פרשות השבוע

לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם: (דברים כג ד).¹

 

ספרי דברים פיסקא רנב בפרשתנו – חומרת מעשי עמון ומואב

רבי שמעון אומר: מצרים הם טבעו את ישראל במים ואדומים קדמו את ישראל בחרב, ולא אסרם הכתוב אלא עד שלושה דורות. עמונים ומואבים, מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל, אסרם הכתוב איסור עולם. ללמדך שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו; שההורגו אין מוציאו אלא מן העולם הזה והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא.²

בראשית רבה פרשה נב סימנים ב, ג – יסוד ההרחקה כבר בספר בראשית

"אח נפשע מקרית עוז" (משלי יח יט). "אח" – זה לוט שהיה בן אחיו של אברהם; "נפשע מקרית עוז" – פשעת באברהם! כפרת בו, שקרת בו! ומה גרם לך? " ומדינים כבריח ארמון" – הביא עליו מדינים כבריחי בית המקדש. מה להלן "לא יבוא טמא", אף כאן: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד עולם".³

"חכם לב יקח מצות" (משלי י ח). "חכם לב" – זה אברהם; "יקח מצות" – לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קילוּרין שלו כלום. אמר: מה אני מפסיק צדקה מביתי? הלך ונטה לו אהל בגרר. "ואויל שפתים ילבט" – זה לוט שהיה אויל בשפתיו. שהיה צריך לומר לבנותיו: דבר שלקה בו העולם, אנו באים לעשות? מה גרם לו? "ילבט" – הביא עליו לבטי לבטים. מה להלן: "לא יבא טמא לכל דבר" (דברי הימים ב כג יט), אף כאן: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' ".⁴

מסכת נזיר דף כג עמוד א, הוריות י ע"ב – קלונו של לוט

דרש רבא, ואיתימא רבי יצחק, מאי דכתיב: "לתאוה יבקש נפרד ובכל תושיה יתגלע" (משלי יח א)? לתאוה יבקש נפרד – זה לוט, ובכל תושיה יתגלע – שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, דתנן: עמוני ומואבי אסורין, ואיסורן איסור עולם.⁵

בראשית רבה פרשה מא סימן ג – כפיות הטובה של עמון ומואב

ארבעה דברים טובים היו ללוט בעבור אברם: "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט" (בראשית יב ד), "וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים" (שם יג ה), "וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו השיב" (שם יד טז), "ויהי בשחת אלהים את ערי הכיכר, ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה" (שם יט כט). וכנגדם היו בניו צריכים לפרוע לנו טובות, ולא דיים שלא פרעו לנו טובות, אלא רעות. זהו שכתוב: "וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור … ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה" (במדבר כב ה-ו), "ויאסף אליו את בני עמון ועמלק וילך ויך את ישראל ויירשו את עיר התמרים" (שופטים ג יג), "ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני מדין ועמהם מן העמונים על יהושפט למלחמה" (דברי הימים ב כ א).⁶ ועוד כתוב: "ידו פרש צר על כל מחמדיה, כי ראתה גוים באו מקדשה אשר ציויתה לא יבואו בקהל לך" (איכה א י).⁷ ונכתב חטא שלהם בארבעה מקומות: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' … על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים" (דברים כג ד). וכתיב: "כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ומים" (נחמיה יג ב).⁸ וכתיב: "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור וגו' " (מיכה ו ה).⁹ עמדו ד' נביאים וחתמו גזר דינם, אלו הם: ישעיה וירמיה צפניה ויחזקאל.¹⁰

מסכת יבמות דף טז עמוד ב – מה חפשו עמון ומואב במקדש שנחרב

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: "ידו פרש צר על כל מחמדיה, כי ראתה גוים באו מקדשה אשר ציויתה לא יבואו בקהל לך" (איכה א י)?¹¹ – זה עמון ומואב. בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל, הכול נפנו על כסף וזהב, והם נפנו על ספר תורה. אמרו: זה שכתוב בו: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' " (דברים כג) – יישרף באש.¹²

בַּיּוֹם הַהוּא נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי הָעָם וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא עַמֹּנִי וּמֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד עוֹלָם: כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ וַיַּהֲפֹךְ אֱלֹהֵינוּ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה: (נחמיה יג א-ב).¹³

 

מסכת יבמות דף עו עמוד ב – החרגת הנשים העמוניות והמואביות

משנה: עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם, אבל נקבותיהם מותרות מיד …¹⁴

גמרא: … "וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי" (שמואל א יז נה) … א"ל דואג האדומי: עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבוא בקהל אם לאו … דקאתי מרות המואביה. א"ל אבנר: תנינא: עמוני – ולא עמונית, מואבי – ולא מואבית.¹⁵

אלא מעתה, ממזר – ולא ממזרת! ממזר כתיב, מום זר.¹⁶ מצרי ולא מצרית!¹⁷ שאני הכא דמפרש טעמא דקרא: "על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים", דרכו של איש לקדם, ולא דרכה של אשה לקדם. – היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים, ונשים לקראת נשים!¹⁸ אישתיק¹⁹ … אמר ליה: הלכה נתעלמה ממך, צא ושאל בבית המדרש. שאל, אמרו ליה: עמוני – ולא עמונית, מואבי – ולא מואבית.²⁰

קשי להו דואג כל הני קושייתא, אישתיקו.²¹ בעי לאכרוזי עליה, מיד: "ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש" (שמואל ב יז), וכתיב: "יתר הישמעאלי" (דברי הימים א ב)! אמר רבא: מלמד, שחגר חרבו כישמעאל ואמר: כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: עמוני – ולא עמונית, מואבי – ולא מואבית.²²

ומי מהימן? והאמר רבי אבא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה – שומעין לו, ואם לאו – אין שומעין לו! שאני הכא, דהא שמואל ובית דינו קיים. מכל מקום קשיא! ²³…

דרש רבא, מאי דכתיב: "פתחת למוסרי" (תהלים קטז)? אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, שני מוסרות שהיו עלי פתחתם, רות המואביה ונעמה העמונית. דרש רבא, מאי דכתיב: "רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו" (תהלים מ) … לא נאמר אלא "אלינו", מלמד, שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד, אמר לו: עלי ועליך נאמרו שתי מקראות הללו.²⁴

רות רבה פרשה ד סימן א – המהפך במגילת רות

בימיו נתחדשה הלכה: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. כתוב אחד אומר: יתרא הישמעאלי וכתוב אחד אומר: יתרא הישראלי … ר' שמואל אמר: ישמעאלי היה … ונכנס לבית המדרש ומצאו לישי יושב ודורש כן: "פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ" (ישעיה מה כב), נתגייר ונתן לו בתו.²⁵ רבנן אמרין: ישראלי היה … וחגר חרבו כישמעאלי ונעץ החרב באמצע בית המדרש ואמר: או אהרוג או אהרג, עד שאני מקיים הלכה לרבים. שכל שיבטל הלכה זו בחרב הזאת אני מתיז את ראשו: עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית.²⁶

שמואל א פרק כא פסוקים ט-י – חרב גלית כסמל וזכרון

וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ וְאִין יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ: וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָח כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמוֹהָ תְּנֶנָּה לִּי:²⁷

משנה מסכת ידים פרק ד משנה ד – קבלת גר עמוני

בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהן בבית המדרש. אמר להם: מה אני לבוא בקהל? אמר לו רבן גמליאל: אסור אתה. אמר לו ר' יהושע: מותר אתה.²⁸ א"ל רבן גמליאל: הכתוב אומר: "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי וגו' " (דברים כג ד). אמר לו רבי יהושע: וכי עמונים ומואבים במקומן הן? כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות שנאמר: "וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים" (ישעיה י יג). א"ל רבן גמליאל: הכתוב אומר: "ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון" (ירמיה מט ד) וכבר חזרו. א"ל ר' יהושע: הכתוב אומר: "ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה"  (עמוס ט יד), ועדיין לא שבו. התירוהו לבוא בקהל.²⁹

רות רבה פרשה ח סימן א – דוד מתעמת עם המרננים על ייחוסו

רבי אבא בר כהנא פתח: "רגזו ואל תחטאו" (תהלים ד ה). אמר דוד לפני הקב"ה: עד אימתי הם מתרגזים עלי ואומרים: לא פסול משפחה הוא? ולא מרות המואביה הוא? "אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה" (שם) – אף אתם, לא מאיסור שתי אחיות אתם?³⁰ ראו מה עיקרכם ודומו סלה. ואף תמר שלְקָחָהּ יהודה זקני, לא מפסול משפחה הוא? אלא בתו של שם בן נח. מה אתם יש לכם יוחסים, אף אני יש לי יוחסים.³¹

 

שבת שלום

מחלקי המים

 

מים אחרונים: אחרי כל אריכות הדברים, נראה שהחידוש הגדול בבית המדרש, לא היה עצם הדרשה המלומדת: "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית" משום שדרכו של איש לקדם בלחם ומים ואין דרכה של אשה לקדם (נשים בהחלט היו מספקות לחם ומים לצבאות כפי שמצינו גם במלחמת מצווה בתורה).³² החידוש הגדול הוא מה שלא נאמר בבית המדרש, היינו ההתעלמות מקלונם וצאצאם של עמון ומואב שנולדו בזנות של ממזרות והדיחו את ישראל לזנות בשטים ערב הכניסה לארץ ועשו איתם מלחמות וצרות שנים רבות כשכנים רעים. ומי היא שזכתה ראשונה? דווקא הבת הבכירה שלא חסה על כבוד אביה וגילתה קלונה וקלונו ברבים כשקראה לבנה מואב: מ-אב, בעוד שהבת הצעירה הצניעה עובדה זו וקראה לו: בן-עמי. (גמרא נזיר כג ע"ב ובמדרשים).

נקודה נוספת שיש לציין הוא הקטע שהבאנו לעיל מספר נחמיה פרק יג, אליו יש לצרף את פרקים ט-י בספר עזרא – מלחמתם של עזרא ונחמיה בנשים הנוכריות, כולל עמוניות ומואביות. לצד הפסוק לעיל מספר נחמיה ועזרא (הערה 13 לעיל). בתוכחתם לעם, לא מהססים עזרא ונחמיה להזכיר את חטאיו של שלמה, מהם החלה ההתדרדרות של בית ראשון וסוף לממלכה המאוחדת קצרת השנים (בידי רחבעם בנה של נעמה העמונית שהשתעשע בחיקו של סבא דוד). ראו נחמיה יג כו: "הֲלוֹא עַל אֵלֶּה חָטָא שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת". כיצד נמקם כעת את הדרשה "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית"? חכמים עושים כל מאמץ להכשיר את בית דוד בבית ראשון באמצעות ההבחנה בין זכרים מעמון וממואב ובין נקבות, ואילו עזרא ונחמיה מגרשים את הנשים הנוכריות כולל עמוניות ומואביות! ובימי רבן גמליאל ו' יהושע מקבלים גם גר זכר עמוני, בנימוק שסנחריב מלך אשור של בית ראשון כבר בלבל את האומות! מי יכול לעשות כאן סדר?

והערה אחרונה: מהלך הסוגיה בגמרא יבמות וריבוי השאלות הקשות שהדרשן שם בפיו של דואג האדומי על ההיתר של "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית", אומר דרשני וחקרני. שהרי פשיטא שחז"ל הם ששמים השגות אלה בפיו של דואג (ואת תשובותיו של אבנר). אולי לצורך כך הם גם "ממנים" אותו להיות ראש הסנהדרין (לא פחות!), כנזכר למשל במדרש תהלים פרק נב, וכל זה ע"ס כינויו בשמואל א כא ח: "אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל". אבל השאלות וההשגות הקשות על דין: "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית", הם כולם של חז"ל וחכמי בית המדרש. מה פשר שאלות קשות אלה? העצמת "חידוש ההלכה" שהוא באמת מהפכני, או שמא "זרם תת קרקעי" שלא נחה דעתו מכל העניין?