מבוא למדרשים

לקח טוב – פסיקתא זוּטָרְתָא

עדכון אחרון: 31/10/2021

לקח טוב הוא ילקוט מדרשי שחיבר ר' טוביה בן אליעזר במאה ה-11 ביוון. הילקוט מרכז מדרשי חז"ל בהלכה ובאגדה לפי סדר הפסוקים לחמשת חומשי התורה ולמגילות, וכן פירושים של מחבר הילקוט על דרך הפשט והדרש. בדפוס הראשון של הילקוט, ובעקבותיו, הוא כונה בטעות בשם 'פסיקתא זוּטָרְתָא'.

שם הילקוט וייחוסו

מחבר הילקוט, ר' טוביה בן אליעזר, כתב את שמו ואת שם אביו פעמים רבות בילקוט. בשונה מעורכי מדרשים אחרים, הוא העיד על עצמו שהוא המקור לחלק מן הדרשות והפירושים בילקוט, וכתב "טוביה ברבי אליעזר אומר".1 י"מ תא-שמע ציין, כי אביו של ר' טוביה, ר' אליעזר, מוזכר בין גדולי התורה בזמנו, באיגרת משיחית שנמצאה בגניזה.2 על פי האיגרת, התרחשה התעוררות משיחית גדולה בביזנטיון בעקבות מסע הצלב הראשון, שבמסגרתה ר' אליעזר ערך אותות ומופתים ואליהו הנביא התגלה אליו. תא-שמע שיער, כי אירוע זה לא מוזכר בילקוט לקח טוב מתוך מטרה להשכיחו, אם כי מצויים בילקוט רמזים לציפייה לגאולה קרובה.

ר' טוביה כינה את הילקוט 'לקח טוב', על פי הפסוק הפותח את הדרשה הראשונה בו "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזֹבו" (משלי ד', ב), וכרמז לשמו טוביה.

הילקוט היה ידוע בשמו לקח טוב בקרב הלומדים עד לדפוס הראשון (ונציה 1546). אולם, בשער הדפוס הראשון הוא נקרא 'פסיקתא זוטרתא או רבתי' (פרשה קטנה או גדולה) ובסוף הדפוס הראשון הוא נקרא 'פסיקתא זוטרתא'. ש' בובר שיער, כי הגיע לידי המדפיסים כתב יד של הילקוט ללא שמו. הם ראו שבתחילת הפסוקים בילקוט נכתב הקיצור פס', וחשבו בטעות שזהו קיצור השם פסיקתא. לדעתו, המדפיסים הוסיפו את הכינוי זוטרתא, ככל הנראה, על מנת להבדיל את הילקוט מחיבורים אחרים בעלי שם דומה: פסיקתא דרב כהנא ופסיקתא רבתי. דמיון השמות בין החיבורים פסיקתא דרב כהנא, פסיקתא רבתי ופסיקתא זוטרתא גרם לעתים לבלבול בקרב הלומדים, שציטטו מאמרים בחיבור אחד תחת שמו של חיבור אחר.

לשון הילקוט

ר' טוביה בן אליעזר לא ציטט במדויק את מקורותיו, אלא עיבד אותם ועיצב אותם מחדש. כאשר הדרשות שהביא היו בארמית, הוא תרגם אותן לעברית. כך הוא עשה גם כאשר הופיעו בדרשות מילים לועזיות ביוונית או בלטינית. בובר ציין, כי כאשר מחבר הילקוט לא ידע מהו פירושה של מילה זרה, הוא תירגם אותה לעברית לפי ההקשר או השמיט אותה לגמרי מן הדרשה. בילקוט קיימת גם התופעה ההפוכה: בפירושים שר' טוביה בן אליעזר הוסיף לילקוט, הוא תרגם מילים מן המקרא ליוונית, על מנת שיובנו על ידי קוראיו.

זמן הילקוט ומקומו

בכמה מקומות בילקוט מוזכרים תאריכים של אירועים שונים שהיו בזמנו של ר' טוביה,3 וכן את השנים שחלפו מאז הגלות ועד ימיו:

בשנת ארבעת אלפים ושמנה מאות וחמשים ושבע לבריאות עולם, שהוא שנת אלף ועשרים ותשע לחרבן בית שני, שהוא שנת שנים עשר למחזור רנ"ו, מרנא ורבנא טוביהו, בנו של רבינו הגדול אליעזר זצ"ל, הבין בספרי אלהינו, ונתן את לבו על אורך גלותינו.4

מתאריך זה עולה כי הילקוט התחבר בשנת 1097.5

תחילה חשבו החוקרים שטוביה בן אליעזר חי בעיר מגנצא שבאשכנז. זאת בשל דבריו של ר' טוביה בילקוט:

אני כותב להיות זכרון מעשה שעשו קדושי עליון קהל מגנצ"א שמסרו עצמם ואת נשיהם ובניהם ובנותיהם ביום אחד בפרס חג שבועות ונשחטו כאיש אחד על קידוש שם אלהי ישראל בשנת דתתנ"ו לבריית העולם כשנתנו יד יושבי הארץ לעלות לרשת משכנות עליון.6

בנוסף, באחד מכתבי היד של לקח טוב מופיע "אני טוביה בנו של רבינו אליעזר הגדול". בעקבות כך סבר י"ל צונץ, שאביו של טוביה הוא ר' אליעזר בר יצחק ממשפחת אבון, המכונה אליעזר הגדול, שחי במגנצא שבאשכנז במאה ה-11, והיה מרבותיו של רש"י.

בובר חלק על השערה זו וטען, שטוביה בן אליעזר לא היה כלל מאשכנז, מכיוון שר' טוביה לא הזכיר את חכמי אשכנז ולא הוזכר בידי חכמי אשכנז, אלא רק בעקבות ילקוט לקח טוב.7 הוא הראה שהרב יהודה מושקוני, מחכמי יוון בשליש השני של המאה ה-14, מזכיר את ר' טוביה מחבר לקח טוב, ומציין שהוא היה ממדינת קסטוריאה שבארץ מלכות יוון.8 כמו כן, כאמור, לעתים ר' טוביה מתרגם בפירושיו בילקוט מילים קשות מעברית ליוונית, דבר המעיד על כך שקהל היעד של חיבורו היה דובר יוונית. תא-שמע ציין, כי המוצא היווני של הילקוט מוכח עם פרסומו של 'מדרש לקח טוב על הקרובה הקלירית זכור איכה אנו',9 מכיוון שהוא מלא במילים יווניות ובעל אופי ביזנטי-ארץ ישראלי ברור.

מבנה הילקוט ותכניו

כאמור, ילקוט לקח טוב מרכז מדרשי חז"ל בהלכה ובאגדה ופירושים על דרך הפשט והדרש, לפי סדר פסוקי התורה והמגילות. תא-שמע סבר, כי מטרתו של ר' טוביה בילקוט הייתה לחבר את התכנים של התורה שבעל פה עם פסוקי התורה, על מנת לקרב את הקוראים אל המסורת של התורה שבעל פה ולהרחיק אותם מדעות הקראים.

כל פרשה בילקוט פותחת בפסוק הכולל את המילה "טוב" (הרומזת לשם מחבר הילקוט – טוביה), ולאחריו מובאת דרשה על הפסוק. לדוגמה, פרשת מקץ פותחת בדרשה על הפסוק "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל" (קהלת ד', יג), ופרשת שמות פותחת בדרשה על הפסוק "טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו" (שם ז', א). לאחר הדרשה הפותחת של הפרשה, מובאים מדרשים ופירושים לפי סדר הפסוקים.

מקורותיו של ר' טוביה בילקוט רבים ומגוונים, הוא ליקט דרשות ממדרשי ההלכה של התנאים; ממדרשי אגדה קדומים כמו בראשית רבה וויקרא רבה; ממדרש התנחומא; מהתלמוד הבבלי (אך לא מהתלמוד הירושלמי);10 וממדרשי אגדה מאוחרים, כגון פרקי דרבי אליעזר. כמו כן, ר' טוביה השתמש בספר היכלות מספרות הסוד הקדומה; במדרשים אבודים, כמו מדרש אבכיר;11 בכתבי הגאונים כמו ספר הלכות גדולות וספר השאילתות;12 ובדרשותיו של רבי משה הדרשן, המאופיינות פעמים רבות בדרשות על דרך הגימטרייה והחשבונות. ר' טוביה לא ציין באופן שיטתי מהו המקור לכל דרשה, אם כי לפעמים הוא מזכיר שמות של חיבורים שמהם בחר דרשות. לדוגמה, בדרשות שליקט ר' טוביה מן התלמוד הבבלי, לעתים הוא ציין את שם המסכת והפרק, לעתים ציין 'ואמרינן בתלמוד', ולפעמים לא ציין כלל את המקור. כאמור, ר' טוביה לא ציטט את מקורותיו,13 אלא עיבד אותם מחדש, תוך תרגום הארמית לעברית, ותוך קיצור הדרשות והרכבה של כמה דרשות ממקורות שונים לדרשה חדשה. לעתים ר' טוביה מפרש מילים קשות בדרשות שהביא, או מבהיר את משמעות הדרשה במילים שלו. מטעמים אלו, לא ניתן להשתמש בילקוט לקח טוב כעד נוסח לדרשות המופיעות בו.

כאמור, בנוסף למדרשים הביא ר' טוביה בילקוט פירושים רבים משל עצמו על פסוקי התורה על דרך הדרש והפשט. בפירושי הפשט הוא מתבסס על חוקי הלשון ומעיר הערות לשוניות, לדוגמה:

'את האלהים התהלך נח' (בראשית י', ט), בשלש נקודות תחת הלמ"ד לשון עבר, אבל התהלך שני נקודות תחת הלמ"ד, כמו 'התהלך לפני והיה תמים' (שם י"ז, א), הוא ציווי עומד.14

בובר העריך, כי ר' טוביה השתמש במחברת מנחם בן סרוק,15 ובהשפעתה סבר שהשורש העברי מורכב משתי אותיות בלבד. בפירוש פסוקים הכוללים תיאורי הגשמה, ובשימוש במקורות חז"ל הכוללים דברי הגשמה, דוגמת ספרות ההיכלות, ר' טוביה מציין "דברה תורה כלשון בני אדם" ומפרש אותם בדרך משל. לדוגמה, על הפסוק "קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול" (דברים ד', יב) מעיר ר' טוביה:

ואל יתמה אדם על ההיכלות דר' ישמעאל ועל דברי ר' עקיבא אשר דיברו בספר הישר במעשה מרכבה. כי כולם נכוחים למבין כי כוחות וגבורות בורא הכל המה. מצוי. ולא כמציאה שום דבר. קרוב. ולא כקריבת שום דבר בעולם. ראשון עד אין חקר. קדמון עד לא תכלית. את אחרונים עד אין סוף. ומי יכול לדבר על הנביאים אשר אמרו 'ואראה את ה" (ישעיהו ו', א)… 'ראשו כתם פז' (שה"ש ה', יא)… וכיוצא באלה לאין סוף. אלא דברה תורה כלשון בני אדם וכן הנביאים אחרי התורה. והכתובים אחרי הנביאים. וחכמים אחריהם. הכל דרך אחד להם ובינה בדבר וצריך שום שכל.16

תא-שמע ציין, כי בעשרות הזדמנויות בילקוט לקח טוב ר' טוביה מעדיף את הדרש על פני הפשט, ומציג אותו ככלי מעמיק יותר להבנת הפסוקים. זאת במסגרת המאבק בקראים, שתמכו באופן מוחלט בהבנת המקרא על פי הפשט. בפירושי הדרש ר' טוביה דרש פסוקים על פי רמזים, על פי קרי וכתיב, על פי גימטריות ועל פי נוטריקון. לדוגמה, בפסוקי ברכת כוהנים (במדבר ו', כד-כז) דורש ר' טוביה:

הרי בברכה שניה17 חמש תיבות שהם כ' אותיות. חמש תיבות כנגד חמשה חומשי תורה שניתנו לזרע אברהם הנבחר לסוף עשרים דור.18

וכנגד שלש יודי"ן – יברכך, יאר, ישא, כותבין את השם בשלשה יודי"ן.19

ר' טוביה ציין בפירושיו מהו המסר שעל הקורא ללמוד מן הפסוקים, לדוגמה:

לפיכך ראוי לו לאדם להתבונן שיעשה כל מעשיו לשם שמים שהוא בוראו שאינו מקפח שכר כל בריה, כל שכן לעבדיו העובדים אותו בכל לבם.20

בחלקו הראשון של הילקוט (על חומש בראשית ועל שמות עד פרק י"ב) ר' טוביה מרכז קבצים של הלכות, גם במקום שבו אין הן נדרשות לצורך פירוש, ככל הנראה כדי להנחות את הקוראים בשמירת המצוות וכדי להסביר את העמדה הרבנית בקיומן, כגון: הלכות אונן21 והלכות שחיטה.22

בחלקו השני של הילקוט, המוסב על החלק ההלכתי של התורה (כלומר משמות י"ב – "החודש הזה לכם"), רוב החומר המובא בילקוט הוא דרשות הלכתיות שמקורן במדרשי התנאים, ובתלמוד הבבלי, ואילו דרשות האגדה מועטות בו מאוד.23

תא-שמע ציין, כי בהזדמנויות רבות ר' טוביה ביטא באופן גלוי את מאבקו בקראים, במיוחד סביב פסוקים או סוגיות שהיו במוקד הוויכוח היהודי-קראי, אך גם סביב נקודות עקרוניות שאין להן השלכה מעשית. לדוגמה: השארת נר דולק בליל שבת היה אחד מסמלי המחלוקת בין הרבניים לקראים, ור' טוביה מזכיר נושא זה מספר פעמים בילקוט, כגון:

ומי שאוכלין בלילי שבתות בלא הנר בחשך ידמו, כי אין אוכלין לשבוע נפשם, ועוד שמא יפול זבוב במאכל או שום דבר איסור ואין רואהו. לפיכך אמרו רז"ל הדלקת נר בשבת מצוה, שיתענג בשבת במאכל ובמשתה. ואם יאכל מבעוד יום קודם שמקדש היום, הרי הוא חושבו כתענית ציבור שאוכלין מבעוד יום, ואין זה תענוג שבת אלא תענוג חול וגם בזה לא בחר ה'…24

נושאים נוספים הכוללים פולמוס עם הקראים בלקח טוב הם: היום בו מתחילים לספור את ספירת העומר, מצוַות ייבום, נשיאת שתי נשים, דיני בכור בהמה, ועוד.

בין דברי הפירוש והמדרש, ר' טוביה משלב דברי תוכחה ומוסר, אך גם דברי חיזוק ונחמה לעתיד טוב יותר, כגון:

בראשונה כשהיו ישראל בשלוותם היו חכמי ישראל דורשין להם דברי תוכחות ודברי כיבושים, כדי שיכנעו לבם ולא יצאו מדברי תורה… כיון שירבו הצרות ויתחילו ימי חבלי המשיח, להיות דורשין חכמים בדברי נחמות כדי לחזק לב ישראל לייחודו של הקב"ה…25

ר' טוביה כתב את הילקוט באותו הזמן שבו רש"י כתב את פירושו לתורה בצרפת. א' טויטו ציין, כי שיטתו הפרשנית של ר' טוביה דומה לשיטתו הפרשנית של רש"י, במיוחד בכל הנוגע לבחירת מדרשי חז"ל. משום כך, לדעתו, תלמידי חכמים הוסיפו לכתבי היד של פירוש רש"י פירושים מתוך לקח טוב, שחלקם שוקעו בכתבי היד של פירוש רש"י כהעתקה מילולית, וחלקם נוספו מתוך השמיעה. תא-שמע הניח, שהזיקה בין פירוש רש"י ללקח טוב הייתה דו-סטרית, ושבסוף ימיו הוסיף ר' טוביה פירושים משל רש"י לתוך לקח טוב ורש"י הוסיף פירושים מתוך לקח טוב לתוך פירושו.26

כבר במאה ה-12, זמן קצר לאחר חיבור הילקוט, הוא הגיע לארצות אשכנז, לצרפת ולאיטליה, וחכמים רבים עשו בו שימוש וציטטו ממנו, בפרשנות המקרא ובספרי הלכה. השפעתו של לקח טוב ניכרת גם בכך שכשלושים שנים מאוחר יותר חיבר ר' מנחם בן שלמה באיטליה את ילקוט שכל טוב, המבוסס באופן מובהק במבנהו ובתכניו על ילקוט לקח טוב.27

בשל תפוצתו הרבה של ילקוט לקח טוב יש בידינו עשרות כתבי יד, בהיקפים שונים, ועשרות קטעי גניזה. עדי הנוסח הגדולים של הילקוט נחלקים לשני סוגים: כתבי יד שבהם המחבר מדבר בגוף ראשון (לדוגמה: "אני טוביה אומר"), וכתבי יד שבהם מוזכר המחבר בגוף שלישי (לדוגמה: "זה שמע אדוננו ורבינו ר' טוביה מפי אביו"). מעדי הנוסח ניכר, כי הילקוט עבר ידיים רבות שהוסיפו עליו, תיקנו בו ושינו את ניסוחיו ואת סגנונו.

למרות הפופולריות הרבה שזכה לה לקח טוב בקרב הלומדים, רק חלק מן הילקוט הודפס בדפוס הראשון (חומשים ויקרא, דברים, ונציה 1546). כל חלקי הילקוט הודפסו רק בסוף המאה ה-19, בידי מהדירים שונים.

מהדורה ביקורתית28

ש' בובר הוציא לאור מהדורה ביקורתית של לקח טוב לחומשים בראשית ושמות בווילנה בשנת 1880, בליווי חילופי נוסח מכתבי יד, מבוא מפורט והערות; וכן את לקח טוב לאסתר בספר ספרי דאגדתא על מגילת אסתר, בווילנה בשנת 1886. נוסח הפנים של המהדורות מופיע בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן.

א' פדובה הוציא לאור את לקח טוב לחומשים ויקרא, במדבר ודברים בליווי פירוש, בווילנה בשנת 1880, בהמשך למהדורתו של בובר לחומשים בראשית ושמות. נוסח הפנים של המהדורה מופיע בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן.

י' במברגר הוציא לאור את לקח טוב למגילת רות במגנצא בשנת 1887, בליווי הערות ופירוש בגרמנית.

ג' פיינברג הוציא לאור את לקח טוב על מגילת קהלת בברלין בשנת 1904, ושוב בירושלים בשנת 1967 יחד עם א' גרינהוף.

י' נאכט הוציא לאור את לקח טוב למגילת איכה בברלין בשנת 1895. גרינהוף הוציא לאור מהדורה שנייה ללקח טוב לאיכה בלונדון 1908.

גרינהוף הוציא לאור את לקח טוב למגילת שיר השירים בלונדון בשנת 1909.

ביבליוגרפיה

ממהדורות הילקוט

דפוס ראשון: פסיקתא זוטרתא או רבתי, ונציה ש"ו.

מדרש לקח טוב המכונה פסיקתא זוטרתא על חמישה חומשי תורה, וילנה תר"ם (כרכים א-ב: בראשית-שמות עם מבוא וביאור מאת ש' בובר; כרכים ג-ה: ויקרא-דברים עם ביאור מאת א"מ פדובה).

פירוש לקח טוב (פסיקתא זוטרתא) על מגילת רות, מהד' י' במברגר, מגנצא תרמ"ז.

ספרי דאגדתא על מגילת אסתר… מדרש לקח טוב, מהד' ש' בובר, וילנה תרמ"ז.

פרוש לקח טוב על מגילת איכה, מהד' י' נאכט, ברלין תרנ"ה.

פירוש לקח טוב על מגילת קהלת, מהד' י' פיינברג, ברלין תרס"ד.

פירוש לקח טוב על מגילת איכה, מהד' א' גרינהוף, לונדון 1908.

פרוש לקח טוב על מגילת שיר השירים, מהד' א' גרינהוף, לונדון 1909.

מדרש לקח טוב המכונה פסיקתא זוטרתא, ירושלים תשס"ז.

מחקרים

ש' בובר, 'מבוא', בתוך: מדרש לקח טוב המכונה פסיקתא זוטרתא, ש' בובר (מהדיר), וילנה תר"ם.

א' טויטו, 'עקבות של לקח טוב בנוסח פירוש רש"י לתורה', עלי ספר טו, תשמ"ט, עמ' 37-44.

י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, נערך והושלם על ידי ח' אלבק, ירושלים תשי"ד.

י"מ תא-שמע, 'מדרש "לקח טוב" – רקעו ואופיו', בתוך: י' חובב (עורך), כנסת מחקרים: עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים ג: איטליה וביזנטיון, ירושלים תשס"ו, עמ' 259-294.

  1. Elbaum, ‘Midrash Lekah Tov’, Encyclopaedia Judaica 14, Detroit 2007, p. 190.

H.L. Strack and G. Stemberger, Introduction to the Talmud and Midrash, Edinburgh 1991.

הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש

הערות שוליים

  1. .     אם כי במקרים רבים לא מובאים לאחר משפט זה פירושים מקוריים של ר' טוביה, אלא ציטוטים מתוך מקורות מדרשיים.
  2. .     המגילה מכונה 'מגילת ביזאנץ' והודפסה בספר של א"ז אשכולי, התנועות המשיחיות בישראל, ירושלים תשמ"ח, עמ' 176-180.
  3. .     למשל הפרעות ביהודי מגנצא בשנת 1096, ראה להלן.
  4. .     לקח טוב שמות פרק ג כ, מהד' בובר עמ' 20.
  5. .     הבדלים בין התאריכים בכתבי היד השונים של לקח טוב הובילו את בובר להשערה, שטוביה הגיה את הילקוט פעם שנייה כעשר שנים לאחר כתיבתו, והכניס בו תיקונים ושינויים.
  6. .     לקח טוב אמור, מהד' פדובה עמ' 123.
  7. .     י"מ תא-שמע העיר, כי אמנם הילקוט לא התחבר באשכנז, אך הוא משקף את הקשר ההדוק שהיה קיים בסוף המאה ה-11 ובתחילת המאה ה-12 בין היהודים במרכז הביזנטי לבין יהדות אשכנז הקדומה. לכן, החכמים הראשונים שהשתמשו בילקוט לקח טוב הם חכמים אשכנזיים מובהקים.
  8. .     בובר ציין, שיש כמה ערים בשם Kastoria ביוון, ושיער שטוביה בן אליעזר חי בעיר Kastoria שבבולגריה, הסמוכה לארץ טסליון ולארץ מקדון (כיום העיר נמצאת ביוון).
  9. .     ראה: ל' גינצבורג, גנזי שכטר א, ניו יורק תרפ"ח-תרפ"ט, עמ' 246-297.
  10. .   תא-שמע ציין, כי ר' טוביה לא עשה שימוש בתלמוד הירושלמי, למרות שהכיר אותו. אמנם, חלק קטן מההלכות המובאות בילקוט מבוססות על מסורת התלמוד הירושלמי, בניגוד למסורת התלמוד בבלי.
  11. .   ראה במבוא למדרש אבכיר.
  12. .   ספר השאילתות הוא ספר דרשות בהלכה ובאגדה שנאסף ונערך בבבל בידי רב אחאי גאון במאה השמינית. תא-שמע העריך, שכשליש מן השאילתות שוקע בתוך לקח טוב. לדעתו, ספר השאילתות שימש מעין אב-טיפוס לילקוט לקח טוב, מכיוון ששניהם שואפים להקנות לשומעים או לקוראים השכלה רבנית כללית בהלכה ובאגדה, תוך ניצול המסגרת הספרותית ודברי האגדה לשם משיכת לב הקוראים והשומעים.
  13. .   גם את פסוקי המקרא ר' טוביה לא הביא באופן מדויק, ונראה שהוא ציטט את הפסוקים מן הזיכרון, ולכן חלקם משובשים.
  14. .   לקח טוב נח פרק ו ט, מהד' בובר עמ' 37.
  15. .   מחברת מנחם בן סרוק היא מילון ללשון המקרא, שחיבר מנחם בן סרוק במאה העשירית בספרד.
  16. .   לקח טוב ואתחנן, מהד' פדובה עמ' 14-15.
  17. .   הברכה השנייה מברכת כוהנים – "יאר ה' פניו אליך ויחנך".
  18. .   לקח טוב נשא, מהד' פדובה עמ' 184.
  19. .   שם, עמ' 185.
  20. .   לקח טוב יתרו פרק כ יד, מהד' בובר עמ' 139.
  21. .   ראה: לקח טוב חיי שרה פרק כג ג, מהד' בובר עמ' 103-104.
  22. .   ראה: לקח טוב תולדות פרק כז ג, מהד' בובר עמ' 129-131.
  23. .   תא-שמע ציין, כי החומר ההלכתי בכל הילקוט מהווה כשני שליש מהיקפו. לקח טוב לוויקרא, דברים מכיל בעיקר דברי הלכה, ולכן הוא נדפס בוונציה בשנת 1546 בשם 'פסיקתא זוטרתא' יחד עם ספרי הלכה: השאילתות, שיבולי הלקט, הלכות גדולות, כלבו, ספר מצוות גדול, ועוד.
  24. .   לקח טוב בשלח פרק טז ח, מהד' בובר עמ' 106.
  25. .   לקח טוב שיר השירים ב ה, מהד' גרינהוף עמ' 37.
  26. .   תא-שמע ציין, כי למרות הדמיון המבני והתוכני בין לקח טוב לפירוש רש"י, מגמות הפירוש שונות. רש"י שם לו למטרה לפרש את המקרא לפי פשוטו, ושילב דברי אגדה שניתן להבין אותם בדרך הפשט, בעוד שמטרתו של ר' טוביה הייתה לחבר את התורה שבעל פה עם פסוקי התורה.
  27. .   ראה במבוא לילקוט שכל טוב.
  28. .   על סוגי מהדורות ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל, הערה 55.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה