מועדי ישראל

תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ: (שמות טו יז).¹

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכת דשירה פרשה י – נטיעה קרובה או רחוקה

"תביאמו ותטעמו" – נתנבאו אבות ולא ידעו מה נתנבאו. "תביאנו ותטענו" אין כתיב כאן, אלא: "תביאמו ותטעמו".² אמרו: הבנים נכנסין ולא האבות. וכן הוא אומר: "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך" (שיר השירים א ח) – אמרו: גדיים נכנסין ולא תיישים.³

דבר אחר: "תביאמו ותטעמו" – ככרם זה שהוא נטוע שורות שורות, שנאמר: "מפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד דן אחד נפתלי אחד" (יחזקאל מח א).

דבר אחר: תביאמו ותטעמו, נטיעה שאין בה נתישה שנאמר: "ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש" (ירמיה כד ו), "ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד" (עמוס ט טו): "בהר נחלתך" – בהר שהבטחתנו בו, שנאמר: "כי בהר קדשי בהר מרום ישראל" (יחזקאל כ מ).⁴

שמות רבה פרשה כ סימן טז – בימי יהושע

"ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים" – למה? …. רבינו הגדול אומר: לפי שביקש הקב"ה ליתן אימתן של ישראל על עובדי כוכבים עכבן מ' שנה במדבר. ומאיר להם בעמוד ענן ביום ובעמוד אש לילה ושמעו כל העובדי כוכבים ונפלה עליהם רעדה, שנאמר: "תפול עליהם אימתה ופחד", ואחריו מה כתיב: "תביאמו ותטעמו".⁵

אבות דרבי נתן נוסח ב פרק מג – נתנבא משה ולא ידע מה נתנבא

יוסף נתנבא ולא ידע מה נתנבא שנאמר: "כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא" (בראשית מה כ) – נתנבא שעתידין לנצל את מצרים. פרעה נתנבא ולא ידע מה נתנבא, שנאמר: "ונלחם בנו ועלה מן הארץ" (שמות א י) – ניבא שעתידים ישראל לעשות עמו מלחמה ולהעלות לשלום את הארץ.⁶ איוב נתנבא ולא ידע מה נתנבא, שנאמר: "גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל" (איוב ב י) – נתנבא שהקב"ה עתיד לחזור עליו את הטובה. משה נתנבא ולא ידע מה נתנבא, שנאמר: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" (שמות טו יז) – אין כתיב כאן תביאנו ותטענו, אמרו: הבנים נכנסין והאבות אינן נכנסין.⁷

מדרש תנאים לדברים פרק ג פסוק כה – משה צפה מה ניבא

"ואראה את הארץ הטובה" – ארץ ששיבחתי אותה לישראל ואמרתי להן: "כי ה' אלה' מביאך אל ארץ טובה" (דברים ח ז).⁸ אמר לו הקב"ה: הלא מן הים אתה צפית שאין אתה נכנס לתוכה, שנאמר: "תביאמו ותטעמו" (שמות טו יז).⁹

איכה רבה פתיחתא יא – אילו זכיתם

רבי יצחק פתח: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך וגו' " (דברים כח), אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" (שמות טו), ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים: "תבוא כל רעתם לפניך". אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה: "שמעו עמים ירגזון" (שם), ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: "שמעו כי נאנחה אני".¹⁰

מדרש תהלים (בובר) מזמור פד – הציפור הנודדת הנכספת לבית 

"נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' ". ולא מִשֶׁל עכשיו,¹¹ אלא משהיו ישראל בים נתאוו לבית המקדש, שנאמר: "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ" (שמות טו יג), "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" (שם שם יז).¹²

"גם צפור מצאה בית" – אמרו ישראל: עד מתי יהיו שונאין אותנו ואומרים: "כציפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו" (משלי כז ח), וכן הוא אומר: "נודי הרכם צפור" (תהלים יא א).¹³ לא אמר כיונה, אלא כצפור. היונה היו נוטלין גוזליה והיא חוזרת למקומה, שנאמר: "כיונה פותה אין לב" (הושע ז יא).¹⁴ אבל הצפור הזה אינו כן, אלא ילדה במקומה, וכשנוטלין גוזליה אינה חוזרת למקומה. כך משלו הרשעים [את] הקב"ה וישראל כצפור, אמר להם: "גם צפור מצאה בית ודרור קן לה".¹⁵

מסכת כתובות דף סב עמוד ב – דעת קונך יש בך  

(רבי) אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא, פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב. אחלפוה קמיה, אמר להו: ניהוו שית שנין. אחלפוה קמיה, אמר להו: איכניס והדר איזיל. הוה קא מכסיף מאבוה א"ל: בני, דעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב: "תביאמו ותטעמו", ולבסוף כתיב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".¹⁶

חג שמח

מחלקי המים

מים אחרונים: בהמשך לדרשת "אילו זכיתם" שבאיכה רבה לעיל, ראו מדרש אגדה (בובר) דברים פרשת דברים פרק א פסוק א על שנות המדבר מול שנות הישיבה בארץ: "במדבר כתיב: עלי באר ענו לה (במדבר כא יז), וכאן כתיב: דבק לשון יונק וגו' (איכה ד ד), במדבר כתיב: פרס ענן למסך (תהלים קה לט), וכאן כתיב: חשך משחור תארם (איכה ד ח), במדבר כתיב: תביאמו ותטעמו (שמות טו יז), וכאן כתיב: שלח מעל פני ויצאו (ירמי' טו א)". האם דווקא המדבר גורם לאדם להרגיש רצון להתעלות וצמיחה, בעוד שחיי השפע והתגשמות החלום גורמים לו לשכחה וביטול? ראו דברינו על נתינת התורה במדבר דווקא.