמו. ועוד שאל אנטונינוס את רבינו א"ל: מאימתי נשמה ניתנה באדם משיצא ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי אמו? א"ל: משיצא ממעי אמו. א"ל: לאו, משל אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מיד הוא מסריח. והודה לו רבי, שהשווה דעתו לדעת המקרא, שנאמר (איוב י) חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי. מאימתי נתת בי את הנשמה? - משהפקדתני". בהקשר כל זה, ראה דברינו יצר לב האדם רע מנעוריו בפרשת נח. ואיפה "החזיר" רבי לאנטונינוס, נכון יותר לנכדתו, במדעי החיים? ראה מסכת נדה דף מה עמוד א: "תנו רבנן: מעשה ביוסטני בתו של אסוירוס בן אנטנינוס שבאת לפני רבי, אמרה לו: רבי, אשה בכמה ניסת? אמר לה: בת ג' שנים ויום אחד. ובכמה מתעברת? אמר לה: בת י"ב שנה ויום אחד. אמרה לו: אני נשאתי בשש וילדתי בשבע, אוי לשלוש שנים שאבדתי בבית אבא!".
  8. תרגום הגמרא להלן לעברית לקוח מפירוש שטיינזלץ, אך השיבושים אם ישנם הם כולם באחריותנו.
  9. עיר פטורה ממס.
  10. ולמה היה צריך רבי לעשות את כל המעשים המוזרים האלה עם הרכבת אנשים, הפרחת יונים ועקירת צנונות?
  11. במדרש בראשית רבה סז ו הסיפור קצת "רך" יותר. לא צריך להרוג את חשובי רומא (חברי הסנט), אלא פשוט להרבות בסבבי מינויים ובהזדמנות זו גם למלא את אוצר המלוכה: "אנטונינוס שלח לרבנו, אמר לו: בשביל שהאוצרות חסרים, מה נעשה ונמלא אותם? נטלו לשלוּחו והכניסו לתוך פרדס. התחיל עוקר צנונות גדולים ושותל קטנים. אמר לו (השליח ששלח אנטונינוס) לרבי: תן לי אנטיגרפי (תשובה כתובה, אגרת לשאלה ששאל אנטונינוס שמן הסתם הייתה גם היא באגרת). אמר לו: אין אתה צריך. עלה אצלו (השליח חזר לאנטונינוס). אמר לו: ומה אמר לך? אמר לו: לא אמר לי כלום. אמר לו: ולא עשה לפניך דבר? אמר לו: נטלני והכניסני לתוך פרדס. התחיל עוקר צנונות גדולים ושותל צנונות קטנים. התחיל (אנטונינוס) מוציא דוכסים ומכניס דוכסים עד שנתמלאו האוצרות". מדוע באמת עשה כך רבי? ביטחון שדה – שדר מוצפן. רבי הכיר היטב את תככי מסדרונות השלטון ברומא. לך תדע למי יראה אותו שליח את האגרת שייתן בידיו ואם לא הוא עצמו אחד מהצנונות.
  12. ראה שם במקור בקטע שהשמטנו, הסיפור על בתו של אנטונינוס שיצאה לזנות ורבי שלח לו כסימן ירקות: כוסברתא וחסה, שיחוס עליה ולא יהרגה. כמו כן שם הסיפור על המחילה המסתורית שחיברה את בית אנטונינוס ובית רבי שבה התגנב אנטונינוס לבית רבי לבוא לשיחות ולהתייעצויות מדיניות, אישיות ופילוסופיות\מדעיות. שוב ביטחון שדה?
  13. לא הגזימו קצת הדרשנים במעשה זה? עכ"פ, ראה הסיפור על רבי טרפון שהיה מכבד את אמו וכל פעם שהייתה צריכה לרדת מהמיטה או לעלות עליה כפף עצמו כמדרגה שתרד או תעלה עליו (קידושין לא ע"ב) ועוד יותר בירושלמי קידושין פרק א הלכה ז, מה עשה כשנקרע או "נפסק" השרוך בנעלה.
  14. אנטונינוס שואל את רבי: האם אזכה לעולם הבא? רבי עונה לו בחיוב, אך אנטונינוס מוסיף ומקשה מפסוק מספר עובדיה שלפיו אין שריד וקיום לעשו. רבי עונה לו שזה רק למי שעושה כמעשיו של עשו, אבל אין זה חל על אדם נאור ואציל כמוהו. ראה אגב מדרש פסיקתא דרב כהנא בחודש השלישי (קלד) שהתורה ניתנה בחודש של מזל תאומים משום שהדלת לעשו אחינו התאום תמיד פתוחה: "שאם ביקש עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה ולבוא ללמוד תורה – יבוא וילמוד ומקבלו אני".
  15. אגב אורחא, שוב לא נפקד גם מקומה של מלכות פרס וחכמי ישראל שם. ראה שם: "אַדְרַכָּן (מלך פרס) שמשיה לרב ... . כי שכיב אדרכן, אמר רב: נתפרדה חבילה". מה רוצים סיפורים אלה לומר לנו? האם לא הגזים קצת הדרשן כאן ו"נסחף"? או שמא, כפי שכבר הערנו, הכל הוא כסמל ולעתיד, לקיים מה שאמר הנביא: "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ ..." (ישעיהו מט כג). המאיר עינינו יבורך ובמימיו כי טובים נשמח.
  16. מדרשים רבים יש לנו גם על כך שאנטונינוס התגייר. וגזר שם, היינו שמל את עצמו. ראה גם בגמרא עבודה זרה שראינו לעיל, דף יא ע"א, על עקילס (אונקלוס בר קלונימוס) שהיה בן אחותו של הקיסר (הדרינוס) שבא להתגייר והקיסר שלח חיילים להחזירו והתגיירו גם הם.
  17. אנטונינוס הקיסר הנאור משמש דגם לכבוד שהקב"ה נוהג בעם ישראל. ובהפוך, הקב"ה דורש מהגויים, בראשם קיסרים חזקים ונאורים כאנטונינוס שינהגו בכבוד כלפי עם ישראל.
  18. חזרנו לשולחנם של רבי ואנטונינוס שלא חסר מהם כל השנה צנון, חזרת וקישואים (ומן הסתם גם מטעמים אחרים). אבל דבר אחד היה על שולחנו של רבי שלא היה אפילו על שולחנו של קיסר רומא. תבלין ושמו שבת. השקט והשלווה של שבת שנותן למאכלים טעם אחר. ראה דברינו שבחי השבת וברכתה בפרשת בראשית.
  19. כבוד מלכות רומא משמש דגם לכבוד מלכות שמים ולדיון ההלכתי אם להרבות בתפילה אם לא. וזה דיון יסודי בהלכות תפילה. שיטתו של ר' יוחנן היא "ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו". כנגדו עומדת הדעה שיש להקפיד על שלוש תפילות ביום ולא להרבות בתפילה. למקורות חלקיים, ראה ברכות כא ע"א, לא ע"א, תוספתא ברכות ג ו, מסכת סופרים י ו ועוד. וכאן, הראייה היא מהמלכות, מאנטונינוס. ראה בהקשר זה את הביטוי "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא (ברכות נח ע"א, בסיפור על רב ששת שזיהה לפני כולם מתי עובר המלך). ראה דברינו לחלוק כבוד למלכות בפרשת וארא.
  20. התפעלות ממעשיה של מלכות רומא: הבניינים המפוארים, עמודי הפאר והפסלים וניסי הליגיונות בראשם.
  21. ר' חייא תלמידו המובהק של רבי יהודה הנשיא וכפי הנראה כאן חונכו של ר' שמעון בנו של רבי, מצנן את התלהבותו והתפעלותו של העלם הצעיר (כך נראה לנו) ומציג בפניו את הצד השלילי של רומא ואת המחיר של החזקת ליגיונותיה, קיסריהָ ותפארתה. ועפ"י מדרש תנחומא המאוחר גם רבי משנה טעמו. האם נעכרה החבית? האם השתנה יחס השלטון הרומי (בעקבות עלייתו של הקיסר קומודוס שהיה רע ואכזר)?. כך או כך, אפשר להשוות מגוון דעות ויחס זה למלכות רומא לדיון בגמרא שבת לג ע"ב (ממנו משתלשל סיפור ר' שמעון בר יוחאי והמערה): "פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן וכו' ". וזה כבר עניין אחר עליו הרחבנו בדברינו ויחן את פני העיר בפרשה זו, וכן רבי שמעון בר יוחאי – בין המערה לטבריה בל"ג בעומר.