פרשות השבוע

מים ראשונים: ימי ספירת העומר הפכו במרוצת השנים לימי אבל בשל רדיפות וצרות שונות שאירעו לעם ישראל בשנות הגלות הארוכות (תחילתן כנראה בגזירות תתנ"ו – מסעי הצלב) ונקשרו למות תלמידי רבי עקיבא.¹ בהדרגה נשכח טעמם ומהותם הארץ-ישראלית של ימים אלה של עונה חקלאית מאומצת ומלאת חששות התלויה בתהפוכות מזג האוויר של עונת המעבר בארץ ישראל. גיליון זה משלים את גיליון-האח בין פסח לעצרת ובין צינה לשרב שכתבנו בפרשת אחרי מות. שניהם יחדיו מעלים את ניחוחם הארץ-ישראלי של חמישים ימי הספירה שבין פסח לעצרת, בין קציר שעורים לקציר חיטים, בין מנחת העומר הצנועה המתירה את התבואה החדשה בגבולים (בכל הארץ) ומנחת שתי הלחם העשיר והחמץ של חג השבועות, המתירה את התבואה החדשה במקדש.

 

כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן … וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה': (ויקרא כג י, טז, פרשת העומר).

 

ספרי במדבר פיסקא סד – מניית השנים

ללמדך שהיו מונים עם יציאתם ממצרים, שנאמר: "בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים".² באו לארץ, התחילו מונים לביאתם, שנאמר: "כי תבואו אל הארץ" (ויקרא כג י).³ נבנה הבית התחילו מונים לבניינו⁴ … חרב הבית התחילו מונים לחורבנו … תקף עליהם עול השיעבוד התחילו מונים לשיעבודם.⁵

ויקרא רבה כח ב,ג – מגוון דרשות על מנחת העומר⁶

"מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" (קהלת א ג). אמר ר' חייא בר אבא: בנוהג שבעולם, אדם מכבס את כסותו בימות הגשמים, בוא וראה כמה צער וכמה יגיע רואה עד שמנגבו. ואני משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ומנגבן ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואין אתם מביאין לי את העומר?⁷

אמר ר' בניה: בוא וראה כמה צער וכמה יגיע רואין עד שמביאין את העומר. כאותה ששנינו:⁸ "קצרוהו ונתנוהו בקופות והביאוהו לעזרה, היו מהבהבין אותו באור כדי לקיים בו מצוות קלי דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים בקנים ובקלחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך. נתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב כדי שיהא האור שולט בכולו. שטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו. נתנוהו ברחיים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון, שהוא מנופה בי"ג נפה.⁹ כיצד הן עושין? שלוחי בית דין יוצאין מערב יום טוב, עושין אותו כריכות במחובר לקרקע כדי שיהא נוח לקצור. כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם כדי שיהא נקצר בעסק גדול".¹⁰

אמר ר' אלעזר: כתוב: "ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה' א-להינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו" (ירמיה ה, כד), זו נתונה, עכשיו אין אתה צריך לו (יותר)? זהו שכתוב: "שבועות חוקות קציר ישמור לנו" (המשך הפסוק בירמיהו שם) – ישמור לנו מן השרב ישמור לנו מן טללים רעים. ואלו הן שבע שבתות שבין פסח לעצרת.¹¹ …. ¹²

אמר רבי סימון:  אמר לו הקב"ה לאדם זה: הרי חרשת וקצרת ועמרת ועשיתה ערימה.¹³ הרי ערימה עשויה? אם אין אני מוציא לך מעט רוח יכול אתה לזרות? אפילו שכר אותו הרוח יכול את ליתן? זהו שכתוב: "מה יתרון לו שיעמול לרוח" (קהלת ה, טו).¹⁴

אמר ר' אבין: אמר להם הקב"ה לישראל: בני, בואו וראו מה ביני וביניכם. כשאתם נותנים: עומר אחד לכולכם. וכשאתם נוטלים: "עומר לגולגולת מספר נפשותיכם".¹⁵ ולא של חיטים, אלא של שעורים. ואע"פ כן הוו זהירים להביא אותו בעונתו. לפיכך משה מזהיר את ישראל: "כי תבואו אל הארץ … והבאתם את עומר ראשית קצירכם".¹⁶

ר' שמעון בן לקיש אומר: אל תהא קלה בעיניך מצוות העומר, שבזכות העומר שלום נעשה בין איש לאשתו, שכתוב: "והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים".¹⁷

אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם: … שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת: וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה: שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (שמות לד יח-כג).¹⁸

 

מנחות פרק י משנה ב – מנין מביאים את העומר

מצות העומר לבוא מן הקרוב. לא ביכר הקרוב לירושלים, מביאים אותו מכל מקום. מעשה שבא מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר.¹⁹

ירושלמי שקלים פרק ה הלכה א – כאשר יבשה ארץ ישראל

אמר רב חסדא: פעם אחת יבשה ארץ ישראל ולא ידעו מהיכן להביא עומר. והיה שם אילם אחד שהיה מושיט ידו האחת (מצביע) על גגות וידו האחת על צריף. הביאוהו לפני פתחיה. אמר להם: יש מקום שנקרא גגות צריפין או צריפין גגות? הלכו לשם ומצאו.²⁰

ראש השנה דף טז עמוד א – ברכת התבואה שבשדות

תניא, אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח – מפני שהפסח זמן תבואה הוא. אמר הקב"ה: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות.²¹

ויקרא רבה פרשה כח סימן ה – מפסח לסוכות ומהעומר ללולב

"והניף את העומר לפני ה' " (ויקרא כג, יא). כיצד היה מניפו? ר' חמא ברבי עוקבא בשם ר' יוסי ברבי חנינא: מוליך ומביא, מעלה ומוריד. מוליך ומביא – כדי לבטל רוחות רעות. מעלה ומוריד – כדי לבטל טללים קשים. ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר: מוליך ומביא – למי שהעולם כלו שלו. מעלה ומוריד – למי שהעליונים והתחתונים שלו.²²

ויקרא רבה כח ד – זכות ירושת הארץ

ומאיזה זכות זכו ישראל לירש הארץ? הוי אומר בזכות מצות העומר דכתיב גביה "כי תבואו". לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: "כי תבואו אל הארץ וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן".²³

מנחות דף סו עמוד א –

ר' יהודה בן בתירא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר תספור לך, ספירה תלויה בבית דין, יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם.²⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו עוד בויקרא רבה כח ו איך גדעון קשור לעומר (מקרא ומדרש) ואיך המן קשור לעומר. הקשר של גדעון מיוסד על הפסוק בשופטים ז יג: "וַיָּבֹא גִדְעוֹן וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וכו' ". הקשר של המן יסודו בכך שאירועי מגילת אסתר: צום אסתר ומשתה המן אחשוורוש ואסתר בו התהפך הגלגל, אירעו בחול המועד פסח. חפשו את שניהם בפיוטים שבסוף הגדת ליל הסדר.