פרשות השבוע

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ: (שמות יד לא).¹

וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: (שמות טו כב).²

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פרשה ו – בשכר האמונה והאמנה

"אז ישיר משה ובני ישראל" – ר' נחמיה אומר: כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה, כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש. שכן מצינו באבותינו שבשכר אמנה שהאמינו אבותינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ונאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל".³ וכן את מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה', שנאמר: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".⁴ וכן את מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה, שנאמר: "ויאמן העם" (שמות ד לא).⁵ וכן הוא אומר: "אמונים נוצר ה' " (תהלים לא כד) – מזכירין אמונת אבות …⁶  וכן אתה מוצא שאין הגלויות מתכנסות אלא בשכר אמנה, שנאמר: "אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה וגו' (שיר השירים ד ח), וכתיב: "וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה" (הושע ב כב) – הא גדולה אמונה לפני הקב"ה שבשכר אמונה שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' " וכן הוא אומר: "ויאמינו בדבריו ישירו תהילתו" (תהלים קו יב).⁷

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויהי פרשה ו – מאמונה לשירה

"ויראו העם את ה' " – לשעבר במצרים לא היו יראים ה', אבל כאן: "ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו". אם במשה האמינו, קל וחומר בה'! בא זה ללמדך, שכל מי שמאמין ברועה נאמן, כאילו מאמין במאמר מי שאמר והיה העולם … "ויאמינו בה' " – גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם, שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ונאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל". וכן אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה' שנאמר: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו ו).⁸

שמות רבה פרשה כב סימן ב – בין קריעת ים סוף ליציאת מצרים

"וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – שנו רבותינו: "הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת ים סוף ומכת בכורים באמת ויציב, ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו. אבל אם לא הזכיר יציאת מצרים, מחזירין אותו, שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז ג).⁹ ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף? אלא שיציאת מצרים קשה, שנאמר: "או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" (שם ד לד), ואומר: "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים" (שם כ). תדע לך שזו קשה מזו, שביציאת מצרים כתיב: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", אבל בקריעת ים סוף אינו מזכיר את השם.¹⁰

ולמה צריך להזכיר קריעת ים סוף באמת ויציב? לפי שכיון שקרע להם את הים האמינו בו, שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובזכות האמנה שהאמינו, זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה, שכן כתיב אחריו: "אז ישיר משה". לכך צריך אדם לסמוך גאולה לתפילה, כשם שהם הסמיכו שירה אחר האמנה והקריעה. וכשם שהן טיהרו לבם ואמרו שירה, שכן כתיב: "וייראו העם את ה' ויאמינו" ואח"כ "אז ישיר", כך צריך אדם לטהר לבו קודם שיתפלל. וכן איוב אמר: "על לא חמס בכַפָּי ותפילתי זכה" (איוב טז יז).¹¹

שמות רבה פרשה כג – מהו "אז" ישיר¹²

סימן א. "אז ישיר משה ובני ישראל". זהו שכתוב: "נכון כסאך מאז מעולם אתה" (תהלים צג ב) – אמר ר' ברכיה בשם ר' אבהו: אע"פ שמעולם אתה, לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה.¹³ לכך נאמר: "נכון כסאך מאז".¹⁴ משל למלך שעשה מלחמה ונִצַּח ועשו אותו אגוסטוס. אמרו לו: עד שלא עשית המלחמה היית מלך, עכשיו¹⁵ עשינוך אגוסטוס. מה כבוד יש בין המלך לאגוסטוס? אלא המלך עומד על הלוח (הבימה) ואגוסטוס יושב. כך אמרו ישראל: באמת, עד שלא בראת עולמך היית אתה, משבראת אותו אתה הוא; אלא כביכול עומד, שנאמר: "עמד וימודד ארץ" (חבקוק ג ו). אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך ב"אז" – נתיישבה מלכותך וכסאך נכון. הוי: "נכון כסאך מאז" – ב"אז ישיר".¹⁶

סימן ג. דבר אחר: "אז ישיר משה". זהו שכתוב: "נופת תטופנה שפתותיך" (שיר השירים ד יא) – אמר משה: ריבון העולמים, במה שחטאתי לפניך, בו אני מקלסך. א"ר לוי בר חיתא: משל למדינה שמרדה על המלך ואמר המלך לדוכוס שלו: נלך ונלחם בה. אמר לו דוכוס: אין אתה יכול. החריש המלך והלך בלילה בעצמו וכבשה. וידע דוכוס מה עשה,¹⁷ עשה עטרה והביא למלך. אמר לו: העטרה הזו למה? אמר: בשביל שחטאתי בדבר ואמרתי לך: אין אתה יכול. כך אמר משה לפני הקב"ה: יודע אני שחטאתי לפניך ב"אז", שנאמר: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הֵרַע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה כג), והרי טִבַּעְתָּ אותו בים. לכך אני משבחך ב"אז". זהו שכתוב: "אז ישיר משה". בוא וראה דרך הצדיקים במה שהם סורחים הם מתקנים. הוי: "נופת תטופנה שפתותיך כלה" ממי הם למדים? מן הקב"ה, שבדבר שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר: "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך" (ירמיה ל יז) – ממכות שאני מכה אותך מהם אני מרפא אותך.¹⁸

סימן ד. דבר אחר: "אז ישיר משה", זהו שכתוב: "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" (משלי לא כו) – מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שעמדו ישראל על הים, לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל! ברא אדם הראשון ולא אמר שירה. הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה. וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה. וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה. כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם, מיד אמרו שירה לפני הקב"ה, שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל". הוי: "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה". אמר הקב"ה: לאלו הייתי מצפה!

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה א – הסעה של שבח  

"ויסע משה" – אמר רבי יהושע: זו נסיעה, לא נסעו אלא על פי משה. ושאר כל המסעות כולן נסעו על פי הגבורה שנאמר: "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" (במדבר ט כג). אבל נסיעה זו, לא נסעו אלא על פי משה, שנאמר: "ויסע משה את ישראל". ר' אליעזר אומר: על פי הגבורה נסעו, שכן מצינו בשנים ושלשה מקומות שלא נסעו אלא על פי הגבורה וכאן לא נסעו אלא על פי הגבורה. ומה תלמוד לומר "ויסע משה את ישראל"? להודיע שבחן של ישראל. שכיון שאמר להם משה: קומו סעו, לא אמרו: היאך אנו יוצאין במדבר, ואין בידינו מחיה לדרך?! אלא האמינו והלכו אחר משה. ועליהם מפורש בקבלה: "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך … לכתך אחרי במדבר וגו' " (ירמיה ב ב). וכן מצינו שחזר מסען לאחוריהם שלושה מסעות, שנאמר: "ויסעו מפני החירות ויסעו ממרה ויבואו אילימה ויסעו מאילים ויחנו על ים סוף" (במדבר לג ח – י).¹⁹

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה א – הסעה בעל כורחם

"ויסע משה את ישראל" שהסיען בעל כרחן, במקל. שכיון שראו בפגרי האנשים שהעבידום בפרך ובעבודה קשה, כולן פגרים מתים מוטלין על שפת הים, אמרו: כמדומה לנו שלא נשתייר אדם במצרים, "נתנה ראש ונשובה מצרימה" ונעשה לנו עבודה זרה ותרד בראשנו ונחזור למצרים. יכול שאמרו ולא עשו? הרי הוא אומר: "וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ וְלֹא־זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם וַיִּתְּנוּ־רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם בְּמִרְיָם וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ־אַפַּיִם וְרַב־וחסד חֶסֶד וְלֹא עֲזַבְתָּם" (נחמיה ט יז).²⁰

שמות רבה פרשה כד סימן ב – ארוכה הדרך לחירות

ר' יהודה אומר: אמרו ישראל באותה שעה: כלום הוציאנו הקב"ה ממצרים אלא בשביל ה' דברים: אחת, לתת לנו ביזת מצרים; שנית, להרכיבנו על ענני כבוד; שלישית, לקרוע לנו את הים; רביעית, להיפרע לנו מן המצריים; חמישית, לומר לפניו שירה. עכשיו כבר נתן לנו ביזת מצרים, והרכיבנו על ענני כבוד, וקרע לנו את הים, ופרע מן המצריים, ואמרנו שירה לפניו – נחזור למצרים! אמר להם משה: כך אמר לי המקום: "כי אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" (שמות יד יג). אמרו לו: כבר מתו כולם, נחזור למצרים! אמר להם: בואו וּפִרְעוּ את השטר, שכך אמר לי הקב"ה: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה" (שם ג יב). רבי אלעזר אומר: אף על פי שאמר להם מפי הגבורה, לא נסעו, עד שהסיען משה במקל. לפי שראו פגרי מצרים, שהיו מעבידים בהם בחומר ובלבנים, מוצפים על פני המים, אמרו: לא נשתייר אדם במצרים, "נתנה ראש ונשובה מצרימה" – נעשה עבודת כוכבים ותלך בראשנו ונחזור למצרים! יכול שאמרו ולא עשו? תלמוד לומר: "וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך … ויתנו ראש לשוב לעבדותם" (נחמיה ט יז).²¹

שבת שלום

וברכת שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה לאילנות²²

מחלקי המים

מים אחרונים: הסעה או נסיעה אחרת של בני ישראל, הפעם מרצונם ובלי שמשה צריך להסיע אותם בכח, מצויה בפרשת בהעלותך על הפסוק: "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים", ראו פירוש רמב"ן שם: "אבל ענין המדרש הזה מצאו אותו באגדה, שנסעו מהר סיני בשמחה כתינוק הבורח מבית הספר, אמרו שמא ירבה ויתן לנו מצות, וזהו ויסעו מהר ה', שהיה מחשבתם להסיע עצמן משם מפני שהוא הר ה' ". ראו דברינו ויהי בנסוע הארון בפרשת בהעלותך.