פרשות השבוע

מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם: (שמות כח יא).¹

וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט: (שמות כח כא).²

וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַה' : (שם שם לו).³

מסכת סוטה דף מח עמוד ב

תנו רבנן:⁴ שמיר – שבו בנה שלמה את בית המקדש, שנאמר: "והבית בהיבנותו אבן שלמה מסע נבנה" (מלכים א ו ז) – הדברים ככתבן, דברי ר' יהודה.⁵ אמר לו ר' נחמיה: וכי אפשר לומר כן? והלא כבר נאמר: "כל אלה אבנים יקרות וגו' מגוררות בַּמְּגֵרָה"! (שם שם ז ט).⁶ אם כן, מה תלמוד לומר: "לא נשמע בבית בהיבנותו"? שהיה מתקין מבחוץ ומכניס מבפנים.⁷ אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה – באבני מקדש, ודברי ר' נחמיה – באבני ביתו.⁸ ור' נחמיה, שמיר למאי אתא?⁹ מיבעי ליה לכדתניא: אבנים הללו אין כותבין אותן בדיו, משום שנאמר: "פיתוחי חותם", ואין מסרטין עליהם באיזמל, משום שנאמר: "במילואותם" (שמות כח כ).¹⁰ אלא, כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן, כתאינה זו שנבקעת בימות החמה ואינה חסירה כלום, וכבקעה זו שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסירה כלום.¹¹

תנו רבנן: שמיר זה ברייתו כשעורה, ומששת ימי בראשית נברא,¹² ואין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו. במה משמרין אותו? כורכין אותו בספוגין של צמר, ומניחין אותו באיטני של אבר מליאה סובי שעורין.¹³

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ט הלכות א-ב

כיצד מעשה הציץ? עושה טס של זהב רחב שתי אצבעות ומקיף מאוזן לאוזן וכותב עליו שני שיטין קדש לה'  …

והאותיות בולטות בפניו [כיצד] חופר את האותיות מאחריו והוא מדובק על השעוה עד שבולט.¹⁴

רמב"ן שמות פרק כה פסוק ז¹⁵

אבל ענין מילואים הוא, שתהיינה האבנים אבני שלמות, שנבראו כך, ולא תהיינה אבני גזית שנכרתו ממחצב גדול או שנחצב מהן כלום.¹⁶ כי גם בתולדות¹⁷ ידוע שאין שלמות כוחות האבנים היקרות והסגולות שבהן, זולתי באבן אשר היא כחלוקי אבנים מן הנחל. ולכך תרגם אונקלוס אשלמותא … תרגם המילוי ללשון שלמות, וכן "מלא אותם חכמת לב" (להלן לה לה) – אשלם, כי איננו דבר שימלא כלי, אבל הוא שלימות, שהיו שלמים בחכמה. וזה טעם "ובחרושת אבן למלאת" (להלן לא ה), שידעו לפתח פיתוחי חותם באבנים במלאותם.¹⁸

והנה באבני האפוד נאמר (להלן כח יא) "מעשה חרש אבן פיתוחי חותם תפתח את שתי האבנים על שמות בני ישראל", כי היו עושין חריץ בהם בכתיבת השמות כאשר יעשו חרשי האבן, והֵנָה לא היו במלאותם.¹⁹ אבל באבני החשן כתוב (להלן כח יז) "ומלאת בו מלואת אבן", וכתיב: "יהיו במלאותם" (שם כ), "והאבנים על שמות בני ישראל הנה שתים עשרה על שמותם" (להלן לט יד) – לא מעשה חרש! ולכן לא היה למשה רבינו עצה בהם זולתי בשמיר שהזכירו רבותינו, כמו שאמרו במסכת סוטה (מח ב) אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו, שנאמר: פיתוחי חותם (להלן כח כא), ואין מפרשין עליהן באיזמל, שנאמר במלאותם (שם כ), אבל מביא שמיר ומראה להן והן נבקעין מאיליהן". ובמלאותם לא נאמר אלא באבני החושן.²⁰

וְעַתָּה שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל וּבָאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים עִם הַחֲכָמִים אֲשֶׁר עִמִּי בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵכִין דָּוִיד אָבִי: (דברי הימים ב פרק ב פסוק ו).²¹

כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד: (זכריה פרק ג פסוק ט).²²

רמב"ן הערה בענין השקל – סוף פירושו לתורה²³

ברכני השם עד כה שזכיתי ובאתי לעכה ומצאתי שם ביד זקני הארץ מטבע כסף מפותח פיתוחי חותם, מצדו האחד כעין מקל שקד ומצדו השני כעין צלוחית, ובשני הצדדים סביב כתב מפותח באר היטב. והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד, כי הוא כתב עברי אשר נשאר לכותיים כמו שמוזכר בסנהדרין, וקראו מן הצד האחד שקל השקלים, ומן הצד השני ירושלים הקדושה. ואומרים כי הצורות מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, והצורה השני צנצנת המן. ושקלנו אותה בשולחנות ומשקלה עשרה כסף אסטרלינש, והם חצי האוקיא שהזכירה רבינו שלמה. וכן ראיתי מן המטבע ההוא בצורות ההן ובכתיבה ההיא חצי משקלה, והוא חצי השקל שהיו שוקלים לקרבנות. והנה נסתייעו דברי רבינו שלמה סיוע גדול … ²⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים ואחרית דבר: רמב"ן עולה לארץ בערוב ימיו ומוצא בה "מטבע כסף מפותח פיתוחי חותם" שעל פי המשוער הוא מטבע "שקל ישראל" מתקופת המרד הגדול (67-70 לספירה) שבצידו האחד שלושה רימונים ובשני גביע (רמב"ן מבין שהרימונים הם מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה והגביע הוא צנצנת המן). ראה אתר דעת הפיסקה מטבעות המרד הראשון והחורבן וכן אתר מוזיאון הכט שליד אוניברסיטת חיפה. אך בכך לא תמו פיתוחי החותם לאורך ההיסטוריה. שבע מאות שנה לאחר פטירתו של רמב"ן, מצאו מחדשי היישוב בארץ ישראל את חותם הרמב"ן עצמו ליד תל כיסאן ממזרח לעכו.