פרשות השבוע

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם: (ויקרא א א-ב).

ספרא ויקרא – דבורא דנדבה פרשה ב סוף פרק ב סימן (ד) – כיצד מתנדבים¹

"אדם כי יקריב" – יכול גזרה?² תלמוד לומר: כי יקריב – אינה אלא רשות.³

"קרבן לה' " – כשיקדים הקדשו להקרבתו דברי ר' יהודה.⁴ אמר ר' שמעון: מנין שלא יאמר אדם: לה' עולה, לה' מנחה, לה' שלמים, אלא יאמר: עולה לה', מנחה לה', שלמים לה'? תלמוד לומר: "קרבן לה' ". והלא דברים קל וחומר, ומה אם מי שהוא עתיד להתקדש אמרה תורה לא יזכיר שם שמים אלא על הקרבן, על אחת כמה וכמה שאין מזכירים שם שמים לבטלה.⁵

ויקרא רבה פרשה ב – מגוון דרשות בין "אדם" ו"ישראל"

סימן א: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' " – "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיה לא יט). עשרה נקראו יקרים ואלו הם: התורה, והנבואה, והתבונה, והדעת והסכלות, והעושר, והצדיקים, ומיתתן של חסידים, והחסד, וישראל … ישראל מנין? שכתוב: "הבן יקיר לי אפרים" – ביוקר ישראל עומדים לי.⁶

סימן ד: "דבר אל בני ישראל", רבי יודן בשם ר' ישמעאל בר נחמן: משל למלך שהיו לו אַפְקַרְסִין⁷ והיה מצוה את עבדו ואמר לו: קפלוֹ ונערוֹ ותן דעתך עליו. אמר לו עבדו: אדוני המלך, מכל אפרקסין שיש לך, אי אתה מצוה אותי אלא על זה?! אמר לו: שאני מדביקו לגופי. כך אמר משה לפני הקב"ה: ריבון העולם, משבעים אומות אַוְתֶנְטָאוֹת⁸ שיש לך בעולמך, אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל: "צו את בני ישראל", "דבר אל בני ישראל", "אמור אל בני ישראל", אמר לו: שהן דבוקים לי. זהו שכתוב: "כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר אֶל מָתְנֵי אִישׁ" (ירמיהו יג יא).⁹

סימן ו: רבי יהושע מסכנין בשם רבי לוי אמר: אף הכתובים חלקו כבוד לישראל, כמו שאתה אומר: "אדם כי יקריב מכם". אבל כשהוא בא לְדַבֵּר בדבר של גנאי ראה מה כתוב: "אדם מכם כי יהיה בעור בשרו", לא כתוב כאן, אלא: "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת" (ויקרא יג ב).¹⁰

סימן ז: אמר ר' ברכיה: אמר לו הקב"ה לאדם זה:¹¹ אדם, יהא קרבנך דומה לקרבנו של אדם הראשון שהיה הכל ברשותו ולא הקריב מן הגזילות ומן החמסים. אף אתה לא תקריב מן הגזילות ולא מן החמסים. אם עשית כן: "וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס" (תהלים סט לב).¹²

סימן י:¹³ "מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם" – ברוך המקום שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים. אדם העלה שור ע"ג המזבח שנאמר: "ותיטב לה' משור, פר מקרין מפריס" (תהלים סט לב), נח קיים מה שכתוב בתורה, שנאמר: "ויבן נח מזבח לה' " (בראשית ח כ). אברהם קיים את התורה כולה שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' " – שהוא עשה קרבן והקריב איל. יצחק קיים מה שכתוב בתורה … יעקב קיים מה שכתוב בתורה … יהודה קיים מה שכתוב בתורה … יוסף קיים מה שכתוב בתורה … עד שלא נתנה תורה להם, והם עשו אותה מאליהם. לפיכך אהבם הקב"ה אהבה גמורה והשוה את שמם לשמו הגדול. עליהם הוא אומר: "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' " (תהלים קיט א).¹⁴

סימן ט: "אדם כי יקריב מכם" (ויקרא א) – למה לא נאמר "איש"? כמו שנאמר להלן: "דברו אל כל עדת ישראל … ויקחו להם איש שה לבית אבות" (שמות יב ג), אף כאן יאמר הכתוב: "ויקחו לכם איש בקר או צאן"!¹⁵ למה נאמר "אדם"? להביא את הגר.¹⁶ "מכם" – פרט לגוי, שהוא מביא עולה.¹⁷ אמר רבי שמעון בן גמליאל: שבעה דברים התקינו בית דין הגדול, וזה אחד מהם: גוי שהביא עולתו ממדינת הים אם הביא נסכים עמה קריבין נסכים משלו ואם לאו קריבין משל ציבור.¹⁸

סימן ח: דבר אחר: "אדם כי יקריב מכם קרבן" – "אדם" זה לשון חִבָּה ולשון אחווה ולשון ריעות. אמר הקב"ה ליחזקאל: "בן אדם" – בן אנשים כשרים, בן צדיקים, בן גומלי חסדים, בן שמבזים את עצמם על כבודו של מקום ועל כבודם של ישראל כל ימיהם.¹⁹

דבר אחר: "בן אדם", למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שמרדה עליו אשתו ובניו. עמד ודחפם מביתו והוציאם לחוץ. לאחר מכאן שלח והביא בן אחד מאצלה, אמר לו: בן פלונית, בוא ואראך ביתי ובית שכינתי שיש לי חוץ מאמך. כלום פחת כבודי ושכינתי אף על פי שאמך עומדת מבחוץ? כך נדמה ליחזקאל בן בוזי הכהן … מאחר שהראהו כל המרכבה, אמר לו: בן אדם, זהו כבודי שהגבהתי אתכם למעלה מאומות העולם?²⁰ כלום פחת כבודי ובית שבניתי לכם? … שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי? כבר יש לי לפני ד' מאות ותשעים וששה אלפים של מלאכי השרת שהם עומדים ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעתה ואומרים קדוש קדוש קדוש משקיעת החמה ועד יציאתה ואומרים: ברוך כבוד ה' ממקומו!²¹ ואין צריך לומר שבעים לשון שבארץ.²² מפני מה אתם עושים דברים מכוערים ודברים שאינן ראויים? … אבל מה אעשה? הריני עושה למען שמי הגדול שנקרא עליכם, שנאמר: "וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יחזקאל כ ט).²³

מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת בחקותי פרק כז – לא קרבן אדם!

… באותה שעה כעס עליו הקב"ה, אמר לו: אם היה יוצא כלב אחד, או חזיר אחד היתה מקריב אותו לשמי? מה עשה הקב"ה? נתן בלבה של בתו שתצא לקראתו, וכל כך למה? כדי שילמדו ממנו כל הנודדים הלכות נדרים שיהיו יודעים היאך נודרים, שנאמר: "והנה בתו יוצאת לקראתו" (שם שם לד).²⁴ כיון שראה אותה אמר לה: "אהה בתי הכרע הכרעתני" (שם שם לה). וכיון שביקש להקריב אותה, היתה בתו אומרת לו: הא אבא, יצאתי לקראתך שמחתי בך שאתה נצחת אויבי ה', ואתה שוחטני? כך כתוב בתורה שיהיו ישראל מקריבין לפני הקב"ה בני אדם? והלא כתוב בתורה: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וגו' " (ויקרא א ב), ולא מבני אדם! אמרה: שוב מזה הדרך כי טעות הוא בידך! אמר לה: בתי, כבר נדרתי שכל מי שהוא יוצא מדלתי ביתי לקראתי תחילה, שאני שוחטו לשמו של הקב"ה. אמרה לו: מי שהוא נודר יכול לשלם את נדרו? והנה יעקב אבינו יוכיח, שנדר ואמר: "כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח כב), ונתן לו הקב"ה שנים עשר זכרים ונקבה אחת, שמא הקריב להקב"ה אחת מהם? חנה הצדקת כשנדרה ואמרה: "ונתתיו לה' כל ימי חייו" (שמואל א א יא), שמא הקריבה את בנה להקב"ה? כל הדברים הללו אמרה לו ולא קיבל.²⁵

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: עוד יש להוסיף ולדרוש בנושא ולחבר גם את סיפור קמצא ובר קמצא שבו סירוב חכמים לקבל קרבן מהקיסר, הגם שהיה בו מום מסוים, אבל היה שיקול נכבד של שלום מלכות, גרם לחורבן הבית. מדרש נוסף שיש לדון בו, הוא המדרש הבא, שנראה שמנסה מאד לצמצם את ההלכה המתירה לקבל קרבנות מהגויים. בית המקדש כבר לא קיים, אבל לר' יוסי בן חלפתא חשוב מאד לדחות את הגוי.

פסיקתא רבתי (איש שלום) הוספה א פיסקא א – שור או כשב

ילמדנו רבינו: גוי שהביא קרבן מהו לקבל הימנו? כך שנו רבותינו נדבות מקבלין מן הגוי וקרבנות אין מקבלין מהן, למה? מפני שקרבנותיהם פסולין לפני הקב"ה. כך אמר שלמה: "זבח רשעים תועבה" (משלי כא כז). מעשה בגוי אחד ששאל את ר' יוסי בן חלפתא, אמר לו: למה אין מקבלין ממנו קרבנות? אין כתיב: "ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים" (מלאכי א יא)? אמר לו ר' יוסי: היך אתה קורא מה שאתה רוצה ומה שאין אתה רוצה אין אתה קורא. שבשעה שבקש בלעם ובלק להקריב קרבנות לפני הקב"ה לא קיבל מהם, שנאמר: הירצה ה' באלפי אלים וגו' (מיכה ו ז). מה כתיב: "ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם" (דברים כג ו), וחוץ מזו ומזו אין כתיב זבח רשעים תועבה. אמר לו: בוודאי על הרשעים אמרה תורה, שאפילו יהא ישראל ויהא רשע אלהיכם מתעב קרבנו. ועוד, מה שאתה מדחה אותי למקומות אחרים, אמור לי מן התורה!²⁶ אמר לו ר' יוסי: חייך כתוב מלא הוא, כך אתה מוצא בשעה שבא הקב"ה ליתן תורה לישראל ופרשת הקרבנות בן כמה שנים או בן כמה ימים שיהו מקריבים קרבנותיהם הזהיר הקב"ה שלא יקבלו מכם קרבן, מה כתיב למעלן: "ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם" (ויקרא כב כה), אבל מישראל אני מקבל. מנין? ממה שקראו בענין: שור או כשב או עז וגו'.²⁷