פרשות השבוע

וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ: וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה: … וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד: וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד: … אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ: … עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק: (בראשית לא מד-נג).¹

 

בראשית רבה עד טז פרשת ויצא – אלוהי אברהם ואלוהי נחור

"אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם". אלהי אברהם – קודש, ואלהי נחור – חול, אלהי אביהם – משמעו קודש וחול.²

אבן עזרא על הפסוק – כל אחד על אלוהיו

כל אחד אמר ישפוט בינינו אלהי אבותינו. יעקב אמר על אלהי אברהם, ולבן אמר על אלהי נחור אבי אביו, שהיה עובד עבודת גילולים. וכן העיד יהושע.³

שכל טוב (בובר) בראשית פרק לא – קודש או חול?

אלהי אברהם – קודש; ואלהי נחור – חול, כך שיתף אותו רשע שם שמים לעבודה זרה להיותם שופטים ביניהם: אלהי אביהם. משמע קודש ומשמע חול. כל כך היה דוחקו בדברים עד שנשבע לו: "וישבע יעקב בפחד אביו יצחק" – במלך מלכי המלכים הקב"ה שמפחדו פרחה נשמת אביו יצחק על גבי המזבח וחזרה לו בטלליו.⁴ ולכך שינה לו לשון השבועה שלא יראה עליו כמודה בעבודה זרה, ושלא להזכיר מכל מה שאמר לבן, שלא לשתף שם הקודש עם שם החול. וכן בתחילה אמר לו: אלהי אבי אברהם ולא אלהי אביו של אברהם ופחד יצחק. כך פירש לו שלא יראה עליו כמודה באלהי אבותיו אשר בעבר הנהר.⁵

בראשית רבתי לא מח-נ פרשת ויצא – עדות לברית אישית ולדורות

"הגל הזה עד ביני ובינך". א"ל לבן: ב' דברים יש כאן: מצבה והגל.⁶ המצבה הרימות אתה, והגל עשו בניך בצוויך. כשם שהם ב' דברים, כך אני מבקש שיהיו משמשין ב' עדויות. הגל הזה יהיה עד ביני וביניך שאתה לא תרע לי ולא לבני, ואני לא ארע לך ולא לבניך, וגם בניך ובני יעמדו בברית הזה. והמצבה תקרא את שמה מצפה.⁷ למה כן? "יצף ה' ביני וביניך", שלא תרע לבנותי ולבניהן, הדא הוא דכתיב: "והמצפה אשר אמר וגו' אם תענה".⁸

"עד הגל הזה". א"ל לבן: יודע אני שנשבע הקב"ה לאברהם ויצחק: "ויירש זרעך את שער אויביו" (בראשית כב יז).⁹ אני מבקש, שאם איני מתחיל לעבור אליך בארץ ישראל לרעה, לא תתחיל לבוא לארץ ארם לרעה. שלא תחשבני בכלל אויב עד שיודע לך באמת.¹⁰

פרקי דרבי אליעזר פרק לו – יעקב הוא כורת הברית השלישי

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלשָׁה אָבוֹת כָּרְתוּ בְרִית עִם עַמֵּי הָאָרֶץ, וְאֵלּוּ הֵן: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. אַבְרָהָם כָּרַת בְּרִית עִם עַמֵּי הָאָרֶץ … אָמַר לִבְנֵי יְבוּס לִקְנוֹת מֵהֶם אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה בְּמֶכֶר טוֹב וּבְזָהָב וּבִשְׁטַר עוֹלָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר … וְלֹא קִבְּלוּ הָאֲנָשִׁים … אָמְרוּ לוֹ אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִתֵּן לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל, כְּרֹת עִמָּנוּ שְׁבוּעָה, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל יוֹרְשִׁים אֶת עִיר יְבוּס כִּי אִם בִּרְצוֹנָם שֶׁל בְּנֵי יְבוּס. וְאַחַר כָּךְ קָנָה אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה בְּמֶכֶר זָהָב וּבִכְתַב עוֹלָם לַאֲחֻזַּת עוֹלָם. … וְיִצְחָק כָּרַת בְּרִית עִם עַמֵּי הָאָרֶץ, כְּשֶׁגָּר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים … אָמְרוּ אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִתֵּן לְזַרְעֲךָ אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הַלָּלוּ, כְּרֹת עִמָּנוּ בְּרִית שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל יוֹרְשִׁין אֶת אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים … יַעֲקֹב כָּרַת בְּרִית עִם עַמֵּי הָאָרֶץ, שֶׁאָמַר לוֹ לָבָן: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִתֵּן לְזַרְעֲךָ אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל, כְּרֹת עִמִּי בְּרִית שְׁבוּעָה שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל יוֹרְשִׁין אֶת אֶרֶץ אֲרָם. וְהִצִּיב לוֹ מַצֶּבֶת אֲבָנִים, וְהֵבִיא אֶת בָּנָיו עִמּוֹ בִּבְרִית שְׁבוּעָה … וּכְשֶׁמָּלַךְ דָּוִד רָצָה לָבֹא בְּאֶרֶץ אֲרָם, וְלֹא הָיָה יָכֹל מִפְּנֵי כֹּחַ בְּרִית שְׁבוּעַת יַעֲקֹב, עַד שֶׁשִּׁבֵּר אֶת הַמַּצֵּבָה הַהִיא …¹¹

בראשית רבה עד טו פרשת ויצא – ברית ומחויבות לדורות?

"וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (בראשית לא נא) – אמר ר' יוחנן: כזה שהוא מורה את החנית.¹²

"עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה" (שם שם נב) – לרעה אין אתה עובר, אבל אתה עובר לפרגמטיא.¹³

בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה, פגע באדומיים. בקש לזנבם, הוציאו לו אִסְטֵלִיוֹת שלהם: "רב לכם סוב את ההר הזה" (דברים ב ג).¹⁴ פגע במואבים, בקש לזנבם, הוציאו לו אִסְטֵלִיוֹת שלהם: "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה (שם שם ט). באותה שעה שלח יואב אצל דוד, אמר לו: פגעתי באדומיים ובקשתי לזנבם, הוציאו לי אסטליות שלהם: "רב לכם", במואביים – והוציאו לו אסטליות שלהם: "אל תצר את מואב". באותה שעה לא נהג דוד כבוד מלכות בעצמו, אלא עמד והעביר הפּוּרְפֵירוֹן¹⁵ מעליו ועטרה מעל ראשו ונתעטף בטליתו והלך לו אצל סנהדרין, אמר להם: רבותי, לא באתי לכאן אלא ללמוד, אם נותנים אתם לי רשות אני מלמד.¹⁶ שלחתי את יואב לארם נהרים ולארם צובה ופגע באדומיים והוציאו לו אסטליות שלהם: "רב לכם" – והלוא הם פרצו את הגדר תחילה: "ויאסוף אליו את בני עמון ועמלק" (שופטים ג יג).¹⁷ פגע במואביים ובקש לזנבם והוציאו לו אסטליות שלהם: "אל תצר את מואב" – ולא הם פרצו הגדר תחילה? "וישלח מלאכים אל בלעם וכו' ועתה לכה ארה לי את העם הזה" (במדבר כב ה),¹⁸ זהו שכתוב: "מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד" (תהלים ס א).¹⁹ …

כמה אגרות כתב? ר' אייבו אמר: שתים כתב, אחת לאדומיים ואחת למואביים.²⁰ ר' חנינא אמר: איגרת אחת כתב, זהו שכתוב: "בְּהַצּוֹתוֹ אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת אֲרַם צוֹבָה וַיָּשָׁב יוֹאָב וַיַּךְ אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף" (תהלים ס ב) – חזר ולמד אדומיים משל מואביים²¹ … "מכתם לדוד ללמד" – מָכוּת ותַמּוּת.²²

מלכים א פרק כ פסוקים כח-כט – מלחמות ישראל וארם

וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' יַעַן אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲרָם אֱלֹהֵי הָרִים ה' וְלֹא אֱלֹהֵי עֲמָקִים הוּא וְנָתַתִּי אֶת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה בְּיָדֶךָ … וַיַּכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת אֲרָם מֵאָה אֶלֶף רַגְלִי בְּיוֹם אֶחָד.²³

בראשית רבה עד יד פרשת ויצא – פרטי הברית

"ויקרא לו לבן יגר שהדותא" – א"ר שמואל בר נחמן: אל יהא לשון סורסי הזה קל בעיניך,²⁴ שבתורה בנביאים בכתובים מצינו שהקב"ה חולק לו כבוד. בתורה: יגר שהדותא", בנביאים: "כדנה תאמרון להום" (ירמיה י יא),  בכתובים: "וידברו הכשדים למלך ארמית" (דניאל ב ד).²⁵

"והמצפה אשר אמר: יצף ה' ביני ובינך, כי נסתר איש מרעהו" – א"ר אבהו: "כי יסתר", לא כתוב כאן, אלא "כי נסתר" – עד כאן היינו רואין זה את זה מכאן ואילך אין אנו רואים זה את זה.²⁶

"אם תענה את בנותי"²⁷ – א"ר ראובן: כולן בנותיו היו.²⁸ "אם תענה את בנותי" – שלא תקח נשים בחייהן; "ואם תקח נשים על בנותי" – לאחר מיתתן. "ראה אלהים עד ביני וביניך".²⁹

שמות רבה (שנאן) פרשה א סימן לג – יתרו משביע את משה

"ויואל משה לשבת את האיש" (שמות ב כא) – ר' יהודה אמר: שנשבע לו, ואין "ויואל" אלא לשון שבועה, שנאמר: "ויואל שאול את העם" (שמואל א יד כד). ולמה השביעו? אמר לו: יודע אני שיעקב אביכם, כשנתן לו לבן בנותיו, נטלן והלך לו חוץ מדעתו. שמא אני נותן לך את בתי, את עושה כך? מיד נשבע לו ונתן לו את צפורה בתו.³⁰

רש"י בראשית פרק יז פסוק ה – מוצא אברהם מארם

כי אב המון גוים – לשון נוטריקון של שמו. ורי"ש שהיתה בו בתחילה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם, לא זזה ממקומה.³¹

מסכת פסחים דף פז עמוד ב – חזרה לארץ המוצא

תני רבי חייא: מאי דכתיב: "אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה" (איוב כח כג)³² – יודע הקב"ה את ישראל שאינן יכולין לקבל גזרות של רומיים, לפיכך הגלה אותם לבבל. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול, שנאמר: "מיד שאול אפדם ממות אגאלם" (הושע יג יד). רבי חנינא אמר: מפני שקרוב לשונם ללשון תורה. רבי יוחנן אמר: מפני ששיגרן לבית אִמָן. משל לאדם שכעס על אשתו, להיכן משגרה – לבית אִמָהּ. והיינו דרבי אלכסנדרי, דאמר: שלשה חזרו למטעתן, אלו הן: ישראל, כסף מצרים, וּכֵּתָב לוחות.³³

תוספתא סנהדרין פרק ד הלכות ז-ח – שינוי הכתב העברי לאשורי

ר' יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אילמלא קידמו משה … נאמרה במשה עלייה שנאמר: "ומשה עלה אל האלהים" (שמות יט ג), נאמרה בעזרא עלייה: "הוא עזרא עלה מבבל" (עזרא ז ו). מה עלייה האמורה במשה לִמֵד תורה לישראל, שנאמר: "ואותי צוה י"י בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים" (דברים ד יד), אף עלייה האמורה בעזרא לִמֵד תורה בישראל, שנאמר: "כי עזרא הכין את לבבו לדרוש בתורת ה' ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט" (עזרא ז י).³⁴ אף הוא ניתן בידיו כתב ולשון שנאמר: "וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית" (עזרא ד ז). – מה תורגמו ארמית אף כְּתָבוֹ ארמית. ואומר: "ולא כהלין כתבא למיקרי ופישרה להחוואה למלכא" (דניאל ה ח), מלמד שבאותו היום ניתן (נוּתָן). ואומר: "וכתב לו את משנה התורה הזאת" – תורה עתידה להשתנות. ולמה נקרא שמה אשורי? על שום שעלה עמהן מאשור.³⁵

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: ברית יעקב ולבן מצטרפת לרשימה מכובדת של בריתות שכרתו האבות עם עמי ותושבי הסביבה. לשלוש הבריתות והשבועות שנשבעו אברהם, יצחק ויעקב, כפי שנזכר לעיל במדרש פרקי דרבי אליעזר פרק לו והערה 11 לעיל, אפשר לצרף את שבועת משה ליתרו, ראו דברינו השבועה שנשבע משה ליתרו בפרשת שמות. וכמו כן, ברית יהושע לגבעונים (גמרא גיטין מו ע"א), אותה הזכרנו בדברינו חילול השם במקרא בפרשת אמור, שעל הפרתה נענש קשות שאול המלך (שמואל ב כא א, יבמות עח ע"ב) והמשכה בפרשת הגבעונים. וכאן דוד מפר את ברית יעקב ולבן ומוצא לכך סיבות טובות. ובמדרש פרקי דרבי אליעזר הנ"ל נמנים גם הפרות הברית עם היבוסים ועם הפלשתים. ואם שאול נענש ודוד לא, כבר אמרו חז"ל: "שאול באחת – ועלתה לו, דוד בשתים – ולא עלתה לו" (יומא כב ע"ב), בדברינו בין שאול לדוד בפרשת במדבר.

מים אחרונים 2: יש מקבילה מעניינת בין ארם שבגבול ארץ ישראל הצפוני מזרחי ובין מצרים שבגבולה הדרומי מערבי; בין מוצא אברהם וגלות יעקב ובין גלות אברהם הקצרה וגלות בני יעקב הארוכה והקשה. גם במצרים היה 'מצרי אובד אבי', גם משם נגאלו ויצאו, גם שם הושם גבול, ככתוב: "לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם" (שמות יד יג). ובתוכחה: "וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וכו' " (דברים כח סח). ובמצוות המלך: "וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה" (דברים יז טז). ובראש פרשת בשלח: "פן ינחם העם … ושבו מצרימה". אך ההיסטוריה מראה כיצד דלת העם שמילטה נפשה למצרים אחרי חורבן בית ראשון, בניגוד לעצת ירמיהו (שבסוף גם גלה עמהם, ירמיהו מג), הפכה לקהילה גדולה ומשגשגת מאות בשנים ובהם גדולי ישראל. וגם השפעת שפה יש שם – היוונית.