פרשות השבוע

מים ראשונים: אולי קצת מפתיע לדרוש על ברכת המזון בפרשת מסעי החותמת את ספר במדבר – חומש הפקודים, אך הקשר יובהר בהמשך. כבר נדרשנו חלקית לנושא ברכת המזון בדברינו ברכת הטוב והמטיב בפרשת עקב, שם הוא מקור המצווה, על בסיס הפסוק בדברים ח י: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ עַל־הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ", אך הנושא רחב ונדרש בפנים רבות. וכבר אמרו חכמים: "אי אפשר לבית מדרש בלא חידוש" (חגיגה ג ע"א).

 

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ: (במדבר פרק לד פסוק ב).¹

 

במדבר רבה כג ז – חביבה מכולם היא ברכת הארץ

"כי אתם באים אל הארץ כנען" – ילמדנו רבנו, עד שלא נכנסו לארץ כיצד היו מברכין על המזון? כך שנו רבותינו: עד שלא נכנסו ישראל לארץ, לא היו מברכין אלא ברכה אחת: הזן את הכל. משנכנסו לארץ, היו מברכין: על הארץ ועל המזון. משחרבה (ירושלים) הוסיפו: בונה ירושלים. משנקברו הרוגי ביתר, הוסיפו: הטוב והמטיב … ואין לך חביבה מכולם יותר מברכת "על הארץ ועל המזון", שכך אמרו חכמים: כל מי שאינו מזכיר בברכת המזון "על הארץ ועל המזון", ארץ חמדה וברית ותורה וחיים, לא יצא ידי חובתו.²

אמר הקב"ה: חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל. למה? שאני הוא שתרתי אותה, וכן הוא אומר: "אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת" (יחזקאל כ ו).³ וכן הוא אומר: "וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם" (ירמיהו ג יט).⁴

ברכות דף מח עמוד ב – שיטות אחרות להתפתחות ברכת המזון

אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים: דוד תקן "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך" ושלמה תקן "על הבית הגדול והקדוש". הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, "הטוב" – שלא הסריחו, "והמטיב" – שניתנו לקבורה.⁵

תנו רבנן, סדר ברכת המזון כך היא: ברכה ראשונה – ברכת הזן, שניה – ברכת הארץ, שלישית – בונה ירושלים, רביעית – הטוב והמטיב.⁶

תנו רבנן: מנין לברכת המזון מן התורה? שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת" – זו ברכת הזן. "את ה' אלהיך" – זו ברכת הזימון.⁷ "על הארץ" – זו ברכת הארץ. "הטובה" – זו בונה ירושלים … "אשר נתן לך" – זו הטוב והמטיב.⁸

רבי אומר: … הטוב והמטיב – ביבנה תקנוה.⁹

בראשית רבה מג ז – ברכת המזון של אברהם

"ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" (בראשית יד יט) – ממי קנאם?¹⁰ רבי אבא בשם רב כהנא ור' יצחק. רבי אבא אמר: כאדם שאומר: פלוני עיניו נאות, שערו נאה!¹¹ אמר ר' יצחק: אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים. ומשהיו אוכלים ושותים, היה אומר להם: ברכו! והם אומרים לו: מה נאמר? והוא אומר להם: אִמְרוּ: "ברוך אל עולם שאכלנו משלו".¹² א"ל הקב"ה: אני לא היה שמי ניכר לבריותי והכרת אותי בבריותי. מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם. זהו שכתוב: "ברוך אברם לאל עליון, קונה שמים וארץ".¹³

מסכת ברכות דף מ עמוד ב – ברכת הרועים

בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר: בריך מריה דהאי פיתא. אמר רב: יצא.¹⁴

אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסח א פרק ז – שלוש הברכות הראשונות כנגד שלושת האבות

למה בירכו ג' ברכות? להזכיר זכות האבות ואלו הן: הזן את הכל. על הארץ ועל המזון. בונה ירושלים. הזן את הכל – להזכיר זכות אברהם. כיצד? היה מכניס עוברי דרכים לביתו לפרנסו ולכלכלו, למי שאינו צריך לאכילה לא כל שכן. הקב"ה בירכו בכל, שנאמר: "ואברהם זקן בא וה' ברך את אברהם בכל". על המזון – להזכיר זכות יצחק שזרע בארץ ומצא מזונו מאה שערים, דכתיב: "על הארץ על המזון" שבירכתו יצחק בארץ ובמזון. הבונה ברחמיו – להזכיר זכות יעקב שעמד בבית אל ואמר: מה נורא המקום הזה וירא ויאמר זה שער השמים – זה ירושלם שעמד לבנות לכך אומרים: בונה ירושלים לבני יעקב.¹⁵

מסכת פסחים דף קיט עמוד ב – משה לא יכול לברך על הארץ ועל המזון

… עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק: טול וברך! אומר להן: איני מברך, שיצא ממני עשו … אומר לו למשה: טול וברך, אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי.¹⁶

מסכת ברכות דף מו עמוד א – ברכת הפועלים¹⁷

עד היכן ברכת הזמון? רב נחמן אמר: עד נברך; ורב ששת אמר: עד הזן.¹⁸ נימא כתנאי; דתני חדא: ברכת המזון שנים ושלשה: ותניא אידך: שלשה וארבעה. …¹⁹ רב נחמן מתרץ לטעמיה; דכולי עלמא עד נברך, מאן דאמר: שלש וארבע – שפיר,²⁰ ומאן דאמר שתים ושלש – אמר לך: הכא בברכת פועלים עסקינן, דאמר מר: פותח בהזן וכולל בונה ירושלים בברכת הארץ.²¹

מסכת ברכות דף מח עמוד א – שמעון בן שטח מברך אצל ינאי המלך

ינאי המלך והמלכה אכלו לחם יחד.²² ומכיון שהרג את החכמים – לא היה לו אדם שיברך להם.²³ אמר לה לאשתו: מי יתן לנו איש שיברך לנו? אמרה לו: הישבע לי שאם אביא לך אדם, לא תצער אותו. נשבע לה. הביאה את שמעון בן שטח אחיה … נתנו לו כוס לברך. אמר: איך אברך – ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו? שתה את הכוס ההיא ונתנו לו כוס אחרת וברך.²⁴

מסכת חולין דף פז עמוד א – כסף או ברכה?

מעשה באחד ששחט, וקדם חבירו וכיסה, וחייבו רבן גמליאל ליתן לו י' זהובים. איבעיא להו: שכר מצוה, או שכר ברכה? למאי נפקא מינה – לברכת המזון, אי אמרת שכר מצוה – אחת היא, ואי אמרת שכר ברכה – הויין ארבעים.²⁵ מאי? תא שמע, דא"ל ההוא צדוקי לרבי: מי שיצר הרים לא ברא רוח, ומי שברא רוח לא יצר הרים, דכתיב: "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח" (עמוס ד יג). אמר ליה: שוטה, שְׁפִּיל לסיפיה דקרא – "ה' צבאות שמו".²⁶ אמר לו: תן לי זמן שלושה ימים ואחזיר לך תשובה. ישב רבי תלת תעניתא.²⁷ כאשר רצה רבי לברך, אמרו לו: צדוקי עומד בשער. אמר: "וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ" (תהלים סט כב).²⁸ א"ל: רבי, מבשר טובות אני לך, לא מצא תשובה אויבך, ונפל מן הגג ומת, אמר לו: רצונך שתסעוד אצלי? אמר לו: הן. לאחר שאכלו ושתו, א"ל: כוס של ברכה אתה שותה, או ארבעים זהובים אתה נוטל? אמר לו: כוס של ברכה אני שותה. יצתה בת קול ואמרה: כוס של ברכה ישווה ארבעים זהובים. אמר רבי יצחק: עדיין ישנה לאותה משפחה בין גדולי רומי וקוראין אותה משפחת בר לויאנוס.²⁹

מסכת ברכות דף כ עמוד ב – נשיאת פנים למדקדקים בברכת המזון

דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כתוב בתורתך: "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד" (דברים י יז) –  והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: "ישא ה' פניו אליך" (במדבר ו כו)?! אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך" (דברים ח י), והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה?³⁰

 

שבת שלום,

חזק חזק ונתחזק ומנחם הוא אב

מחלקי המים

 

מים אחרונים: הזכרנו לעיל נוסחאות קצרות של ברכת המזון. להלן נוסח שקבלנו מפרופ' אורי ארליך שמצא בכתב מהגניזה בקהיר:

בשמך רחמנא ברכה מזון

נברך על המזון שאכלנו משלו

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם הזן את העולם כלו בטוב בחסד וברחמים נתן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו עמנו ובטובו הגדול לו חסר לנו ואל יחסר לנו כל טוב בעבור שמו הגדול כי הוא זן ומפרנס לכל ברוך אתה יי הזן את הכל.

נודה לך יי אלהינו כי הנחלתנו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה חיים ומזון ועל כלם אנו מודים ומברכים את שמך הגדול והקדוש לעולם ועד ברוך אתה יי על הארץ והמזון.

רחם יי אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל מלכות בית דויד משיחך ועל הבית הגדול הקדוש שנקרא שמך עליו מלכות בית דויד מהרה תחזיר למקומה בימנו ויבא […] משיח בן דויד בחיינו ותבנא את ירושלם בקרוב והעלינו לתוכה ושמחנו בה ברוך אתה יי בונה ברחמיו את ירושלם אמן בימנו תבנה.

ברוך אתה יי אלהינו מלך העול[ם] אבינו מלכנו אדירנו קדושנו קדוש [יעקב] המלך הטוב והמטיב שבכל יום וי[ום הוא] מטיב עמנו גמלנו גמלנו ה[וא יגלמנו לעד] חן וחסד ור[חמים וכל טוב].

[….] יתברך [….] לדור דורים [….] יוליכנו [קוממיו]ת [….] במזונותינו יפרנסנו בכבוד יצילנו מעניות ישים עלי[נ]ו שלום. עושה שלום במרומיו הוא[יעשה שלו]ם על כל ישראל.

 

ובאתר ויקיציטוט מצאנו את הנוסח הבא מאת ר' רפאל אלעזר הלוי טובו, בספר "פקודת אלעזר"

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְרַחֲמִים. וּמְפַרְנֵס לַכּל וּמֵטִיב לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא: בָּרוּךְ אַתָּה יי. הַזָּן אֶת הַכּל:

נוֹדֶה לְּךָ יי אֱלהֵינוּ. עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה. וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. ונתת לנו ברית ותורה ולחם לשבוע. עַל הַכּל אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יי. עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן:

רַחֶם יי אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו: ומלכות בית דויד משיחך תחזיר למקומה במהרה בימינו. בָּרוּךְ אַתָּה יי בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם: אָמֵן:

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵל. אָבִינוּ. מַלְכֵּנוּ. הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל. הוּא הֵיטִיב הוּא מֵיטִיב [הוּא יֵיטִיב] לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וכל טוב.

מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא [ברחמיו] יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: