פרשות השבוע לשנת התשפ"ב

מים ראשונים: כבר נדרשנו לנושא יוסף בבית פוטיפר, אמנם בעקיפין, בדברינו ויהי ה' את יוסף בפרשה זו בשנה האחרת. שם הצבענו על כך שדווקא בבית פוטיפר, כמו אח"כ בבית הסוהר, מלווה את יוסף שם הווי"ה, שלא כמו בחצי השני של ספר בראשית (מפרק לב ואילך) בו שם זה כמעט ולא מצוי. פוטיפר הרשע "היה רואה שהקב"ה עמו … כי ה' אתו … שלא היה שמו של הקב"ה זז מפיו" (תנחומא וישב סימן ח, ולשון רש"י: "שם שמים שגור בפיו"). וכשהוא רואה את יוסף עושה כמין לחישות וכשפים "מלחש ונכנס מלחש ויוצא", הוא סונט בו ואומר לו: "מה יוסף, תבן לעפרים אתה מכניס? חרשים (כשפים) במצרים?!" (בראשית רבה פו ה). נוסיף ונידרש גם בדף זה לפרשה המיוחדת של יוסף בבית פוטיפר, אך הפעם בדגש לניסיון של יוסף עם אשת פוטיפר.

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי: (בראשית לט ז).¹

רד"ק בראשית לט ז – הכל בסוף לטובה

ויהי אחר הדברים האלה – אחר זמן שהיה יוסף גדול ונכבד בבית המצרי ויושב לבטח, הגיע אליו דבר אשת פוטיפרע והכל היה סיבה לטובתו ולטובת אביו ואחיו. ואף על פי שהיה קשה מתחילה, היה לטובה בסוף. וכן חטא המשקה וחלום פרעה, הכל היה סיבה מאת האל יתברך, שעל ידי זה עלה יוסף לגדולה. ונכתב הספור הזה להודיע סיבת הדברים, ואם יקרא לאדם שום מקרה יבטח באל. ונכתב ג"כ להודיע צדקתו של יוסף ושילמד אדם ממנו לכבוש את יצרו ולשמור אמונה למי שבוטח יהיה מי שיהיה ולא ישקר בו.²

מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ה – יופיו של יוסף

ילמדנו רבינו: גדול שבנאמנים איזהו? כך שנו רבותינו: ג' נאמנים הן: בעל הבית שמפריש מעשרותיו כראוי ואינו נחשד על התרומה ומעשר, אין נאמן גדול מזה. ועני שהפקידו פקדון אצלו ולא נחשד על הפקדון, אין נאמן גדול מזה. ורווק הדר בכפר בשכונות זונות ואין חוטא, אין נאמן גדול מזה.³ אין את מוצא נאמן גדול מיוסף שהיה במצרים, שכתוב בהן: "אשר בשר חמורים בשרם" (יחזקאל כג) והוא בן י"ז שנה ולא נחשד על העריות. ביותר שהיתה אדונתו עמו בבית והיתה משדלתו בכל יום ויום בדברים והיתה מחלפת ג' חליפות בגדים בכל יום ויום. כלים שלבשה בשחרית לא לבשה אותם בחצי היום, ובחצי היום לא לבשה בין הערבים. כל כך למה? כדי ליתן עיניו בה. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (רז"ל): פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף. מה עשתה אשת פוטיפר? נטלה אתרוגים ונתנה לכל אחת ואחת מהן, ונתנה סכין לכל אחת ואחת וקראה ליוסף והעמידתו לפניהן. כיון שהיו מסתכלות ביופיו של יוסף, היו חותכות את ידיהן. אמרה להן: ומה אתן בשעה אחת כך, אני שבכל שעה רואה אותו על אחת כמה וכמה. ובכל יום ויום משדלתו בדברים ועמד ביצרו. מנין? ממה שקראו בענין: "ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף".⁴

מסכת יומא דף לה עמוד ב – יוסף הצדיק

עשיר אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר?⁵

רשע אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אמר: נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי, אומרים לו: כלום נאה היית מיוסף? אמרו עליו על יוסף הצדיק: בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית. אמרה לו: הישמע לי! אמר לה: לאו. אמרה לו: הריני חובשתך בבית האסורין. – אמר לה: "ה' מתיר אסורים" (תהלים קמו). – הריני כופפת קומתך – "ה' זוקף כפופים". – הריני מסמאת את עיניך – "ה' פוקח עורים". נתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה ולא רצה לשמוע אליה. לשכב אצלה – בעולם הזה, להיות עמה – לעולם הבא.⁶

נמצא, הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים.⁷

מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ז – עונש ליוסף

"ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף", זהו שאומר הכתוב: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד־לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" (משלי יח כא). אמר ר' חייא בר אבא: כלכלה של תאנים לפניו, אם אכל ממנה עד שלא בירך – מות ביד לשון, בירך ואח"כ אכל – חיים ביד לשון.⁸ וכן ביוסף לא הגיעוהו כל אותן הצרות אלא על לשון הרע שספר על אחיו, שנאמר: "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם". ומה אמר? רבנן אמרי: אמר לאביו שהן נוהגין בבני בלהה וזלפה מנהג עבדים וקורין אותן עבדים, ואני נוהג בהן מנהג אחוה, שנאמר: "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו' ". אמר לו הקב"ה: חייך! בו בדבר תלקה, שנאמר: "לעבד נמכר יוסף" (תהלים קה יז).⁹ רבי יהודה אומר: אמר לו: אחי אוכלין אבר מן החי. א"ל הקב"ה: אפילו בשעת קלקלה לא יעשו אלא בשחיטה, שנאמר: "וישחטו שעיר עזים ויטבלו". רבי יוסי אומר: יוסף היה אומר לו שהיו נותנין עיניהן בבנות הארץ. א"ל הקב"ה: חייך! בו בדבר תלקה! הרי אדונתך נותנת עיניה בך, שנאמר: "ותשא אשת אדוניו את עיניה".¹⁰

בראשית רבה פז ד פרשת וישב – פרשה גאווה וניסיון

"ויהי אחר הדברים האלה".¹¹ הרהורי דברים היו שם. מי הרהר? יוסף הרהר. אמר: כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה איזה מנה יפה היתה שם והיה נותנה לי. והיו אחי מכניסין בי עין רעה.¹² עכשיו שאני כאן מודה אני לך שאני ברווחה.¹³ אמר לו הקב"ה: הַטְלִיס!¹⁴ חייך שאני מגרה בך את הדוב.¹⁵

דבר אחר: אמר: אבא נתנסה, זקני נתנסה, ואני איני מתנסה? א"ל הקב"ה: חייך, שאני מנסה אותך יותר מהם.¹⁶

מסכת סוטה דף לו עמוד ב – היו דברים בגו – אילולי דמות אביו –

תנא דבי ר' ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן: חולה היא.¹⁷ אמרה: אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה. ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' – באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? דכתיב: "ורועה זונות יאבד הון".¹⁸ מיד: "ותשב באיתן קשתו" – א"ר יוחנן משום ר' מאיר: ששבה קשתו לאיתנו. "ויפוזו זרועי ידיו" – נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. "מידי אביר יעקב"¹⁹ – מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד? אלא אביר יעקב. "משם רועה אבן ישראל" – משם זכה ונעשה רועה, שנאמר: "רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף" (תהלים פ ב). תניא: היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר: אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו.²⁰

לשם שמים – בראשית רבה פה ב, פרשת וישב

"ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו" (בראשית לח א) – לא היה צריך המקרא לומר אלא: "ויוסף הורד מצרימה",²¹ ומפני מה הסמיך פרשה זו לזו? רבי אלעזר אמר: כדי לסמוך ירידה לירידה. רבי יוחנן אמר: כדי לסמוך "הכר נא" (בראשית לז ב) ל"הכר נא" (לח כה).²² ר' שמואל בר נחמן אמר: כדי לסמוך מעשה תמר למעשה אשתו של פוטיפר, מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים. דא"ר יהושע בן לוי: רואה היתה באסטרולוגיה שלה שהיא עתידה להעמיד ממנו בן ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה.²³

התורה לא מכסה ולא מסתירה דבר – בראשית רבה פרשה פז סימן ו

מטרונה שאלה את ר' יוסי, אמרה לו: אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה עומד בכל חומו והיה עושה הדבר הזה? הוציא לפניה ספר בראשית והתחיל קורא לפניה מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר. אמר לה: מה אם אלו שהם גדולים וברשות אביהן לא כיסה עליהם הכתוב, זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה.²⁴

בין יוסף ודוד – מדרש תהלים (בובר) מזמור כו ג

"בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי" (תהלים כו ב) – נסני כאברהם, דכתיב: "והאלהים נסה את אברהם" (בראשית כב א) ועמד בנסיונותיו. נסני כיצחק שנתנסה על גבי המזבח ועמד … "צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי" – צרפני כיוסף, שנצרף באשת פוטיפר, ומצאתו כגבור, שנאמר: "אמרת ה' צרפתהו" (תהלים קה יט). כיון שניסה אותו, אמר: אין בי כח לסבול, בבקשה ממך הקל מעלי, שנאמר: "בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא" (תהלים יז ג).²⁵

שבת שלום

מחלקי המים