פרשות השבוע

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם: (שמות יג יט).¹

 

תוספתא סוטה פרק ד הלכה ז – משה מתעסק בארונו של יוסף²

יוסף זכה בעצמות אביו.³ אף הוא לא נתעסק בו אלא משה, שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' " – מלמד שכל העם היו עסוקין בביזה והוא עוסק במצוה, שנאמר: "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וכו' " (משלי י ח).⁴ אילו לא היה מתעסק בו משה לא היו ישראל מתעסקין בו? תלמוד לומר: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם" (יהושע כד לב).⁵ אלא, כיון שראו ישראל את משה שהוא מתעסק בו, אמרו: הניחו לו, כבודו בגדולים יותר מן הקטנים.⁶ ואילו לא היו משה וישראל מתעסקין בו, לא היו בניו מתעסקין (בו)? תלמוד לומר: "ויהיו לבני יוסף לנחלה".⁷ אלא כיון שראו בניו את משה וישראל שהיו מתעסקין בו, אמרו: הניחו לו, כבודו במרובין יותר מן המועטין.⁸

מנין היה משה יודע היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר היתה באותו הדור והלכה ואמרה לו למשה: בנילוס נהר יוסף קבור.⁹ שעשו לו מצרים שפודין של מתכת וחברום בְּבַעַץ.¹⁰ והלך משה ועמד על נילוס נהר ואמר: יוסף, הגיעה שעה שהקב"ה גואל את ישראל. הרי שכינה מעוכבת לך וישראל מתעכבין לך וענני כבוד מעכבין לך.¹¹ אם אתה מגלה את עצמך – מוטב. ואם לאו – נקיים אנו משבועה שהשבעת את אבותינו.¹² צף ארונו של יוסף ונטלו משה ובא לו. …¹³ ויש אומרים: בקברות מלכים יוסף היה קבור.¹⁴ והלך משה ועמד על קברות המלכים ואמר: יוסף, יוסף! הגיע שעה שהקב"ה גואל את ישראל. הרי שכינה מעוכבת לך וישראל מעוכבין לך וענני כבוד מעכבין לך. אם אתה מגלה את עצמך – מוטב. ואם לאו – נקיים אנחנו משבועה שהשבעת את אבותינו. מיד הקיץ ארונו של יוסף ובא משה ונטלו.¹⁵

והיו שני ארונות מהלכין: אחד ארון קודש ואחד ארון של מת, והיו כל עוברין ושבין אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? אמרו להם: אחד ארון קודש ואחד ארון של מת. אמרו להם: וכי איפשר לארון קודש להלך עם ארונו של מת? אמרו להם: מת מוטל¹⁶ בארון זה, קיים מה שכתוב ומונח בארון זה.¹⁷

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יא ויהי בשלח – ע"י שם המפורש¹⁸

ויש אומרים: נטל חרס וכתב עליו שם המפורש והשליכו ליאור. מיד צף ועלה ארונו של יוסף. והוון תמן תרין כלבין דחרשין, שרון נבחין במשה. אמר משה: עמא אתון חמין, כלבון דקושטא לא נבחין וכלבין דשקרא נבחין.¹⁹

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות יג יט – למה שקעו המצרים את ארון יוסף בנילוס

ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה ואמר לה היכן יוסף קבור אמרה לו ארון שלמתכת עשו לו מצריים וקבעוהו בנילוס נהר כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר: יוסף יוסף הגיעה שעה שנשבע הקב"ה לישראל לגאלן וכו'.²⁰

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פתיחתא – ארונו של מת לצד ארון חי עולמים²¹

… ולא עוד, אלא שעם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו²² …  ועם יוסף עלו הארון והשכינה והכהנים והלוים וכל ישראל ושבעה ענני כבוד. ולא עוד, אלא שהיה מהלך ארונו של יוסף עם ארון חי העולמים והיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והם אומרים להם: זה ארונו של מת וזה ארונו של חי העולמים. ואומרים להם: מה טיבו של מת להלוך עם ארון חי העולמים? ואומרים להם: המונח בארון זה, קיים מה שכתוב במונח בארון זה.²³ במונח בארון זה כתיב: "אנכי ה' אלהיך" (שמות כ ב), וביוסף כתיב: "התחת אלהים אני" (בראשית נ יט). במונח בארון זה כתיב: "לא יהיה לך אלהים אחרים", וביוסף כתיב: "את האלהים אני ירא" וכו'.²⁴

ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמח – ארונות כל בני יעקב

"שמע ה' קול יהודה … ואל עמו תביאנו" (דברים לג ז) – שיקבר עם אבות בארץ. רבי יהודה אומר: וכי עצמות יוסף בלבד העלו ישראל ממצרים? והלא כל שבט ושבט העלה עצמות שבטו ממצרים, שנאמר: "והעליתם את עצמותי מזה אתכם" (שמות יג יט).²⁵ שאין תלמוד לומר "אתכם". מה תלמוד לומר "אתכם"? שכל שבט ושבט העלה עצמות שבטו ממצרים.²⁶ ומה תלמוד לומר "ואל עמו תביאנו"? שנקבר עם אבות בקבורתם.²⁷

מסכת פסחים סז ע"א, נזיר מה ע"א – טמא מת בעזרה

וטמא מת מותר ליכנס למחנה לויה.²⁸ ולא טמא מת בלבד אמרו, אלא אפילו מת עצמו, שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", עמו – במחיצתו!²⁹

מסכת סוכה דף כה עמוד א – נושאי ארונו של יוסף בפסח שני

והעוסק במצוה פטור מן המצוה … מהתם נפקא, דתניא: "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וכו' " (במדבר ט ו). אותם אנשים מי היו? נושאי ארונו של יוסף היו, דברי רבי יוסי הגלילי.³⁰

וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה: (יהושע כד לב).³¹

 

בראשית רבה פה ג – המצווה נקראת על שם גומרה

רבי הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה ואחר בא וגומרה, היא נקראת על שמו של שני. זהו שכתוב: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל" (יהושע כד לב). ולא משה הֶעֶלָם? שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" (שמות יג יט)! אלא לפי שנגזר עליו שלא יכנס לארץ, וְאֵלו נִטַּפְּלוּ בהם, לפיכך נקראת על שמם.³² מושלים משל: למה הדבר דומה? לליסטים שנכנסו למרתף של יין. נטלו קנקן אחד ושתו אותו. הציץ עליהם בעל המרתף, אמר להם: יערב לכם, יבושם לכם, ימתק לכם! שתיתם את היין, השיבו הקנקן למקומו. כך אמר הקב"ה לשבטים: מכרתם את יוסף, השיבו עצמותיו למקומן. דבר אחר: אמר להם יוסף: משביע אני עליכם שממקום שגנבתוני, לשם תחזירוני. וכך עשו בני ישראל, שנאמר: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם".³³

מסכת סוטה פרק א משנה ט – ומי התעסק בקבורתו של משה?

… יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו, שנאמר: ויעל יוסף לקבור את אביו … ויעל עמו גם רכב גם פרשים" (בראשית נ ז-ט). מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף, ואין בישראל גדול ממנו, שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" (שמות יג יט). מי גדול ממשה, שלא נתעסק בו אלא המקום, שנאמר: "ויקבור אותו בגיא" (דברים לד ו). לא על משה בלבד אמרו, אלא על כל הצדיקים, שנאמר: "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך" (ישעיה נח ח).³⁴

שבת שלום

ושנה טובה לאילנות³⁵

מחלקי המים (לאדם ולעץ השדה)

מים אחרונים 1: נחזור לירושלמי ברכות פרק ב הלכה ג שהבאנו בהערה 24 לעיל. ראו במקור שם שהציטוט של ארונו של יוסף שהיה מהלך לצד ארון הברית: "והיו ישראל אומרים: על ידי ששימר זה מה שכתב בזה", היה בפי ר' יוחנן מיד כשיצא מבית המרחץ וביקש למהר ולחזור להניח תפילין (שהוריד כמובן בשעת המרחץ). שואל שם הירושלמי למה אמר דווקא דבר תורה זה ותשובתו היא: "יוסף לא זכה למלכות אלא על ידי ששימר מצותיו של הקב"ה, ואנו לא זכינו לכל הכבוד הזה אלא ע"י ששמרנו מצותיו של הקב"ה – ואתם רוצים לבטל מצווה זו ממני?". נראה שיש כאן אולי סמך לכך שבתקופת המדבר עדיין לא הניחו תפילין. נושא שנידון במקורות וניתן למצוא על כך מידע במרשתת.

מים אחרונים 2: ראו בהערות ליברמן על תוספתא סוטה פרק ד (תוספתא כפשוטה) שמביא אגדה שומרונית, שלטענתו היא אגדה יהודית במקור, שמסבירה מדוע עניין עצמות יוסף נזכר בשמות פרק יג, בסוכות, היא התחנה השנייה של בני ישראל היוצאים מצרים ולא בפרק יב, בתחנת רעמסס הראשונה. עפ"י אגדה זו, עצרו עמוד הענן ועמוד האש בסוכות עד שיקחו בני ישראל את עצמות יוסף איתם.