מים ראשונים: חיבור ידוע בתולדות הספרות והמחשבה הישראלית, הוא החיבור 'עין יעקב' על הש"ס, של רבי יעקב בן שלמה חביב (ספרד, סלוניקי, מאות 15-16), שאסף קטעי אגדתא על פני מסכתות הש"ס (הוא התחיל, ובנו, רבי לוי בן חביב, הרלב"ח, השלים). ראה הסבר נוסף באתר דעת. אנחנו לא נתיימר להתחרות בו, רק נלך בעקבותיו ונביא מעט פכי אגדה ומדרשים מתוך מסכת סוכה (הבבלית) ונאיר קצת מהירושלמי.
מסכת סוכה דף ב עמוד ב – סוכת הילני המלכה
מיתיבי: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה – פסולה, ורבי יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה.1 אמר רבי יהודה: מעשה בהילני המלכה בלוד, שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה, והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם, ולא אמרו לה דבר. – אמרו לו: משם ראייה? אשה היתה ופטורה מן הסוכה. – אמר להן: והלא שבעה בנים הוו לה. ועוד: כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים.2
מסכת סוכה דף ד עמוד ב – השמים לה' והארץ לבני אדם
"ושאינה גבוהה עשרה טפחים".3 מנלן? … ארון תשעה וכפורת טפח – הרי כאן עשרה, וכתיב: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת" (שמות כה כב). ותניא, רבי יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" (תהלים קטו סד).4 – ולא ירדה שכינה למטה? והכתיב: "וירד ה' על הר סיני" (שמות יט כ)! – למעלה מעשרה טפחים. – והכתיב: "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים" (זכריה יד ד)!5 – למעלה מעשרה טפחים. ולא עלו משה ואליהו למרום? והכתיב: "ומשה עלה אל האלהים" (שמות יט ג)! – למטה מעשרה. – והכתיב: "ויעל אליהו בסערה השמים" (מלכים ב ב יא)! – למטה מעשרה.6
מסכת סוכה פרק ב משנה א, גמרא סוכה דף כ ע"ב – טבי עדו של רבן גמליאל
משנה: הישן תחת המטה בסוכה – לא יצא ידי חובתו. אמר רבי יהודה: נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר.7 אמר רבי שמעון: מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה, ואמר להן רבן גמליאל לזקנים: ראיתם טבי עבדי, שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה, לפיכך ישן הוא תחת המטה. ולפי דרכינו למדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו.8
גמרא: אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו. תניא, אמר רבי שמעון: משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים; למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה, ולמדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו.9
דף כה עמוד א – כו ע"א – הפטורים מהסוכה
משנה. שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה.10
גמרא. מנא הני מילי? דתנו רבנן: בשבתך בביתך – פרט לעוסק במצוה11 … ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה … תנו רבנן: הולכי דרכים ביום – פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה – פטורין מן הסוכה בלילה, וחייבין ביום. הולכי דרכים ביום ובלילה – פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. הולכין לדבר מצוה – פטורין בין ביום ובין בלילה. כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא, כי הוו עיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא – הוו גנו ארקתא דסורא. אמרי: אנן שלוחי מצוה אנן, ופטורין.12
דף כז עמוד א – שיטתו של ר' אליעזר בן הורקנוס
משנה. רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד …
גמרא. מאי טעמא דרבי אליעזר? "תשבו כעין תדורו", מה דירה – אחת ביום ואחת בלילה, אף סוכה – אחת ביום ואחת בלילה. – ורבנן: כדירה, מה דירה – אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, אף סוכה נמי – אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל.13 … שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך14 את רבי אליעזר: כגון אני, שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום, מהו שאוכל סעודה אחת ואפטר? – אמר לו: בכל יום ויום אתה ממשיך כמה פרפראות לכבוד עצמך, ועכשיו אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך?15
ועוד שְׁאָלוֹ: כגון אני שיש לי שתי נשים אחת בטבריא ואחת בציפורי, ויש לי שתי סוכות אחת בטבריא ואחת בציפורי, מהו שאצא מסוכה לסוכה ואפטר?16 – אמר לו: לא, שאני אומר: כל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצותה של ראשונה.17 תניא, רבי אליעזר אומר: אין יוצאין מסוכה לסוכה, ואין עושין סוכה בחולו של מועד. וחכמים אומרים: יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד …
תנו רבנן: מעשה ברבי אלעאי שהלך להקביל פני רבי אליעזר רבו בלוד ברגל, אמר לו: אלעאי, אינך משובתי הרגל? שהיה רבי אליעזר אומר: משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל, דכתיב: "ושמחת אתה וביתך".18
מסכת סוכה פרק ב משנה ט, גמרא דף כח ע"ב – מי שפך מי על מי?
משנה (פרק ב משנה ט): כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. ירדו גשמים, מאימתי מותר לְפַנּוֹת?19 משתסרח הַמִּקְפָּה.20 משלו משל: למה הדבר דומה? לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו.
גמרא, דף כט עמוד א: משל למה הדבר דומה. איבעיא להו: מי שפך למי?21 – תא שמע, דתניא: שפך לו רבו קיתון על פניו, ואמר לו: אי אפשי בשמושך.22
דף ל עמוד א – משל המלך והמכס לאיסור סוכה גזולה
… אלא לאו – משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה.23 ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב: "כִּי אֲנִי ה' אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה" (ישעיהו סא ח)?. משל למלך בשר ודם שהיה עובר על בית המכס, אמר לעבדיו: תנו מכס למוכסים. אמרו לו: והלא כל המכס כולו שלך הוא! אמר להם: ממני ילמדו כל עוברי דרכים, ולא יבריחו עצמן מן המכס. אף הקב"ה אמר: אני ה' שונא גזל בעולה,24 ממני ילמדו בני ויבריחו עצמן מן הגזל.25
מסכת סוכה דף מא עמוד ב
תניא, רבי אלעזר בר צדוק אומר: כך היה מנהגן של אנשי ירושלים: אדם יוצא מביתו ולולבו בידו,26 הולך לבית הכנסת לולבו בידו, קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו, קורא בתורה ונושא את כפיו – מניחו על גבי קרקע. הולך לבקר חולים ולנחם אבלים – לולבו בידו.27 נכנס לבית המדרש – משגר לולבו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו, מאי קא משמע לן? להודיעך כמה היו זריזין במצות.28
מסכת סוכה דף נג עמוד א
תניא, אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמונה אבוקות של אור, וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחוה, נועץ שני גודליו בארץ וְשׁוֹחֶה, ונושק את הרצפה וזוקף, ואין כל בריה יכולה לעשות כן. וזו היא קידה. … תניא, אמר רבי יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. כיצד? שעה ראשונה – תמיד של שחר, משם – לתפילה, משם – לקרבן מוסף, משם – לתפילת המוספין, משם – לבית המדרש, משם – לאכילה ושתיה, משם – לתפילת המנחה,29 משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך – לשמחת בית השואבה. איני? והאמר רבי יוחנן: שבועה שלא אישן שלשה ימים – מלקין אותו וישן לאלתר! – אלא הכי קאמר: לא טעמנו טעם שינה, דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי.30
תנו רבנן: מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם. מי שלא ראה בית המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם, מאי היא? – אמר אביי ואיתימא רב חסדא: זה בנין הורדוס.31
חג שמח ומועדים לשמחה ולששון32
מחלקי המים