החודש הזה לכם

תוספתא ראש השנה פרק א הלכה ג

כיצד לחדשים? אע"פ שנאמר: בחדש הראשון ובחדש השני1, אין מתחילין למנות אלא מניסן. שנאמר: "החדש הזה לכם ראש חדשים".2

מכילתא דרבי ישמעאל בא – מס' דפסחא פרשה א ד"ה פרשה א

"החדש הזה לכם" ולא מנה בו אדם הראשון. אתה אומר לכם ולא מנה בו אדם הראשון, או אינו אלא לכם ולא לגויים? כשהוא אומר "ראשון הוא לכם" – הרי לכם ולא לגויים אמור. הא מה תלמוד לומר "[החודש הזה] לכם"? "לכם" ולא מנה בו אדם הראשון. נמצינו למדין שישראל מונין ללבנה והגויים לחמה.3

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוק ב

"החדש הזה לכם" – לא מנו בו אבות הראשונים. יכול לא מנו בו אבות הראשונים שהרי לא ניתנה תורה בימיהם, אבל משניתנה תורה ואילך יהו באי בראשית מונין בו? תלמוד לומר: "לכם" – אתם מונין בו ואין באי בראשית מונין בו.4

שמות רבה פרשה טו ב

"החדש הזה לכם" – אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבון העולם, אימתי אתה עושה את המועדות? שכן כתיב: "בגזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא"5 (דניאל ד יד). אמר להם: אני ואתם נסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה. שנאמר: "אקרא לא-להים עליון, לא-ל גומר עלי" (תהלים נז ג). וכן הוא אומר: "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם במועדם" (ויקרא כג ד) – אתם, בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו. אמר להם הקב"ה לישראל: לשעבר היה בידי, שנאמר: "עשה ירח למועדים" (תהלים קד יט). אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם, ברשותכם הוא. אם אמרתם הן – הן. אם אמרתם לאו – לאו. מכל מקום יהא החדש הזה לכם. ולא עוד אלא אם בקשתם לעבר את השנה, הריני משלים עמכם, לכך כתיב: "החדש הזה לכם".6

תנחומא (בובר) פרשת בא סימן ח

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: החדש הזה לכם וכו'". בארץ מצרים נגלה עליהם הקב"ה, זה אחד מן המקומות שנגלה הטהור במקום הטומאה. וכל כך למה? בשביל ישראל. "החדש הזה לכם" – משעה שבראתי את עולמי לא התחלתי לגאול אומה מתוך אומה אלא לכם אני מחדש הדבר הזה. דבר אחר: "החדש הזה לכם" – אמר הקב"ה: משעה שבראתי את עולמי הייתי נושא משאוי לחשב חשבונות של חדשים. מכאן ואילך הוא מסור לכם. לכם הוא מסור, ואין אתם מסורין בידו.7

ראש השנה דף כ עמוד א

תני רבה בר שמואל: יכול כשם שמעברין את השנה לצורך – כך מעברין את החדש לצורך? תלמוד לומר: "החדש הזה לכם ראש חדשים" – כזה ראה וקדש. אמר רבא: לא קשיא; כאן – לעברו, כאן – לקדשו. והכי קאמר: יכול כשם שמעברין את השנה ואת החדש לצורך – כך מקדשין את החדש לצורך? תלמוד לומר החדש הזה לכם, כזה ראה וקדש. וכי הא דאמר רבי יהושע בן לוי: מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו, ואין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו.8

שבת דף קמז עמוד ב

אמר רבי חלבו: חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת9 קיפחו עשרת השבטים מישראל. רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם, אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה. כי הדר אתא, קם למיקרי בספרא, בעא למיקרא: "החדש הזה לכם", אמר: החרש היה לבם. בעו רבנן רחמי עליה, והדר תלמודיה. והיינו דתנן: "רבי נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך. שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען" (אבות ד יד).10

שבת שלום וחודש טוב

מחלקי המים

עדכון אחרון: 18/03/2018

הערות שוליים

  1. עד יציאת מצרים נהג המנין הקדום לפיו החודשים: ראשון, שני, שלישי וכו', הם תשרי, חשון, כסלו וכו'. המקור העיקרי (היחידי?) למנין זה הוא סיפור המבול, בפרשת נח, שם החודש השני הוא חשון וניסן הוא החודש השביעי! ראה בראשית פרק ח פסוקים ד, ה ורש"י שם. החל מפרשת החודש: "החודש הזה לכם" מתחיל ניסן להיות "החודש הראשון". אבל דא עקא, ש"החודש הראשון" לא מוזכר בפרשתנו. המקום הראשון בתורה בו מוזכר "החודש הראשון" הוא בהקמת המשכן, שמות מ ב, שנה לאחר יציאת מצרים.
  2. החל מיציאת מצרים משתנה לוח השנה. מכאן ואילך החודש הראשון, שני שלישי, הם ניסן, אייר, סיון וכו'. אך באמת הדבר תלוי במחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע לגבי בריאת העולם אם היה באחד בתשרי (ר' אליעזר) או אחד בניסן (ר' יהושע). ראה דברינו יום הרת עולם – בין ניסן לתשרי בראש השנה. ראה גם רש"י בראשית ז יא ו- ח יג. לפי ר' אליעזר, אכן חידוש גדול יש כאן: שיטת ספירת החודשים משתנה ולוח השנה שלנו קצת מסתבך כי כעת החודשים לא תואמים את השנה. לפי ר' יהושע, שיטת ספירת החודשים לא השתנתה והחידוש כאן הוא "רק" בהעברת הסמכות על קביעת הלוח לבני האדם כפי שנראה בהמשך. נראה שלכך מתכוון רשב"ם בפירושו לפסוק ב בפרק יב בפרשת בא, ראה שם.
  3. פעמיים כתוב "לכם": "החודש הזה לכם ... ראשון הוא לכם". שתי הפקעות והבדלות יש כאן. האחת, בין עם ישראל המונה [גם] ללבנה (על מנת שלפחות אחת לשלושים יום יגביהו עיניהם לאביהם שבשמים, כדברי המכילתא בהמשך שם) ובין הגויים המונים לחמה. והשנייה, היא בין אדם הראשון (שגם עם ישראל הוא מצאצאיו) ובין עם ישראל שלאחר יציאת מצרים. וכדברי רמב"ן: "ודע, כי אחרי שהסכימו שבתשרי נברא העולם, כאשר תקנו "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון", וכן הוא סדר הזמנים, זרע וקציר וקור וחום, יהיה ראש השנים מתשרי. וכן החדשים ממנו הם נמנים, עד שהגענו ליציאת מצרים, ואז צוה הקב"ה למנות בחדשים מנין אחר, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. ומשם ואילך בכל הכתוב ימנה תשרי החדש השביעי, ועדיין נשאר בשנים החשבון ממנו, דכתיב (שמות לד כב) וחג האסיף תקופת השנה" (פירוש רמב"ן בראשית פרק ח פסוק ה).
  4. מדרש זה מדגיש שההבדלה והפקעת הקו ההיסטורי איננה רק לעומת אדם הראשון אלא גם מול האבות. לבני אברהם יצחק ויעקב יש לוח שנה שונה מאשר לאברהם יצחק ויעקב. (שים לב ללשון המדרש שמתחיל באבות ומסיים בבאי בראשית!). ובמלכים א פרק ח אנו קוראים על חנוכת מקדש שלמה בחודש האיתנים (הוא שמו הקדום של חודש תשרי). אומר רד"ק על פסוק ב שם: "בירח האיתנים - ומרבותינו ז"ל שאמרו חודש שנולדו בו אבות הם איתני עולם כמו והאיתנים מוסדי ארץ ... ויונתן תרגם: "בירחא דעתיקא דקרן ליה ירחא קדמאה בחגא וכען הוא ירחא שביעאה" - כלומר, כי לפני הזמן יצאו (שיצאו בו) ישראל ממצרים היה תשרי החדש הראשון כי בתשרי נברא העולם. ומשיצאו בני ישראל ממצרים בניסן הוא ראש לחדשים ותשרי שביעי לו. כי כן אמר להם הא-ל יתברך החדש הזה לכם ראש חדשים לכם. מכלל כי לשאר העולם אינו ראשון כי תשרי הוא ראשון". משה חונך את המשכן בחודש ניסן שהוא, לאחר יציאת מצרים, החודש הראשון (שמות מ ב שהוא כאמור "החודש הראשון" הראשון הנזכר בתורה). אבל שלמה קובע את חנוכת המקדש ל"חודש הראשון" ההיסטורי "ירחא דעתיקא קרן ליה ירחא קדמא" שנרא בזמנו ירח האיתנים. אולי לכבודם של האיתנים (האבות). שבימיהם הוא היה "החודש הראשון".
  5. עירין וקדישין הם המלאכים. וזהו שאנו אומרים בזמירות בליל שבת "אלהא קדישא די ברא כל נפשא: עירין קדישין ובני אנשא". המלאכים שואלים שאלה היפותטית. להם ברור שהמועדות נקבעים בבית דין של מעלה, היינו, על ידם וע"י הקב"ה.
  6. מדרשים רבים נאמרו על מסירת הכוח לבית דין של מטה לקבוע את לוח השנה. ומכולם נוסיף עוד את זה: "החודש הזה לכם מסור הוא לכם, אמר ריב"ל: למלך שהיה לו אורולוגין, וכיון שעמד בנו מסר לו אורולוגין שלו. אמר רבי יוסי בר חנינא: למלך שהיה לו שומרה, וכיון שעמד בנו מסר לו השומרה. אמר רבי אחא: למלך שהיה לו טבעת, וכיון שעמד בנו מסר לו את טבעתו. א"ר יצחק: למלך שהיו לו אוצרות והיה מפתח לכל אחד ואחד, וכיון שעמד בנו מסר לו המפתחות. א"ר חייא בר אבא: למלך שהיה לו כלי אומנות, וכיון שעמד בנו מסר לו כלי אומנותו. ורבנין אמרין: לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות, כיון שעמד בנו מסר לו את נרתיקו" (פסיקתא רבתי פרשה טו). כמה דימויים לזמן! ראה המשך המדרש שם על הבימה שמעמידין בבית דין של מעלה בראש השנה ויום הכפורים ומסלקים אותה מרגע שבית הדין החליט לעבר את החודש.
  7. ובמקבילה בשמות רבה טו ה: "גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב"ה במקום עבודה זרה ובמקום טינופת ובמקום טומאה בשביל לגאלם". באשר לעצם הגאולה, אין ברירה, הקב"ה, שהבטיח למשה שהוא גואל את ישראל בעצמו, צריך כביכול להיכנס לשם כך למקום טומאה. אבל מדוע מצוה ראשונה שנצטוו ישראל היא במקום טומאה? "ויאמר ה' אל משה ואהרון בארץ מצרים לאמר". למה דחוף היה כל כך למסור לעם ישראל את כללי לוח השנה, את "החודש הזה לכם", כבר במצרים? אולי לפי מה שכתבנו בפרשת בא משכו וקחו לכם, על כך שבני ישראל היו שטופים בעבודה זרה במצרים, יובן העניין. כמו ששחיטת קרבן הפסח במצרים, לעיני המצרים, הייתה במטרה ברורה לעקור מהם עבודה זרה, כך גם נתינת האורלוגין והמפתח לקידוש החודש חשוב שתיעשה עוד במצרים, כי זה בסיס כל היציאה מעבדות לחרות. עבד שאין עיתותיו בידו והוא משועבד לאדם אחר, סופו שהוא גם נגרר אחרי עבודה זרה. "עבדי זמן עבדי עבדים הם, עבר ה' הוא לבד חופשי" (רבי יהודה הלוי). ובעצם הכל כתוב במדרש עצמו: "הוא מסור לכם ואין אתם מסורין בידו".
  8. תמציתה של סוגיה זו היא שמותר לחכמים לאחר את ראש החודש (ע"י קביעה שהחודש הקודם היה של שלשים יום, גם אם כבר באו עדים והעידו שראו את המולד), אבל לא להקדים את ראש החודש (ע"י קביעה שהחודש הקודם היה של עשרים ותשעה ימים, לפני שבאו עדים). ראה בהמשך הסוגיה שם שבמקרים מיוחדים (תשרי וניסן) היו אפילו מקדימים. אבל העיקרון בעינו, שאפילו שהמועדות נמסרו לחכמים, יש הגבלה לכוחם. "כזה ראה וקדש" במובן מגביל. הדגש ב"חודש הזה לכם" הוא לא רק על "לכם", אלא גם על "הזה". ואולי יש כאן קשר עם המדרש שהבאנו בפרשת תרומה: "שלשה דברים נתקשה משה: מעשה המנורה, הירח ושרצים". וכמו שבמנורה ירדה בסוף אש מהשמים שהנחתה את משה, כך גם בחישוב המועדות ולוח השנה, יש בסופו של דבר קשר עם גרמי השמים ואי אפשר להתנתק לחלוטין מהמציאות הקוסמולוגית. וכשבא ר' שמעון ורצה ללמוד מהעובדה שמשה ואהרון, שהם אחים וראו את המולד, שעדות החודש אינה בגדרי עדות רגילה וגם קרובים יכולים להעיד, חולקים עליו חכמים ואף מעמידים את הכהנים על טעותם (ראש השנה כב ע"א).
  9. היין של פריגיה (שם מקום, אסיה הקטנה?) והמים של דיומסת (אמאוס? פארק קנדה בימינו, או פשוט מרחצאות ביוונית). ראה שטיינזלץ שם. ר' אלעזר בן ערך היה איש חולה שנזקק למי מרפא. וכל העניין נזכר במסכת שבת כי יש איסור לעמוד, לא רק להתרחץ, במימיה של דיומסת בשבת. וכבר הארכנו לדון בנושא זה בדברינו החרש היה לבם בשבת החודש.
  10. ראה בהמשך הגמרא שם שמי שאמר "הוי גולה למקום תורה ... ואל בינתך אל תשען" הוא ר' אלעזר בן ערך בעצמו בעקבות אירוע זה. מקבילה לסיפור זה נמצאת בילקוט שמעוני קהלת רמז תתקעג: "חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי. כל זמן שהיה קיים היו יושבים לפניו. וכשנפטר הלכו להם ליבנה. והלך ר"א בן ערך אצל אשתו (לאימעוט) [לדיומסי] מקום שהמים יפים והנוה יפה. המתין להם כסבור שהם באים אצלו. לבסוף בקש ללכת אצלם ולא הניחתו אשתו. אמרה ליה: מי צריך למי? אמר לה: הם צריכין לי. אמרה ליה: הפת והעכברים מי דרכן ללכת אצל מי? הוי אומר עכברים אצל הפת. שמע לה וישב עד ששכח תלמודו. אחר ימים באו אצלו ושאלו לו: פת חטים ופת שעורים אי זו טובה בלפתן? ולא היה יודע מהו לפתן. ויש אומרים: קם לקרוא בתורה בפרשת החדש ואמר: החרש היה לבם. צווחו ליה כולי עלמא. התחיל לבכות והם בוכים עד שהחזירו לו תלמודו. והיינו דתנן: ר"א אומר הוי גולה למקום תורה. וי"א אליהו ז"ל החזיר לו תלמודו". אותו ר' אלעזר שעליו נאמר: "ורבי אלעזר בן ערך - מעין המתגבר ... אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור' אליעזר בן הורקנוס אף עמהם ור' אלעזר בן ערך בכף שניה - מכריע את כולם" (אבות ב' ח). שום מעין גם המתגבר ביותר אינו שקול כנגד "דקדוק חברים" (אבות ו ה) ולימוד בחברותא ("או חברותא או מיתותא" תענית כג ע"א). ומדוע נכשל ר' אלעזר בן ערך דווקא בפסוק החודש הזה לכם? ראשית, כי ברצף מילים אלה יש שלוש אותיות דומות מתחלפות: דל"ת ברי"ש, זי"ן ביו"ד וכ"ף בבי"ת (שמעתי מעמוס חכם). שנית, כי זו מצווה ראשונה שנצטוו ישראל (ראה רש"י בתחילת ספר בראשית: אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל). ושלישית, כי העברת הסמכות מהקב"ה לבני אדם, שכל כך בולטת בעניין קידוש החודש, היא רק אם הם ביחד, בעצה אחת, "ויאמר ה' אל משה ואל אהרון ... החודש הזה לכם". וגם גדול כמשה צריך היה את אהרון לידו: "אין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה רבינו, וקאמר ליה הקב"ה: עד דאיכא אהרן בהדך" (ראש השנה כה ע"ב). (ומקורות נוספים לסיפור על ר' אלעזר בן ערך שהלך לדיומסית, ראה אבות דרבי נתן נ"א סוף פרק יד, נ"ב פרק כט, קהלת רבה ז ז).