שמואל ב פרק כד פסוקים יח-כה
וַיָּבֹא־גָד אֶל־דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי: וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר־גָּד כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה': וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה וַיַּרְא אֶת־הַמֶּלֶךְ וְאֶת־עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה: וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי־הַמֶּלֶךְ אֶל־עַבְדּוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת־הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה' וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם: וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל־דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים: הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ1 ס וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל־הַמֶּלֶךְ ה' אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־אֲרַוְנָה לֹא כִּי־קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַה' אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת־הַגֹּרֶן וְאֶת־הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים: וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַה' וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר ה' לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל.2
דברי הימים א פרק כא
וּמַלְאַךְ ה' אָמַר אֶל־גָּד לֵאמֹר לְדָוִיד כִּי יַעֲלֶה דָוִיד לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַה' בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבֻסִי: וַיַּעַל דָּוִיד בִּדְבַר־גָּד אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּשֵׁם ה': וַיָּשָׁב אָרְנָן וַיַּרְא אֶת־הַמַּלְאָךְ וְאַרְבַּעַת בָּנָיו עִמּוֹ מִתְחַבְּאִים וְאָרְנָן דָּשׁ חִטִּים: וַיָּבֹא דָוִיד עַד־אָרְנָן וַיַּבֵּט אָרְנָן וַיַּרְא אֶת־דָּוִיד וַיֵּצֵא מִן־הַגֹּרֶן וַיִּשְׁתַּחוּ לְדָוִיד אַפַּיִם אָרְצָה: וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל־אָרְנָן תְּנָה־לִּי מְקוֹם הַגֹּרֶן וְאֶבְנֶה־בּוֹ מִזְבֵּחַ לַה' בְּכֶסֶף מָלֵא תְּנֵהוּ לִי וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם: וַיֹּאמֶר אָרְנָן אֶל־דָּוִיד קַח־לָךְ וְיַעַשׂ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו רְאֵה נָתַתִּי הַבָּקָר לָעֹלוֹת וְהַמּוֹרִגִּים לָעֵצִים וְהַחִטִּים לַמִּנְחָה הַכֹּל נָתָתִּי: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לְאָרְנָן לֹא כִּי־קָנֹה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא כִּי לֹא־אֶשָּׂא אֲשֶׁר־לְךָ לַה' וְהַעֲלוֹת עוֹלָה חִנָּם: וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת: וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַה' וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיִּקְרָא אֶל־ה' וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעֹלָה: פ וַיֹּאמֶר ה' לַמַּלְאָךְ וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל־נְדָנָהּ: בָּעֵת הַהִיא בִּרְאוֹת דָּוִיד כִּי־עָנָהוּ ה' בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי וַיִּזְבַּח שָׁם: וּמִשְׁכַּן ה' אֲשֶׁר־עָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר וּמִזְבַּח הָעוֹלָה בָּעֵת הַהִיא בַּבָּמָה בְּגִבְעוֹן: וְלֹא־יָכֹל דָּוִיד לָלֶכֶת לְפָנָיו לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים כִּי נִבְעַת מִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ ה':
וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית ה' הָאֱלֹהִים וְזֶה־מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל. 3
מכילתא דרשב"י שמות כג כ – מיציאת מצרים ומעמד הר סיני לבית ה'
"הנה אנכי שולח מלאך לפניך" – זה נביא … "לִשְׁמָרְךָ בדרך" – להזהירך על דברי תורה … "ולהביאך" – לארץ ישראל. "אל המקום" – זה שילה. "אשר הכינותי" – זה בית עולמים. וכן הוא אומר: "ויבוא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי" (ש"ב כד יח). מהוא אומר שם? "ויאמר דויד זה הוא בית ה' אלקים וזה מזבח לעולה לישראל" (דה"א כב א). ואומר: "זאת מנוחתי עדי עד" (תהלים קלב יד).4
מסכת מגילה דף טו עמוד א – ברכת ארונה לדוד
ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות ונתקיימה בהן, ואלו הן: דוד ודניאל, דוד – דברכיה ארונה, דכתיב: "ויאמר ארונה אל המלך ה' אלהיך ירצך". דניאל – דברכיה דריוש, דכתיב: "אלהך די אנת פלח לה בתדירא הוא ישיזבינך (אלהיך אשר אתה עובד אותו תמיד הוא יושיעך)" (דניאל ו יז).5
ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא מב – מה נקנה ובכמה
כתוב אחד אומר: "ויקן דוד את (חלקת) הגורן בכסף שקלים חמשים" (שמואל ב כד כד) וכתוב אחד אומר: "ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות" (דברי הימים א כא כה), כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?6 – מקום הגורן בשש מאות ומקום המזבח בחמישים. רבי אומר משום אבא יוסף בן דוסתאי: … שנים עשר שבטים היו ולקח מכל אחד ונטל חמשים שקל מכל שבט ושבט, נמצא שש מאות שקלים מכל השבטים. ר' אלעזר בן שמוע אומר: "ויקן דוד את הגורן ואת הבקר", כמפורש בענין. ומהו מפורש בענין? "ויתן דוד לארנון … שקלי זהב .. שש מאות". אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים בחמישים שקלים.7
בראשית רבה עט ז פרשת וישלח – אחד משלושה הקניינים
"ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו וגו' במאה קשיטה" (בראשית לג יט). אמר ר' יודן בר סימון: זה אחד משלושה מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל ולומר להם: גזולים הם בידכם. ואלו הם: מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף.8 מערת המכפלה, דכתיב: "וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף" (בראשית כג טז). בית המקדש, דכתיב: "ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות" (דברי הימים א כא כה). וקבורתו של יוסף: "ויקן את חלקת השדה" (בראשית לג יט) – יעקב קנה שכם.9
עבודה זרה כד ע"א-ע"ב – מקבלים קרבנות מגויים
יתיב ר' אמי ורבי יצחק נפחא אקלעא דר' יצחק נפחא, פתח חד מינייהו ואמר: וכן היה ר' אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן10 … ומאי אותיבו ליה חברוהי לרבי אליעזר?11 "כל צאן קדר יקבצו לך" (ישעיהו ס ז)! אמר רבי אליעזר: כולם גרים גרורים הם לעתיד לבוא … מיתיבי: "ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות" (שמות י כה).12 קודם מתן תורה שאני. תא שמע: "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים" (שמות יח יב)! יתרו נמי קודם מתן תורה הוה … תא שמע: "ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים"! אמר רב נחמן: ארונה גר תושב היה.13
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא מג – הקשר לאדם הראשון, נח ואברהם
"רצון יראיו יעשה" … זה דוד … בשעה שנצטער על בית המקדש כמו שכתוב: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר־ה' לְדָוִד אֵת כָּל־עֻנּוֹתוֹ: אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב: אִם־אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם־אֶעֱלֶה עַל־עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם־אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד־אֶמְצָא מָקוֹם לַה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (תהלים קלב א-ה). כיון שראה אותו הקב"ה שעומד ומצטער על בית המקדש, מיד שלח אצלו גד הנביא, והראה לו את מקום בית המקדש, כמה שכתוב: "ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה והקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי" (שמואל ב כד יח). מיד הלך דוד … ומצא שם את המזבח שבו הקריב אדם הראשון ובו הקריב נח ובו הקריב אברהם. כיון שמצא אותו, התחיל מודד ואמר: מכאן ועד כאן העזרה, מכאן ועד כאן קודש הקדשים … הוי: שאין הקב"ה מיפר רוחם של צדיקים אלא נותן להם כל מה שהם מבקשים, לקיים מה שנאמר: "רצון יריאיו יעשה".14
מדרש זוטא שיר השירים (בובר) פרשה ג סימן ד – עצמות אדם בהר הבית
"אחזתיו ולא ארפנו" – זה דוד שתפס את הגורן מיד ארונה היבוסי ואמר זהו בית הבחירה. "עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי" – בשעה שעלו בני ישראל להוסיף על המזבח וימצאו גולגולתו של ארונה נתונה תחת המזבח ולא פסל הקב"ה את הקרבנות של ישראל.15
תהלים פרק קכב – אדברה שלום אבקשה טוב
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ: עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם: יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה־לָּהּ יַחְדָּו: שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי־יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה': כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד: שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ: יְהִי־שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ: לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה־נָּא שָׁלוֹם בָּךְ: לְמַעַן בֵּית־ה' אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:16
יום ירושלים שמח
מחלקי המים
מים אחרונים 1: על ההשוואה שעשינו בין קניית מערכת המכפלה וקניית הר הבית, ראו הרחבת הנושא בפרקי דרבי אליעזר פרק לו, ילקוט שמעוני יהושע רמז כח, שכחלק מהעסקה של אברהם והסכמת בני חת למכור לו את מערכת המכפלה, כרת עמם אברהם ברית ונשבע שזרעו לא יכבוש את עיר יבוס: "וכשבאו ישראל לארץ רצו ליכנס בעיר היבוסי ולא היו יכולים מפני אות ברית שבועת אברהם … וכשמלך דוד ורצה ליכנס בעיר היבוסי ולא הניחוהו … אותה שבועה ראה דוד וחזר לאחוריו".17 ראו מדרש זה שם במלואו ובדברינו קניית מערת המכפלה בפרשת חיי שרה. ואולי לכן היה צורך גם כאן לחזור ולקנות בכסף מלא את הר הבית, ולא מספיק היה כבוש צבאי של עיר יבוס כמסופר בשמואל ב פרק ה. כבוש עיר יבוס היה הדבר הראשון שדוד עשה כאשר הומלך על כל ישראל אחרי מות שאול, בתחילת ספר שמואל ב, ואילו קניית מקום הר הבית, היה הדבר האחרון, בסוף הספר, לפני מותו.
מים אחרונים 2: ראו פסוקי הנביאים על אחרית הימים בה כל העמים יתקבצו להר ה', כגון זה שבישעיהו ב ב: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם", או שם נו פסוקים ו-ז: "וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם ה' לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים … וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים". חז"ל אמנם פרשו שמדובר בגרים (מכילתא דרבי ישמעאל משפטים – מסכתא דנזיקין פרשה יח), אך נראה שיש חיבור יפה בין סיפור תחילת הר הבית שנקנה מגוי שנתן גם את הקרבן הראשון, ובין הדלת הפתוחה לעתיד לבוא לכל הגויים לעלות אל בית ה' שיסודו בגורן ארונה היבוסי.