פרשות השבוע

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: (במדבר יב ג) .¹

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בהעלותך דף קג עמוד א

בוא וראה גדולת ענותנותו של משה רבינו, שהעיד הכתוב עליו (במדבר יב) והאיש משה ענו מאד וגו'.²

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עקיבא, רבי עמוד 414

והשם שהוא³ נתגלה למשה בסנה מתוך אהבה ומתוך הרחמים ומתוך הענווה ומתוך הָיָשְׁרוּת ומתוך הָשִׁפְלוּת ומתוך הצדקה ומתוך האמונה ומתוך אברהם יצחק ויעקב.⁴ שאפילו אברהם יצחק ויעקב שהם גדולים ממלאכי השרת והקב"ה אהבם אהבה גמורה, לא גילה להם שם המפורש אלא למשה בלבד, שנאמר: "ושמי ה' לא נודעתי להם".⁵

מסכת אבות דרבי נתן נוסח א פרק ט

והאיש משה ענו מאד (במדבר יב ג) יכול שהיה ענו ולא היה נאה ומשובח? תלמוד לומר: "ויפרוש את האהל על המשכן" (שמות מ יט) – מה משכן עשר אמות, אף משה עשר אמות קומתו.⁶ יכול שהיה ענו כמלאכי השרת? תלמוד לומר: "מכל האדם" (שם) – מאדם אמרו ולא ממלאכי השרת. יכול שהיה ענו כדורות הראשונים? תלמוד לומר: "על פני האדמה" (שם) – מדורו אמרו, ולא מדורות הראשונים.⁷

ילקוט שמעוני תורה פרשת בהעלותך רמז תשלט

"והאיש משה ענו מאד" (במדבר יב ג), בדעתו, או עניו מאד בגופו?⁸ תלמוד לומר: "ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי" – ירד על סיחון והרגו, ירד על עוג והרגו. ומה תלמוד לומר: "והאיש משה ענו מאד"? עניו בדעתו או עניו בממונו?⁹ תלמוד לומר: "גם האיש משה גדול מאד" (שמות יא ג). וכן מצינו שהספיר של לוחות של משה היה.¹⁰ "מכל האדם אשר על פני האדמה" ולא מאבות. רבי יוסי אומר: אף מאבות ולא ממלאכי השרת.¹¹ כתיב: "והאיש משה ענו מאד" וכתיב: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים", הוי: קשה היה,¹² אלא שהיה שולט ביצרו.¹³

מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר ר' יוחנן: אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה. גיבור, דכתיב: "ויפרוש את האהל על המשכן" … אלא מן הדין קרא, דכתיב: "ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם" … עשיר, "פסל לך" – פסולתן שלך יהא. חכם, רב ושמואל דאמרי תרוייהו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר: "ותחסרהו מעט מאלהים". עניו, דכתיב: והאיש משה עניו מאד.¹⁴

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש פרשה ט

"ומשה נגש אל הערפל".מי גרם לו? ¹⁵  ענותנותו, שנאמר: "והאיש משה ענו מאד" (במדבר יב ג).¹⁶ מגיד הכתוב שכל מי שהוא עניו, סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ, שנאמר: "כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו" (ישעיה נז טו), ואומר: "רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים" (שם סא א). ואומר: "ואת כל אלה ידי עשתה" (שם סו ב). ואומר: "זבחי אלהים רוח נשברה" (תהלים נא יט).¹⁷ וכל מי שהוא גבה לב, גורם לטמא את הארץ ולסלק את השכינה.¹⁸

מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה – פרשת בהעלותך

"והאיש משה עניו מאד", התורה, סוליתה ענוה וכתרה יראה. סולייה ענוה, דכתיב: "עקב ענוה יראת ה' " (משלי כב ד). כִּתְרָהּ יראה, דכתיב: "ראשית חכמה יראת ה' " (תהלים קיא י). ובשניהם זכה משה, דכתיב: "והאיש משה ענו מאד".¹⁹

רש"י על הפסוק בפרשה

ענו- שפל וסבלן.²⁰

רמב"ן על הפסוק בפרשה

וטעם והאיש משה ענו מאד – להגיד כי השם קנא לו בעבור ענותנותו, כי הוא לא יענה על ריב לעולם אף אם ידע. ורבי אברהם מפרש ואמר כי הוא לא היה מבקש גדולה על שום אדם, ולא יתגאה במעלתו כלל אף כי על אחיו, והם חוטאים שמדברים עליו חינם. אבל בספרי (בהעלותך ק) רבי נתן אומר: אף בפניו של משה דברו בו, שנאמר: וישמע ה' והאיש משה עניו מאד,²¹ אלא שכבש משה על הדבר. יזכיר ענותנותו שסבל ולא עָנַם, והשם קנא לו.²²

משנת רבי אליעזר פרשה י עמוד 183

גדולה היא הענוה, שבה נתגדל משה רבינו, שנאמר: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם".²³ מה תלמוד לומר מכל האדם. אלו בני אדם עשויין שלש כתות. מהן בגדולת שמים, ומהן בגדולת המלכות, ומהן הדיוטות, ומשה רבינו ראה עצמו בשלשתן, ובשלשתן היה ענו. בתחילה היה בגדולת המלכות, שהיה כבן בתו שלפרעה, ולא הניח ענותנותו, שנאמר: "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא", מהוא "וירא בסבלותם"? מלמד שהיה נושא עמהן בסבלותם. אמר, כדי שלא אוציא עצמי מצער הציבור … ראה שהיו מטעינין את הזקן כבחור, את האשה כאיש, את הקטן כגדול, ועמד והשוה אותן, לפיכך זכה שתינתן פרשת ערכין על ידו, להבחין בין האשה לאיש, בין הזקן לבחור, בין הקטן לגדול. אף כשהיה במדין, בורח כהדיוט, לא הניח ענותנותו. ראה בנות יתרו מצטערות, ולא נתגאה מלעמוד ולדלות להן, והוא היה בנפשו כבן בתו שלמלך …²⁴ אף כשהיה בגדולת שמים, לא הניח ענותנותו, שנאמר: "וידי משה כבדים". וכי לא היה לו למשה רבינו כר אחת, או כסות אחת, או סדין אחד, שישב עליו? אלא כך אמר: בזמן שהציבור בצער, אף אני אהא עמהן בצער. לא נתגאה לומר כמלך אני.²⁵ אלא אפילו בשעת מחלוקת כתוב בו: "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם". לא נתגאה לומר: אלו חולקים על הקב"ה, ואני הולך אחריהן? אלא כל דבריו היו ענוה.²⁶ וכן את מוצא כשנתנבאו אלדד ומידד, מה יהושע אומר: "ויען יהושע בן בן נון משרת משה מבחוריו, אדני משה כלאם". אמר: "המקנא אתה לי?". אמר לו, ומי נותן למחר כל עם ה' נביאים, ואפילו העבדים והשפחות השומרין את המצות, ואתה מבקש שלא יהיה נביא אלא אני? אני הוא שבקשתי שיהיו השבעים זקנים האלו נביאים, שנאמר: לא אוכל לבדי.²⁷ ולא עוד, אלא מתחילה הייתי בורח מן השררה, שנאמר: "בי אדני שלח נא ביד תשלח".²⁸

שבת שלום

מחלקי המים