מים ראשונים: "שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן … גדול שבכולן – יונתן בן עוזיאל … קטן שבכולן – רבן יוחנן בן זכאי … שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים וגזרות שוות, תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים …" (גמרא סוכה כח ע"א).1 ואכן בספרות חז"ל יש לא מעט מדרשים המשלבים משלי שועלים וחיות אחרות (חלקם נמסרו לנו בשם תלמידיו של ריב"ז) שיש שמזהים אותם עם משלי איזופוס היווני. ראו מאיר בר אילן, משלי אסופוס בספרות ישראל באתר של אוניברסיטת בר אילן. במשלים אלה יש השתקפות ברורה שלנו כבני אדם – לעתים נוח לנו לראות את המצב האנושי דרך החיות. ולמה נדרשנו לנושא זה דווקא בפרשה זו? יוסבר ויובן בהמשך.
בראשית רבה עח ז, פרשתנו – השועל ששכח את משליו
"וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו … ויחץ את הילדים" – אמר ר' לוי: הארי כעס על הבהמה ועל החיה. אמרו: מי הולך ומפייס אותו? אמר להם אותו שועל: אני יודע שלוש מאות משלים ואני מפייס אותו.2 אמרו לו: אָגוֹמֶן (יהי כן, לך). הלך קצת ועמד לו. אמרו לו: מה זה שעמדת? אמר להם: שכחתי מאה. אמרו לו: יש במאתיים ברכות. הלך מעט ועמד לו. אמרו לו: מה זה? אמר להם: שכחתי עוד מאה. אמרו לו: יש במאה ברכות. כיון שהגיע לשם, אמר: שכחתי את כולם, אלא כל אחד ואחד יפייס על נפשו. כך יעקב אבינו – ר' יהודה בן סימון אמר: יש בי כוח לסדור תפילה. ר' לוי אמר: יש בי כוח לערוך מלחמה. וכיון שהגיע, "ויחץ את הילדים" – אמר: כל אחד ואחד זכותו תעמוד לו.3
בראשית רבה סד י פרשת תולדות – העצם בגרונו של האריה
בימי רבי יהושע בן חנניה גזרה מלכות הרשעה שייבנה בית המקדש. הושיבו פפוס ולוליאנוס טרפיזין4 מעכו עד אנטוכיא והיו מספקין לעולי גולה.5 הלכו כותים הללו ואמרו לו: "ידיע להוי למלכא די הן קריתא תתבנא ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא יתנון" (עזרא ד יג).6 … אמר להם: מה נעשה וכבר גזרתי? אמרו לו: שלח ואמור להם או שישנוהו ממקומו או יוסיפו עליו חמש אמות או יפחתו ממנו חמש אמות – ומעצמם הם חוזרים בהם. והיו הקהילות מצומתות בבקעת בית רימון זו. כיון שבאו הכתבים התחילו בוכים. בקשו למרוד על המלכות. אמרו: יכנס אדם אחד חכם וישדל את הציבור. יכנס ר' יהושע בן חנניה שהוא אסכולוסטקיא של תורה.7 עלה ודרש: אריה טרף טרף ועמד עצם בגרונו. אמר: כל הבא ומוציא אותו אני נותן לו שכרו. בא אותו קורא מצרי שמקורו ארוך ונתן מקורו והוציאו. אמר לו: תן לי שכרי. אמר לו: לך והשתבח ואומר שנכנסת לפיו של הארי ויצאת בשלום. כך, דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום.8
ילקוט שמעוני פרשת וארא רמז קפב – האריה, המוכס החמור
"כבד לב פרעה" – אמרו: למה הדבר דומה? לארי וחיות ושועל שהיו הולכין בספינה וחמור גובה מכס מן הספינה. אמר להם החמור: תנו לי מכס. אמר לו שועל לחמור: כמה עזים פניך! אתה יודע שמלך שבחיות עמנו ואתה תשאל מכס?! אמר לו החמור: מן המלך אני נוטל ולגנזיו אני מכניס.9 אמר לו הארי: קרבו לי הספינה.10 ויצא וטרפו לחמור ונתנו לשועל. אמר לו: סדר לי אבריו של שוטה זה. הלך השועל וסדרן. ראה (השועל) לבו (של החמור) נטלו ואכלו. כשבא הארי מצא אבריו נתוחים. אמר לו: לבו של שוטה זה היכן הוא? אמר לו: אדוני המלך, לא היה לו לב, שאם היה לו לב לא היה נוטל מכס מן המלך. אף כך פרעה הרשע, אם היה לו לב לא היה אומר למלך מלכי המלכים: תן לי דורון.11
מסכת ברכות דף סא עמוד ב – השועל והדגים
תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתיירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה – לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותיי עם אבותיכם?12 אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות?13 לא פקח אתה, אלא טיפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה: "כי הוא חייך ואורך ימיך" (דברים ל כ) – כך. אם אנו הולכים ומבטלים ממנה – על אחת כמה וכמה.14
קהלת רבה ה יד – השועל והכרם
גניבא אמר: (משל) לשועל שמצא כרם והיה מסויג מכל פינותיו. והיה שם נקב אחד וביקש להיכנס בו ולא היה יכול. מה עשה? צם שלושה ימים עד שכחש ותש ונכנס באותו הנקב. ואכל ושמן. בקש לצאת ולא יכל לעבור כלל. חזר וצם שלושה ימים אחרים עד שכחש ותשש וחזר למה שהיה – ויצא. כשיצא, הפך פניו והסתכל בו. אמר: כרם, כרם! מה טוב אתה ומה טובים הפירות שבתוכך. וכל מה שיש בך נאה ומשובח. ברם, מה הנאה יש ממך? כמו שאדם נכנס לתוכך כך הוא יוצא.15
אסתר רבה ז ג – סעודת האריה 16
"אחר הדברים האלה", כתיב: "אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ: כְּגֶלֲלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ" (איוב כ ו-ז) … היכן הוא המן והיכן היא שלותו? ר' פנחס היה מספר את המאורעות (עובדיא) האלה: ארי עשה סעודה לבהמה ולחיה וסיכך על גבן עורות של אריות וזאבים וחיות רעות. משאכלו ושתו, אמרו: הלואי יש כאן מי שיאמר לפנינו שיר.17 תלו עיניהם בשועל הזה. אמר להם: ענו לי אתם מה שאני אומר לכם. אמרו: כן. אמר להם: מי שהראה לנו בעליונים,18 הוא יראה לנו בתחתונים.19 כך, מי שהראנו במפלתן של בגתן ותרש וצליבתן, הוא יראה לנו במפלתו של המן. ומי שפרע מן הראשונים ,הוא יפרע לנו מן האחרונים. מה כתיב למעלה מן הענין? "וַיִתָּלוּ שניהם על עץ",20 אף סופו של אותו האיש ליצלב.21
מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב – שלוש מאות משלי שועלים
ואמר רבי יוחנן: שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר,22 ואנו אין לנו אלא שלוש: "אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה" (יחזקאל יח ב), "מאזני צדק אבני צדק" (ויקרא יט לו), "צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו" (משלי יא ח).23
רש"י שם: משל הוא שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בערב שבת, ולתקן עמהם צרכי סעודה ויאכל עמהם בשבת. וכשבא ליכנס – חברו עליו במקלות. בא להרוג את השועל, אמר: לא הלקוך אלא בשביל אביך שפעם אחת התחיל לסייען בסעודה ואכל את כל נתח טוב, אמר לו: ובשביל אבא אני לוקה? אמר לו: הן, האבות יאכלו בוסר וגו'. אבל בוא עמי ואראך מקום לאכול ולשבוע. בא לו על הבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו. ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים. נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה. אמר לו הזאב: למה אתה נכנס לשם? אמר לו: יש כאן בשר וגבינה לאכול ולשבוע, והראה לו דמות הלבנה במים כדמות עגול, כמין גבינה עגולה. אמר לו: אני היאך ארד? אמר לו: היכנס אתה בדלי העליון. נכנס והכביד וירד, ודלי שהשועל עליו – עלה. אמר ליה: היאך אני עולה? אמר לו: צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו, לא כך כתיב: מאזני צדק וגו'.24
עיונים (שטיינזלץ) שם: ובדברי הגאונים מביאים מסורת אחרת … משל בארי (אריה) שהיה רעב וביקש מהשועל להראותו דבר לאוכלו. והראהו אדם שמן מתפלל. והיה לפני אותו האיש בור מכוסה. אמר הארי: מתיירא אני להתנפל עליו מפני שהוא מתפלל. אמר לו השועל: אינך צריך להתיירא, לא אתה ולא בנך ייענשו עבור חטא זה אלא בן בנך.25 קפץ הארי ונפל לבור. טען הארי לשועל: מפני מה נפלתי לבור? אמר לו: בשל חטאי אבותיך. אמר לו: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"? ענה לו השועל: ומפני מה לא חשבת על דבר זה כאשר התנפלת על האיש?26
אגדת בראשית (בובר) פרק נח – משל הקורא והנץ
משל לקורא (דגר)27 שהיה מזמר בביתו של אדוניו, היה יושב וסועד וקורא מזמר. אחר זמן הביא אדוניו לבן הנץ,28 כיון שראה אותו הקורא ברח תחת המטה, והטמין עצמו, ולא פתח עוד את פיו. נכנס המלך לסעוד [אמר] לבן ביתו, א"ל: למה אינו מזמר הקורא? אמר לו: מפני שהכנסת עליו בן נץ, והוא רואה אותו ומתירא ואינו מזמר. אלא הוציא את הנץ והוא מזמר.29
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) אלפא ביתא דבן סירא – העורב המרקד
אמר לו: מפני מה העורב הולך ברקידה? אמר לו: פעם אחת ראה עורב ליונה הולך בטוב הליכה יפה יותר מכל העופות. ישר בעיניו הליכת יונה, אמר בלבו: אלך גם אני כמותה. והיה משבר עצמו בהליכה, והיו העופות משחקין בו. נתבייש העורב ואמר אחזור להליכתי הראשונה. בא לחזור ולא היה יכול כי שכח הליכתו הראשונה. והיה כמרקד ולא עלתה בידו לא הליכה ראשונה ולא אחרונה. ועליו נמשל המשל: המבקש בידו יותר – נמצא בידו מעט. כך הוא, לא נשאר בידו כלום.30
בראשית רבתי עמוד 59 – החתול והעכבר מאדם הראשון ועד ימי נח
"צדיק לפני, … לפי שהיה עושה צדקות עם כל אשר היו בתיבה. אמרו: בתחילה בימי אדם הראשון היו חתול ועכבר בביתו של אדם הראשון שותפין זה עם זה. יום אחד נכנס תחרות בליבו של עכבר על חתול והלך אצל אדם, אמר לו: אדוני, תן לי רשות על החתול להורגו שהוא גנב וקוביוסטוס. אמר לו אדם: הואיל וספרת עליו לשון הרע, תהיה לו למאכל. מיד קפץ החתול על העכבר והרגו. כיון שראו בניו של עכבר ונקבתו כן, ברחו לסעיפי ההרים ולנקיקי הסלעים ולחורי עפר. אמרו: עוד לא תהיה פליטה לפני החתול אויבינו.31
כשבא נח והכניסן בתיבה, יום אחד היה החתול ונקבתו היו עומדין זה אצל זו. אמר החתול לנקבתו: זכורני כשהייתי תינוק הביא לי אבא ממשפחתו של זה ואכלתיו והיה טוב למאכל. ועתה ארדוף אחריו ואשיגנו ואוכלנו. כיון ששמע עכבר כדברים הללו נס מפניו ורדף החתול אחריו. ונעשה לו נס ונזדמן לו חור אחד ונכנס שם. הכניס החתול פיו בחור להוציאו מתוכו ונשכו העכבר. גם החתול קרע לו בציפורנו שפתו התחתונה כחצי זרת. אחר שעה הלך העכבר אצל נח, אמר לו: איש צדיק עשה לי צדקה ותפור לי מה שקרע לי החתול אויבי. א"ל: לך והביא לי נימת שערו. הלך אצל החתול עצמו ומצאו ישן ותפס משערו וחזר לנח ותפר קרעו. ולזה נקרא "איש צדיק" (ו' ט').32
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים 1: מחלקי המים מבקשים את עזרת הציבור באיתור משלים נוספים בספרות חז"ל שאפשר שחמקו מאיתנו וכן בהשוואת המשלים שהבאנו (ושלא הבאנו) עם ספרות העולם. כל היודע על משלים נוספים ו\או מקבילותיהם בספרות העולמית בכלל, משלי איזופוס, קרילוב לאפונטיין בפרט, מתבקש לשלוח תשובתו אלינו בהקדם ויבורך בכל מילי דמיטב ויינצל מאריות דורסים, חמורים טיפשים, שועלים נושכים ומתוחכמים, זאבים טורפים, עורבים מרקדים ושאר מרעין בישין. (ראו דברינו שועל, עקרב, שרף וגחלי אש בדפים המיוחדים מי באמת מסוכן).
מים אחרונים 2: פתרון שאלת המהרש"א ובן איש חי. נניח שמשקלו של השועל הוא 30 ק"ג (משקל הזאב המדויק לא כ"כ חשוב, העיקר שהוא שוקל יותר מהשועל, ולצורך הסיפור נניח שהוא שוקל 50 ק"ג). השועל לוקח שתי אבנים: אחת של 20 ק"ג ואחת של 40. את 20 הק"ג הוא שם בדלי אחד ואת ה 40 בשני. ה 40 יורד למטה וה 20 למעלה. הוא נכנס לדלי עם ה 20, ביחד הם 50 והדלי הזה יורד למטה (זה אגב העקרון לפיו עובדת מעלית). אם הזאב יתפתה להיכנס לדלי של ה 40 שעכשיו למעלה – השועל יעלה חזרה והכל בסדר. אם לא יתפתה הזאב לרדת, ישליך השועל את האבן שבתוך הדלי שלו לבאר. האבן של 40 תרים את השועל שמשקלו 30 כלפי מעלה.