הא-להים הרועה אותי – המלאך הגואל אותי | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

הא-להים הרועה אותי – המלאך הגואל אותי

פרשת ויחי, תש"ס

עדכון אחרון: 04/01/2023

וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (בראשית מח טו-טז).1

 

מסכת פסחים דף קיח עמוד א – לידה מול מזונות, אדם מול בהמה

אמר רבי יוחנן: קשין מזונותיו של אדם כפליים כיולדה. דאילו ביולדה כתיב: "בעצב תלדי בנים" (בראשית ג טז), ובמזונות כתיב: "בעצבון תאכלנה" (שם יז).2 אמר רבי יוחנן: קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה. דאילו בגאולה כתיב: "המלאך הגואל אותי מכל רע" – מלאך בעלמא. ואילו במזונות כתיב: "האלהים הרועה אותי".3

אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שאמר הקב"ה לאדם: "וקוץ ודרדר תצמיח לך" זלגו עיניו דמעות. אמר לפניו: ריבונו של עולם, אני וחמורי נאכל באבוס אחד? כיון שאמר לו: "בזיעת אפך תאכל לחם" – נתקררה דעתו.4 אמר רבי שמעון בן לקיש: אשרינו אם עמדנו בראשונה, ועדיין לא פלטינן מינה, דקא אכלינן עיסבי דדברא.5

בראשית רבה כ ט פרשת בראשית – פרנסה כפליים מלידה וגדולה מהגאולה

"בעצבון תאכלנה" – א"ר אסי: קשה היא הפרנסה כפליים כלידה.6 בלידה כתיב "בעצב תלדי בנים" ובפרנסה כתיב "בעצבון תאכלנה". ר' אליעזר ור' שמואל בר נחמן. רבי אליעזר אומר: הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה, שנאמר: "ויפרקנו מצרינו" (תהלים קלו כד) וסמיך ליה: "נותן לחם לכל בשר" (שם שם כה) – מה גאולה פלאים אף פרנסה פלאים. מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום.7

רבי שמואל בר נחמן אמר: וגדולה מן הגאולה, שהגאולה ע"י מלאך והפרנסה ע"י הקב"ה. גאולה על ידי מלאך מניין? שנאמר: "המלאך הגואל אותי מכל רע". פרנסה על ידי הקב"ה (מנין?) שנאמר: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמה טז).8

רבי יהושע בן לוי אמר: גדולה מקריעת ים סוף 9

פסיקתא רבתי פרשה לג – כוחה של פרוסה

אמר ר' שמואל בר נחמן: רצונך לידע מה כוחה של פרוסה זו שאדם נותן לתוך פיו, שהיא קשה יותר מן הגאולה. מניין? אתה מוצא בשעה שיוסף מקריב את בניו לפני אביו שיברכם, תלה את הגאולה במלאך "המלאך הגואל אותי מכל רע". אבל כשבא לפרוסה מה הוא אומר? "האלהים הרועה אותי".10

מדרש תהלים (בובר) מזמור כג – רועה היא מעלה גדולה

"ה' רועי לא אחסר" – זהו שאמר הכתוב: "מזקנים אתבונן" (תהלים קיט ק). אמר ר' יוסי ב"ר חנינא: אתה מוצא שאין אומנות בזויה בעולם מן הרועה,11 שכל ימיו הוא הולך במקלו ובתרמילו, ודוד קרא להקב"ה רועה?! אלא אמר דוד: "מזקנים אתבונן" – יעקב קרא לו רועה, שנאמר: "האלהים הרועה אותי", אף אני קורא אותו רועה – "ה' רועי לא אחסר".12

שמות רבה לב ט – בשבח המלאך

"הנה אנכי שולח מלאך" – אמר לו הקב"ה למשה: מי ששמר את האבות הוא ישמור את הבנים. וכן אתה מוצא באברהם כשברך את יצחק בנו, אמר לו: "ה' אלהי השמים … הוא ישלח מלאכו לפניך". ויעקב אבינו מה אמר לבניו? "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים" – אמר להם: הוא גאלני מיד עשו, הוא הצילני מיד לבן, הוא זנני ופרנסני בשני רעבון. אמר הקב"ה למשה: אף עכשיו מי ששמר את האבות ישמור את הבנים, שנאמר: "הנה אנכי שולח מלאך לפניך". בכל מקום שהמלאך נראה, השכינה נראית. שנאמר: "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה" (שמות ג ב). ומיד: "ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה". ולא עוד אלא בשעה שצועקים ישראל לפניו תבוא להם תשועה … וכן בגדעון: "ויבוא מלאך ה'", "וירא אליו מלאך ה'" … וכן לעתיד לבוא בשעה שיגלה, הגאולה באה על ישראל, שנאמר: "הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני" (מלאכי ג א).13

שבת שלום

חזק חזק ונתחזק

מחלקי המים

מים אחרונים: חפשו מדרשים על הפסוק: "הטריפני לחם חוקי". ראו הסיפור בימים נוראים של עגנון על בן המלך שכל שביקש מהמלך הוא בקתת קש, במקום שישיבו אל ארמון המלוכה.14 אך חז"ל אולי לא חשבו כמו הסיפור החסידי וסברו שגדולה או קשה הפרוסה מהגאולה. בצוק העתים ומתוך קשיי הגלות והסבל היו-יומי, מה מבקש יהודי קודם: פרנסה או גאולה?

הערות שוליים

  1. כבר קודם לכן, בפסוקים ה-ו מברך יעקב את אפרים ומנשה, עוד לפני שזיהה אותם ולפני שהתייחס אליהם בחיבוק ונשיקה, ככתוב: "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי: וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם" – אולי כחלק מבקשתו ליוסף שיעלה ויקבור אותו בקברות אבותיו. הברכה לעיל היא איפוא השנייה ונשמעת חמה ואישית יותר. בעקבותיה שם לב יוסף שאביו "שיכל את ידיו" והעדיף את אפרים ומנסה לתקן אותו אך לשוא. יעקב ממשיך לברכה השלישית בפסוק כ: "וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה". פתח יעקב בהשוואת מעמד אפרים ומנשה "כראובן ושמעון" (לטוב ולמוטב, במדרשים) וסיים בברכה לכל בניו וצאצאיו שיברכו ויבורכו "כאפרים וכמנשה". ובתווך, הברכה האמצעית בה נבקש להתמקד. וכבר נדרשו לפסוק טז: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" בדף נפרד בפרשה זו, והפעם נבקש להתמקד במי שברך את יעקב ושמר עליו עד רגעיו האחרונים: "האלהים הרועה אותי ... המלאך הגואל אותי".
  2.  בניגוד לעברית של היום בה הסיומת "ון" מקטינה ומנמיכה (ילד ילדון, ספר ספרון, סרט סרטון), הדרשן כאן מבין שעצבון קשה מעצב: "תרי משמע" אומר רשב"ם על הדף בגמרא שם. ואולי הכוונה גם שלידה היא עצב לפרקים ואילו הפרנסה היא יום יום, "כל ימי חייך". כך או כך, הראשונה נאמרה לאשה והשנייה לאדם בגירוש מגן עדן. האם עונשו גדול מעונשה?
  3. יעקב סוגר כאן מעגל שהחל בתחילת פרשת ויצא בבריחתו לארם. ראו בראשית רבה סט ו: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזבך - רבותינו אומרים: על הכל השיבו הקב"ה ועל הפרנסה לא השיבו. אמר רב אסי: אף על הפרנסה השיבו, שנאמר: כי לא אעזבך, ואין עזיבה אלא פרנסה, שנאמר: ולא ראיתי צדיק נעזב". לפי שיטת רב אסי, יעקב מאשר כאן שאכן הוא לא נעזב כפי שהובטח לו. לפי שיטת רבותינו, לכתחילה לא היה הקב"ה מוכן להבטיחו על הפרנסה, אבל כעת בדיעבד ובסוף חייו הוא רואה שהקב"ה אכן לא עזבו. וכבר הארכנו לדון במדרש זה בדברינו ועל הפרנסה לא השיבו בפרשת ויצא. ראו גם דברינו אין הבטחה לצדיק בעולם הזה שם. הבטחה לכתחילה - אין, קיום בדיעבר, אם זוכים - יש.
  4. מה הרגיע את אדם הראשון שנתקררה ונחה דעתו? שאמנם "בזיעת אפך", אבל בסופו של דבר "תאכל לחם". שיש בכל זאת הבדל בין האדם והבהמה – האדם, אחרי כל העבודה הקשה, אוכל לחם ולא עשב. מצלחת ולא מאבוס. זאת ועוד, ראו בראשית רבה טו ז שאחת הדעות היא שעץ הדעת ממנו אכלו אדם וחוה היה חיטה: "מה היה אותו האילן שאכלו ממנו אדם וחוה? ר' מאיר אומר: חטים היו. כשאין לבן אדם דעה, הם אומרים: לא אכל אותו אדם פת חטים מימיו". הלחם אינו רק מאכל מעודן יותר מעשב, אלא גם נותן לאדם דעת. ובהמשך המדרש שם: "נחלקו ר' נחמיה ורבותינו. ר' נחמיה אמר: המוציא לחם מן הארץ - שכבר הוציא לחם מן הארץ". זאת אומרת שכאשר האדם אוכל לחם, בסוף יום עמלו, הוא חוזר, בטעם מה, לגן העדן. או נאמר, אדרבא, הלחם הוא חידוש ופיצוי מה, לגירוש מגן העדן שם היו רק אילנות ופירות.
  5. תרגום: ועדיין לא ניצלנו ממנה, שאנו אוכלים לעתים מעשב השדה (בשני רעב, למשל). ראו הסברו של שטיינזלץ בגמרא שם. וראו גם בראשית רבה כ י: "אילו זכית היית נוטל עשבים מתוך גן עדן וטועם בהם כל מעדנים שבעולם. עכשיו שלא זכית: ואכלת את עשב השדה. אמר ר' יצחק: על הדורות הללו הוא אומר .. שאדם משליף משדהו ואוכלה", היינו אוכל את השלף שנשאר אחרי הקציר שהוא בד"כ מאכל לבהמות. ראו הביטוי "בשלפי השמד" (שיר השירים רבה ב ג).
  6. מדרש זה הולך בעקבות הגמרא בפסחים, אך בהבדלים מסוימים שנעמוד עליהם. הוא פותח בהשוואה הניגודית בין הפרנסה והלידה (אדם וחוה), אך בהמשך חוזר להשוואה בין הפרנסה לגאולה.
  7. פרק קלו בתהלים מכונה "הלל הגדול" (שאנו אומרים בפסוקי דזמרה בשבת ובהגדה של פסח) ומהלל את הקב"ה על נפלאותיו הגדולים בבריאה, בהנהגת העולם, ביציאת מצרים, נחלת הארץ: "לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: ... לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: ... לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" ועוד ועוד. שני הפסוקים המובאים בדרשה מסיימים את הפרק: "וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" ולאחריהם החתימה: "הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". ר' אלעזר רואה בהם סמך לשוויון הגאולה והפרנסה, אך בקריאה פשוטה של הפרק כולו, "וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ" מסכם את ניסי העבר ואילו "נותן לחם לכל בשר" הוא השבח המסיים ומתיחס להווה. ואם כך, יש בפרק כולו ירידה מאיגרא רמה של ניסים נשגבים לנס היום-יומי של הפרנסה, וכשיטת ר' שמואל בר נחמן שתבוא בהמשך, שאכן הפרנסה היא העיקר. אבל ר' שמואל בר נחמן חוזר (חלקית) לפסוקי הפרשה.
  8. ר' שמואל בן נחמן מחזיר אותנו לגמרא בפסחים ולרעיון שהפרנסה גדולה מהגאולה, אך הפסוק שהוא מביא לגבי הפרנסה איננו מפרשתנו אלא מתהלים. אולי אין הוא רוצה לעמת את "האלהים הרועה אותי" מול "המלאך הגואל אותי" כפי שעושה הגמרא בפסחים. אך בהמשך נראה את הדעות שמתמקדות בעימות הפנימי בפסוק שבפרשה, בלי להזדקק למקורות 'מבחוץ'.
  9. ר' יהושע אף מגדיל את נס הפרנסה גם אל מול נס קריעת ים סוף שאנו מזכירים יום יום בברכות קריאת שמע והוא קשה כזיווגו של אדם. וכאן נשאל: מדוע באמת גדולה הפרנסה מהגאולה? מה פשר הראייה הכל כך ארצית הזו? האם זה בשל הראייה שהגאולה היא "לעתיד לבוא", ואילו השקטת רעבון האדם ובני ביתו היא "כאן ועכשיו"? האם זו ראייה פסימית בשל הגולה המתמהמת ולא באה, או אדרבא אופטימית שהנה היא אחר כותלנו וכבר היא מגיעה?
  10. ראו מקבילה בילקוט שמעוני ישעיהו רמז תע"ד. בשניהם, "פרוסה" ולא פרנסה. טעות סופר? לא סביר. אבל הדמיון קרוב מדי, חילוף של אות אחת שגם נכתבת בצורה דומה! ומקור המילה "פרנס" עצמה אינו ברור. ראו מילון בן יהודה ואבן שושן. אך ודאי שיש קשר בין המונח פרנס במובן של מנהיג ופרנסה. תפקידו של הפרנס\המנהיג הוא לדאוג לפרנסה לעם (ברכות ג ע"ב דברי דוד: "צאו והתפרנסו זה מזה", ובפרשת השבוע שעבר: "וינהלם בלחם"). אבל האבות לא נקראים פרנסים אלא רועים (סוכה נב ע"ב) - "האלהים הרועה אותי". ראו מה בין דוד שהוא מנהיג ומלך מול יעקב שהוא ראש בית אב: "דוד, ע"י שהוא מפרנס את ישראל, היה אומר לו: ואהיה עמך בכל אשר הלכת. אבל יעקב ע"י שהוא מפרנס את ביתו, הוא אומר לו: שוב אל ארץ אבותיך (בראשית רבה עד א). ראו דברינו רועי צאן עבדיך בפרשת ויגש.
  11. "סתם רועה פסול לעדות" (בבא מציעא ה ע"ב). ובמסכת קידושין פב ע"א: "לא ילמד אדם את בנו חמר, גמל, קדר, ספן, רועה וחנוני, שאומנותן אומנות ליסטים". ובמקומות רבים בגמרא "רועה בקר" הוא ביטוי למעמד נמוך. ורועה צאן נמוך עוד יותר: "אמר לו: אתה הוא עקיבא ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? אשריך שזכית לשם, ועדיין לא הגעת לרועי בקר! אמר לו רבי עקיבא: ואפילו (לא) לרועי צאן!" (יבמות טז ע"א). לא רק במצרים נחשבו הרועים למעמד נמוך ולא אמין ("תועבת מצרים כל רועה צאן"). אך ראו גם הסיפור על הרועה שהפך לנזיר במסכת נזיר דף ד ע"ב. וראו שוב דברינו רועי צאן עבדיך בפרשת ויגש.
  12. אפשר שמדרש זה הוא מפתח להבנת עדיפות הפרנסה על הגאולה. הגאולה תבוא מתי שתבוא (זכו אחישנה, לא זכו בעיתה, סנהדרין צח ע"א). אבל הפרנסה והמלאכה הם יום יום. אין מלאכה שהיא מתחת לכבודו של אדם ("פשוט נבילה בשוק ואל תצטרך לבריות" בבא בתרא קי ע"א). אם הקב"ה בכבודו ובעצמו "רועה" ואם האבות נקראים רועים סימן שמלאכה ופרנסה, גם הבזויות ביותר, חשובות מאד. ראו גם מדרש תהלים (בובר) על פסוק זה: "ה' רועי לא אחסר - זהו שאמר הכתוב כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידך (דברים ב ז), ר' יעקב אומר: יכול אפילו יושב ובטל? תלמוד לומר בכל מעשה ידך. אם עשה אדם הרי הוא מתברך, ואם לאו אינו מתברך". מדרשים רבים נאמרו על הפסוק "ה' רועי לא אחסר" ועל הקשר בינו ובין "האלהים הרועה אותי" שבפרשתנו. בשניהם, אגב, כתוב רועה ורועי בכתיב חסר ודרשו: רעי. וראו פסחים קיח ע"א בדיון על כוס רביעי של ליל הסדר: "תנו רבנן: רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר הלל הגדול, דברי רבי טרפון, ויש אומרים: ה' רעי לא אחסר".
  13. מדרש זה שבסוף פרשת משפטים, לאחר מתן תורה, מדגיש שהמלאך הוא שלוחו של הקב"ה ואין שום פחיתות במלאך לעומת הקב"ה. כך היה אצל אברהם, כך אצל יעקב (בפרשתנו), אצל משה (בסנה), גדעון וכך גם לעתיד לבוא. ומדרשים אחרים מוסיפים גם את המלאך של יהושע ואפילו זה של העקידה. שימו לב שבציטטה מפרשתנו: "המלאך הגואל אותי מכל רע", הדרשן מדבר גם על "הוא זנני ופרנסני בשני רעבון", בניגוד למדרשים שהבאנו לעיל. מדרש זה לא רק מתווכח עם המדרשים לעיל, אלא גם עם מדרשים באותה פרשה בשמות רבה, בסימנים ב ו-ה שם, היוצרים פער בין המלאך לקב"ה: "אמר להם הקב"ה לישראל: אילו זכיתם אני בעצמי  נעשיתי לכם שליח .. ועכשיו שלא זכיתם הריני מוסר אתכם לשליח" וכן: "אמר לו משה: מלאך אתה משלח עמי? לא כך היו התנאים!". ומדרשים אחרים (תנחומא בסוף משפטים שם) ובעיקר פרשני המקרא והראשונים, האריכו בנושא זה של הקשר בין "אלהים" ו"מלאך". ראו אור החיים וספורנו בפרשתנו שמחברים את "האלהים הרועה אותי" ו"המלאך הגואל אותי" לרצף אחד. וראו רמב"ן בפרשת העקידה בראשית כב יב. והראב"ד האריך בעניין זה בספר האמונה הרמה: "וכן לא יטעה טועה בסבתנו ויחשוב .. שמאמר יעקב אבינו ע"ה: "האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו עד המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים", שהתפלל אל המלאך. אבל פירוש דבריו: האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו ישלח את המלאך הגואל אותי מכל רע לברך את הנערים". וכבר זכינו להשלים דף בנושא הנה אנכי שולח מלאך לפניך בפרשת משפטים.
  14. שהוא משל על עם ישראל שבימים הנוראים מבקש פרנסה, קורת גג וכו', במקום גאולה ושיבה לארץ. אך בדף זה ראינו שהפרנסה היא בדרגה אחת עם הגאולה ואפילו גבוהה ממנה?! הסיפור החסידי יענה שזה ההבדל בין הגלות לארץ ישראל. מי שחי ונאחז בארץ, יכול להשוות פרנסה עם הגאולה ואפילו לראותה גדולה יותר. הפרנסה מאפשרת קיום בסיסי בארץ עד שתבוא הגאולה (בארץ). אבל בחו"ל, מי שעיקר מעייניו הם בפרנסה שתאפשר לו המשך קיום בחו"ל עד שתבוא יום אחד הגאולה ... והגאולה – היא כבר תגיע יום אחד ... זה עניין אחר.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה