פרשות השבוע

וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב: (שמות כה יא).¹

מסכת יומא דף עב עמוד ב – מהארון לתכונות תלמיד חכם

"מבית ומחוץ תצפנו" – אמר רבא: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו – אינו תלמיד חכם.²

מדרש תנחומא פרשת ויקהל סימן ז – זהב מבית ומחוץ

אמר ר' חנינה דצפורן: שלש תיבות עשה בצלאל את הארון: שתים של זהב ואחד של עץ. שיקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, ואח"כ צִפָּה שפתותיהן זהב, לקיים מצות עשה, שנאמר: "ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ",³ ואח"כ: "ויעש לו זר זהב סביב".⁴ מכאן שיהא תלמיד חכם תוכו כברו, שנאמר: "מבית ומחוץ תצפנו".⁵ מהו "מבית ומחוץ תצפנו"?⁶ א"ל: אף על פי שהעץ נתון באמצע, הוי נוהג בו כבוד. למה? שהתורה נתונה בו. ואף הלוחות כן, אע"פ שנשתברו, הוי נוהג בם כבוד, שנאמר: "ושמתם בארון" – לוחות ושברי לוחות מונחין בו. "ושמתם בארון", כלומר: אף על פי שאתה רואה את בני תורה עניים ומדולדלים הוי נוהג בם כבוד שהתורה נתונה לתוכו.⁷

משנת רבי אליעזר פרשה יג עמוד 244 – היצר הרע

לפיכך הארון מצופה זהב מבית ומחוץ, לומר לך, שתלמידי חכמים צריך שיהא תוכו כברו. אם כן, מה העץ עושה באמצע? אילולי העץ לא היה נואי לזהב, כך אילולי יצר הרע לא היה נואי לצדיק.⁸

משנת רבי אליעזר פרשה טז עמוד 312 – תוכו כברו בדין

"צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי כִּמְעִיל וְצָנִיף מִשְׁפָּטִי" (איוב פרק כט יד) – מה תלמוד לומר: "וילבישני"?⁹ מיכאן לדיין שיהא תוכו כברו – יהא לובש את הצדק מבפנים והוא מבחוץ. "כמעיל וצניף משפטי" מה תלמוד לומר "מעיל"? ומה תלמוד לומר "וצניף"?¹⁰ אלא, מעיל מלוא קומתו שלאדם מלמטן, וצניף מלוא קומתו שלאדם מלמעלן.¹¹

מסכת שבת דף טז עמוד א – תוכו כברו בהלכה

… רב אשי אמר: לעולם לכלי חרס דמו. ודקא קשיא לך לא ליטמו מגבן – הואיל ונראה תוכו כברו.¹²

בתי מדרשות חלק ב מדרש איוב כח יז – הפן השקוף וכפול של זכוכית

"לֹא־יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי־פָז" (איוב כח יז) – אמר ר' הושעיא: למה נמשלו דברי תורה לזכוכית? לומר לך: מה כלי זכוכית כל זמן שאדם נותן בהם דבש או יין או שמן או חלב, מיד הם נראים מבחוץ, כך דברי תורה, אינן מתקיימין אלא במי שתוכו כברו. וכן מצינו בארון הברית שכתוב בו: וציפית אותו מבית ומחוץ תצפנו וכן אמר הכתוב: "צדק לבשתי וילבישני" (איוב כט יד) – לבשתי מבחוץ, וילבישני מבפנים.¹³

רד"ק תהלים פרק לז פסוק יא

"תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו" – כמו שהוא מורה בפיו כן הוא בלבו, וכן היא התורה בלבו, כי יהיה תוכו כברו.¹⁴

איכה רבה פרשה ג סימן כ – בפה ולא בלב, בלב ולא בפה

"כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ וַיַּגֶּה בְּנֵי־אִישׁ" (איכה ג לג)¹⁵ – ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: בשני מקומות פעלו ישראל: באחד פעלו בפיהם ולא בלבם, ובאחד פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם, ואלו הן: סיני ובבל. בסיני פעלו בפיהם ולא בלבם, הדא הוא דכתיב: "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו" (תהלים עח לו).¹⁶ בבבל פעלו בלבם ולא בפיהם, הדא הוא דכתיב: "כי לא ענה מלבו". אמר הקב"ה: יבוא פה שבסיני ויכפר על פה שבבבל, ויבוא לב שבבבל ויכפר על לב שבסיני. אעפ"כ: "ויגה בני איש" –  הביא עליהם איש צר ואויב זה המן והגה את מכתן.¹⁷

רמב"ם הלכות דעות פרק ב הלכה ו – גניבת דעת

אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא הדבר שבפה. ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הנכרי … ולא יסרהב בחבירו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל, ולא ירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרן כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח וכן כל כיוצא בו.¹⁸ ואפילו מלה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור, אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות.¹⁹

מועד קטן דף טז עמוד ב – ברו מעיד על תוכו

"חכמות בחוץ תרונה" (משלי א כ) – כדרבא. דאמר רבא: כל העוסק בתורה מבפנים – תורתו מכרזת עליו מבחוץ.²⁰

בראשית רבה פד ט פרשת וישב – גם לרעה רק לא צביעות

"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (בראשית לז ד) – אמר ר' אהבה בר זעירא: מתוך גנותם של שבטים, אתה יודע שבחם. להלן: "ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב" (שמואל ב יג כב), מה שבלב – בלב. ברם הכא: "ולא יכלו דברו לשלום" – מה שבלב – בפה.²¹

משיבת נפש שמות פרק כה פסוק י – אם יש פנימיות החיצוניות חשובה

.. גם פירוש: שהארון היה מצופה בזהב מבית ומבחוץ, סמכו לומר שתלמיד חכם יהיו תוכו כברו. ונראה לומר ג"כ להיפך, שיהא ברו כתוכו. ומכאן סמכו לומר: תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה²² … רוצה לומר שיהיה תלמיד חכם נאה ומהודר במלבושיו ובמידותיו.²³

מסכת ברכות דף כח עמוד א – סיפור הדחת רבן גמליאל מהנשיאות

תנא; אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו – לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי … חד אמר: אתוספו ארבע מאה ספסלי; וחד אמר: שבע מאה ספסלי. הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל, אמר: דילמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל.²⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: עוד על פיו ולבו שווים, ראו מסכת תרומות פרק ג משנה ח: "המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר, מעשר ואמר תרומה, עולה ואמר שלמים, שלמים ואמר עולה, שאיני נכנס לבית זה ואמר לזה, שאיני נהנה לזה ואמר לזה, לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין.