פרשות השבוע

עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים: (ישעיהו נד יא).¹

ספר אבודרהם סדר הפרשיות וההפטרות²

ואומר במדרש על דרך צחות, כי תקנו לומר בתחילת הפטרות הנחמות "נחמו נחמו עמי" כלומר, שהקב"ה אמר לנביאים: "נחמו נחמו עמי".³ על זה משיבה כנסת ישראל: "ותאמר ציון עזבני ה' ".⁴ כלומר, איני מתפייסת מנחמת הנביאים. ואומר … "עניה סוערה לא נוחמה", כלומר הנביאים חוזרין ואומרים לפני הקב"ה: הנה כנסת ישראל לא נתפייסה בתנחומין שלנו. על זה חוזר הקב"ה ואומר: "אנכי אנכי הוא מנחמכם".⁵ ואומר עוד: "רני עקרה לא ילדה" ואומר: "קומי אורי כי בא אורך".⁶ על זה משיבה כנסת ישראל: "שוש אשיש בה' ".⁷, כלומר, עתה יש לי לשוש ולשמוח "תגל נפשי בא-להי כי הלבישני בגדי ישע וגו' ".⁸

תוספות מסכת מגילה לא ע"ב – חתימת הנחמות בחתימת השנה

דרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר … ולעולם "שוש אשיש" באתם נצבים דהיינו שבת שלפני ר"ה לפי שהוא סוף הנחמות.⁹

סידור רש"י סימן תד – עשר השבתות

שלש הפטרות הראשונות שהן דברי תוכחות, אומרים אותן משבעה עשר בתמוז עד ט' באב, שיש ביניהם שלש שבתות בכל שנה ושנה. והאחרונות שכולם נחמה, אומרים אותן מט' באב עד יום הכיפורים.¹⁰ כך דרך מנחמין לנחם מעט מעט, והאומר לנחרב¹¹ נחמה יותר מדאי, דומה כמו שאומר למחזר על הפתחים למחר תהיה מלך. אינו מאמין, שנאמר: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו' " (שמות ו ט).¹² לפיכך תחילה נחמו, ותאמר ציון, כלומר אע"פ שנחרבת אל תאמרי נעזבתי, ואחר כך עניה סוערה. לפיכך הקדימהו לאנכי אנכי הוא מנחמכם. מאחר שנִיחָמָהּ בחסדיו הרבים שוב אינו קורא לה לא נוחמה. ועד עכשיו ניחמו הנביאים, מכאן ואילך ניחמה הקב"ה בעצמו. ואחר שקיבלה תנחומין פוסק לה כמה טובות וגדולה: רני עקרה, קומי אורי, שוש אשיש.¹³

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ל נחמו נחמו – אני ואתה נדבר תוכחות¹⁴

אמר הקב"ה לאברהם: לך ונחם את ירושלים שמא מקבלת תנחומים ממך. הלך אברהם ואמר: קבלי ממני תנחומים. אמרה לו: היאך אקבל ממך תנחומים שעשיתני כהר, שנאמר: "בהר ה' יראה" (בראשית כב יד).¹⁵ אמר ליצחק: לך ונחם לירושלים שמא מקבלת תנחומים. הלך יצחק ואמר: קבלי ממני תנחומים. אמרה לו: איך אקבל ממך תנחומים שיצא ממך עשו הרשע ועשאני כשדה, שנאמר: "ויצא עשו השדה" – ובניו שרפוני באש.¹⁶ אמר ליעקב: לך ונחם לירושלים וכו'. אמרה לו: היאך אקבל ממך תנחומים ששמתני כלא הייתי שנאמר: "אין זה כי אם בית א-להים". אמר למשה: לך ונחם לירושלים שמא מקבלת תנחומים. הלך ואמר: קבלי ממני תנחומים. אמרה לו: היאך אקבל ממך תנחומים שכתבת עלי קללות וגזירות קשות "מזי רעב ולחומי רשף". מיד שבו כולם ואמרו להקב"ה: לא קבלה ממנו תנחומים, שנאמר "ענייה סוערה לא נוחמה".

מיד אמר הקב"ה: עלי לנחם את ירושלים שכך כתבתי "שלם ישלם המבעיר את הבערה". אני הצתיה באש שנאמר "ממרום שלח אש", אני מנחם אותה שנאמר "ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב"  … ¹⁷ ועתיד הקב"ה לומר לירושלים: קבלי ממני תנחומים, שנאמר: פתחי לי אחותי וגו' (שיר השירים ה ב).

אמרה לו: אינו מקבל ממך תנחומים עד שאני ואתה מדברים תוכחות, שנאמר: "לכה דודי נצא השדה" (שם ז יב) – למקום שאין משא ומתן. "נלינה בכפרים" (שם) – אראך לאומות העולם שאתה משפיע להם טובות וכופרים בך. אמרה לפניו: ריבון של עולם, מפני מה לא עשית לי כיוסף, שנאמר: "מי יתנך כאח לי" (שם ח א). יוסף גמלו אותו אחיו רעה ובקשו להורגו, וכשבאו לידו גמלם טובה והוא בעצמו ניחם אותם, שנאמר: "וינחם אותם וידבר על לבם" (בראשית נ כא). ואף שמעי בן גרא אמר לדוד: הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף (שמואל ב יט כא) אמר לו: כלום ציערו אותך כציערוהו אחיו של יוסף, וקיבלו הימנו דוד.¹⁸

מדרש תהלים (בובר) מזמור נג – חלקם של אומות העולם

דבר אחר: אמר הקב"ה למלכיות: אני אמרתי שיהיו ישראל מעלים ארנונא [למלכיות] כשם שהגוים מעלים. אני אמרתי¹⁹: פחד שתתנו עליהם – פחד מסיות, ולא שתתנו עליהם פחד של שמד … אמר ר' יהודה: אמר הקב"ה לאומות העולם: בניתם בתי עבודה זרה שלכם, וכיון שאני אומר לכם בנו את ירושלים, אתם אומרים עניה סוערה לא נוחמה (ישעיה נד יא), הוי עצת עני תבישו.²⁰

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לב ענייה סוערה – שעריך לאבני אקדח²¹

"ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ" (ישעיהו נד)²² – כל כך למה? שעתיד הקב"ה לעשות שער גדול לבית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה אחת של מרגליות. ור' יוחנן היה יושב ודורש: עתיד הקב"ה לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה אחת. היה שם אדם יושב ודורש: עתיד הקב"ה לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה אחת של מרגלית!²³ והלא אפילו כביצה אין אתה מוצא עכשיו! הלך ופירש בים הגדול ושקעה ספינתו והאיר הקב"ה את עיניו וראה שם מלאכי השרת שהיו יושבים ומסתתים בה ומגלפים בה. אמר להם: זו למה? אמרו לו: לשער הגדול של בית המקדש. לשנה אחרת בא ומצא את רבי יוחנן שהיה יושב ודורש שעתיד הקב"ה לעשות שער גדול של בית המקדש ושני פשפשים מאבן טובה של מרגלית אחת.²⁴ אמר לו: דרוש ולך נאה לדרוש! אמר לו: מה ראית שכך אמרת לי? אמר לו: אילולי שראיתי בעיני לא האמנתיך. מה עשה רבי יוחנן תלה עיניו וצפה בו, מיד נעשה גל של עצמות.²⁵

"וכל גבולך לאבני חפץ" לפי שבעולם הזה מתחמין באבנים ובחצובות, אבל לעתיד לבוא מתחמין באבנים טובות ומרגליות, לכך נאמר: "וכל גבולך לאבני חפץ. בעוה"ז, אדם חייב לחבירו הולכים אצל דיין, פעמים שהוא עושה שלום ביניהם ופעמים שאינו עושה שלום ביניהם. אבל בימות המשיח אדם חייב לחבירו והוא אומר לו: בוא ונלך ונדון לפני מלך המשיח. כיון שמגיעים לגבול ירושלים, מוצאים אותו שהוא מלא אבנים טובות ומרגליות. נוטל אבן טובה אחת ונותנה לו ואומר לו: כלום אני חייב לך יותר מדמים של זו? והוא אומר לו: המלך יסלח לך.²⁶

סוף מסכת ברכות, דף סד עמוד א

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" (ישעיהו נד יג) – אל תקרי בניך אלא בוניך. "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" (תהלים קיט קסה), "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך" (תהלים קכב ז-ט), "ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (תהלים כט יא).²⁷

שבת שלום ונחמת ציון

מחלקי המים

מים אחרונים 1 חידה: מי יודע מהו הסימן דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש? רמז: הערה 10 לעיל ורש"י שם. בין הפותרים נכונה יוגרלו 12 מנויים שנתיים למחלקי המים …

מים אחרונים 2 הומור:²⁸ בשם הרב עמיטל זצ"ל שאמר על דברי רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם – מי אמר שלחז"ל לא היה חוש הומר? ואחרים אומרים: שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם כי הם גם מרבים מחלוקות וקטטות ויש צורך תמידי בהשכנת שלום …