מועדי ישראל

לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם: לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ: אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים: (משלי סוף פרק כג).¹

אסתר רבה פרשה ה ²

ויקרא רבה פרשה יב ³

א"ר אחא: מעשה באחד שהיה מוכר כל כלי ביתו ושותה בהן יין; קורות ביתו – ושותה בהם יין. והיו בניו מלינים ואומרים: אין אבינו הזקן יוצא מן העולם ואינו מניח לנו לאחר מיתתו כלום.⁴ מה נעשה לו? בואו ונשקנו ונשכרנו ונטעינו ונוציאו, ונאמר שהוא מת, ונשכיבו בתוך משכבו.⁵ עשו כן. נטלוהו והשקוהו ושכרוהו והוציאוהו ונתנוהו בבית עולם אחד.⁶ עברו קצת חַמָּרִים ליכנס באותה עיר. שמעו שאנגריא במדינה.⁷ אמרו: בואו ונפרק זיקים אלה במשכב זה ונברח.⁸ עשו כן. פרקו מטענם בתוך בית עולם והלכו לראות מה קול במדינה.⁹ והיה אותו איש שם, ראו אותו, סברו הוא מת. משנעור משנתו ראה זק נתון למעלה מראשו. התירו ונתנו בפיו והתחיל שותה. כיון שרווה, התחיל מזמר. לאחר שלושה ימים אמרו הבנים: אין אנו הולכים ורואים אותו אבינו מהו עושה, אם חי או מת? באו, מצאוהו, והרי זק נתון בפיו והוא יושב ושותה. אמרו לו: אף כאן, בין המתים, לא הניחך בוראך, ובין החיים הוא מניחך?! הואיל ומן השמים נתנו לך, אין אנו יודעים מה נעשה לך. בואו נכניסנו ונתקננו ונעשה לו קָטַסְטָסִיס.¹⁰ עשו לו תקנה: כל אחד ואחד משקה אותו יומו.¹¹

מעשה היה באדם אחד שהיה לָמוּד לשתות שנים עשר קיסטים של יין בכל יום.¹² יום אחד שתה אחד עשר. הלך וביקש לישון לו ולא באה שנתו. עמד בחשיכה והלך לבית הַקַּפֵּיל.¹³ אמר לו (למוזג): מכור לי קיסט אחד של יין. אמר לו: אין בכוחי, שהרי החשיך היום.¹⁴ אמר לו: אם אין אתה נותן לי, אין שנתי באה לי. אמר לו: עכשיו עברו השומרים מכאן ואני מתיירא מן השומרים ואין בי ליתן לך. תלה עיניו, ראה נקב בשער. אמר לו: תן השפופרת בנקב הזה, אתה מְפַנֶּה מבפנים ואני שותה מבחוץ. הטריח עליו. מה עשה? קבע סוּנְטָמָה¹⁵ בתוך ציר השער והיה הוא מְפַנֶּה מבפנים והוא שותה מבחוץ. משגמר, ישן לו בזוויתו לפני השער. עברו השומרים עליו לפני השער ומצאוהו ישן. סברו שהוא גנב. היו מכים אותו ולא הרגיש. פצעוהו ולא ידע. מְשַׁמְשֵׁם בעיניו והוא אינו רואה כלום. קראו עליו: "למי פצעים חינם"? – למי פצעים של שוא? "למי חכלילות עינים"? למי אדמימות של עיניים? כל אלה למי? "למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך". "למאחרים על היין" – אלו שנכנסים לחנות ראשונים ויוצאים אחרונים. "לבאים לחקור ממסך" – אלו שחוקרים על היין ושומעים היכן יש יין טוב ורודפים אחריו ואומרים: יינו של פלוני טוב, יינו של פלוני אדום. תן לנו נשתה ממנו. יינו של פלוני רתחן, תן לנו נשתה ממנו.

מדרש תנחומא פרשת שמיני סימן יא – השיכור ובנו החסיד

אמר הקב"ה: היזהרו על היין, ראו מה עשה נח שהוא התחיל לשגות בו, שנאמר: "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וכתיב וישת מן היין וישכר ויתגל" (בראשית ט). מי גרם לו להתבזז? היין!¹⁶ … ולכך היזהרו מן היין כי היין מביא את האדם לכל עבירות שבעולם … והלא משמח לב האדם ומשבחו הכתוב כמו הקורא בתורה, שנאמר: "ויין ישמח לבב אנוש" (תהלים קד)  ואומר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (שם יט).¹⁷ ועוד כי לעוסק בתורה ובפקודיו ינחיל גן עדן כמו שנאמר: "כי היא חייך ואורך ימיך" (דברים ל) והשכור בעוד שהיין בו הוא יושב בשמחה כמו שהוא יושב בגן עדן.¹⁸

כמו ההוא תלמידא דהוה חסיד והוה ליה אבא ושתי חמרא טובא.¹⁹ ובכל עידן דהוה נפיל בשוקא, אתו עולמיא ומכין יתיה באבנים ובצרורין וצווחין וקורין בתרוי: חזו שיכרא!²⁰ וכשראה בנו החסיד, הוא מכלים ושואל את נפשו למות. ובכל יום אומר לו: אבא אני אשגר ויביאו לך לביתך מכל היין שמוכרין במדינה ולא תלך לשתות בבית היין, שאתה עושה חרפה ממני וממך. והוא אומר לו כן פעם אחת ושתים בכל יום, עד שאמר אביו שיעשה כמו שהוא אומר, שלא ילך לשתות בבית היין. וכן עשה החסיד שהוא עושה לו בכל יום ובכל לילה מאכל ומשתה ומישנו במיטתו ואחר הולך לו.²¹ פעם אחת היה יורד מטר, ויצא החסיד לשוק, והיה הולך לבית הכנסת לתפילה, וראה שכור אחד שהוא שוכב בשוק ואמת המים יורד עליו והבחורים והנערים מכין אותו באבנים ובצרורין ומשליכין חומר בפניו ובתוך פיו. כשראה זה החסיד אמר בלבו: אלך לאבא ואביאנו לכאן ואראה לו זה השכור והחרפה שעושין ממנו הבחורים והנערים, אולי ימנע פיו מלשתות בבית היין ולהשתכר. וכן עשה, הביאו לשם והראהו לו. מה עשה אביו הזקן? הלך אצל השכור ושאל לו באיזה בית שתה אותו יין שהיה משתכר בו. אמר לו בנו החסיד: אבא, בשביל זה קראתיך? אלא שתראה החרפה שעושים לזה, כי כן עושים לך בעת שאתה שותה, אולי שתמנע פיך מלשתות בבית היין. אמר לו: בני, בחיי אין לי תענוג וגן עדן אלא זה. כששמע החסיד הלך לו במפח נפש.²²

ויקרא רבה יב ד – בין חֶמֶר לחמור

אמר ר' תנחומא: אם שותה פִּלְחוֹ²³ – חֶמֶר.²⁴ יתר על פלחו – חֲמוֹר.²⁵

א"ר יודן: כל האילנות נקראו על שם פירותיהם: תאנה נקראת תאנה, רמון נקרא רמון, תפוח נקרא תפוח, גפן יש לו שלושה שמות: נקרא גפן, שיוצא מהגפן – ענבים, שיוצא מענבים – יין. מה ענבים הללו אם אין אתה ממרסם ביד, אין אתה מוציא מהן כלום, כך כל שותה יין הרבה, סוף שהוא מקיא כל מה שבמעיו. א"ר תנחומא: אימו לא יכלה לעמוד בו, ואתה יכול לעמוד בו? גפן זו, אם אין סומכים אותה, אין היא יכולה לעמוד.²⁶

מדרש תנחומא פרשת נח סימן יג

"ויחל נח איש האדמה" – כיון שנזקק לאדמה נעשה חולין. א"ר יהודה ב"ר שלום: בתחילה איש צדיק תמים, ועכשיו איש האדמה."ויטע כרם" – משנטע כרם נקרא איש האדמה. שלשה נזקקו לאדמה ונעשו חולין, אלו הן: קין נח ועוזיה … נח דכתיב: "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם: ונתבזה.

"וישת מן היין" אמרו חכמים: בו ביום נטע, בו ביום עשה פירות, בו ביום בָצַר, בו ביום דָרַך, בו ביום שתה, בו ביום נשתכר, בו ביום נתגלה קלונו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כשבא נח ליטע כרם, בא שטן ועמד לפניו, א"ל: מה אתה נוטע? א"ל: כרם, א"ל: מה טיבו? –  פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין מהן יין המשמח לבבות, דכתיב: "ויין ישמח לבב אנוש" (תהלים קד). א"ל שטן: בוא ונשתתף שנינו בכרם זה. א"ל: לחיי.²⁷ מה עשה שטן? הביא כבש והרגו תחת הגפן, אח"כ הביא ארי והרגו, ואח"כ הביא חזיר והרגו, ואח"כ הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן. רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין, הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום וכרחל לפני גוזזיה נאלמה. שתה כהוגן, הרי הוא גיבור כארי ואומר אין כמותו בעולם. כיון ששתה יותר מדאי, נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר. נשתכר, נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה. וכל זה אירע לנח הצדיק. מה נח הצדיק שהקב"ה פירש שבחו – כך, שאר בני אדם – על אחת כמה וכמה.²⁸

מסכת מגילה דף ז עמוד ב

אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! – אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.²⁹

בית הבחירה למאירי מסכת מגילה דף ז עמוד ב

חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה, עד שלא יחסר שום דבר. ומכל מקום, אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה. שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו. ומה שאמר כאן: עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כבר פירשו קצת גאונים שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא נדחו כל אותם הדברים.³⁰

רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו

כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר ויירדם בשכרות.³¹

פורים שמח

מחלקי היין³²