מועדי ישראל

מים ראשונים: כבר ליקטנו מעט משלוח מנות ממדרש אסתר רבה בשנה האחרת, והפעם נתמקד בחלק מפרשה ז במדרש זה אשר מתאר את המשא ומתן בין אחשורוש להמן ואופן הפלת הפור להשמיד את היהודים.¹

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר: וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם: אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ: וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ: (אסתר ג ז-יא).²

אסתר רבה פרשה ז סימן יא³

"בחדש הראשון הוא חדש ניסן וגו' ".⁴ תני: כשאמר המן הרשע לאבד את ישראל אמר היאך אני שולט בהן? הריני מפיל גורלות. ורוח הקודש צווחת: ואל עמי ידו גורל (יואל ד)". אמר לו הקב"ה: רשע בן רשע, גורלך עולה להיצלב.⁵

"הפיל פור הוא הגורל" – עליו נפל הגורל, למה? "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים" (תהלים קכה ג).⁶ בתחילה הפיל פור בימים, שנאמר: "מיום ליום".⁷ הפיל פור ביום אחד בשבת. עמד שָׂרוֹ⁸ לפני הקב"ה ואמר: ריבונו של עולם, בי נבראו שמים וארץ ואמרת: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (ירמיה לג כה).⁹ יש ברית בבשרם, דכתיב: "ואתה את בריתי תשמר" (בראשית יז ט), וכתיב: "והיתה בריתי בבשרכם" (שם שם יג); ויש ברית בפיהם – זו תורה, דכתיב: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א ח).¹⁰ ואמרת: "אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל" (ירמיה לא לו) וכתיב: "אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם ה' גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים" (שם שם לה).¹¹ ורשע זה מבקש לאבדן?! עקור שמים וארץ תחילה ואח"כ אתה מכלה אותן.¹²

הפיל פור ביום שני ועמד שרו לפני הקב"ה ואמר: ריבונו של עולם, ביום שני הבדלת בין מים העליונים למים התחתונים וכן ישראל מובדלים הם מן האומות, הדא הוא דכתיב: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא כ כו).¹³ ורשע זה רוצה לאבדן! הפוך עליונים ותחתונים ואחר כלה אותם.¹⁴

יום שלישי הפיל פור ועמד שרו לפני הקב"ה ואמר: ריבונו של עולם, יום שלישי בו נבראו זרעים וישראל מפרישין מהם תרומות ומעשרות ובו נבראו אילנות וישראל מקלסין לפניך בהן, הדא הוא דכתיב: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' " (ויקרא כג מ),¹⁵ ובו נקוו המים לים ולישראל נגזר שנים עשר גזרים בים,¹⁶ ועכשיו אם ישראל בטלים אנו היאך קיימין?¹⁷

יום רביעי הפיל פור ועמד שרו לפני הקב"ה ואמר לפניו: ריבונו של עולם, יום רביעי בו נבראו המאורות להשתמש לאורן של ישראל, הדא הוא דכתיב: "והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך" (ישעיה ס ג)¹⁸  ובו נבראו הכוכבים ובניך נמשלו לכוכבים,¹⁹ אם תאבדם היאך אנו קיימין?

הפיל פור יום חמישי, עמד שרו לפני הקב"ה ואמר לפניו: ריבונו של עולם, יום חמישי בו נבראו עופות ומהם ציווית להקריב קרבנות ובהם אתה מכפר ומתרצה לבריות, ואם הם בטלים מי מקריב קרבן?²⁰

הפיל פור ביום ששי, עמד שרו לפני הקב"ה ואמר לפניו: ריבונו של עולם, יום ששי בו נברא אדם הראשון וקראת לבניך בשמו, הדא הוא דכתיב: "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד לא),²¹ ואם אתה מבקש לעקרן, עקור כל האדם ואחר כך ישלוט בהם?²²

ביום שבת הפיל פור, עמד שרו לפני הקב"ה ואמר לפניו: ריבונו של עולם, יום שבת בו נגמרו כל מעשיך ונשתכללו, הדא הוא דכתיב: "ויכל אלהים ביום השביעי" (בראשית ב ב), וכתיב: "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם" (שמות לא יז). ואם אתה מבקש לעקור אותם, עקור את השבת ובטל אותה ואח"כ אתה מכלה אותם!²³

כיון שראה אותו רשע שאין הגורל נופל בו בימים חזר לחודשים. התחיל בחדש ניסן ועלה בו זכות פסח. באייר – זכות פסח קטן וזכות המן שניתן להם לישראל בחמישה עשר בו. בסיון – זכות התורה. בתמוז – זכות הארץ.²⁴ ועוד, למה לא עלה הגורל בתמוז ואב? שאמרו לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, דיינו פורענות שאירעו בנו לבניך: בתמוז חמישה ובאב חמישה.²⁵ עלה אלול – זכות השלמת החומה של ירושלים שבו נשלמה, הדא הוא דכתיב: "ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול" (נחמיה ו טו), וגם זכות מעשר בהמה, כההיא דתנינן תמן: "באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה". עלה בתשרי – זכות שופר וכפור ורגלים. עלה במרחשון – זכות שרה אמנו שבו מתה.²⁶ כסלו – זכות חנוכה.²⁷ עלה טבת – זכות עזרא, הדא הוא דכתיב: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם וְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת וַיֵּשְׁבוּ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי לְדַרְיוֹשׁ הַדָּבָר: וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" (עזרא י טז-יז).²⁸ עלה שבט – זכות אנשי כנסת הגדולה, בעשרים ושלשה בו נתקבצו בו כל ישראל על פילגש בגבעה ועל צלם מיכה.²⁹

עלה ראש חדש אדר ולא מצא בו שום זכות התחיל הרשע לשמוח.³⁰ חזר ובדק במזלות. טלה – זכות פסח, הדא הוא דכתיב: "איש שה לבית אבות שה לבית" (שמות יב ג). שור – נמצא זכות יוסף שנקרא שור, הדא הוא דכתיב: "בכור שורו הדר לו" (דברים לג יז), וזכות קרבן, שנאמר: "שור או כשב או עז כי יולד" (ויקרא כב כז). תאומים – נמצא בו זכות פרץ וזרח שנקראו תאומים, הדא הוא דכתיב: "והנה תאומים בבטנה" (בראשית לח כז).³¹ אריה – זכות דניאל שהיה משבט יהודה הנקרא אריה, שנאמר: "גור אריה יהודה" (בראשית מט ט). בתולה – זכות חנניה מישאל ועזריה שהן דומין כבתולה שלא ידעה איש זולתי בעלה, כך הם לא שינו אלהיהם ודתותיהם והחזיקו ביהודתן.³² מאזנים – זה איוב, שנאמר: "לו שקול ישקל כעסי" (איוב ו ב).³³ עקרב – זה יחזקאל, שנאמר: "ואל עקרבים אתה יושב" (יחזקאל ב ו).³⁴ קשת – זה יוסף שנאמר בו: "ותשב באיתן קשתו" (בראשית מט כד).  גדי – זה יעקב, שנאמר: "ואת עורות גדיי העזים" (בראשית כז טז). דלי – זה משה, שנאמר בו: "וגם דלה דלה לנו" (שמות ב יט).

בא לו מזל דגים שהוא משמש בחדש אדר ולא נמצא לו זכות. ושמח מיד ואמר: אדר אין לו זכות ומזלו אין לו זכות. ולא עוד, אלא שבאדר מת משה רבן. והוא לא ידע שבאחד באדר מת משה ובאחד באדר נולד משה,³⁵ ואמר: כשם שהדגים בולעין, כך אני בולע אותן. אמר לו הקב"ה: רשע, דגים פעמים נבלעין ופעמים בולעין.³⁶ ועכשיו אותו האיש נבלע מן הבולעין. א"ר חנן: הדא הוא דכתיב: "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". א"ר תנחומא: "ולא דבר ה' למחות את ישראל" (מלכים ב יד) אלא כך דבר: "כי מחה אמחה את זכר עמלק" (שמות יז).

שם סימן יב – דו שיח אחשורוש המן

"ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד" – אותו שנאמר בו "ה' אחד" (דברים ו ד) – יַשֵׁן לו מעמו. אמר לו הקב"ה: אני אין לפני שינה, הדא הוא דכתיב: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהלים קכא ד), ואתה אמרת יש לפני שינה? חייך שמתוך שינה אני מתעורר על אותו האיש ומאבדו מן העולם. הדא הוא דכתיב: "וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן: וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ" (תהלים עח סה-סו).³⁷

דבר אחר: ישנו עם אחד – אמר ליה: שניהון רברבן,³⁸ שאוכלין ושותין ואומרים עונג שבת עונג יום טוב, שהן מכניסין פחת בממונו של עולם.³⁹ חדא לשבעה יומין שבתא, חד לתלתין יומין ריש ירחא, בניסן פיסחא, בסיון עצרת, בתשרי ריש שתא וצומא רבא וחגא דמטללתא.⁴⁰

אמר לו אחשורוש: כך הם מצווין בתורתן.⁴¹ אמר לו המן: אילו היו משמרין את מועדיהם ומועדינו – יפה היו עושין. אלא שמבזים מועדיך: "ואת דתי המלך אינם עושים" – שאין משמרים לא קלנדס ולא סטרנליא.⁴² אמר לו הקב"ה: רשע, אתה מפיל עין רעה במועדיהם שלהם, הרי אני מפילך לפניהם ומוסיפים להם מועד אחד על מפלתך. זה ימי הפורים, הדא הוא דכתיב: "פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ" (משלי יח ז).⁴³

"ולמלך אין שוה להניחם" – כל מה שהיה המן מקטרג את ישראל מלמטה, היה מיכאל מלמד עליהם סניגוריא מלמעלה. אמר לפניו: ריבונו של עולם, אין בניך מתקטרגין, לא על שעבדו עבודת כוכבים ולא על שגלו עריות ולא על שפיכות דמים.⁴⁴ אלא אין מתקטרגין,⁴⁵ אלא על שהן משמרין את דתותיך.⁴⁶ אמר לו: חייך, לא שבקית ולא אשבק, הדא הוא דכתיב: "כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול" (שמואל א יב כב)⁴⁷ – בין חייבין בין זכאין. כך, אי אפשר להניחם,⁴⁸ לפי שאי אפשר לעולם בלא ישראל. "אם יתן איש את כל הון ביתו" (שיר השירים ח ז)⁴⁹ – זה המן הרשע שנתן עשרת אלפים ככר כסף להכחיד את ישראל – בוז יבוזו לו.

פורים שמח

מחלקי היין⁵⁰

מים אחרונים: לאחרונה, יצאה לאור מהדורה ביקורתית ומוגהת של מדרש אסתר רבה בהוצאת מפעל המדרש שליד מכון שכטר בירושלים, תשע"ה. נעזרנו רבות בהוצאה מיוחדת זו ומומלץ מאד ללמוד את מדרש אסתר רבה מהוצאה זו.