פרשות השבוע

וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו: … וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים: … וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה: וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם: (בראשית סוף פרק נ, סוף הפרשה, סוף הספר)

ספר בראשית הוא ספר היצירה, הוא ספר הישר על שם האבות שנקראו ישרים.¹ הספר נפתח בהבטחות גדולות ומסתיים כאשר אפס יהודים (עברים)² בארץ ורק שבעה קברי אבות ואימהות מצויים בו. אין פוקד את מערת המכפלה שאברהם כה השתדל בקנייתה,³ את חלקת השדה אשר קנה יעקב ליד שכם,⁴ את עמק דותן בו "רועי צאן היו עבדיך", את בית אל שם הבטיח יעקב לבנות בית אלהים,⁵ את חברון היא קרית ארבע, באר שבע שם כרתו אברהם ויצחק ברית עם יושבי הארץ ונלחמו על בארות המים, ושדות חבל הבשור בהם זרע יצחק אבינו ומצא מאה שערים.⁶

פרשת לך לך נפתחת בציווי החגיגי של הקב"ה לאברהם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" – איזו הבטחה גדולה! אך לא עובר זמן מה ואברהם נאלץ להגר מן הארץ: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ". הנה הגלות הראשונה. רמב"ן לא חושך שבטו מאברהם בגין מעשה זה ואומר: "הנה אברהם ירד למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות נפשו בימי הבצורת … ורמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם … ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו … גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עון אשר חטא … ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא".⁷ לא בברית בין הבתרים נגזרה על אבותינו גזירת שעבוד מצרים, לא על האמירה: "במה אדע כי אירשנה", אלא על הירידה למצרים של אברהם.⁸

יצחק מכל האבות, דווקא נאחז בארץ ולא יורד ממנה גם בתקופות קשות, ככתוב: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם … וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ … וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה' " (בראשית כו יב). אין ספק שמייסדי שכונת מאה שערים ידעו היטב את משמעות השם שנתנו לשכונתם.⁹

ומיצחק ליעקב והגענו אל הגלות השנייה, היא גלות "ארמי אובד אבי" שנזכרת בראש פרשת הביכורים ובהגדת יציאת מצרים.¹⁰ גלות שבאה בשל מעשה מרמה, גלות שבאה בשל שנאת אחים. גם זה מעשה אבות סימן לבנים? יעקב משתקע בבית לבן, נלחם בנכלוליו, מקים משפחה מפוארת, חולם על עתודים נקודים וברודים ואוסף לו רכוש רב. עד שהקב"ה נגלה עליו ומזכיר לו את נדרו, את בית אבא ואת הארץ ממנה גלה, ככתוב: "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן  הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ" (בראשית לא יג). פעמיים בורח יעקב, פעם ביציאתו לחרן ככתוב בהפטרת פרשת ויצא: "ויברח יעקב שדה ארם" וכדברי רבקה אמו: "וקום ברח לך אל לבן אחי", ופעם ביציאתו הבהולה מחרן, ככתוב: "וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא: וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וכו' ". פעמיים גניבה פעמיים בריחה. לא יציאה של הדר וזיו. אבל בסופה, כורת יעקב ברית עם לבן הוא ארם ומציב גבול ברור בין בית נחור ולבן שבארם ובין בית יעקב ממשיך דרכם של אברהם ויצחק שחוזרת לארץ האבות.¹¹

בפרשת וישלח יכול יעקב למלאך שרו של עשו ולעשו עצמו והוא מתמרן יפה את המפגש עם עשו, מתחמק מלהתלוות אליו, ועושה את דרכו אט אט אל חברון מגורי אביו. ועד שהוא בא לשם, נפטרה רבקה אמו. למה לא החיש צעדיו? שאלה טובה! האם החל להתנחל בארץ? נראה שכן, עוד בשכם מיד בכניסתו לארץ הוא קונה חלקת שדה וחן את פני העיר שכם.¹² והנה ראו זה פלא, באמצע הפרשה, בתיאור תולדות עשו, מספרת לנו התורה איך נפרדו סופית עשו ויעקב: "וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו: כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם". עשו מפנה את הארץ ליעקב! ממש חזרה על פרידת לוט מאברהם! הנה כל הארץ לפניך יעקב, קום והתהלך בה כפי שאמר הקב"ה לסבא אברהם!¹³

הגענו אחר תלאות רבות, גם דלגנו על הרבה אירועים כגון פטירת רחל וביעור עבודה זרה בבית יעקב, בדרכנו אל פרשת וישב: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" – ביקש יעקב לישב בשלווה. מגיעים לו ולנו קצת נחת ורוגע, לא כך? אולי כאן תתחיל להתגשם הבטחת הזרע והארץ? אולי כאן נזכה לקצת שקט ושלווה?¹⁴ אך לא! קפץ עליו רוגזו של יוסף. שוב שנאת אחים, אותה חווה יעקב על בשרו ולא הצליח למנוע בביתו. ומכאן מתגלגל אולי הסיפור המרתק ביותר במקרא: סיפור יוסף ואחיו: חלומות גדלות, אהבה מפלה המקלקלת את השורה, דיבה רעה, שנאה וקנאה, מחשבה להרוג, הפשטת הכתונת, השלכה לבור, מכירת אח לעבד והודאה מצמררת: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ". ומדרש רבה מזהיר: "לעולם אל ישנה אדם בין בניו, שבשביל כתונת פסים שעשה יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".

האם יש לסיפור זה סוף טוב? לא בטוח. האם זכה יעקב בסוף חייו לישב בשלווה? כן! בארץ גושן, ככתוב בפסוק החותם את פרשת ויגש: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד". "וישב" כנגד "וישב", כך מתחילה וכך לכאורה מסתיימת פרשת יוסף ואחיו. בארץ מגורי אביו לא צלח "וישב יעקב", אבל בארץ גושן צלח "וישב ישראל", נאחז ופרח פרה ורבה. וכמדרש פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בפרשתנו: "ויחי יעקב בארץ מצרים – טוב מלוא כף נחת ממלוא חפנים עמל ורעות רוח – טוב היה לאבינו יעקב.¹⁵ אלו שבע עשרה שנה במצרים שחיה אותם בנחת, והשבטים סביבותיו, ובני בניו פרים ורבים, ועיניו רואות ולבו שמח, אין שטן ואין פגע רע, ויוסף בנו מלך על הארץ, ומביא ונותן לתוך פיו". נחת של ממש – במצרים!

ומה מבקש יעקב בסוף ימיו? להיקבר בארץ!¹⁶ פעמיים נזכרת בתורה השבועה: "שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי" – "שכך הראשונים נשבעין בברית מילה קודם שניתנה התורה".¹⁷ פעם ראשונה, בעת שאברהם שולח את העבד להביא אישה ליצחק ממשפחת אברהם שנשארה בחרן. שבועה כפולה יש שם: "אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק"; ולצידה האזהרה: " הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה … רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה". הפעם השנייה שבה נזכרת השבועה בירך היא בפרשתנו, בבקשת יעקב ליוסף: "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם: וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם". שבועת הירך הראשונה היא על מנת להביא אשה ליצחק אל הארץ ממנה יִיבָּנֶה ואיתה יִבְנֶה את ביתו. ובשום פנים ואופן לא להוציא את יצחק ממנה. ואמנם, יצחק לא יוצא את גבולות הארץ כל חייו, גם לא לזמן קצוב, גם לא בעתות רעב. שבועת הירך השנייה, בסוף הספר, היא של יעקב שמבקש להיקבר בארץ ישראל.

ומסע קבורה גדול ועצום יוצא בדרכו ממצרים לארץ כנען. לא רק "כל בית יוסף ואחיו", איתם גם: "כל עבדי פרעה וכל זקני ארץ מצרים", "מספד גדול וכבד מאד" ובאו כל מלכי האזור ובהם בני קטורה וישמעאל והניחו כתריהם על ארונו של יעקב.¹⁸ ומי לא בא? "רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן". והרי אלה בדיוק דברי פרעה שממאן לשלח את ישראל: "לכו נא הגברים", הוא אומר למשה בין מכת ברד למכת ארבה, אבל את הטף והמקנה תשאירו במצרים. הרי כבר פעם עשיתם כך, כאילו רומז להם פרעה. ובקטע האחרון של מסע הלוויה, רק המשפחה הקרובה – מתייחדת עם עצמה, ככתוב: "וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת  הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא". גם שם, עפ"י המדרש, יש עוד מריבה קטנה עם עשו שמערער על זכותו של יעקב להיקבר במערת המכפלה לצד אברהם ושרה, יצחק ורבקה ולאה. אז מה עושים? נפתלי קופץ למצרים להביא את שטר הקושאן ובינתיים חושים בן דן מתיז את ראשו של עשו שמתגלגל אל חיק יצחק אביו.¹⁹ ומי יישאר שם ליד מערת המכפלה עם תום טקס הקבורה והאבל הגדול? לאן קמים אחרי שבעת ימי האבל?²⁰

ויוסף הולך להציץ בבור בו הושלך, מגלה לנו המדרש, לברך: ברוך שעשה לי נס במקום הזה. על איזה נס בירך שם יוסף ליד הבור? "שרק" נמכר לעבד ולא נהרג? שעלה לגדולה במצרים והציל את בית יעקב מחרפת רעב בארץ המובטחת? האם בדרך מחברון צפונה לעמק דותן גם פקד את קבר רחל אמו? האם שאלו האחים לאן נעלם יוסף לזמן מה? האם ליוו אותו לשם?

וכולם חוזרים אחר כבוד אל משפחותיהם וביתם, שם בארץ גושן, אל הטף ואל הצאן. אף אחד לא עוצר ואומר: היי חברים, זו הארץ שהובטחה לנו! כאן גדלנו, כאן רעינו את הצאן, כאן נטו אוהלינו, כאן חלמו ולחמו סבא וסבא רבה! מסכם רמב"ן בתחילת פרשתנו: "והיו סבורים לעלות משם ככלות הרעב מארץ כנען, כמו שאמרו: לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען. והנה לא עלו, אבל ארך עליהם הגלות, ומת שם ועלו עצמותיו, וזקני פרעה ושריו העלוהו, ועשו עמו אבל כבד".²¹

יורד המסך על ספר בראשית ועולה המסך מעל החשיכה הגדולה והאימה של שעבוד מצרים בספר שמות, שיהפוך בהמשך לספר הגאולה. תם ספר בראשית, ספר היצירה וההבטחות הגדולות. אפס יהודים (עברים) בארץ ישראל ורק שישה קברי אבות ואימהות בחברון ועוד אחד בדרך אפרתה.

האם נגזר על אבותינו לרדת למצרים, או שמא זו תוצאת מעשי בני האדם ובחירתם? לנושא זה הקדשנו דף מיוחד בפרשת וארא והדברים קשורים.

שבת שלום, חזק חזק ונתחזק

מחלקי המים