פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי־תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי־תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי־תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

ויקרא בהם שמי ושם אבותי

ויחי, תשפ"ג

עדכון אחרון: 04/01/2023

וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (בראשית מח טו-טז).1

 

מדרש הגדול בראשית מח טו פרשת ויחי – מה חשבו שאר השבטים

"ויברך את יוסף". אמר ר' זעירא: בשעה שבירך יעקב ליוסף, יצא ופניו מתהללות. והיו השבטים אומרין: כל עלמא אינן קיימין עם חד, אלא אם כן היה עשיר ובעל מראה. כך, לא דיבר אבינו יעקב אלא עם יוסף שהוא מלך. אמר להן יעקב: "יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו" (תהלים לד, י). אית מספקא לכולא.2

מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה ה – שלא שינו את שמם

ומנין שלא שנו שמם? כשם שמייחסן בירידתן, שנאמר: "ראובן שמעון לוי ויהודה" (שמות א ב), כך מייחסן בעלייתן: "ראובן שמעון לוי", ואומר: "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם וגו' " (במדבר א יח), ואומר: "המלאך הגאל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי וגו' " (בראשית מח טז).3

ירושלמי ברכות פרק ד הלכה ג ראשון ומשלים לשמונה עשרה

… ולמה שמונה עשרה?4 … ר' חנינא בשם ר' פינחס: כנגד שמונה עשרה פעמים שאבות כתובין בתורה: אברהם יצחק יעקב.5 אם יאמר לך אדם תשע עשרה הן, אמור לו: "והנה ה' נצב עליו" לית הוא מינהון.6 אם יאמר לך אדם שבע עשרה הן,7 אמור לו: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" מינון.8

בכור שור בראשית מח טז פרשת ויחי – מזרעי ומזרע אבותי

"ויקרא בהם שמי" – כלומר: יהא ניכר בהם שהם מזרעי ומזרע אבותי,9 כי הקב"ה בירך זרעינו, וכשיהיו פרים ורבים ומבורכים, יהיו העולם אומרים: אלו ודאי בני אברהם יצחק ויעקב אשר ברכם הצור, כמו שנאמר: "כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה' " (ישעיהו סא ט).10

בראשית רבה סג ב – מאברהם לאפרים ומנשה דרך יעקב  

"עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם" (משלי יז ו) – האבות עטרה לבנים, והבנים עטרת לאבות … רבי שמואל בר רב יצחק אמר: אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב … אברהם, יצא דינו מלפני נמרוד לישרף וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לעמוד ממנו. אמר: כדאי הוא אברהם להינצל בזכותו של יעקב … יעקב פדה את אברהם.11

הכתב והקבלה בראשית מח טז – כשאר השבטים

"ויקרא בהם שמי" – לפי שכל האבות ובניהם ובני בניהם נקראו בשם עברים לפי תולדותם בעבר הנהר, ונתיירא יוסף פן לא יקראו בניו בשם זה, רק בשם מצרים, אחר שנולדו שם. לכן ברכם שיקראו בשם עברים כשאר השבטים.12

ולדעת הסוברים כי אסנת אשת יוסף היא בת דינה שילדה משכם בן חמור החוי … ישנו פגם גדול במנשה ואפרים, עד שהיה אפשר לפקפק ביחוסם אם יחשוב אותם תוך שבטי ישראל. לכן ברכם יעקב: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי", שלא יהיו נופלים מלהיחשב בכלל שבטי ישורון, אבל יחשבו כאחד מבני יעקב.13

במדבר רבה יד ה פרשת נשא – גם יוסף בשרשרת

זה הקרבן הקריב14 לשם יעקב, שהקדימוֹ למנשה ולשם יוסף שבעבור אהבתו בירכם יעקב כל אותן הברכות.15

… "פר אחד בן בקר" – כנגד אברהם, שנאמר: "ואל הבקר רץ אברהם" (בראשית יח). "איל אחד" – כנגד יצחק שכתוב בו: "ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו" (שם כב) "כבש אחד" – כנגד יעקב דכתיב ביה: "והכשבים הפריד יעקב" (שם ל). ולמה הקריב אלו ג' מיני עולות כנגד האבות? כנגד הברכה שבירכם יעקב: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי" (שם מח).16

"שעיר עזים אחד לחטאת" – כנגד יוסף שכתוב: "וישחטו שעיר עזים" (שם לז). ולמה הקריב זה כנגד יוסף? לפי כשם שבירכם יעקב על שם ג' האבות, כך בירכם על שם יוסף ותלאם עליו, שנאמר: "בך יברך ישראל לאמור ישימך אלהים כאפרים וכמנשה" (שם מח).17

מדרש הגדול בראשית מח טז פרשת ויחי – מי נקרא "בהם"

"יברך את הנערים" – זה יהושע וגדעון. "ויקרא בהם שמי" – שייגלה להן המלאך שכתוב בו: "כי שמי בקרבו" (שמות כג כא). ביהושע הוא אומר: "ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי" (יהושע ה יד). ובגדעון הוא אומר: "וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל" (שופטים ו יב).18

דבר אחר: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי" – שכל ישראל נקראין על שמם, דכתיב: "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיה לא יט). ואומר: "אולי יחנן ה' אלהי צבאות שארית יוסף" (עמוס ה טו).19

אבן עזרא בראשית מח טז – בזכות רחל

"ויקרא בהם שמי" – כי הנה כל ישראל יקראו אפרים, גם יוסף. גם אמר הכתוב: "רחל מבכה על בניה" (ירמיהו לא יד), כי היא היתה עיקר מחשבתו, על כן אמר הכתוב: "בני רחל אשת יעקב" (בראשית מו יט), וכאשר ילדה רחל מיד אמר ללבן: "שלחני" (שם ל כה). גם נתן לו הבכורה, כי הוא ראשית מחשבתו, ואחר שלא היה ראובן ראוי לבכורה, היה יוסף שהוא פטר רחם, ולא דן וגד, כי הם בני השפחות.20

רמב"ן בראשית מח טז פרשת ויחי – יישאו את שמות האבות

וטעם ויקרא בהם שמי – אמר רבי אברהם שנקראו ישראל על שם אפרים כאשר הם נקראים זרע אברהם יצחק ויעקב. ואיננו נכון כי הכתוב אמר "בהם" והנה לא נקראו על שם מנשה, ואולי בעבור שיקראו בית יוסף. והנכון שיעמוד זרעם ושמם ויהיה שם אברהם יצחק ויעקב נזכר בהם לעולם.21

פירוש אברבנאל פרשת ויחי מח ח בני יעקב, יצחק ואברהם

"ויקרא בהם שמי ושם אבותי" – רוצה לומר שיקראו בניו של יעקב וכל אחד מהם יאמר אפרים או מנשה בן יעקב בן יצחק בן אברהם בשוה כשאר השבטים.22

בעל הטורים בראשית מח טז – חיבור בית יוסף עם בית יהודה

"וְיִקָּרֵא". ב' במסורת: "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי", "וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל" (רות ד יד). לומר שכל שבטי ישראל יקראו על שם יוסף (מדרש הגדול) כדכתיב: "גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה" (תהלים עז טז).23

כלי יקר בראשית מח טז – שם של טוב, ראש, שמחה ועוד

"ויקרא בהם שמי ושם אבותי". שיקרא להם24 כל מה שמורה עליו שמי ושם אבותי. כי שם ישראל על שם "כי שרית עם אלהים ואנשים" – כך יהיה צדיק מושל ביראת ה'. ויעקב על שם עקב רב טוב הצפון לצדיקים25 – כי תמיד ראשיתם מצער ואחריתם ישגא מאד, ואברהם על שם אב המון גוים – כך יהיו ראש לכל האומות. ויצחק תרגומו וחדי – כך תהיה תמיד השמחה במעונם:

עם סיום ספר בראשית הוא ספר אבות האומה נאחל לכל שואבי המים שתשרה תמיד השמחה במעונם.

שבת שלום

חזק חזק ונתחזק

מחלקי המים

הערות שוליים

  1. פתח יעקב ביוסף וסוף דבר שברך את בניו. ראו פירוש רד"ק: "ויברך את יוסף - כי כשבירך את בניו הרי בירך אותו". כך גם רשב"ם וחזקוני: "ויברך את יוסף - היא ברכת הבנים היא ברכת האב", וכך גם רבי בחיי בן אשר: "מכאן יש ללמוד כי ברכת הנערים היא היא ברכת יוסף, ומעלת הנערים הכל מעלת יוסף". אמנם, ספורנו מפרש שיעקב כן ברך תחילה את יוסף, אלא שהתורה לא מציינת זאת: "ולא הוצרך בזה לראיה ולא לחבוק ולא נשיקה ולא הזכיר מה היתה הברכה", ואחרי שברך את יוסף, ברך גם את בניו. ופירוש תורת משה על הפסוק מציע מעין פשרה שיוסף היה "עיקר הצינור של הברכה". בין כך ובין כך, התורה לא פירטה את ברכת יעקב ליוסף (שתבוא בהמשך הפרשה יחד עם ברכת כל בני יעקב), אך ראתה לנכון לפרט את ברכת הנכדים.
  2. ללא קשר אם יוסף התברך אישית או רק דרך ברכת בניו (במדרש זה משמע שכן), מתעוררת כאן השאלה: האם לא חזר כאן יעקב על השגיאה של תחילת פרשת וישב כאשר במעשה כתונת הפסים 'שינה בין הבנים' (בראשית רבה פד ה, מדרש אגדה בובר בראשית לז ג). האם לא חשש שתשוב ותתעורר קנאת האחים? ומה פשר התשובה: אית מספקא לכולא - יש מספיק ברכות לכולם? הרי זו בדיוק טענת עשו ליצחק: "הברכה אחת לך אבי?". ויעקב עצמו הרי טרח להתחזות לעשו על מנת לקבל את 'הברכה האחת'! לא מצאנו מדרשים ופרשנים שמתייחסים לשאלה זו כאן, אבל מקצתם מתייחסים לשאלה זו בפירושם לפסוק כב להלן: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ", ראו למשל פירוש הדר זקנים שם "שהיה מלך והדין עמו שחולק לו כבוד", וכמדרש לעיל "לא דיבר אבינו יעקב אלא עם יוסף שהוא מלך" - אולי גם הבינו האחים שזה הפיצוי ליוסף על מה שעוללו לו. נושא זה צורך עיון נפרד וכל היודע דבר בעניין, אנא יחיש שמועתו הטובה אלינו במהרה. כאן נפנה לנושאנו הפעם, הוא ברכת יעקב למנשה ואפרים: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי".
  3. ידועות הדרשות על ארבעה הדברים שלא שינו בני יעקב במצרים ובזכותם נגאלו, ובהם: שלא שינו שמותם ואת לשונם (שמות רבה א א, ויקרא רבה לב ה, שיר השירים רבה ד א ועוד). על שמירת הלשון העברית מביאים המדרשים את הפסוק: "אלוהי העברים נקרא אלינו" - שמשה ואהרון דברו אל בני ישראל בלשון הקודש (ויקרא רבה, שיר השירים רבה), אך על אי שינוי השמות אומרים המדרשים בלי לצטט פסוק: "ראובן ושמעון ירדו [למצרים], ראובן ושמעון עלו [ממצרים]. ולא היו קורים לראובן – רופוס ולשמעון – לולינינוס וליוסף – יוסטוס" – שהא עקיצה ברורה של הדרשן לקהל שומעיו. כאן, מביאה דרשת המכילתא כאסמכתא את הפסוק: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי". יעקב מברך/מצווה את נכדי יוסף ודרכם את כל בניו ונכדיו שישמרו בגלות מצרים הצפויה על שמותם העבריים. נראה שהמדרש בא כאן למלא חסר מסוים שבמקרא. אין בכל דבריו האחרונים של יעקב לבניו במקרא (פרק מט) שום דברי פרידה או הנחיה לקראת גלות מצרים הארוכה הצפויה (למרות הפתיחה: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים") – שלא כיוסף שנפרד מאחיו בהבטחה: "וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב", ומשה אכן בא בלשון זו לבני ישראל לבשרם על הגאולה. בא מדרש זה וממלא את החסר בפסוק: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" – שמרו על שמותיכם העבריים, זכרו את מוצאכם.
  4. מה מקור שמונה עשרה הברכות של תפילת עמידה? מספר דעות יש בחז"ל בתשובה לשאלה זו, ראו בדברינו תפילת שמונה עשרה בפרשת פקודי. כאן נתמקד בשיטת ר' חנינא בשם ר' פנחס הנוגעת לעניינינו.
  5. היינו שנזכרים שלושת האבות בשמותם ביחד. ראו דברינו ואלה תולדות – אברהם, יצחק ויעקב בפרשת תולדות היא הראשונה והאחרונה בה חיים שלושת האבות במקביל.
  6. שאמנם כתוב בחלום סולם יעקב, בראשית כ יג: "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק וכו' ", אבל שם לא נזכר יעקב ביחד עם אברהם ויצחק רק לחוד כחולם החלום ודיבור ה' אליו.
  7. יש 17 פסוקים בתורה שבהם מופיעים שלושת האבות באותו פסוק (יש גם אחד נוסף בתנ"ך בספר מלכים ב יג). אז איפה האזכור השמונה עשר? (שאלת הירושלמי הקודמת שיש 19 אזכורים של האבות צריכה עיון).
  8. מינון כמו מינהון לעיל, היינו מהם, כלול בהם או "מן המנין". ראו דרשה זו גם בירושלמי תענית פרק ב הלכה ב וכן בבראשית רבה סט ד פרשת ויצא. תשובת ר' חנינה היא שהפסוק בפרשתנו: "המלאך הגואל אותי וכו' ", שם יעקב מזכיר את אבותיו אברהם ויצחק לצדו, הוא המשלים לשמונה עשרה. ראו מדרש תנחומא וירא סימן א שמציע את שיטת ר' שמואל בר נחמן שהפעם הראשונה שהאבות נזכרים בתורה ביחד הם דברי יוסף לאחיו ערב פטירתו, בסוף פרשתנו – סוף ספר בראשית: "וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (בראשית נ כד); והאחרונה הם דברי משה בסוף ספר התורה ערב פטירתו ואי כניסתו לארץ: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה" (דברים לד ד). יוסף נין אברהם הוא נציג הדור הראשון לאחר שלושת האבות שיכול לומר: אברהם, יצחק ויעקב, (ומשה שלא זכה להיכנס לארץ שהובטחה לאברהם, ליצחק וליעקב, היה השליח למסע להגשמת ההבטחה הוא האחרון). אבל לפי הירושלמי לעיל, הראשון הוא יעקב עצמו ולא יוסף. יעקב מצרף את עצמו לאברהם ויצחק ויוצר את משולש האבות הראשון. (והילדים שאומרים לעתים בטעות בקריאת שמע על המיטה: ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם יצחק ויעקב, אינם כ"כ טועים. מפי עוללים ויונקים יזלו מימי המדרש).
  9. ובפירוש רשב"ם על הפסוק: "ויקרא בהם שמי - שיחיה זרעם וזרע זרעם". יחיו ויהיו ניכרים שהם מזרע האבות.
  10. דרשה זו משלימה את הירושלמי לעיל, על שם מי יקראו אפרים ומנשה? על שם שלושת האבות – האם יש צורך לייחס אותם שנולדו במצרים? להלן נראה שאכן כן. בינתיים, נתבסם מפירוש זה שניתן לצרפו לדרשות על חשיבות בני הבנים – הנכדים והנכדות, שהם העדות להמשכיות ולשרשרת הדורות. ראו דברינו והודעתם לבניך ולבני בניך בפרשת ואתחנן, וראו גם הדרשות על הפסוק במשלי יז ו: "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם", כגון בראשית רבה סג ב בדרשה שלהלן.
  11. ראו הדרשה במלואה שוב בדברינו ואלה תולדות – אברהם, יצחק ויעקב בפרשת תולדות, וכאן נקשר אותה עם פירוש בכור שור והירושלמי לעיל. יעקב הנכד פדה את אברהם הסבא, הכיצד? אילולי נצפתה ההמשכיות לדור שלישי נוסף, לא היה מתרחש נס הצלת אברהם מכבשן האש! ומנגד, אפרים ומנשה הנכדים הם שמכניסים את סבא יעקב לרשימת שלושת האבות, כפי שראינו בירושלמי ברכות לעיל שזה הפסוק הראשון בתורה בו נזכרים שלושת האבות. השרשרת היא כבר של חמישה דורות! אפרים ומנשה הם החימשים של אברהם.
  12. עורך הספר מציין כאן כמקור את רי"א אשכנזי (האר"י?). אנחנו מצאנו פירוש זה בבעלי התוספות (הדר זקנים ודעת זקנים) שאומרים: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי. על שאר השבטים הנקראים בני יעקב שיהיו נקראים שבטים כשאר בני". ובעצם כבר הוא בבראשית רבה פרשה צז: "אפרים ומנשה כראובן ושמעון - מה ראובן ושמעון שבטים, אף אילו יהיו שבטים". וזה אגב נושא מעניין לחקור היכן נחשבים אפרים ומנשה כשאר השבטים (במפקד ובדגלים, בנחלה) והיכן לא (כגון בחושן שכלולים ביחד תחת שבט יוסף).
  13. ומוסיף הכתב והקבלה (הרב יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג גרמניה מאה 19) בסוף דבריו שם, שגם אם נאמר שאסנת אשת יוסף אם אפרים ומנשה הייתה "בת פוטיפרע ממש" היינו מצרית, אין זה גרוע משאר האחים שעפ"י המדרש נשאו את אחיותיהם – ראו בבראשית רבה פד מחלוקת ר' יהודה ור' נחמיה למי נישאו בני יעקב: לאחיותיהם או לנשים כנעניות. עפ"י פירוש אחרון זה, ברכת יעקב ליוסף ולבניו: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי" לא הייתה של שבח ונחת ו'נחמדות'. היא באה לפתור בעיה. יש צורך לייחס את אפרים ומנשה ולהביאם אל בית יעקב. ראו בדומה, הגם בנימה רכה יותר, את פירוש ספורנו על הפסוק: "ולכן התפלל עליהם שיהיו מוכנים ונעזרים לעבודת האל יתברך באופן שיהיו ראויים להתייחס לאברהם וליצחק". האם ראה יעקב בשהותו במצרים שבית יוסף מתרחק ממשפחתו ולכן קרא לו ולבניו בנפרד? ומי אכן נקרא איש מצרי? משה! ולפיכך לא זכה להיכנס לארץ. ראו דברים רבה ב ח בהבדל בין יוסף שנקרא איש עברי ולפיכך זכה לקבורה בארץ ובין משה: "מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו". אבל הבנים של יוסף אולי כבר ספגו את תרבות מצרים. ראו איך יוסף קורא להם: "כי נשני ... את בית אבי", "כי הפרני בארץ עניי" (אבל בעברית!). בדרך זו של הכתב והקבלה הולכים מפרשים נוספים, ראו למשל פירוש שפתי כהן על הפסוק שמדגיש שהדברים מגיעים עד יעקב שלא בכדי אמר "הגואל" בלשון הווה ולא "גאל" בלשון עבר: "ולזה אמר הגואל ולא אמר שגאל כי פסול זרעו של יוסף נוגע גם כן בו, כי לזה אמר ויקרא בהם שמי". ופירוש מעשי ה' מעשי אבות פרק מד (פרשת ויחי): "וזו היא גם כן הברכה שבירך אותם ואמר ויקרא בהם שמי וגו', כי כל האבות ובניהם ובני בניהם שמם עברים, שנולדו בעבר הנהר, ונתיירא יוסף פן לא יהיו נקראים בניו רק מצריים אחר שנולדו שם, ולכך בירך אותם שיקראו בשם עבריים כשאר השבטים". ויש עוד פרשנים הצועדים בנתיב זה שבני יוסף היו זקוקים ל"ייחוס". ראו פירוש שפתי כהן שבזכות ייחוס זה גם אסנת אימם תיקרא מעתה ואילך: "אסנת בת יעקב ולא בת שכם". ראו סיפורה של אסנת בפרשה זו.
  14. אפרים.
  15. דרשה זו היא על קרבן נשיא שבט אפרים אלישמע בן עמיהוד, במסגרת קרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן בפרשת נשא (שקראנו בחנוכה אחר כותלנו), שהקריב בשבת ביום השביעי (המקרה היחיד שקרבן יחיד דחה שבת). ראו פתיחת הדרשה בסימן א שם: "אפרים מעוז ראשי - מדבר בנשיא אפרים שהקריב קרבנו לחנוכת המזבח ביום השבת, שנאמר: ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו' ". אפרים מכבד בקרבנו את יוסף אביו, ביחד עם יעקב סבו שהפלה אותו לטובה על פני מנשה אחיו ובזכותה קיבל את "שביעי" והקרבה בשבת, ומכבד גם את האבות: אברהם ויצחק.
  16. כנגד (לכבוד) הקישור שעשה יעקב של אפרים ומנשה עם שלושת האבות. אבל בכך לא נגמרו קרבן אפרים (וקרבנות כל הנשיאים). יש עוד קרבן והוא מסוג חטאת ולא עולה.
  17. עפ"י דרשה זו יוסף נכלל בברכת יעקב (ראו הערה 1 לעיל), אבל לא בפסוק: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי", כי אם בהמשך דברי יעקב: "בך יברך ישראל לאמור ישימך אלהים כאפרים וכמנשה" - דברים שבאים לאחר שיוסף מנסה לתקן את שיכול ידיו של יעקב (נקודה עליה עמדו הפרשנים והיא ראויה לדיון נפרד). הדגש הברור הוא על המילה "בך" שהיא בלשון יחיד ומכוונת ליוסף. זאת, בניגוד לרוב הפרשנים והמדרשים שמסבירים שהכוונה ב"בך" היא לאפרים שהועדף על פני מנשה (וגם בניגוד למדרש זה עצמו שאפרים מכבד את יעקב משום שהעדיף אותו). "בך" – זה יוסף, קובע מדרש זה. אבל איזה הבדל גדול בין הסמלים של אברהם (פר), יצחק (איל) ויעקב (כבש) והסמל של יוסף "שעיר החטאת" שמסמל את מכירתו ע"י אחיו! וזו הברכה שבה יברך (עם) ישראל לדורותיו: "ישימך אלהים כאפרים וכמנשה" – לקח לדורות? נראה שדרשה זו מקלקלת קצת את החגיגיות בה אנו קוראים פסוקים אלה ואולי צריכה להוסיף נופך רציני והיסטורי לברכת הבנים שעם ישראל אימץ בלילות שבת ואירועים אחרים. יעקב, עפ"י דרשה זו, לא מתעלם מהאירוע הקשה של מכירת יוסף. לא הכל ורוד ונעים. אבל אנחנו נחזור למדרשים הנעימים.
  18. היכן התקיימה ברכת/נבואת יעקב ששמו ייקרא אצל הנערים המתברכים? בצאצאי אפרים הוא יהושע (במדבר יג ח) ובצאצאי מנשה הוא גדעון (שופטים ו טו). ראו מקור דרשה זו בבראשית רבה צז ג: "יברך את הנערים, זה יהושע וגדעון וכו' ". וכאילו קורא את הפסוק כך: המלאך הגואל אותי הוא גם שיברך את הנערים שיבואו מצאצאי אפרים ומנשה ויקרא אליהם בשם ה'.
  19. כאן צועד המדרש צעד גדול. "בהם" שבברכת יעקב, אינם רק "נערים" בדידים גיבורי ישראל כיהושע וגדעון. כל עם ישראל ייקרא על שמותם. בנתיב זה צועד גם רד"ק בפירושו על הפסוק, ואומר: "ויקרא בהם שמי - זהו שיקרא ישראל בשם יוסף ואפרים, וכמו שאמר: רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף (תהלים פ ב), ולא נחלו על שבר יוסף (עמוס ו ו), אולי יחנן ה' אלהי צבאות שארית יוסף (שם ה טו), וכן אמר: לפני אפרים ומנשה עוררה את גבורתך (תהלים פ ג). ראו פירושו גם בעמוס ו ו, תהלים פ ב, ותהלים פא ו שם הוא חוזר על דברים אלה. אך באמת, אין אזכור של מנשה בהקשר של עם ישראל כולו.
  20. נניח לרגע את נושא העברת הבכורה מראובן ליוסף שהיא עניין לעצמו. ראו נושא במקרא: בראשית מו ח, מט ג, שמות ו ד, במדבר א כ, כו ה, ולעומתם דברי הימים א ה א-ג; ובמדרשים: בגמרא ברכות ז א, בבא בתרא קכג א, ספרי דברים ב, בראשית רבה פב יא ועוד. נתמקד בקטע הראשון של פירוש אבן עזרא שמצטרף למדרש הגדול ולרד"ק לעיל בייחוס עם ישראל כולו ליוסף ובניו (אפרים יותר, מנשה פחות אם בכלל). הכל בזכות רחל המכונה אשת יעקב, האשה האהובה, הדמות המלווה את עם ישראל בסבלותיו - הסבתא שאפרים ומנשה לא זכו להכיר. אבן עזרא חוזר על דברים אלה בפירושו לתהלים פ ב: "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה", ובפירושו להושע ה ג: "אֲנִי יָדַעְתִּי אֶפְרַיִם וְיִשְׂרָאֵל לֹא נִכְחַד מִמֶּנִּי וכו' ", ואומר: "דע כי אשת יעקב אבינו היא רחל ...  על כן כאשר ילדה רחל את יוסף אמר שלחני, ויעקב אמר אל אפרים ומנשה ויקרא בהם שמי על כן יקראו כל ישראל אפרים".
  21. רמב"ן לא מסכים עם אבן עזרא (וכנראה גם לא עם המדרש הגדול והמקורות שהבאנו בהערת השוליים שם), מה גם שאין שום אזכור במקרא של מנשה כמייצג את עם ישראל, ולכן אי אפשר ש"בהם" הכוונה לבני יוסף. רמב"ן מחזיר אותנו לשיטות שראינו לעיל: הירושלמי, בכור שור ובראשית רבה סג. "בהם" הם האבות וברכת יעקב באה לייחס את אפרים ומנשה "כראובן ושמעון" וכיוסף עצמו, ישירות לאבות האומה ובהם יעקב עצמו – "כשאר השבטים". בדרך זו הולכים רבים וטובים, ראו למשל מדרש שכל טוב (בובר) על הפסוק: "ויקרא בהם שמי. שם טוב שיש בי ושם אבותי שם טוב שיצא באבותי, ומאן נינהו אברהם ויצחק, שיהיו נקראים בני אברהם ויצחק ויעקב". כך גם פירוש עקידת יצחק: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב וכו'. הוא מה שאמר ראשונה כראובן ושמעון יהיו לי שיקראו בני יעקב בן יצחק בן אברהם בשוה כשאר השבטים".
  22. אברבנאל הולך צעד נוסף, מדלג על יוסף ויוצר חיבור ישיר של אפרים ומנשה עם אבות האומה. פירוש שמתחבר לפירושים שראינו כבר לעיל כגון בכור שור שאומר: "יהיו העולם אומרים: אלו ודאי בני אברהם יצחק ויעקב אשר ברכם הצור" – אבל ביתר שאת. חיבור ישיר של אפרים ומנשה עם אברהם, יצחק וסבא יעקב. האם יוסף שמח לשמוע דברים אלה? "בכל אדם מקנא חוץ מבנו" (סנהדרין קה ע"ב) – האם גם כאשר הנכד מתחבר ישירות לסבא ו'מדלג' על אבא? האם גם הרב לא מקנא אם תלמידו מתחבר עם רבו שלו? פירוש קיצוני זה מתאים אולי יותר לפסוק: "כראובן ושמעון יהיו לי", כדרשה במדרש הגדול על הפסוק: "אפרים ומנשה כראובן ושמעון - מה ראובן ושמעון שבטים אף אלו יהיו שבטים". אבל אברבנאל בפירושו לפסוק מצנן מעט קשר ישיר זה ומציין שלפיכך ראה יעקב להוסיף את ברכת הדגים למנשה ואפרים: "לפי שהעלה אותם במנין השבטים, היה ראוי שירבה אוכלוסיהם ... ולזה אמר: וידגו לרוב בקרב הארץ ... שלפי שאמר: ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק, שלא יהיו עקרים כאברהם ויצחק שיקראו בהם, אבל בהפך, שירבו כדגים וזהו: וידגו לרוב בקרב הארץ שירבו בארץ כדגים בים". הבנים יתייחסו על אבותיהם הקדמונים, אבל ירבו ויפרחו יותר מהם.
  23. נראה שגם בעל הטורים לא מסכים עם ההטייה והאפליה לטובת יוסף ובניו (לשאלה כיצד עושה זאת יעקב אחרי מה שאירע לו במאבק על הבורה מול עשו אחיו ואחרי פרשת יוסף ואחיו – לא נתנו מענה), והוא מרכך את כל העניין, כדרכו בקודש, ע"י 'חיבורים במקרא', הפעם של המילה וְיִקָּרֵא, בבניין נפעל שיש רק שניים כאלה במקרא: בפרשתנו ובמגילת רות. בעל הטורים אינו מהסס להזכיר את המדרש הגדול (העורכים אולי הוסיפו ציון מקור זה שבסוגריים) ומוכן גם להוסיף עוד פסוק מתהלים עז לרשימת הפסוקים שנוקטים בם יוסף ואפרים כשם לעם ישראל כולו (ראו הערה 19 לעיל), אבל יוצר את החיבור של בית יהודה ובית יוסף, מה שמזכיר את הפטרת פרשת ויגש אחר כותלנו, ראו בדברינו והיו לאחדים בידך. ואנו נוסיף חיזוק כפול לאחדות שבעל הטורים מציע. ראשית, הפסוק בתהלים ס ט (ובתהלים קח ט): "לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי" – פסוק שנזכר כבר במדרש במדבר יד ה (הערה 15) בהקשר עם קרבן אפרים, פסוק שמסמל לא רק את חיבור יהודה וישראל, אלא גם את שבטי עבר הירדן המערבי עם שבטי עבר הירדן המזרחי. ושנית, שימו לב לשם "ישראל" בפסוק ממגילת רות. היכן ייקרא שמו של בנה של רות ממנו יצא בית דוד? בישראל! ומטיבי לכת מוזמנים לעיין בירושלמי יבמות יב ו על הקשר בין הפסוק בדברים כה י: "וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל" (גם זה בבניין נפעל) ובין הפסוק : "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי" – בשבח מי שמקים שם לאחיו.
  24. על משקל "כי יקרא קן ציפור לפניך".
  25. נראה שכוונתו כאן לפסוק בתהלים לא כ: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ וכו' ", אך לא ברור הקשר ליעקב דווקא.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה