מיוחדים

מים ראשונים: תפילה היא עניין מרכזי בעולמו של האדם המאמין. קדמה התפילה למשכן ולבית המקדש, החל בתפילותיהם של האבות: אברהם על אבימלך (בראשית כ יז), יעקב לקראת המפגש עם עשו (ראש פרשת וישלח), משה בקריעת ים סוף ובחטא העגל ועוד. גם בעת קיום המשכן והמקדש לא נעדרה התפילה אצל: משה, יהושע, חנה, שמואל, דוד, שלמה, אלישע, חזקיהו ועוד. אמנם, אחרי חורבן הבית קיבלה התפילה חיזוק ונוסח וזמנים קבועים בבחינת: "ונשלמה פרים שפתינו" (דברינו בפרשת ויקרא), ובית הכנסת הפך למקדש מעט ורבו הדינים וההלכות בנושא התפילה: תפילה בציבור לצד תפילת היחיד, תפילה קצרה או ארוכה (דברינו בפרשת בהעלותך), הוספה על התפילות הקבועות עד כדי "ולוואי שיתפלל אדם כל היום" ועוד. כאן נתמקד במושג עיון תפילה ואפשר שנגלוש ממנו לנושאים קרובים.

מסכת שבת דף קכז עמוד א

אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: שישה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: הכנסת אורחין, וביקור חולים, ועיון תפילה, והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות.¹ איני? והא אנן תנן: "אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם" [הני – אין, מידי אחרינא – לא]!²

– הני נמי בגמילות חסדים שייכי. לישנא אחרינא: הני בהני שייכי.³

מדרש משלי (בובר) פרשה כז סימן יח

"נוצר תאנה יאכל פריה". אמר ר' לוי: אם זכה אדם בתורה בעולם הזה, יאכל פריה לעולם הבא. תמן תנינן: "אלו דברים שאין להם שיעור, הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה. ואלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחבירו, ובקור חולים, ועיון תפילה, והשכמת בית המדרש, ותלמוד תורה כנגד כולם", לכך נאמר: "נוצר תאנה יאכל פריה".⁴

מסכת שבת דף קיח עמוד ב

אמר רב נחמן: תיתי לי דקיימית שלש סעודות בשבת.⁵ אמר רב יהודה: תיתי לי דקיימית עיון תפילה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא ארבע אמות בגילוי הראש. אמר רב ששת: תיתי לי דקיימית מצות תפילין. ואמר רב נחמן: תיתי לי דקיימית מצות ציצית.⁶

מסכת ברכות דף נד עמוד ב

ואמר רב יהודה: שלושה דברים המאריך בהן מאריכין ימיו ושנותיו של אדם: המאריך בתפילתו, והמאריך על שולחנו, והמאריך בבית הכסא. והמאריך בתפילתו מעליותא היא? והאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המאריך בתפילתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר: "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב" (משלי יג יב).⁷ ואמר רבי יצחק: שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם, ואלו הן: קיר נטוי, ועיון תפילה, ומוסר דין על חבירו לשמים!⁸

– הא לא קשיא, הא – דמעיין בה, הא – דלא מעיין בה.⁹

והיכי עביד – דמפיש ברחמי.¹⁰

מסכת בבא בתרא דף קסד עמוד ב

אמר רב עמרם אמר רב: שלש עבירות אין אדם נִיצוֹל מהן בכל יום: הרהור עבירה, ועיון תפילה, ולשון הרע.¹¹

חידושי הרשב"א בבא בתרא קסד עמוד ב

ועיון תפילה. פירושו כאן, שאינו מעיין ומכוין בתפילתו, וזהו שאין אדם ניצל מהם בכל יום.¹² ואפילו גדולי החכמים וכדאמרין בירושלמי במסכת ברכות (פרק ב הלכה ד): אמר ר' חייא: רובא מן יומוי לא כונית, אלא חד זמן אתית למיכונה והרהרית בליבי ואמרית מאן עייל לקמי מלכא קדמיי: ארקביניה או ריש גלותא. שמואל אמר: אנא מניתי אפרוחיא. ר' אבון בר חייא אמר: אנא מניתי דמוסיא. אמר ר' מתניא: אנא מחזיק טיבו לרישי, כד מטי מודים כרע מן גרמוי.¹³ ויש עיון תפילה שהוא מעיין ומכוין והכל ענין אחד, והוא שאמרו בפרק מפנין (שבת קכז א) שלושה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא עיון תפילה וכו'. ובפרק כל כתבי הקדש (שבת קיח ב) תיתי לי דקיימי עיון תפילה.¹⁴

מים ביניים הבאים בסעודה: אם נסכם את הנאמר עד כאן נראה שיש שלושה מצבים של "עיון תפילה". הראשון, וודאי חיובי, של מי שמכוון ומעיין בתפילתו כראוי ומשמש לפני קונו "כעבד המשמש את רבו שלא על מנת לקבל פרס" (אבות פרק א משנה ג). התפילה באה ממעמקי הלב, מסייעת לאדם לפרוק את לבו, אבל אין הוא מצפה לגמול מיידי אם בכלל ואינו יוצר קשר ישיר בין התפילה ובין הקורות אותו. בקצה השני נמצא מי שמקשה בתפילתו, מאריך ומפרט את כל צרכיו, בטוח בצדקותו ו"מגיע לי", ועושה חשבונות עם הקב"ה. זה עיון התפילה השלילי שנזכר בגמרא ברכות נד הנ"ל ובדברי רבי יצחק על שלושה הדברים שמזכירים את עוונותיו של האדם. למצב זה משייכים מקצת הפרשנים גם את דבריו של רב עמרם בגמרא בבא בתרא: "שלש עבירות אין אדם נִיצוֹל מהן בכל יום: הרהור עבירה, ועיון תפילה, ולשון הרע". לשיטת פרשנים אלה, יש רק שני מצבים. באים התוספות, רשב"א, ריטב"א והר"ן ויוצרים על בסיס האמירה של רב עמרם, בדגש על המילה "ניצול", מצב שלישי. מצב ביניים של מי שלא מעיין בתפילתו ולא מצליח לכוון כראוי ("עיון תפילה" במובן שהוא לא מתקיים), אבל גם לא עושה חשבונות עם הקב"ה. אדם ישר שמכיר בחולשותיו. אדם שסופר אפרוחים ולבנים בשעת התפילה וחושב על עסקיו, בני משפחתו וכו'. מצב כזה אינו מגונה, אדם "ניצול" ממנו משום שזה טבעו כפי שהוא "ניצול" מהרהורי עבירה ומלשון הרע שמי לא נכשל בהם. אין חלוקת ציונים על מצב זה רק דיון בהלכה אם ב"עיון תפילה" שכזה ראוי לחזור ולהתפלל או לא. ואגב כך, והירושלמי שהם מביאים ממסכת ברכות, אנו למדים על חכם בבלי, רב יהודה, שמעיד על עצמו שקיין עיון תפילה, מול התלמוד הארץ ישראלי שמביא חכמים (כולל שמואל הבבלי) שמודים ולא בושים שאינם מצליחים להגיע לדרגה זו. והם שנותנים לנו עידוד לעיין כראוי בתפילותינו ולא לחשוש אם לא נצליח.¹⁵

מסכת ברכות דף לב עמוד ב

אמר רבי חנין אמר רבי חנינא: כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם. מנא לן – ממשה רבינו שנאמר: "ואתפלל אל ה' ", וכתיב בתריה: "וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא". איני? והא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המאריך בתפילתו ומעיין בה – סוף בא לידי כאב לב, שנאמר: "תוחלת ממושכה מחלה לב", מאי תקנתיה – יעסוק בתורה, שנאמר: "ועץ חיים תאוה באה", ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה!".¹⁶

– לא קשיא, הא – דמאריך ומעיין בה, הא – דמאריך ולא מעיין בה.¹⁷

אמר רבי חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר: "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' ".¹⁸

תפארת ישראל – יכין מסכת קידושין פרק ד

עתה נבוא לפרש המשנה, שרבי מאיר אמר שלעולם ילמד אדם אומנות נקייה וקלה.¹⁹ ואם כן, יהיה לו השתדלות נאה להצלחתו.²⁰ אבל לא יאמין שההשתדלות לבד תצליחהו, רק גם בכוחות הטבע של העניינים תליא מלתא … ויתפלל להקב"ה שיסיר מלפניו דברים המונעים בטבע את הצלחתו ויסייעו ברחמיו וחסדיו להצלחתו. אבל עכ"פ, לא יחשוב שעבור תפילתו ישנה הקב"ה כל סדרי הטבע … דמלבד שזה מזכיר עונותיו של אדם, דזהו בכלל עיון תפלה [ראש השנה ט"ז ב'], מלבד זה מסוכן לו מחשבה כזאת, שכשיראה שעם כל התאמצותו בתפילה אפילו הכי לא נעשה בקשתו, יוכל להתרפה חלילה מלהאמין בהשגחתו יתברך.²¹

מחלקי המים

מים אחרונים: נושא עיון תפילה קשור כפי שראינו באריכות התפילה ובמה שחז"ל גם מכנים ריבוי התפילה. ראה המדרשים על חנה שהרבתה להתפלל: "חנה על ידי שריבת בתפילתה קיצרה בימיו של שמואל" (ירושלמי תענית פרק ד הלכה א). ושם גם גישה הפוכה בשם אותו ר' לוי: "שכל המרבה בתפילה נענה". ראה דברינו תפילת חנה בראש השנה. נושא נוסף שקשור למכלול הגישה לתפילה הוא הוספת תפילות למתכונת שקבעו חז"ל. ראה אמירתו של רבי יוחנן: "ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. למה? שאין תפילה מפסדת" (ירושלמי ברכות פרק א הלכה א). נושאים אלה ראויים לדף לעצמם.