אמונה שירה הסעה

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ: (שמות יד לא).1

וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: (שמות טו כב).2

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פרשה ו

"אז ישיר משה ובני ישראל" – ר' נחמיה אומר: כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה, כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש. שכן מצינו באבותינו שבשכר אמנה שהאמינו אבותינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ונאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל".3 וכן את מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה', שנאמר: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". וכן את מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה, שנאמר: "ויאמן העם" (שמות ד לא).4 וכן הוא אומר: "אמונים נוצר ה' " (תהלים לא כד) – מזכירין אמונת אבות …5  וכן אתה מוצא שאין הגלויות מתכנסות אלא בשכר אמנה שנאמר אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש וגו' (שיר השירים ד ח) וכתיב וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה (הושע ב כב). הא גדולה אמונה לפני הקב"ה שבשכר אמונה שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' " וכן הוא אומר: "ויאמינו בדבריו ישירו תהילתו" (תהלים קו יב).6

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פרשה ו

"ויראו העם את ה' " – לשעבר במצרים לא היו יראים ה', אבל כאן: "ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו". אם במשה האמינו, קל וחומר בה'! בא זה ללמדך, שכל מי שמאמין ברועה נאמן, כאילו מאמין במאמר מי שאמר והיה העולם … "ויאמינו בה' " – גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם, שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ונאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל". וכן אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה' שנאמר: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו ו).7

שמות רבה פרשה כב סימן ב

"וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – שנו רבותינו: "הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת ים סוף ומכת בכורים באמת ויציב, ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו. אבל אם לא הזכיר יציאת מצרים, מחזירין אותו, שנאמר: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים (דברים טז ג)8. ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף? אלא שיציאת מצרים קשה, שנאמר: "או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" (שם ד לד), ואומר: "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים" (שם כ). תדע לך שזו קשה מזו, שביציאת מצרים כתיב: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", אבל בקריעת ים סוף אינו מזכיר את השם.9

ולמה צריך להזכיר קריעת ים סוף באמת ויציב? לפי שכיון שקרע להם את הים האמינו בו, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובזכות האמנה שהאמינו, זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה, שכן כתיב אחריו: "אז ישיר משה". לכך צריך אדם לסמוך גאולה לתפלה, כשם שהם הסמיכו שירה אחר האמנה והקריעה. וכשם שהן טיהרו לבם ואמרו שירה, שכן כתיב: "וייראו העם את ה' ויאמינו" ואח"כ "אז ישיר", כך צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל. וכן איוב אמר: "על לא חמס בכַפָּי ותפילתי זכה" (איוב טז יז).10

שמות רבה פרשה כג11

סימן א. "אז ישיר משה ובני ישראל". זהו שכתוב: "נכון כסאך מאז מעולם אתה" (תהלים צג ב) – אמר ר' ברכיה בשם ר' אבהו: אע"פ שמעולם אתה, לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה.12 לכך נאמר: "נכון כסאך מאז".13 משל למלך שעשה מלחמה ונִצַּח ועשו אותו אגוסטוס. אמרו לו: עד שלא עשית המלחמה היית מלך, עכשיו עשינוך אגוסטוס. מה כבוד יש בין המלך לאגוסטוס? אלא המלך עומד על הלוח (הבימה) ואגוסטוס יושב. כך אמרו ישראל: באמת, עד שלא בראת עולמך היית אתה, משבראת אותו אתה הוא; אלא כביכול עומד, שנאמר: "עמד וימודד ארץ" (חבקוק ג ו). אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך ב"אז" – נתיישבה מלכותך וכסאך נכון. הוי: "נכון כסאך מאז" – ב"אז ישיר".14

סימן ג. דבר אחר: "אז ישיר משה". זהו שכתוב: "נופת תטופנה שפתותיך" (שיר השירים ד יא) – אמר משה: ריבון העולמים, במה שחטאתי לפניך, בו אני מקלסך. א"ר לוי בר חיתא: משל למדינה שמרדה על המלך ואמר המלך לדוכוס שלו: נלך ונלחם בה. אמר לו דוכוס: אין אתה יכול. החריש המלך והלך בלילה בעצמו וכבשה. וידע דוכוס מה עשה, עשה עטרה והביא למלך. אמר לו: העטרה הזו למה? אמר: בשביל שחטאתי בדבר ואמרתי לך: אין אתה יכול. כך אמר משה לפני הקב"ה: יודע אני שחטאתי לפניך ב"אז", שנאמר: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הֵרַע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה כג), והרי טִבַּעְתָּ אותו בים. לכך אני משבחך ב"אז". זהו שכתוב: "אז ישיר משה". בוא וראה דרך הצדיקים במה שהם סורחים הם מתקנים. הוי: "נופת תטופנה שפתותיך כלה" ממי הם למדים? מן הקב"ה, שבדבר שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר: "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך" (ירמיה ל יז) – ממכות שאני מכה אותך מהם אני מרפא אותך.15

סימן ד. דבר אחר: "אז ישיר משה", זהו שכתוב: "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" (משלי לא כו) – מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים, לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל! ברא אדם הראשון ולא אמר שירה. הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה. וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה. וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה. כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם, מיד אמרו שירה לפני הקב"ה, שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל". הוי: "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה". אמר הקב"ה: לאלו הייתי מצפה!

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויסע פרשה א

"ויסע משה" – אמר רבי יהושע: זו נסיעה, לא נסעו אלא על פי משה. ושאר כל המסעות כולן נסעו על פי הגבורה שנאמר: "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" (במדבר ט כג). אבל נסיעה זו, לא נסעו אלא על פי משה, שנאמר: "ויסע משה את ישראל". ר' אליעזר אומר: על פי הגבורה נסעו, שכן מצינו בשנים ושלשה מקומות שלא נסעו אלא על פי הגבורה וכאן לא נסעו אלא על פי הגבורה. ומה תלמוד לומר "ויסע משה את ישראל"? להודיע שבחן של ישראל. שכיון שאמר להם משה: קומו סעו, לא אמרו: היאך אנו יוצאין במדבר, ואין בידינו מחיה לדרך?! אלא האמינו והלכו אחר משה. ועליהם מפורש בקבלה: "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך … לכתך אחרי במדבר וגו' " (ירמיה ב ב). וכן מצינו שחזר מסען לאחוריהם שלשה מסעות, שנאמר: "ויסעו מפני החירות ויסעו ממרה ויבואו אילימה ויסעו מאילים ויחנו על ים סוף" (במדבר לג ח – י).16

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויסע פרשה א

"ויסע משה את ישראל" שהסיען בעל כרחן, במקל. שכיון שראו בפגרי האנשים שהעבידום בפרך ובעבודה קשה, כולן פגרים מתים מוטלין על שפת הים, אמרו: כמדומה לנו שלא נשתייר אדם במצרים, "נתנה ראש ונשובה מצרימה" ונעשה לנו עבודה זרה ותרד בראשנו ונחזור למצרים. יכול שאמרו ולא עשו? הרי הוא אומר: "וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא־זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם וַיִּתְּנוּ־רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ־אַפַּיִם וְרַב־וחסד חֶסֶד וְלֹא עֲזַבְתָּם" (נחמיה ט יז).17

שמות רבה פרשה כד סימן ב

ר' יהודה אומר: אמרו ישראל באותה שעה: כלום הוציאנו הקב"ה ממצרים אלא בשביל ה' דברים: אחת, לתת לנו ביזת מצרים; שנית, להרכיבנו על ענני כבוד; שלישית, לקרוע לנו את הים; רביעית, להיפרע לנו מן המצריים; חמישית, לומר לפניו שירה. עכשיו כבר נתן לנו ביזת מצרים, והרכיבנו על ענני כבוד, וקרע לנו את הים, ופרע מן המצריים, ואמרנו שירה לפניו – נחזור למצרים! אמר להם משה: כך אמר לי המקום: "כי אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" (שמות יד יג). אמרו לו: כבר מתו כולם, נחזור למצרים! אמר להם: בואו וּפִרְעוּ את השטר, שכך אמר לי הקב"ה: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שם ג יב). רבי אלעזר אומר: אף על פי שאמר להם מפי הגבורה, לא נסעו, עד שהסיען משה במקל. לפי שראו פגרי מצרים, שהיו מעבידים בהם בחומר ובלבנים, מוצפים על פני המים, אמרו: לא נשתייר אדם במצרים, "נתנה ראש ונשובה מצרימה" – נעשה עבודת כוכבים ותלך בראשנו ונחזור למצרים! יכול שאמרו ולא עשו? תלמוד לומר: "וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך … ויתנו ראש לשוב לעבדותם" (נחמיה ט יז).18

שבת שלום

וברכת שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה לאילנות19

מחלקי המים

עדכון אחרון: 17/01/2016

הערות שוליים

  1. ומיד לאחר מכן, בא פרק טו הפותח בפסוק: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". סמיכות האמונה לשירה היא יסוד מוסד בדרשות פרשתנו - שבת שירה.
  2. ולאחר קריעת הים, האמונה והשירה, באה "ההסעה", היציאה אל המדבר הלא-נודע, הגדול והנורא: "נחש שרף ועקרב וצימאון אשר אין מים " (דברים ח טו). אין בכל המקרא "וַיַּסַּע" אלא הכאן. האם הייתה "הסעה" זו של בני ישראל ביד משה המשך לאמונה ולשירה?
  3. בסמוך ובהמשך. נראה שאין כאן "דרשת סמוכין" רגילה ("למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה" וכיוצא באלה, כי אם רצף פשוט. החלוקה לפרקים איננה מחייבת, כידוע, ובסדר הקריאה בארץ ישראל שייכים שני קטעים אלה לאותה סדרא. סדרא יא בספר שמות.
  4. ולהלן נראה מדרשים ופרשנים ששואלים: אם כבר נאמר "ויאמן העם" בתחילת שליחותו של משה, בפרשת שמות, מה תוספת יש כאן בפסוק: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"?
  5. בקטע שהשמטנו מאריך המדרש בפסוקי אמונה ואמנה מנביאים וכתובים ולא נוכל להביאם כאן. ראה במקור שם..
  6. הרי לנו הקשר בין אמונה ושירה. המאמין זוכה להתפעלות הנפש וזו מביאתו לכדי שירה. ורבו על כך המדרשים והפרשנים ונראה שיסוד כולם הוא המכילתא. ראה למשל מדרש שכל טוב (בובר) שמות פרק יד שמביא פתיחה משלו לפני שהוא מצטט את המכילתא שהבאנו: "ירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמוך לה שירת הים, ללמדך שגדולה היא האמנה לפני הקב"ה, שבשכר אמונה שהאמינו ישראל שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, שנאמר: ויאמינו בה' ובמשה עבדו, וסמיך ליה אז ישיר משה ובני ישראל. אמר ר' נחמיא: כל המקבל עליו מצוה אחת באמונה, כדי היא שתשרה עליו רוח הקודש וכו' ". אגב הפסוק שהמכילתא חותם בו, מצאנו עוד פסוק במקרא המקשר בין אמונה לשירה: "חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי" (תהלים פט ב), אלא שהמכילתא מעדיף את "ויאמינו" של פרק קו מסיבות שעוד נראה. "ויאמינו" שלישי ואחרון במקרא, הוא בספר יונה ג ה: "ויאמינו אנשי נינוה באלהים".
  7. פשיטא לדרשן שאנחנו זוכרים את הפסוק הקודם וקוראים את שניהם ברצף: "וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר: וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ". לא רק קשר כפול יש כאן: אמונה – שירה, אלא קשר משולש: יראה – אמונה – שירה, או שמא אפילו מרובע: ראיה – יראה – אמונה – שירה. ראה שוב מדרש שכל טוב (בובר) שמות פרק יד: "ומתוך המראה הגדול הזה שראו הקב"ה נלחם בעצמו עם מצרים, לפיכך וייראו העם את ה', כי לשעבר לא ראו את כבודו, ולא היו יריאין אותו, ועכשיו שראו ויאמינו בה' ובמשה עבדו, אם במשה האמינו ק"ו בה', אלא מה ת"ל ויאמינו בה', אלא ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם". וההמשך מאמונה לשירה כפי שכבר ראינו. ראיית הקב"ה היא אחד ההסברים להבדל בין "ויאמן העם" ובין "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", לתוספת או חידוש האמונה על ים סוף מעבר לאמונה הראשונית בתחילת שליחות מה שהייתה בה גם ירידה אח"כ. כאן ראו את השכינה. ראה דברינו מה שראתה שפחה על הים בפרשה זו.
  8. אין בידינו היום את נוסח ה"שנו רבותינו" שמוזכר כאן. המקור הקרוב ביותר הוא תוספתא ברכות פרק ב הלכה א: "הקורא את שמע צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב. ר' אומר: צריך להזכיר בה מלכות אחרים או' צריך להזכיר בה מכת בכורים וקריעת ים סוף". וכבר האריך ליברמן לדון בתוספתא קטנה גדולה זו.
  9. קטע נוסף זה כנראה כבר איננו חלק מהתוספתא ועכ"פ איננו בנוסח שבידינו. ליברמן מסביר שדברים אלה המחזקים את יציאת מצרים ומגדילים אותה מעל נס קריעת ים סוף, מקורם בכך שבברכת "אמת ויציב" שלאחר קריאת שמע (בארץ ישראל היו אומרים "אמת ויציב" גם בערבית), השתרשה הזכרת קריעת ים סוף מוקדם יותר והדברים הנ"ל באים לחזק את ההוספה של יציאת מצרים שלא הייתה מורגלת בפי העם.
  10. הקשר אמונה-שירה נמצא יום יום בתפילת שחרית ועוד יותר אולי דווקא בנוסח בבל שאנחנו נוהגים בערבית: "אמת ואמונה". ממדרש זה עולה גם שתפילה היא שירה וזה חידוש שלא מצאנו במקורות אחרים. ראה דברים רבה פרשה ב סימן א: "א"ר יוחנן: עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן: שועה, צעקה, נאקה, רנה, פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול, ופילול, ותחנונים, שועה צעקה". ואין שירה בכלל לשונות אלה. ובספרי מנהגים ישנים מדורא (בשו"ת בר אילן) מצאנו על תפילת פסח: "שתפילת כל היום – שירה".
  11. פרשה זו של שמות רבה דורשת כולה את "אז ישיר" וראויה הייתה שתיקרא: פרשת שירה. מומלץ מאד לקרותה בשלמותה במקור.
  12. ראה במדבר רבה יד ב שאברהם הוא הראשון שהודיע שמו של הקב"ה בעולם.
  13. מאותו "אז ישיר" של משה ובני ישראל.
  14. ובסימן ב בהמשך שם: "דבר אחר: "אז ישיר משה". זהו שכתוב: "וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר: וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ" (תהלים קו יא-יב) - א"ר אבהו: אע"פ שכתוב כבר שהאמינו עד שהיו במצרים, שנאמר: "ויאמן העם", חזרו ולא האמינו, שנאמר: "אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך" (תהלים קו ז). כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקב"ה היאך עושה משפט ברשעים, כמו שאתה אומר: "ותאחז במשפט ידי, אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם" (דברים לב מא), ושקע את מצרים בים, מיד: "ויאמינו בה' ". ובזכות האמנה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, זהו שכתוב: "אז ישיר משה ובני ישראל". מדרש זה מתייחס לשאלה של ויאמן העם מול ויאמינו בה', שאלה שהראשונים והפרשנים שואלים וכבר הקדים וענה עליה מדרש זה.
  15. ראה כמו כן הדרשות על הפסוק בשירת האזינו: "מחצתי ואני ארפא", כגון זו שבויקרא רבה יח ה: "מחצתי ואני ארפא - ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטייה. אבל הקב"ה, במה שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר (ירמיה ל) כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך". מה שמיוחד בדרשה זו הוא הפן האישי של משה בשירת הים: "אז ישיר משה" – יש כאן שירה פרטית של משה, שירת הודאה והודיה על ספקנותו וחוסר אמונתו הן בבני ישראל (והם לא יאמינו) והן בקב"ה (והצל לא הצלת את עמך). וכבר נדרשו לנושא זה בדברינו אותם הנתונים תחת הבנין בפרשת שמות ושם הראינו פן אחר לגמרי בקובלנה זו של משה כלפי שמיא.
  16. נגמר נס קריעת ים סוף, הסתיים החיזיון הגדול של מה ששפחה ראתה על הים, עבר הרגע הנשגב של אמונה ושירה. מה כעת? פרעה וחילו מוטלים מתים. מה עכשיו? לאן הולכים מכאן? כאן, אומר המדרש הניסיון הגדול של "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". כאן היא "אהבת כלולותיך". שידעו להמשיך את הרגע ולצאת עם כל ההתלהבות, האמונה והשירה אל המדבר הגדול והנורא. והסעה ראשונה זו היא עפ"י משה הרועה הנאמן: "שכל מי שמאמין ברועה נאמן, כאילו מאמין במאמר מי שאמר והיה העולם".
  17. מכילתא מול מכילתא! איזו ראייה שונה בתכלית מהמדרש הקודם! איזו נפילה גדולה מהאמונה והשירה! איזו הסעה מול הסעה! לא רק חזרה למצרים, אלא חזרה עם עבודה זרה בראשם! ואיפה ההתעלות של קריעת ים סוף? איפה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"?
  18. מדרש זה בנוי על המכילתא לעיל ומקצין אותו עוד יותר, תוך גיוס פסוקים ממרי אחר. ראה איך הדרשן מעתיק את "נתנה ראש ונשובה מצרימה" של המרגלים (במדבר יד ) לעולי ים סוף, לתחילת הדרך! וכך הוא גם בפסוק מנחמיה ט יז שבו המדרש חותם: "וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך ... ויתנו ראש לשוב לעבדותם", שבפירוש מדבר על המרגלים. עם כל התמיהה וההשתאות לנוכח מדרשים קשים אלה, אולי אין הם באים אלא להחזיר אותנו לריאליה האנושית ולהצביע על נטייה אנושית ופשוטה של עם של עבדים שרואה את אדוניו ונוגשיו מתים ו"כל טוב ארץ מצרים" לפניו בלי מעצורים ורוצה לחזור למחוזות שהוא מכיר. ומשה צריך להתחיל איתם דרך חדשה. כאן בעצם מתחיל המסע האמיתי ואין קיצורי דרך מטוב מצרים לארץ זבת חלב ודבש (חזרנו לתחילת הפרשה "ולא נחם דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא", ראה דברינו לא דרך ארץ פלשתים בפרשה זו). אך המדרש ממשיך (בקטע שלא הבאנו) ומחבר את כל העניין לעבודה זרה שיצאה איתם ממצרים ועברה איתם בים (פסל מיכה): "ר' יהודה בו אלעאי אומר: עבודה זרה הייתה בידם של ישראל והסיעה משה מישראל, לכך נאמר: ויסע משה את ישראל". "הסיעם מחטאו של ים" (סימן א שם). לא נפילה בעקבות עלייה, אלא חזרה לחטא קדום המלווה את יציאת מצרים כל העת. מעין זרם תת קרקעי הממקש את הזרם הגלוי האמוני והשירתי. וכבר נדרשנו לדואליות זו של אמונה ומריה, של מעמד הר סיני וחטא העגל, של תקופת השופטים, הנביאים ובעצם של כל תולדות ישראל, ששורשיה ביציאת מצרים וקריעת ים סוף ואולי אף קודם לכן, בדברינו וימרו על ים סוף וכן דברינו שחורה אני ונאווה.
  19. "ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ... באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו" (מסכת ראש השנה פרק א משנה א). ובהמשך במשנה ב שם: "בארבעה פרקים העולם נידון ...". ואם תאמר ראש השנה לאדם לחוד וראש השנה לאילן לחוד, כלך לך אצל ספרי דברים פיסקא רג: "כי האדם עץ השדה - מלמד שחייו של אדם אינם אלא מן האילן". ובמדרש בראשית רבה כו ו: "כי האדם עץ השדה - מה אדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנין דין וחשבון".