פרשות השבוע

וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: (שמות לא טז).¹

מסכת יומא דף פה עמודים א- ב²

וכבר היה רבי ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך, ולוי הַסַּדָּר³ ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה, מהלכין אחריהן. נשאלה שאלה זו בפניהם: מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת?

נענה רבי ישמעאל ואמר: "אם במחתרת ימצא הגנב" (שמות כב א). ומה זה, שספק על ממון בא ספק על נפשות בא, ושפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל – ניתן להצילו בנפשו, קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת.⁴ נענה רבי עקיבא ואמר: "וכי יזיד איש על רעהו … מעם מזבחי תיקחנו למות" (שמות כא יד). מעם מזבחי – ולא מעל מזבחי.⁵ ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא להמית, אבל להחיות – אפילו מעל מזבחי. ומה זה, שספק יש ממש בדבריו ספק אין ממש בדבריו, ועבודה דוחה שבת – קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את השבת.⁶

נענה רבי אלעזר ואמר: ומה מילה, שהיא אחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם – דוחה את השבת, קל וחומר לכל גופו – שדוחה את השבת.⁷

רבי יוסי ברבי יהודה אומר:⁸ "אך את שבתתי תשמורו" (שמות לא יג) – יכול לכל? – תלמוד לומר: "אך" – חִלֵּק.⁹

רבי יונתן בן יוסף אומר: "כי קודש היא לכם" (שם יד) – היא מסורה בידכם, ולא אתם מסורים בידה.¹⁰

רבי שמעון בן מנסיא אומר: "ושמרו בני ישראל את השבת" (שם טז) – אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה.¹¹

אמר רבי יהודה אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא: דידי עדיפא מדידהו.¹² "וחי בהם" (ויקרא יח ה) – ולא שימות בהם.¹³

מסכת שבת דף קנא עמוד ב

גמרא. תנו רבנן: המעצמו עם יציאת הנפש – הרי זה שופך דמים.¹⁴ משל לנר שכבה והולכת, אדם מניח אצבעו עליה – מיד כבתה … תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: תינוק בן יומו חי – מחללין עליו את השבת, דוד מלך ישראל מת – אין מחללין עליו את השבת.¹⁵ תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת. אמרה תורה: חלל עליו שבת אחד, כדי שישמור שבתות הרבה. דוד מלך ישראל מת – אין מחללין עליו – כיון שמת אדם, בטל מן המצות.¹⁶ והיינו דאמר רבי יוחנן: "במתים חופשי" (תהלים פח ו), כיון שמת אדם – נעשה חפשי מן המצות.¹⁷

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן ח

ר' שמעון בן מנסיא אומר: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, ואם פקחתם עליו להחיות נפש אחת, אף אני אעשה לכם מה שכתוב: "הנה אנכי פותח את קברותיכם" (יחזקאל לז יב).¹⁸

מכילתא דרבי ישמעאל כי תשא – מס' דשבתא פרשה א

רבי אומר: כל המשמר שבת אחת כתיקנה, מעלה עליו הכתוב, כאילו שימר כל השבתות מיום שברא הקב"ה את עולמו עד שיחיו המתים, שנאמר: "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם".¹⁹

רמב"ם הלכות ממרים פרק ב הלכה ד

…. שאפילו דברי תורה יש לכל בית דין לעקרו הוראת שעה, כיצד? בית דין שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי תורה, מכין ועונשין שלא כדין, אבל אין קובעין הדבר לדורות ואומרים שהלכה כך הוא. וכן אם ראו לפי שעה לבטל מצות עשה או לעבור על מצות לא תעשה כדי להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהיכשל בדברים אחרים, עושין לפי מה שצריכה השעה. כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו, כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו [כולם] כדרך שאמרו חכמים הראשונים: "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".²⁰

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שו סעיף כט

מי שנודע לו בשבת שהוציאו נכרים את בתו מביתו להוציאה מכלל ישראל, מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל להצלתה ויצא אפילו חוץ לי"ב מיל ואפילו אם יצטרך לעשות מלאכה גמורה להצלתה. ואפילו אם הוא ספק אם יצילנה, מפני שענין זה הוא כפיקוח נפש שמחללין השבת, אפילו בספק הצלה. שאין לך פיקוח נפש יותר מזה שלא תצא מכלל ישראל ותחלל שבתות כל ימיה. ומוטב לחלל עליה שבת אחת משתחלל היא שבתות הרבה. שמטעם זה ג"כ מחללין שבת בשביל פיקוח נפש, שאמרה תורה: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. (ולפיכך אף אם הבת היא קטנה שאינה מחוייבת עדיין במצות, יחלל עליה להצילה שלא תחלל שבתות הרבה כשתגדיל, שמטעם זה מחללין שבת לפיקוח נפש הקטנים).²¹

ביאור הלכה סימן שכט סעיף ד²²

אלא לפי שעה – ואע"ג דלא שייך הכא הטעם חלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, משום דלאו דוקא שבת, הוא הדין שאר מצות, כמו שכתב המאירי ביומא וזה לשונו: "ואעפ"י שנתברר שאי אפשר לו לחיות אפילו שעה אחת, שבאותה שעה ישוב בלבו ויתודה". אמנם, באמת נראה דכל זה הוא לטעמא בעלמא, אבל לדינא לא תלוי כלל במצות. דאין הטעם דדחינן מצוה אחת בשביל הרבה מצות, אלא דחינן כל המצות בשביל חיים של ישראל וכדיליף לה שמואל מ"וחי בהם".²³

מסכת יומא דף לה עמוד ב²⁴

תנו רבנן: עני ועשיר ורשע באין לדין, לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל? אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק.²⁵ חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס.²⁶ עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר²⁷ אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו, וסיכוהו, והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת.²⁸

מסכת סנהדרין דף עד עמוד א

תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: העובד עבודה זרה ניתן להצילו בנפשו מקל וחומר: ומה פגם הדיוט ניתן להצילו בנפשו, פגם גבוה לא כל שכן? … תניא, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: המחלל את השבת ניתן להצילו בנפשו. סבר לה כאבוה דאמר עונשין מן הדין, ואתיא שבת בחילול חילול מעבודה זרה.²⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: כיוון הפוך לגמרי: ייתכן שלאחר שנקבעו שלוש ההלכות של ייהרג ואל יעבור רצה מי שרצה להוסיף את 'שבת החמורה' ונדחה בשל כל המקורות הנ"ל שפיקוח נפש דוחה שבת. וצריך את הכלל "חלל עליו שבת אחת וכו' " ולא מספיק הכלל "וחי בהם", שהרי יש כבר שלושה יוצאים מכלל זה וצריך נימוק מיוחד למה שבת החמורה לא תצטרף. (סמך לשבת שהיא בדרגת שלוש העברות החמורות של ייהרג ולא יעבור: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ניתן למצוא בסנהדרין פרק ח משנה ז במקרים שמותר או אסור להרוג את הרודף). אבל נראה יותר הכיוון שהלכנו בו. היינו, ששבת קדמה ואח"כ הצטרפו כל שאר המצוות ונשארו רק שלוש שעליהם יש למסור את הנפש. ונשאיר את המשך הדיון לבעלי תריסין בהלכה ונישאר באגדה.