מיוחדים

ולוואי ויתפלל אדם כל היום

מיוחדים, תש"ף

עדכון אחרון: 03/06/2020

מים ראשונים: כבר זכינו להשלים את הדף עיון תפילה שם פתחנו במים הראשונים בחשיבותה של התפילה כעניין מרכזי בעולמו של האדם המאמין ונראה שאין צורך לשוב ולהכביר על כך מילים. שם גם הזכרנו את האמירה: "ולוואי שיתפלל אדם כל היום" ואת נושא ריבוי תפילה. אם 'עיון תפילה' נשמע בצד ה'איכותי', "לוואי שיתפלל אדם כל היום" נשמע בצד ה'כמותי' ויש איפוא מה להוסיף ולדרוש. אך באמת, נראה שאלה שני צדדים של אותה מטבע1 כאשר בתווך עומדת כוונת התפילה. נתמקד איפוא הפעם בנושא "ולוואי שיתפלל אדם כל היום" וריבוי התפילה. ואם נכפול ונחזור על מקורות שכבר הבאנו בדפים קודמים, כבר אמרו חכמים: "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (מגילה ג ע"א).

וִיחִי וְיִתֶּן לוֹ מִזְּהַב שְׁבָא וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָמִיד כָּל הַיּוֹם יְבָרֲכֶנְהוּ: (תהלים עב טו).2

 

ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמב

"וזאת הברכה" הרי זה מוסיף על ברכה ראשונה. ואיזו היא? "תפילה למשה איש האלהים" (תהלים צ א).3 ועדין הדבר תלוי, אין אנו יודעים אם תפילה קודמת לברכה, אם ברכה קודמת לתפילה. כשהוא אומר: "וזאת הברכה" – הוי תפילה קודמת לברכה, ואין ברכה קודמת לתפילה.4

מסכת ברכות דף לא עמוד א

אמר רבי חייא בר אבא: לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות, שנאמר: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ".5 יכול יתפלל אדם כל היום כולו – כבר מפורש על ידי דניאל: "וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא".6 יכול מִשֶּׁבָּא לגולה הוחלה?7 – כבר נאמר: "דִּי הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָה".8 יכול יתפלל אדם לכל רוח שירצה? – תלמוד לומר: "נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם".9 יכול יהא כוללן בבת אחת – כבר מפורש על ידי דוד, דכתיב: "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי" (תהלים נה יח).10 יכול ישמיע קולו בתפילתו? – כבר מפורש על ידי חנה, שנאמר: "וקולה לא ישמע". יכול ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל? – כבר מפורש על ידי שלמה, שנאמר: "לשמוע אל הרנה ואל התפילה", רנה – זו תפילה, תפילה – זו בקשה.11

אין אומר דבר בקשה אחר אמת ויציב, אבל אחר התפילה – אפילו כסדר וידוי של יום הכפורים אומר. איתמר נמי, אמר רב חייא בר אשי אמר רב: אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אם בא לומר אחר תפילתו, אפילו כסדר של יום הכפורים – אומר.12

מסכת ברכות דף כא עמוד א

ורבי אלעזר אמר: ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא – חוזר וקורא קריאת שמע, ספק התפלל ספק לא התפלל – אינו חוזר ומתפלל. ורבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.13

ירושלמי מסכת ברכות פרק א הלכה א

ר' זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך – צריך לברך, דכתיב: "ואכלת ושבעת וברכת" [דברים ח י].14 ספק התפלל ספק לא התפלל – אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן, דאמר ר' יוחנן: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. למה – שאין תפילה מפסדת.15

ירושלמי מסכת ברכות פרק ד הלכה ד

מתניתין: ר' אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים …

גמרא: ר' אבהו בשם ר' אלעזר: ובלבד שלא יהא כקורא באיגרת. ר' אחא בשם ר' יוסי: צריך לחדש בה דבר בכל יום … רבי אליעזר היה מתפלל תפילה חדשה בכל יום. רבי אבהו היה מברך ברכה חדשה …16 היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל, רב אמר: חותך, ושמואל אמר: אינו חותך. שמעון בר ווא אומר בשם רבי יוחנן: ולוואי שיתפלל אדם כל היום. למה? שאין תפילה מפסדת.17

ירושלמי ברכות פרק א הלכה ב

תמן תנינן: מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה.18 אמר רבי אחא: קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה. אמר רבי בא: קריאת שמע זמנה קבוע ותפילה אין זמנה קבוע. אמר רבי יוסי קריאת שמע אינה צריכה כוונה ותפילה צריכה כוונה. … רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן אמרה על גרמיה:19 כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה אפילו לתפילה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה.20 רבי יוחנן כדעתיה דאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת.21

מדרש תנחומא פרשת מקץ סימן ט

"ואל שדי יתן לכם רחמים" (בראשית מג יד).22 ילמדנו רבינו: עד כמה תפילות חייב אדם להתפלל בכל יום?23 כך שנו רבותינו: אין מתפללין יותר מג' תפילות שתקנו אבות העולם. אברהם תקן תפילת שחרית שנאמר: "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם" (בראשית יט כז)24 – ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר: "ויעמוד פנחס ויפלל" (תהלים קו ל).25 יצחק תקן תפילת מנחה, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח" (בראשית כד סג), ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר: "תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו" (תהלים קב א). יעקב תקן תפילת ערבית, שנאמר: "ויפגע במקום" (בראשית כח א) ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר: "וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה … וְאַל תִּפְגַּע בִּי וכו' " (ירמיהו ז טז).26 ואף דניאל כתיב ביה: " וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא" (דניאל ו יא) ולא פירש באיזה שעה. עמד דוד ופירש: "ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי" (תהלים נה). לפיכך אין אדם רשאי להתפלל יותר משלש תפילות ביום.27 ורבי יוחנן אמר: "ולואי יתפלל אדם והולך כל היום"?!28

שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש: מהו להתפלל בכל שעה? אמר ליה: אסור. אמר לו: למה? אמר לו: שלא ינהג קלות ראש בגבורה. לא קבל ממנו. מה עשה רבינו הקדוש? השכים אצלו אמר לו: קירי בדא.29 לאחר שעה נכנס אצלו אמר לו: אמפרטור. ולאחר שעה א"ל: שלום עליך המלך, א"ל: מה אתה מבזה על המלכות? א"ל: ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך! ומה אתה בשר ודם השואל בשלומך בכל שעה, אתה אומר כך, המבזה מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה שלא יהא אדם מטריחו בכל שעה.30

רבי יוסי בר חלפתא אומר: עתים הם לתפילה שנאמר: "ואני תפילתי לך ה' עת רצון" (תהלים סט) – אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין.31 לפיכך צריך אדם להשכים לתפילה32 שאין לך גדולה מן התפילה. תדע, שהרי משה נגזר עליו שלא ליכנס לארץ ולא לראותה, ועל שהרבה בתפילה כתיב בו: "ויראהו ה' את כל הארץ" (דברים לד).33 וכן חזקיה נתפלל ובטלה הגזרה. ואף יעקב כששלח את בניו למצרים נתפלל עליהם, שנאמר: "ואל שדי יתן לכם רחמים".34

 

מחלקי המים

מים אחרונים: הגם ששיטת רבי יוחנן "ולוואי שיתפלל אדם כל היום" נכנסה להלכה (במגבלות מסוימות), לא התקבלה למעשה ונוסח התפילה הלך והתקבע עם השנים והמאורעות ואחרי תוספות רבות כהנה וכהנה לא נשאר מקום לספונטניות ורחשי הלב. אבל במקביל הלך ותפס ספר תהלים, שמובאות רבות ממנו ראינו במדרשים לעיל, את מקומו לצד סידור התפילה. נראה שבעת שגיבשו חכמים את נוסח התפילה – "מטבע של תפילה" (ירושלמי מגילה פרק ג הלכה ז), השאירו את האפשרות להוסיף ולחדש, אבל רק במקומות ובסדר מסוימים. ההתנגדות לשיטת רבי יוחנן, או אי הבנת כוונתו, נבעה אולי מהצורך למסד את התפילה ולהנהיג סדר תפילה אחיד בקהילות הפזורות בארץ ובחו"ל. רבי יוחנן וודאי לא חלק על כך, אבל ניסה בה בעת לשמר את תפילת הנדבה הפתוחה של היחיד. זו מצאה את ביטויה בהדרגה בקריאת פרקי תהלים מחוץ לשעות התפילה הממוסדות, אבל גם בפיוטים ובחידוש תפילות בני זמננו שרק מעטים מהם זכו להיכנס למחזור וסידור התפילה. חלק מהמיית לב זו והרצון לחדש מובע אולי יותר בניגונים שהתחדשו למילים שהתקבעו.

הערות שוליים

  1. מונח שהוא עצמו קשור לנושא התפילה. נשאיר זאת בשלב זה כחידה לקורא.
  2. לא בטוח שפסוק זה שייך לנושא שלנו, אבל כמנהגנו לפתוח בפסוק מהמקרא זימן לנו החיפוש במחשב פסוק זה. פרק עב בתהלים הוא שיר ושבח למלך (שלמה? ראה הפסוק הראשון והאחרון בפרק), כולל גדולתו ושבח מעשיו הטובים בהנהגת העם בכלל והדאגה לעניים ולחלשים בחברה, בפרט. רד"ק מפרש שמדובר על הקשר בין המלך שדואג לעני: "ויחי – כמו: וחי אחיך עמך. ו"יתן לעני מהונו שיחיה עמו", והעני מצדו: "ויתפלל בעדו תמיד - העני יתפלל בעד המלך תמיד ויברכנהו כל היום, רצונו לומר כל הימים". כך בדומה מפרש גם אבן עזרא. ופירוש דעת מקרא מציע שמדובר על כלל העם שמחזיר טובה למלך: "מלך צדיק הנוהג כך, אהוב על העם וכל העם מתפללים להצלחתו. כל היום יברכנהו – תמיד יברך העם את המלך". אבל רש"י מפרש שמדובר בקשר בין המלך והקב"ה: "ויחי - שלמה: ויתן לו – הקב"ה מזהב שבא ... ויתפלל בעדו תמיד - היא התפילה היא הברכה - כשהקב"ה אומר לאדם: ברוך תהיה, לשון תפילה הוא". ומתפילת העם אל מלך בשר ודם נוכל ללמוד לתפילת האדם אל הקב"ה.
  3. הדרשן מחפש פשר לוא"ו שבמילה: "וזאת הברכה" שנראית כממשיכה ומוסיפה על מה שכבר נאמר קודם. הצעה אחת שם היא שברכת משה היא המשך לברכתו של יעקב: "הרי זו מוסיף על ברכה ראשונה שברכם יעקב אביהם". ראה דברינו וזאת הברכה.
  4. הוא"ו מרמזת שקדם לברכה משהו. ומהו זה? זו "תפילת משה איש האלהים". פרק צ בתהילים קדום לפרשת וזאת הברכה שבתורה! אך הוויכוח לא נגמר. ראה פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) נספחים א - וזאת הברכה: "וזאת הברכה. ר' איבו אמר: תפילה קודמת לברכה. מאי טעמא? על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (תהלים לב ו), ואחר כך ברכה (בפרק לג הסמוך?). ורבנן אמרין: ברכה קודמת לתפילה. מאי טעמא? ברוך י"י לעולם אמן ואמן (תהלים פט נג), ומה כתוב בתריה: תפילה למשה איש האלהים". בא רש"י שראינו בהערה הקודמת ואומר בלשון הזהב שלו: היא התפילה היא הברכה. ובא מדרש פסיקתא דרב כהנא ומזכיר לנו את הפסוק בתהלים: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" ממנו אפשר אולי ללמוד שאדם יכול להתפלל בכל עת שמצויה לו, או בכל עת שימצא את עצמו משתוקק להתפלל. וכל זה ע"ס פסוקי ספר תהלים שקשור מאד לנושא התפילה.
  5. להלן הפסוק המלא שקטעים ממנו יופיעו עוד בהמשך הדרשה, דניאל פרק ו פסוק יא: "וְדָנִיֵּאל כְּדִי יְדַע דִּי רְשִׁים כְּתָבָא עַל לְבַיְתֵהּ וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם וְזִמְנִין תְּלָתָה בְיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ כָּל קֳבֵל דִּי הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָה". תרגום בסיוע דעת מקרא: "ודניאל כאשר ידע כי נרשם הכתב, בא לביתו, וחלונות פתוחים לו בעלייתו כנגד ירושלים, ופעמים שלוש ביום הוא בּוֹרֵך (כורע) על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלוהיו, כל עומת אשר היה עושה מלפני זה". עניין זה של תפילה כנגד החלונות דווקא (במקומות אחרים משמע שתפילה טובה היא כנגד הכותל או הקיר כחזקיהו) הוא נושא לעצמו שקשור בחלונות שהיו בבית המקדש ובחלונות שברקיע. ראה בתי מדרשות מדרש כתפוח בעצי היער החלונות שמשה ראה כשעלה לרקיע: "חלונות של תפילה, חלונות של בקשה, חלונות של בכיה", של שמחה, של שובע, רעב, עושר עניות ועוד.
  6. מהתשובה שמתפללים שלוש פעמים ביום אנו למדים על השאלה, שאין הכוונה שאדם ימלא את יומו בתפילה ולא יעשה שום דבר אחר: מלאכה, לימוד תורה, דרך ארץ, אלא שלא יתפלל בכל רגע שנראה לו ושלא במועדי התפילות הקבועות. אם כך, מה באמת אם אדם שמקפיד על מועדי התפילה (ומקפיד להקדיש עתים למלאכה, תורה, גמ"ח ודרך ארץ) רוצה להוסיף תפילה? "להתפלל כל היום" לא במובן של כל היום, אלא במובן להוסיף תפילות במהלך היום, בזמנים מלבד התפילות הקבועות?
  7. שמנהג התפילה הקבוע שלוש פעמים ביום החל רק מהירידה לגלות בבל אבל לפני כן, ואולי בארץ ישראל גם אחרי כן, יכול אדם להתפלל בכל עת שירצה?
  8. מקדמת דנא. ראה דברינו תפילות אבות תקנום בפרשת וירא. ושם גם שיטת ר' יהושע בן לוי שהתפילות הן על סדר העבודה במקדש. האם בגלל קביעות זמנים אלה אין להוסיף? למה לא נראה אותם כמינימום כמו שהגמרא אכן תסביר במשפט הבא? אם למדנו תפילה מהאבות, האם נאמר שתפילת יעקב לפני המפגש עם עשו הייתה בהכרח באחד מזמנים אלה? ואם למדנו את סדר התפילות מעבודת בית המקדש, בפרט משני קרבנות התמיד שחרית ולפנות ערב (מה שבאמת מותיר את תפילת ערבית כספק חובה ספק רשות משום שלא היו קרבנות קרבים בלילה), הרי קרבנות נדבה ועולה של יחידים הוקרבו כל היום כולו!
  9. כדברי שלמה בתפילתו בחנוכת המקדש: "וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ" (מלכים א ח מד).
  10. שאלה ותשובה זו מחזקות את הקביעה של שלוש תפילות ביום לפחות ובמועדים קבועים, אבל אין לשמוע ממנה שלא להוסיף תפילות.
  11. הגמרא ממשיכה בדינים נוספים הקשורים בתפילה: איסור הגבהת הקול, סדר התפילה: קודם שבח – רינה ואח"כ בקשת הצרכים – תפילה. שים לב לשימוש הדו-משמעי של המילה תפילה במשפט אחד. תפילה במובן של דברי שבח והודיה ותפילה כבקשת צרכים. זו קודמת לזו. חלק זה נוגע פחות לנושא שלנו, אבל ההמשך שיבוא מיד, אולי כן. ואגב, כל מה שקראנו בגמרא עד כאן יסודו בתוספתא ברכות פרק ג הלכה ו ונדרש גם בדברים רבה תחילת פרשה ב, פרשת ואתחנן.
  12. להלכה, ראה רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ו הלכה ב: "המתפלל עם הציבור לא יאריך את תפילתו יותר מדאי. אבל בינו לבין עצמו הרשות בידו. ואם בא לומר אחר תפילתו אפילו כסדר וידוי יום הכפורים – אומר. וכן אם רצה להוסיף בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכה מוסיף". ראה גם שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קיט: " ... ומכל מקום כשמוסיף לצורך יחיד, לא יאריך אפילו הוא מעין הברכה, או בשומע תפילה. אבל לאחר התפילה, קודם שעקר רגליו רשאי להאריך אפילו כסדר יום הכפורים". וראה גם שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קכב סעיף א שצריך להפסיק כרגע ששליח הציבור מתחיל "לסדר תפילתו". אבל תוספת זו היא "לאחר התפילה" היא תפילת העמידה ובעצם כחלק מסיומה. היינו שוב לא במקום נוסח התפילה שטבעו חכמים וזמני שלוש התפילות, אבל אם רוצה להוסיף ולהתפלל גם במהלך היום וללא קשר לתפילות הממוסדות?
  13. כאן מוצגת בבירור שיטת רבי יוחנן במילותיו: "ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו" (ולא כאמירה אגב שאלה כמו לעיל: "יכול יתפלל אדם כל היום כולו?"). רבי אלעזר סבור שקריאת שמע היא מהתורה (דאורייתא) ולפיכך אם אדם מסתפק אם קרא או השלים קריאת שמע – יחזור ויקרא. אך תפילה שהיא מדברי חכמים (מדרבנן) – לא. רבי יוחנן יכול להסכים שהתפילה היא מדרבנן, אבל לשיטתו מי שמסתפק אם התפלל או לא, יחזור ויתפלל משום הכלל: "ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו". ראה בעיונים שטיינזלץ על אתר שרבי אלעזר מייצג את הדעה שהתפילה יסודה בעבודת קרבן התמיד הקבוע: "שנים ליום עולה תמיד". אך ר' יוחנן מכוון לקרבנות הנדבה, נדבת היחיד, שקרבים כל היום ללא הגבלה בין שני קרבנות התמיד. ראה בהמשך הסוגיה שם שיטת רב יהודה בשם שמואל: "התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור מתפללין, אם יכול לחדש בה דבר מה – יחזור ויתפלל". היכולת לחדש בתפילה, שהוא דבר רצוי בכל תפילה, מחזקת את שיטת רבי יוחנן שאדם רשאי להוסיף תפילה בכל עת ועוד נחזור לעניין החידוש בתפילה להלן. וגם ממקור זה נראה שאין כוונת ר' יוחנן שכל היום יעסוק האדם בתפילה.
  14. ראה דברינו ואכלת ושבעת בפרשת עקב וכן ברכת המזון בפרשת מסעי.
  15. כאן בירושלמי, העימות הוא בין תפילה לברכת המזון שנזכרת בפסוק מפורש בתורה. כאן חולק ר' יוחנן על ר' זעירא (או זירא) וסובר שוב שאין הדבר תלוי אם המצווה היא מהתורה או מדרבנן. בקריאת שמע ובברכת המזון חוזר וקורא או מברך משום שהם מצוות מהתורה, אבל בתפילה, חוזר ומתפלל משום שתפילת נדבה אין מוגבלת בזמן ויפה בכל עת. וכאן נוסף הביטוי: "שאין תפילה מפסדת". בתפילה לעולם אין הפסד, גם אם לא תהיה בכוונה הכי מושלמת. נראה שביטוי זה יכול להשלים יפה את אמירתו של רש"י לעיל: היא התפילה היא הברכה. אתה ר' זעירא מעדיף את ברכת המזון על פני התפילה ואני ר' יוחנן אומר לך: היא התפילה היא הברכה – אין תפילה מפסדת! ראה סיכום הנושא להלכה ברמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק י הלכה ו: "מי שנסתפק לו אם התפלל אם לא התפלל, אינו חוזר ומתפלל, אלא אם כן מתפלל תפילה זו על דעת שהיא נדבה. שאם רצה יחיד להתפלל כל היום תפלת נדבה יתפלל".
  16. וזו הסיבה שאומרים לפני התפילה: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך", לאחר התפילה: "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי" – שאזכה לחדש בתפילתי לפני אמירתה ושחידושי עלה לרצון בסיומה. ורבי יודן אמר את שניהם לפני התפילה. כל זה בקטע שקיצרנו והשמטנו.
  17. חזרנו לתפילה נטו ומה קורה לא במקרה של ספק אם התפלל אלא במקרה שנזכר שכבר התפלל. חותך, אומר רב. תפילה היא דבר קבוע במועדים ובנוסח ואין זה נאה שהאדם חוזר ומתפלל. אולי משום שהדבר נראה "כקורא באיגרת" – ואין להכביר מילים ללא צורך לפני המלך. "שאם בא לגומרה נמצא כמי שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף" מסביר הרי"ף על הדף. אבל שמואל בבבל ורבי יוחנן בארץ ישראל אומרים: ימשיך להתפלל. לפי "שאין תפילה מפסדת". הבאנו את הסוגיה מתחילתה משום שנראה שהדבר קשור במוטיב החידוש בתפילה, בעשייתה תחנונים ולא קבע. אפשר שגם רב יסכים במקרה של מי שיכול לחדש שיכול להמשיך בתפילתו, אלא שהוא מטיל ספק ביכולת זו. הנושא של מי שעמד בתפילה ונזכר שהתפלל נדון בהרחבה בראשונים: הרי"ף, רשב"א, רא"ש ואחרים כאן, ולהלכה, ראה שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קז סעיף א: "אם הוא מסופק אם התפלל, חוזר ומתפלל ואינו צריך לחדש שום דבר; אבל אם ברי לו שהתפלל, אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש".
  18. משנה היא במסכת שבת פרק א משנה ב שדנה בישיבה "סמוך למנחה" לפני הספר, כניסה לבית מרחץ וישיבה בדין. אבל הגמרא (בבלי שבת יא ע"ב) מסבירה שה"סיפא" של המשנה, הקטע שמצוטט כאן, מדבר על לימוד תורה. מפסיקים לקריאת שמע מיד עם הגיע זמנה ואין מפסיקין לתפילה. הכיצד?
  19. על גרמיה – מדעתו הוא. את הדעה הקודמת מביא ר' יוחנן בשם ר' שמעון בר יוחאי, אך מביא דעה שנייה, סותרת, בשם עצמו.
  20. כל אחד כדעתו. רבי שמעון בר יוחאי כדעתו ור' יוחנן כדעתו.
  21. ובמקבילה בבלי שבת יא ע"א: "דתניא: חברים שהיו עוסקין בתורה - מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפילה. אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו, שתורתן אומנותן. אבל כגון אנו - מפסיקין לקריאת שמע ולתפילה". רבי שמעון שהעיד על עצמו ועל בנו שהם "בני עלייה" (סוכה מה ע"ב), שהתחבאו במערה שלוש עשרה שנה (דברינו בל"ג בעומר), שחלק על ר' ישמעאל בצורך לעסוק במלאכה (דברינו ואספת דגנך בפרשת עקב) – הוא שתורתו אכן אומנותו, לא יפסיק מלימודו אפילו לא לקריאת שמע, אבל אנחנו איננו בדרגתו של רבי שמעון בר יוחאי, אומר ר' יוחנן. אנו נפסיק לא רק לקריאת שמע אלא גם לתפילה ומן הסתם גם לצרכי אנוש וחברה אחרים. התוספת בנוסח הירושלמי היא שוב האמירה: "ולואי שיתפלל אדם כל היום למה שאין תפילה מפסדת". תוספת שבאה לומר שההפסקה מלימוד תורה לצורך תפילה איננה רק בשל פחיתות לימוד התורה שלנו שאינו כדרגתו של רשב"י, אלא גם בשל ערך התפילה. כדאי לאדם להפסיק מלימודו על מנת לעמוד ולהתפלל לפני קונו: וודאי תפילות החובה, ואולי גם לצורך תפילות נדבה ורגש מתרגש. שאם לא כן, אילו חיי רוח ויהדות הם בלי שפוך שיח ועטיפת הנפש? רק עיונים אינטלקטואליים?
  22. על תפילה זו של יעקב שהייתה "לפי השעה" או "לעת מצוא" כפי שנראה להלן, מיוסד מדרש זה הדן בשלוש התפילות הקבועות שייסדו חכמים: שחרית, מנחה, ערבית. והדבר אומר דרשני. ראה דברינו אל שדי יתן לכם רחמים בפרשת מקץ.
  23. הדרשה שלהלן מקורה בגמרא ברכות כו ע"ב והיא בשיטת רבי יוסי ברבי חנינא שאומר: תפילות אבות תקנום.
  24. שני "וישכם אברהם בבוקר" יש לנו במקרא. האחד אחרי הפיכת סדום כארש אברהם עומד ומשקיף אל העשן העולה מכיכר סדום והשני ליציאה לעקידה. באיזה משניהם תיקן אברהם תפילת שחרית? בזה שאחרי הפיכת סדום! הוא אברהם שעמד לפני ההפיכה והתעמת קשות עם הקב"ה, ראה דברינו חלילה לך מעשות כדבר הזה בפרשת וירא, וההמשך לפנחס ש"עשה פלילות עם קונו" (סנהדרין מד ע"א). תפילה היא גם מלשון פלילים. ראה שמואל א ב כה, דברי עלי לבניו.
  25. ולרגל הנסיבות בהן נכתב דף זה ("ימי הקורונה", תש"פ), כדאי להשלים את הפסוק: "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה".
  26. פסוק זה, שחוזר גם בירמיהו יא יד מכיל בקטע שהשמטנו את המילים "רינה ותפילה" שמקורן בתפילת שלמה שראינו בגמרא ברכות בה פתחנו. ירמיהו אומר דבריו בכעס: לא אשמע אל הרינה ואל התפילה. ולפי פירושנו לעיל, היינו לא לדברי השבח ולא לדברי הבקשות, לא לתפילת הציבור הקבועה, ולא לתפילת היחיד כנדבה או תחנונים.
  27. אלה תפילות החובה שייסדו חכמים שמקורן כאמור באבות האומה (ואז תפילת ערבית שווה בערכה לתפילות שחרית ומנחה) או בקרבנות התמיד שבבית המקדש (ואז תפילת ערבית רשות) ומצאו לכך סמך גם מהפסוקים בספר תהלים ודניאל. להן נוספת תפילת המוספים בשבתות ובחגים, ותפילת נעילה ביום הכיפורים ובתעניות.
  28. אז איך אומר ר' יוחנן: "ולוואי יתפלל אדם כל היום"?
  29. תואר מלכותי שלא פורש. נוסחאות רבות יש בשתי מילים אלה. ראה המקבילה בתנחומא בובר מקץ סימן יא.
  30. והדברים מזכירים את איסור חכמים להפריז בשבח הקב"ה, ברכות לג ע"ב: "ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא, אמר: האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד. המתין לו עד דסיים, כי סיים אמר ליה: סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך?". לשון הפרזה או נדנוד חוזר למלך הוא הטרדה אם לא ביזוי. לתשומת לב המרבים בתארים לבשר ודם ... לעניינינו, האם קבלנו תשובה לשאלה שנשאלה בסוף הקטע הקודם? האם הדרשן נשאר בביקורת על הצעת רבי יוחנו: "ולוואי שיתפלל אדם כל היום", או שניתן לפשר בין המשל (ההצגה) של רבי לאנטונינוס ובין דברי רבי יוחנן?
  31. אם התפילה היא בעת רצון או אפילו יוצרת את שעת הרצון, אזי יש לנו לכאורה תמיכה בשיטת רבי יוחנן. את "עת הרצון" ניתן אולי גם לחבר ל"עת מצוא", ככתוב בתהלים לב ו: "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ", גם אם עת מצוא זו היא עת צרה כמדרשים על פסוק זה. אבל רבי יוסי בר חלפתא לא מסעים וסבור שעת הרצון היא "בשעה שהצבור מתפללין". וחזרנו לתוספות התפילה שנאמרות בצמוד לתפילה "אחר התפילה - אפילו כסדר וידוי של יום הכפורים".
  32. ולהתפלל עם הציבור.
  33. כאן אנו מגיעים לנושא ריבוי התפילה שכבר לא נספיק לדון בו הפעם. ראה כמקדמה ירושלמי ברכות ד א שם מוצגות פנים לכאן ולכאן בנושא ריבוי תפילה. כולל חנה אם עשתה כהוגן שהרבתה להתפלל או שמא לא. ובאשר למשה שזכה לראות את הארץ, ספרי במדבר פרשת פינחס פיסקא קלו: "את הארץ אשר תראה - מגיד שראה משה בעיניו מה שלא הלך יהושע ברגליו".
  34. תפילתם של משה (שנענתה חלקית) ושל חזקיהו ויעקב (שנענו) היא אולי הסיום שחיפשנו. הנה תפילות יחיד, ולא רק של תודה ונדבה (אצל חזקיהו יש את שתיהן!) "לעת מצוא" וב"עת רצון" מתקבלות ונענות. ועדיין שילוב התפילות הממוסדות דווקא בדרשה על תפילתו של יעקב "ואל שדי יתן לכם רחמים" צריכה עיון ולימוד נוסף.

להצטרפות לרשימת המנויים

דפי פרשת השבוע נשלחים במייל לכל המעוניין והאתר מתעדכן תקופתית בדפים המתחדשים וברעיונות חדשים. נשמח לשמוע על כל רעיון מכל המבקרים באתר. להצטרפות לרשימת המנויים

הצטרף!

אנחנו מתחייבים לא להשתמש בנתוני ההרשמה לשום
שימוש מלבד זה המצויין למעלה.