מים ראשונים: ראו דברינו האלהים הרועה אותי – המלאך הגואל אותי בפרשת ויחי החותמת את ספר בראשית. השבת אנו מתחילים את ספר שמות במוטיב דומה. שם ראינו את הרועה כמייצג של הפרנסה והמלאכה – חיי היום יום – שהן קשות או גדולות מהגאולה. כאן נראה את "הרועה" כמפתח לגאולה, כתכונה חשובה של המנהיג שנבחר להוביל את היציאה מעבדות לחרות. שתי נקודות מבט אלה משלימות ומגשרות בין חומש בראשית וספר שמות. כל המדרשים שלהלן, אלא אם צוין אחרת, הם משמות רבה פרשה ב – "ומשה היה רועה".
וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה: (שמות ג א).1
בדיקה בדברים "קטנים"
"ומשה היה רועה". זהו שכתוב: "כל אמרת אלוה צרופה" (משלי ל ה) – אין הקב"ה נותן גדוּלָה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן ואח"כ מעלהו לגדולה. הרי לך שני גדולי עולם שבדקם הקב"ה בדבר קטן ונמצאו נאמנים והעלם לגדולה. בדק לדוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר להרחיקם מן הגזל … מלמד שהיה דוד מקיים המשנה: "אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל".2 אמר לו הקב"ה: נמצאת נאמן בצאן, בוא ורעה צאני … וכן במשה הוא אומר: "וינהג את הצאן אחר המדבר" – להוציאן מן הגזל. ולקחו הקב"ה לרעות ישראל, שנאמר: "נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן" (תהלים עז כא).3
דאגה לקטנים ולחלשים
"ה' בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם: ה' צדיק יבחן …" (תהלים יא ד-ה). ולמי בוחן? לצדיק. ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן. בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה שנאמר: "ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן" (תהלים עח ע). מהו: "ממכלאות צאן"? כמו: "ויכלא הגשם" (בראשית ח ב) – היה מונע הגדולים מפני הקטנים, והיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך; ואחר כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינוני; ואח"כ מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה. אמר הקב"ה: מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כוחו, יבוא וירעה בעמי … ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן. אמרו רבותינו: כשהיה משה רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיע לחָסוּת. כיון שהגיע לחָסוּת נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות.4 כיון שהגיע משה אצלו אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, שמא עייף אתה? הרכיבו משה על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך חייך, אתה תרעה צאני ישראל. הוי: "ומשה היה רועה".5
עושה מלאכתו באמונה – ההתגלות תחכה
"וירא מלאך ה' אליו בלבת אש … ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה … וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו …" – לפי שהיה הקב"ה מדבר עם משה ולא היה מבקש ליבטל ממלאכתו. הראה לו אותו דבר כדי שיהפוך פניו ויראה וידבר עמו. שכך אתה מוצא, בתחילה: "וירא מלאך ה' אליו" – ולא הלך משה. וכיון שבטל ממלאכתו והלך לראות , מיד: "ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה". רבי יוחנן אמר: ג' פסיעות פסע משה באותה שעה שנאמר אסורה נא ואראה. ר' שמעון בן לקיש אמר: הפך פניו והביט, שנאמר: "וירא ה' כי סר לראות". כיון שהביט בו הקב"ה, אמר: נאה זה לרעות את ישראל.6
מצאן לצאן אדם – בענווה ולא בהקפדה
ר' יונתן פתח: "וישח אדם וישפל איש וגו' " (ישעיה ב ט). וישח אדם – אילו ישראל, דכתיב בהון: "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד לא). וישפל איש – זה משה דכתיב ביה: "והאיש משה עניו מאד" (במדבר יב ג). (פסיקתא דרב כהנא פיסקא ב – כי תשא).7
מבית המלכות – לרועה צאן
ויהי בהיות הילד בבית המלך בבגדי ארגמן לבושו ויגדל בקרב בני המלך, ויהי מקצה שנים חמש עשרה לבוא בית המלך היא שנת שמונה עשרה ליום היולדו ויתאו הילד אל אביו ואל אמו וילך אליהם ויצא אל אחיו וירא בסבלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. (ילקוט שמעוני תורה פרשת שמות רמז קסו).8
יודע בצערם של ישראל
אמר ר' יצחק: מהו "כי סר לראות"? אמר הקב"ה: סר וזעף הוא זה לראות בצערן של ישראל במצרים, לפיכך ראוי הוא להיות רועה עליהן. מיד: "ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה".9
מתוקן היה
"ומשה היה רועה" – כל מי שכתוב בו "היה" – מתוקן לכך. "הן האדם היה" (בראשית ג כב) – מתוקנת הייתה המיתה לבוא לעולם. "והנחש היה ערום" – מתוקן לפורעניות היה. בנח כתיב: "איש צדיק תמים היה" – מתוקן לגאולה. ביוסף כתיב: "ויוסף היה במצרים" – מתוקן לפרנסה. במרדכי כתיב: "איש יהודי היה" – מתוקן להצלה. ומשה – לגאולה. מתחילת ברייתם נתקנו לכך.10
דואג לרועה הבא
"וידבר משה אל ה' לאמר: יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה: אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" (במדבר, כז טו-יז).11
"איש אשר רוח בו" – לפי שאמרת "אלהי הרוחות" – שאתה מכיר רוח כל אחד ואחד מכל ברייה ותמנה אדם שידע להלוך עם כל אחד ואחד מהם לפי דעתו. (במדבר רבה כא טו).12
רועה תורת משה
"וכמשמרות נטועים" – אלו הסנהדרין. ואם תאמר הרי זה מתיר וזה אוסר זה פוסל וזה מכשיר, זה מטמא וזה מטהר, ר' אליעזר מחייב ור' יהושע פוטר, ב"ש אוסרים וב"ה מתירין, למי אשמע? אמר הקב"ה: אעפ"כ כולם "נתנו מרועה אחד" זה משה, שנאמר בו: "ומשה היה רועה" (תנחומא, בהעלותך, סימן טו).13
רועה שרואה למרחוק עד קץ הגלות
"יודיע דרכיו למשה" (תהלים קג ז), דכתיב: "ועתה וגו' הודיעני נא את דרכך". א"ל הקב"ה: על דרכי אתה מבקש לעמוד? חייך שאני מודיעך, שנאמר: "יודיע דרכיו למשה". דבר אחר: יודיע דרכיו למשה, שהקב"ה בלבד היה יודע קץ של גלות מצרים, שנאמר: "וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים", ולמי הודיע? למשה, שנאמר: "יודיע דרכיו למשה", ואומר: "ומשה היה רועה". (ילקוט שמעוני תהלים רמז תתנט).14
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: ראו פירוש כלי יקר שמות ג א: "אמרו המפרשים לפי שכל רועה פסול על שמרעים בהמות בשדות אחרים וחשודים על הגזל (סנהדרין כה ע"ב), על כן אמר שצאן אלו היו של יתרו ואין אדם חוטא ולא לו. אבל מכל מקום הוצרך להודיע שהיה רועה, כי רוב הנביאים באו לידי נבואה מתוך הרעיה, כי הנבואה צריכה התבודדות וע"י שיראה השמים מעשה ידי אלהים, כמו שאמר: כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך. כי ע"י זה תהיה כל מחשבתו במציאות השי"ת עד אשר יערה עליו ממרום רוח ה'. מה שאינו מצוי כל כך ביושב בביתו או בעושה איזו מלאכה אחרת בשדה, זולת הרועה היושב פנוי רוב הזמנים". נראה שמוטיב זה אומץ בחום ע"י החסידות.