מסע יעקב בחזרתו לארץ

מים ראשונים: באופן חריג שינינו סדרי בראשית, הפכנו מים העליונים לתחתונים ומים תחתונים לעליונים ושמנו את דברינו מעל לקו ומעט מדרשים ומקורות לחיזוק ותמיכה מתחת לקו. ובע"ה נשוב לסדר הנכון והקבוע, בשבתות הבאות עלינו לטובה, מים העליונים של חז"ל למעלה ומים התחתונים מיעוט דברינו למטה. כך או כך, מומלץ לקרוא את הדברים פעם ראשונה ברצף, בלי לעיין בהערות השוליים, ורק בקריאה שנייה לעיין בהם.

וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה: וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל־כֵּן קָרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם סֻכּוֹת: וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת־פְּנֵי הָעִיר: וַיִּקֶן אֶת־חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה־שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי־חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה: וַיַּצֶּב־שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא־לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (בראשית סוף פרק לג).1

 

שאלה נכבדה שיש לשאול בפרשתנו, היא: מדוע לאחר שחצה יעקב את הירדן ונכנס לארץ כנען, ולאחר שצלח בשלום את פגישתו עם עשו, אין הוא ממהר ושם פעמיו לחברון – קרית ארבע – לפגוש את אביו ואת אמו שעוד הייתה בחיים. במקום זאת, יעקב בונה סוכות, מתנחל ליד שכם, עושה שם עסקים,2 קונה חלקת אדמה, משתהה בדרך כשנה וחצי3 ומסתבך בפרשת דינה.4 בדרך דרומה נולד בנימין, נפטרה רחל ועפ"י חז"ל גם רבקה אמו נפטרה בינתיים ויעקב שוב לא זוכה לראותה (ואף לא להיות נוכח בקבורתה).5 ניחא העצירה בבית אל לקיום הנדר: "והאבן הזו אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים", ניחא השתהות מסוימת עם עשו לוודא כוונותיו ומידת התפייסותו;6 אבל עדיין השאלה במקומה עומדת: למה לא פונה יעקב עם כניסתו לארץ ישירות אל חברון לפגוש את אביו ואמו?7 למה הוא לא שואף לקיים את משאלתו הוא: "ושבתי בשלום אל בית אבי"?8 ראה דברי הכתוב כאשר הוא מגיע סוף סוף לחברון אל מגורי אביו יצחק, בראשית לא יח: "וַיִּנְהַג אֶת־כָּל־מִקְנֵהוּ וְאֶת־כָּל־רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם לָבוֹא אֶל־ יִצְחָק אָבִיו אַרְצָה כְּנָעַן" – פסוק זה מעיד בברור שמגמת פניו של יעקב בצאתו מחרן הייתה ללכת אל יצחק אביו!9 אז מדוע לא היישיר צעדיו לשם? מה גרם לו לשנות את תכניותיו ולהתמהמה בדרך?

עד שתבוא התשובה, או לפחות הפנייה לפרשן שמתייחס לשאלה, נראה לנו לקשר השתהות זו של יעקב עם שאלתו הידועה של רמב"ן, בסיפור יוסף ואחיו, מדוע לא יצר יוסף קשר עם אביו כל אותם השנים, בפרט לאחר שעלה לגדולה במצרים, להודיעו שהוא בחיים. ואלה דברי רמב"ן: "כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו? כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו וכו' ".10 התירוצים לשאלה זו רבים וידועים, החל מהצורך בהגשמת החלומות וכלה בצורך בתשובה כנה של האחים, ראה סיכום הדעות בגיליונות נחמה לייבוביץ: יחסו של יוסף לאחיו ולאביו, פרשת מקץ. ואנו הצענו בדברינו היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בפרשת ויגש, שיוסף במודע לא יצר קשר, כיוון שכעס על אחיו ואף על אביו וביקש להתנתק מהם. כשהוא נפגש עם אחיו שיורדים לשבור אוכל עקב הרעב בארץ כנען ומתנכר להם, אין הוא משחק איתם בחשבונות ואין הוא מנסה להגשים חלומות או לגרום למישהו לחזור בתשובה ולהתחרט על מעשיו.11 התנכרותו היא אמתית ורצינית – כך גם דרישתו להביא אליו את בנימין, הפרדה בין בני רחל ובני לאה – ורק יהודה מצליח ברגע האחרון לעורר בליבו מחדש את הקשר לבית אבא. ראה כאמור דברינו היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בפרשת ויגש, "מים אחרונים" שם. ושוב ראינו שזכינו לכוון לדעת גדולים, ראה דבריו של הרב יואל בן נון מפני מה לא שלח יוסף שליח אל אביו? באתר שלו www.ybn.co.il.

כאן נציע תוספת והרחבה, שאולי יוסף שאינו ממהר ליצור קשר עם אביו, הוא עונש מידה כנגד מידה ליעקב שלא מיהר לחבור אל אביו ואמו בחזרתו מחרן. גם אצל יעקב היה אולי כעס על אביו ואמו שמיהרו לשולחו לחרן ולא נאבקו להשכין שלום או לפייס בין האחים היריבים. בכל הכבוד למדרשים על יציאת יעקב המצדיק מבאר שבע: "פנה זיוה פנה הדרה",12 בא הנביא ואומר לנו: "ויברח יעקב שדה ארם" – יעקב בורח מבית אביו ואמו כאדם הנס על נפשו.13 עפ"י פשט המקרא, רבקה איננה מקיימת את הבטחתה: "ושלחתי ולקחתיך משם", אם משום ששכחה את יעקב ואם משום שלא יכלה, ויעקב הולך ומשתקע בבית לבן.14 רק כאשר הקב"ה מזכיר לו את הארץ ומצוה עליו לחזור,15 ולאחר שהוא משתף את רחל ולאה בציווי זה, יוצא יעקב למסע חזרה.16 יש כאן תמונת ראי, כולל פרק הזמן, של עשרים ושתיים שנה שנפרד יעקב מיצחק ורבקה וכן יוסף מיעקב.17 לפי הצעתנו, בחזרתו לארץ, אכן לא ממהר יעקב לחברון לפגוש את אביו ואמו ואפשר שיעקב התכוון להתנחל במרכז הארץ ורק בהדרגה ליצור קשר עם אביו ואמו השוכנים בדרום. הציווי לרדת דרומה לבית אל ולקיים את הנדר18 והבשורה על מותה של רבקה אמו, החישו את חבירתו לאביו שנותר כעת לבד.19 זאת, בדומה להופעת האחים לפתע במצרים בשל הרעב בארץ כנען, שגרמה ליוסף להיזכר בבית אביו ולחדול בו מהתנכרותו בעקבות נאומו של יהודה.20

שוב העירנו ידידנו מר אברהם לוברבום שאלה בעצם דברי פירוש כלי יקר בראשית פרק כח פסוק י: "ויצא יעקב … לפי שאביו אמר לו קום לך פדנה ארם, התיר לו לילך אבל לא לצאת מכל וכל … והוא לא כן עשה, אלא ויצא יעקב מכל וכל כאילו שכח כל בית אביו ואמו. על כן נענש בכיוצא בו, שבן אחד מבניו והוא יוסף לא כיבדו עשרים ושתים שנה, ולא זכר בו יוסף וישכחהו כמו שנאמר (שם מא נא) כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי". ראה דבריו שם בפירוט.21

וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם: (בראשית מה כו)22

 

שבת שלום

מחלקי המים

עדכון אחרון: 18/11/2018

הערות שוליים

  1. כאן המסע לא תם וההמשך הוא בפרשת דינה, בציווי לעלות בית אל ולקיים את הנדר, המסע דרומה בו נולד בנימין ומתה רחל וכו', עד שהוא מגיע לחברון אל יצחק אביו בסוף פרק לה.
  2. ראה גמרא שבת לג ע"ב: "ויבא יעקב שלם - ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. ויחן את פני העיר - אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם". ובמקבילה במדרש בראשית רבה עט ו: "ויחן את פני העיר – התחיל מעמיד הטליסים (אטליזים?) ומוכר בזול". ובשניהם, ההשוואה עם רבי שמעון בר יוחאי שכאשר יצא מהמערה (שב מגלותו) חנן את העיר טבריה. ראה במקורות שם וכן דברינו ויחן את פני העיר בפרשה זו.
  3. ראה רש"י בראשית לג יז: "שהה שם יח חודש, קיץ וחורף וקיץ. סוכות – קיץ, בית – חורף, סוכות – קיץ". ועפ"י הגמרא במגילה יז עמוד א, מדובר בשנתיים, כולל שישה חודשים בבית אל: "דאשתהי באורחא תרתין שנין. דתניא: יצא מארם נהרים ובא לו לסכות, ועשה שם שמונה עשר חודש, שנאמר: ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות. ובבית אל עשה ששה חדשים והקריב זבחים".
  4. ראה המדרשים, כגון בראשית רבה עו ט, עט ח, ויקרא רבה לז א ועוד שמעשה דינה היה עונש ליעקב מסיבה זו או אחרת. אילו מיהר לבית אביו, אולי היה נמנע מעשה זה.
  5. על מות רבקה, שאינו מפורש במקרא ונרמז, עפ"י המדרשים, "דרך" מותה של דבורה מניקתה, הארכנו לדון בדברינו מות יצחק ורבקה בפרשה זו בשנה האחרת. ופשט הפסוק הוא ברור: "ויבוא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון" (בראשית לה כז) ורבקה איננה נזכרת שם.
  6. ראה בראשית רבה עח טז: ויעקב נסע סכותה, כמה שנים עשה אבינו יעקב בסוכות, ר' אבא אמר י"ח חודש סוכות ובית וסוכות, ובבית אל ששה חדשים, ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר כל אותן חדשים שעשה בבית אל היה מכבד את עשו באותו דורון". ופירוש רמב"ן על הפסוק: "ויבן לו בית - שבנה לו בית גדול ובו מגדל עז להישגב מפני עשו". למה לא חשב "להישגב" בחברון תחת חסות אביו ואמו? האם חשב יעקב שמן הראוי שיתפייס עם עשו בכוחות עצמו ולא בחסות ההורים (שאולי כבר היו זקנים וחלשים)?
  7. במובנים רבים מזכיר מסעו של יעקב בחזרתו לארץ, את מסעו של סבו אברהם המתואר בפרשת לך לך (בראשית יב ו-ט). גם אצל אברהם התחנה הראשונה היא שכם וגם הוא בונה מזבח וממשיך לבית אל, הגם שזו אולי בית אל אחרת. (ויש עוד מקבילות כגון מלחמת ארבעה המלכים מול "מלחמת" שכם וכבר האריכו רבים וטובים בהשוואה מעניינת זו). אך דא עקא, שכאן גם נעוץ הבדל גדול ביניהם. אברהם בא לארץ כ"עולה חדש" ואילו יעקב כ"תושב חוזר". לאברהם נאמר: "לך לך מארצך ... אל הארץ אשר אראך" ואילו ליעקב נאמר: "שוב אל ארץ מולדתך". אף אחד לא מצפה לאברהם בארץ ואילו ליעקב יש משפחה שמצפה לו. האם היא באמת מצפה? האם כאן טמון הפתרון?
  8. שים לב לסדר הדברים בתחילת פרשת ויצא. הבטחת הקב"ה שם היא: " ... ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך את האדמה הזאת". הבטחה זו התקיימה מיד בכניסה לארץ ואולי עליה מקים יעקב את המזבח הראשון ליד שכם. כמו אברהם כפי שכבר הזכרנו. אבל הנדר של יעקב הוא: " ... ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכו' ". אז מדוע הוא לא ממהר לקיים ושבתי אל בית אבי ורק לאחר מכן לקבוע בית אלהים? האם קביעת בית אלהים קודם פירושה שהשיבה לבית אבא יכולה לחכות?
  9. שים לב להעדרה של רבקה מפסוק זה!
  10. ראה פירושו לבראשית פרק מב פסוק ט.
  11. ולפיכך הוא גם לא מפסיק את התנכרותו אליהם, גם אחרי שהודו ואמרו: "אבל אשמים אנחנו". ראה דברינו אבל אשמים אנחנו בפרשת מקץ.
  12. בראשית רבה סח ו. ראה ההשוואה עם יציאתה של רות המואביה ברות רבה ב יב, ורש"י בשני המקומות בעקבות המדרשים.
  13. ראה דברינו ויברח יעקב בפרשת ויצא.
  14. עפ"י המדרשים כן קיימה רבקה את הבטחתה ושלחה את דבורה מניקתה לקרוא ליעקב ומכאן מקומה של דבורה גם בפרשתנו.
  15. שים לב לפסוק בבראשית לא ג: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ". יש ארץ ויש מולדת ואין "בית אביך". כך גם כאשר יעקב מספר לרחל ולאה: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי: ... אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן  הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ". אין "בית אביך".
  16. ושוב הוא בורח. גם את המסע חזרה לארץ הוא נאלץ לעשות כגנב וכבורח, ככתוב: "וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא" (בראשית לא כ).
  17. ראה החשבון המפורט בגמרא מגילה דף יז עמוד א: " ... נמצא, יוסף שפירש מאביו עשרים ושתים שנה כשם שפירש יעקב אבינו מאביו". ושם גם עושה הגמרא חשבון שיעקב השתהה בדרך שנתיים. ראה גם רש"י בפרשתנו, בראשית לה כט על הפסוק: "ויגוע יצחק".
  18. בפשטות, הנדר הוא: "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים", וכן: "והיה ה' לי לאלהים", אבל מתוך כך, בהכרח צצה גם המשאלה "ושבתי בשלום אל בית אבי" שהיא תנאי לקיום הנדר. על נדר יעקב בפרשת ויצא בכלל, השאלה היכן נגמר התנאי והיכן מתחיל קיום הנדר בפרט, ראה דברינו אין הבטחה לצדיק בעולם הזה בפרשת ויצא.
  19. יצחק מאבד את רבקה (ויעקב את אמו), ויעקב מאבד את רחל (ויוסף את אמו), בערך באותו פרק זמן. ושוב הם מתאחדים באבלו של יעקב על יוסף הנעדר, כדרשת המדרש על הפסוק "ויבך אותו אביו, זה יצחק" (בראשית רבה פד כא). מלבד הערה קצרה זו של המדרש ומלבד הפסוק הקצר בסוף פרק לה בספר בראשית: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל־יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר־גָּר־שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק" ומיד אחרי זה סיכום חייו של יצחק וקבורתו בידי שני בניו ששוב התאחדו לרגע: "וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה: וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו" – מלבד אלה, אין לנו שום התייחסות של המקרא לחיי יעקב לצד אביו יצחק לאחר חזרתו לארץ. גם הפרשנים והמדרשים ממלאים פיהן מים בנושא זה, להוציא מדרש פרקי דרבי אליעזר פרק לז. ראה מדרש זה בדברינו מות יצחק ורבקה בפרשה זו.
  20. על ההקבלה בין קורות יעקב וקורות יוסף כבר עמדו מדרשים רבים, בראשם בראשית רבה פרשה פד בראש פרשת וישב: "אלה תולדות יעקב יוסף ... שכל מה שאירע לזה אירע לזה ... מה זה אחיו שונא אותו, אף זה אחיו שונאים אותו, מה זה אחיו בקש להרגו אף זה בקשו אחיו להרגו, מה זה רועה אף זה רועה, זה נשטם וזה נשטם ... זה יצא לחוצה לארץ וזה יצא לחוצה לארץ, זה נשא אשה מחוצה לארץ וזה נשא אשה מחוצה לארץ ... זה נתגדל ע"י חלום וזה נתגדל ע"י חלום וכו' ". והגמרא הנ"ל במגילה תוסיף: "מה זה פירש מאביו עשרים ושתיים שנה, אף זה פירש מאביו עשרים ושתיים שנה". ואנו מוסיפים: מה זה כעס על אביו ואחיו והתנכר להם, אף זה כעס על אביו ואחיו והתנכר להם, מה זה חשב להקים בית חדש ומשפחה משלו, אף זה חשב להקים בית ומשפחה חדשים משלו. ומה זה ברגע האמת חזר והתחבר לשרשרת הדורות והמשיך את בית אברהם ויצחק, אף זה ברגע האמת חזר והתחבר לשרשרת הדורות והמשיך את בית אברהם, יצחק ויעקב.
  21. יש כאן מידה כנגד מידה וזכויות היוצרים של ההשוואה של המקבילה בין השנים בהם יעקב נפרד מבית אביו ושהה בארם ובין השנים בהם יוסף שהה במצרים, שייכות לכלי יקר (אם לא קדמו מישהו אחר שאיננו יודעים), אבל הוא לא מסביר מדוע כך נהג יעקב, מדוע מרגע שקיבל את הציווי לחזור ל"ארץ אבותיך ולמולדתך" הוא לא ממהר ומתעכב עוד שנתיים בדרך. יוסף מרגע שקיבל את ההחלטה, פעל במהירות.
  22. בשולי הדברים, האם נוכל לתת פירוש נוסף למילים (היחידאות במקרא) "ויפג לבו"? כאשר מבשרים ליעקב שיוסף חי ותמו עשרים השנים הקשות של פרידה כואבת, אולי גם נזכר בשנות הפרידה שלו מהוריו, שלבסוף לא זכה לראות את אמו (כך גם יוסף), אולי הרגיש את המידה כנגד מידה שהצביע עליה פירוש כלי יקר.