מיוחדים

מים ראשונים: "מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז" (תהלים ח ג), ושמא יש מה ללמוד גם מפיהם של כובסים ואורגים?

 

מסכת קידושין דף פב עמוד א – אומנות זולה ופחותה

תנו רבנן: כל שעסקיו עם הנשים – סוֹרוֹ רַע, כְּגוֹן הַצּוֹרְפִים וְהַסָּרֵיקִים וְהַנָּקוֹרוֹת וְהָרוֹכְלִין וְהַגַּרְדִּיִּים וְהַסַּפָּרִים וְהַכּוֹבְסִים וְהַגָּרָע וְהַבַּלָּן וְהַבּוּרְסְקִי; אין מעמידים מהם לא מלך ולא כהן גדול. מאי טעמא? לא משום דפסילי, אלא משום דזיל אומנותיהו.¹

ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא רנח – מִשְׁרָה של כובסים

"כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך", מיכן אמרו: לא יקרא אדם את שמע בצד מִשְׁרָה של כובסים ולא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי וספרים ותפילין בידו.²

קהלת רבה ט ח – מאחרים לסעודת המלך³

ר' יהודה הנשיא משלו משל, למה הדבר דומה?⁴ למלך שעשה סעודה וזימן אצלו אורחים. אמר להם: לכו ורחצו, וגהצו, וסכו, ורחצו בגדיכם, והתקינו עצמכם לסעודה. ולא קבע להם זמן אימתי יבאו לסעודה. הפקחים שבהם הלכו ורחצו, גהצו וסכו בגדיהם והתקינו עצמם לסעודה, והיו מטיילין על פתח פלטין של מלך. אמרין: כלום פלטין של מלך חסר כלום?!⁵ הטיפשין שבהן, לא השגיחו ולא הקפידו על דבר המלך, אמרו: סופנו להרגיש בסעודת המלך, כלום יש סעודה שאין בה טורח? הלך הסייד לסידו, ויוצר לטיטו,⁶ נפח לפחמו, כובס לבית המשרה שלו. פתאום ציוה המלך: יבואו הכל לסעודה, מהרום! אלו באו בכבודם ואלו באו בניוולם, שמח המלך על הפקחין שקיימו דברו של מלך.⁷

מסכת סוכה כח א, בבא בתרא קלד א – משלי כובסים

תנו רבנן: שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלשים מהם ראוים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו, ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, עשרים בינונים. גדול שבכולן – יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן – רבן יוחנן בן זכאי. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים וגזרות שוות, תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול – מעשה מרכבה, דבר קטן – הויות דאביי ורבא. לקיים מה שנאמר: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח כא).⁸

תוספתא מסכת עדויות פרק א הלכה ג – הלל ושמאי לומדים משני גרדיים

הילל אומר: מלא הין מים שאובין של שנים עשר לוג פוסלין את המקוה. שמאי אומר: מלא הין מים שאובין של שלשים וששה לוג פוסלין את המקוה. וחכמים אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה. מעשה שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלם והעידו משום שמעיה ואבטליון ששלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה וקיימו חכמים את דבריהם.⁹

ולמה הוזכרו שם מקומותיהן ושם אומנותן? והלא אין לך אומנות ירידה אלא גרדי ואין לך מקום בזוי בירושלם כשער האשפות! אלא מה אבות העולם לא עמדו על דבריהם במקום שמועה, על אחת כמה וכמה שלא יעמיד אדם על דברו במקום שמועה.¹⁰

מסכת ברכות דף כח עמוד א – הכובס שמפייס במחלוקת החכמים

אמר רבן גמליאל: הואיל והכי הוה, איזיל ואפייסיה לרבי יהושע. כי מטא לביתיה, חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן.¹¹ אמר לו: מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה. אמר לו: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים. אמר לו: נעניתי לך, מחול לי! לא אשגח ביה. עשה בשביל כבוד אבא! פייס. אמרו: מאן ניזיל ולימא להו לרבנן? אמר להו ההוא כובס: אנא אזילנא.¹²

מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב – הכובס שזכר את דרשותיו של ר' מאיר

אמר ליה ההוא מינא לרבי ישמעאל ברבי יוסי: כתיב: "וה' המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת ה' " (בראשית יט כד), "מאתו" מיבעי ליה!¹³ – אמר ליה ההוא כובס: שבקיה, אנא מהדרנא ליה,¹⁴ דכתיב: "וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי" (בראשית ד כג) – נָשַׁיי מיבעי ליה!¹⁵ אלא: משתעי קרא הכי, הכא נמי – משתעי קרא הכי.¹⁶

– אמר ליה: מנא לך הא – מפירקיה דרבי מאיר שמיע לי. דאמר רבי יוחנן: כי הוה דריש רבי מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא, תילתא אגדתא, תילתא מתלי.¹⁷

מסכת נדרים דף מא עמוד א – הכובס שהחזיר לרבי ולר' חייא שש הלכות

כי הוה גמיר רבי תלת עשרי אפי הילכתא, אגמריה לרבי חייא שבעה מנהון.¹⁸ לסוף חלה רבי, וחזר ר' חייא לפניו (על) אותם שבעה פנים שלִמְדוֹ, שישה הלכו (נשכחו). היה (שם) כובס (אחד) שהיה שומע לו לרבי כשהיה לומד אותן.¹⁹ הלך ר' חייא ולמד אותן לפני (אצל) הכובס, ובא והחזיר הלך אותן לפני רבי. כאשר היה רואה רבי את אותו כובס, אמר לו רבי: אתה עשית אותי ואת חייא. ויש אומרים שכך אמר לו: אתה עשית את חייא, וחייא עשה אותי.²⁰

מסכת כתובות דף קג עמוד ב – הכובס שמת בעקבות פטירת רבי

ההוא יומא דאשכבתיה דרבי, נפקא בת קלא ואמרה: כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העולם הבא.²¹ אותו כובס, כל יום היה בא לפניו.²² אותו היום (שרבי נפטר), לא בא. כיון ששמע כך,²³ עלה לגג ונפל לארץ ומת. יצתה בת קול ואמרה: אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא.²⁴

מסכת נדרים דף כג עמוד א – הכובס שהתיר לר' ישמעאל את נדרו

ר' ישמעאל בר ר' יוסי הוה ליה נדרא למישרא,²⁵ בא לפני החכמים, אמרו לו: נדרת על דעת כך וכך?²⁶ אמר להם: כן.²⁷ נדרת על דעת כך וכך? אמר להם: כן. כמה פעמים.²⁸

כיון שראה אותו כובס שחכמים מצטערים, היכה אותו באוכלא דקצרי,²⁹ אמר (ר' ישמעאל בר' יוסי): על דעת שיכה בי הכובס לא נדרתי, והתיר לעצמו.³⁰

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א סימן ט – ולוּא נהיה כַּזַּבָּלִים

א"ר אלעזר: מימי לא קדמני אדם לבית המדרש ולא הנחתי שם אדם ויצאתי.³¹ פעם אחת השכמתי ומצאתי הַזַבָּלִים וְתַבָּנִים ואמרתי: "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה: אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא" (משלי ב ד-ה), אנחנו לא נזבלים ולא נתבנים, אפילו כַּתַּבָּנִים? אפילו כַּזַּבָּלִים?³² מכאן תנינא: היה ר' פנחס בן יאיר אומר: זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות וכו'.³³

ירושלמי בבא קמא פרק י הלכה י – אבא הושעיה הכובס

אבא הושעיה איש טרייא³⁴ הוה קצר והוה עבד ליה חדא איסטדכין מן חד עמר. דלא יהוון ברייתא אמרין מדידן לבש.³⁵

 

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו עוד מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קיח: "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו …. מדבר במלך דוד מלך ישראל, בשעה שהיה רועה צאן אביו, ובשעה קלה נעשה מלך, והיו הכל אומרים: עכשיו היה רועה צאן, ועכשיו הוא מלך? … ורוח הקודש משיבה אותם: מאת ה' היתה זאת. משל לאחד שהיה עושה מישרא לכובסים והרי הוא עשוי אפרכוס, והיו הכל תמיהים עליו. והוא אומר להם: אתם תמיהים עלי, ואני תמה על עצמי יותר מכם. ורוח הקודש משיבה להם: מאת ה' היתה זאת". כאן זה מוטיב קצת אחר, שגם מי שהיום כובס ואורג ועוסק במלאכה ירודה, עשוי לעלות לגדולה. ראו בדומה בבראשית רבה סג ח (ירושלמי תרומות ח ד) על דיקלוטיינוס רועה החזירים שנעשה בעל שררה מטעם שלטונות רומי והשיח שלו עם החכמים. אבל זה עניין אחר, שלא לזלזל באף אדם וגלגל העולם המתהפך. מה שבקשנו להראות בדף זה, הוא היחס לבעלי המלאכה הירודים וחכמתם.