פרשות השבוע

וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד: (ויקרא ככ כח).¹

מסכת חולין פרק ה – מקצת הלכות²

משנה: אותו ואת בנו נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין.³ כיצד? השוחט אותו ואת בנו חולין בחוץ, שניהם כשרים והשני סופג את הארבעים …  השוחט ונמצא טריפה, השוחט לעבודה זרה, והשוחט פרת חטאת, ושור הנסקל ועגלה ערופה⁴ – רבי שמעון מתיר וחכמים מחייבין.⁵ השוחט ונתנבלה בידו, והנוחר והמעקר – פטור משום אותו ואת בנו.⁶

בארבעה פרקים בשנה, המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו: אִמָּהּ מכרתי לשחוט, בִתָּהּ מכרתי לשחוט. ואלו הן: ערב יום טוב אחרון של חג,⁷ וערב יום טוב הראשון של פסח,⁸ וערב עצרת⁹ וערב ראש השנה. וכדברי רבי יוסי הגלילי: אף ערב יום הכיפורים בגליל ¹⁰…

"יום אחד" האמור ב"אותו ואת בנו", היום הולך אחר הלילה. את זו דרש שמעון בן זומא: נאמר במעשה בראשית: "יום אחד" (בראשית א ה), ונאמר ב"אותו ואת בנו" (ויקרא כב כח) "יום אחד". מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה, אף יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה.¹¹

גמרא: רבי אומר: יום אחד – יום המיוחד טעון כרוז, מכאן אמרו: "בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו".¹²

גמרא חולין דף עח עמוד ב – להלכה בנקבות ולא בזכרים

מאי חנניה ומאי רבנן? דתניא: אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים, חנניה אומר: נוהג בין בזכרים ובין בנקבות.¹³ מאי טעמא דרבנן? … אחר שחלק הכתוב,¹⁴ זכיתי לדין: חייב כאן וחייב באם על הבנים, מה כשחייב באם על הבנים – בנקבות ולא בזכרים, אף כשחייב כאן – בנקבות ולא בזכרים. ואם נפשך לומר,¹⁵ בנו – מי שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו.¹⁶

רמב"ן ויקרא פרק כב – הסמיכות לדין "והיה תחת אמו"

אותו ואת בנו – נוהג בנקבה שאסור לשחוט האם והבן או האם והבת, ואינו נוהג בזכרים ומותר לשחוט האב והבן, לשון רש"י. פוסק הרב הלכה כדברי האומר אין חוששין לזרע האב (חולין עט א), וכן דעת אונקלוס, והוא הנכון בגמרא בדין אותו ואת בנו.¹⁷ אבל דרך הכתוב כשמזכיר הנקבה ביחוד לקרות אותה פרה, ואם כן היה ראוי שיאמר הכתוב, ופרה או כשבה אותה ואת בנה, אלא מפני שהזכיר שור או כשב או עז כי יולד, והזכיר האם והבן "והיה שבעת ימים תחת אמו", אמר כי במינין הנזכרים האלו שהם שור ושה עוד מצוה אחרת בהן, כי אותו ואת בנו הנזכרים לא ישחטו ביום אחד.¹⁸

רש"י שמואל א פרק יד – במלחמת שאול ויונתן בפלשתים

ויעש העם – כמו ויעט העם לשון עיט (בראשית טו יא).¹⁹ צאן ובקר ובני בקר – אומר אני זה אותו ואת בנו לא תשחטו ולכך קראם חוטאים. ורבותינו אמרו בשחיטת קדשים שהיו מקדישים אותם שלמים ואוכלים לפני זריקת דם הוא שאמר ויאכל העם על הדם אוכלים קדשים ועדין דם במזרק.²⁰

רמב"ן דברים פרק כב פסוק ו – אין הפרש בין דאגת האדם לדאגת הבהמות

כי יקרא קן צפור לפניך – גם זו מצוה מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב כח).²¹ כי הטעם בשניהם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם, או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע"פ שהתיר השחיטה במין ההוא. והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף, כאילו יכרית המין ההוא. וכתב הרב במורה הנבוכים (ג מח) כי טעם שילוח הקן וטעם אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, כדי להזהיר שלא ישחוט הבן בעיני האם כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה. ואין הפרש בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם, כי אהבת האם וחנותה לבני בטנה איננו נמשך אחרי השכל והדבור אבל הוא מפעולת כח המחשבה המצויה בבהמות כאשר היא מצויה באדם. ואם כן, אין עיקר האיסור באותו ואת בנו רק בבנו ואותו, אבל הכל הרחקה. ויותר נכון, בעבור שלא נתאכזר.²²

בראשית רבה עה יג – יעקב בתפילה לפני הפגישה עם עשו

"ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו" (בראשית לב ט) – באותה שעה אמר אבינו יעקב לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כתבת בתורתך: "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב כח) – אם יבוא רשע זה ויאבד את בני ואת אימותם כאחת, ספר תורה שאתה עתיד ליתן על הר סיני מי יקרא בו?²³ בבקשה ממך, הצילני נא מידו שלא יבוא ויכני אם על בנים, שנאמר: "הצילני נא".²⁴

ויקרא רבה כז יא – אכזריות האומות כלפי עם ישראל

"ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד". אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי: כתיב: "יודע צדיק נפש בהמתו"  (משלי יב י). "יודע צדיק" – זה הקב"ה, שכתוב בתורתו: "לא תקח האם על הבנים" (דברים כב ו). "ורחמי רשעים אכזרי" – זה סנחריב שכתוב בו: "אם על בנים רוטשה" (הושע י יד). דבר אחר: "יודע צדיק נפש בהמתו" – זה הקב"ה שכתוב בתורתו: "שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו". "ורחמי רשעים אכזרי" – זה המן הרשע דכתיב: "להשמיד להרוג ולאבד".²⁵

איכה רבה פתיחתא כד – הזעקה בחורבן

שוב פתח משה ואמר: ווי על זיו המקדש איך חשך. ווי כי הגיע זמנו להיחרב וההיכל להישרף, ותינוקות של בית רבן נהרגים ואבותיהם הולכים בשבי, בגלות ובחרב.²⁶ שוב פתח משה ואמר: שבאים בחייכם! אתם ההורגים, אל תהרגו הרג אכזרי ואל תעשו כיליון גמור ואל תהרגו בן בפני אביו ובת בפני אִמָּהּ. כי תבוא השעה שאדון השמים יבוא אתכם בחשבון! והכשדים הרשעים לא עשו כן, אלא היו מושיבים את הבן בכנפי אמו ואומרים לאביו: קום שחוט אותו. בכתה אמו ונשרו דמעותיה עליו ואביו תלה את ראשו. ועוד אמר לפניו: ריבונו של עולם, כתבת בתורתך (ויקרא כ"ב) ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, והלא כבר הרגו בנים ואמותיהם כמה וכמה ואתה שותק.²⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: נשארנו ללא מענה הולם לשאלה: איך אפשר לקיים הלכה למעשה את המצווה הזו, מעבר אולי לכפר מסוים ואולי בית המקדש (שימו לב שהדין במקרא מדבר על שחיטה בקדשים וכלול ביחד עם דינים נוספים כמו: "וביום השמיני יירצה לקרבן לה' ", זבח תודה וכו', וחכמים הרחיבו את הדין לשחיטת חולין!). ראו שאלתנו בהערה 10 לעיל.  מצאנו תשובה מסוימת בדף בנושא זה של הרב אליעזר מלמד באתר פניני הלכה שאומר: "כיום נוהגים במשחטות לייחד ימים מיוחדים לשחיטת עגלים וימים מיוחדים לשחיטת פרות מיניקות, וימים מיוחדים לשחיטת זכרים מרביעים, כך שלא יתכן שישחטו אם ובנה ביום אחד". לזה יש להוסיף את הצעת הרב דוד ביגמן שבימינו רוב הבשר לאכילה בא מעגלים ולא מהפרות המיועדות ברובן לחליבה. אבל גם אלה תשובות חלקיות שהרי יש יותר ממשחטה אחת ונצטרך שוב לשלב את הנושא הסטטיסטי ומעין דין "רוב" שההסתברות שיישחטו אם ובנה באותן 24 שעות היא נמוכה ביותר. ובכל מקרה, אין זה עונה על תקופת חז"ל וכל העתים עד ימינו. וכל היודע דבר אודות הלכה זו למעשה, אנא יחיש שמועתו הטובה אלינו במהרה.