פרשות השבוע

מים ראשונים: אין בכוונתנו לדון בנושא הרחב של דמות השטן במחשבת ישראל, אשר מופיעה: בתורה (פרשת בלק, במדבר כב), בנ"ך (ספר שמואל א כט, ב יט, מלכים א פרקים ה יא, ספר איוב, זכריה פרק ג), בתלמוד (ראש השנה טז תקיעת שופר, ברכות מו ברכת האורח לבעל הבית ועוד); בוודאי לא בספרות המאוחרת יותר, ספרות הגאונים ואילך. ברור גם שהביטוי "שטן" שינה את משמעותו לאורך הזמן והפך ממכשול ופגע במובנם הכללי לדמות של ממש. כאן נסתפק בביטוי פה של השטן ובקשר שלו לפרשת השבוע ול"ענייני דיומא".

 

ויקרא רבה פרשה כא סימן י – מדוע לא בבגדי זהב

ר' סימון בשם ר' יהושע אמר: מפני מה אין כהן גדול משמש בבגדי זהב? שלא ייעשה סניגור קטיגור, כדי שלא ליתן פתחון פה לשטן לקטרג ולומר: אתמול עשו להם אלהי זהב, והיום הם מבקשים לשמש לפניו בבגדי זהב!¹

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אומר: בשביל לחוס על ממונן של ישראל. רבי לוי אמר: מפני גאוה, על שום "אל תתהדר לפני מלך". (משלי כה ו).²

ספרא שמיני פרשה א ד"ה ויהי ביום – צריך ליתן לפיו של השטן

"ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת" – מלמד שאמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, אע"פ שנתרצה המקום לכפר על עונותיך צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן. שלח דורון לפניך עד שלא תיכנס למקדש שמא ישנאך בביאתך למקדש.³

ושמא תאמר אין צריך כפרה אלא אני? והלא אף ישראל צריכים כפרה! שנאמר: "ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת"! וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן?⁴ אלא אמר להם: אתם יש בידכם בתחילה ויש בידכם בסוף. יש בידכם בתחילה: "וישחטו שעיר עזים", ויש בידכם בסוף: "עשו להם עגל מסכה" – יבוא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים, יבוא עגל ויכפר על מעשה עגל.⁵

אלשיך ויקרא פרק טז פסוק ג – פי השטן לדורות בשעיר לעזאזל

כי הנה בפר הבא להתודות עליו וידוי עצמו ווידוי אחיו,⁶ לא היה צריך לשלח פר אחר לעזאזל לסתום פי שטן. אך בשעיר הבא להתודות עליו חטאת הקהל היה צריך לשלח שעיר אחר לעזאזל. וזהו "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים וכו' " (פסוק ה).⁷

רש"י שמות פרק לב פסוק ה – הצליח מעשה השטן

וירא אהרן – שהיה בו רוח חיים, שנאמר: "בתבנית שור אוכל עשב" (תהלים קו כ), וראה שהצליח מעשה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי.⁸

מסכת ברכות דף ס עמוד א – בני ישראל פתחו פה לשטן

תנו רבנן, הנכנס לבית המרחץ אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלוהי שתצילני מזה וכיוצא בו, ואל יארע בי דבר קלקלה ועון, ואם יארע בי דבר קלקלה ועון – תהא מיתתי כפרה לכל עונותי. אמר אביי: לא לימא אינש הכי, דלא לפתח פומיה לשטן; דאמר ריש לקיש וכן תנא משמיה דרבי יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. אמר רב יוסף: מאי קראה? – דכתיב: "כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו" (ישעיהו א ט). מאי אהדר להו נביא?⁹ – "שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלהינו עם עמורה" (שם, הפסוק הסמוך).¹⁰

מסכת כתובות דף ח עמוד ב – בניחום וברכת אבלים

א"ל: קום אימא מלתא כנגד אבלים, פתח ואמר: אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה, תנו לבבכם לחקור את זאת, זאת היא עומדת לעד, נתיב הוא מששת ימי בראשית, רבים שתו רבים ישתו, כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים, אחינו, בעל נחמות ינחם אתכם, ברוך מנחם אבלים.¹¹ אמר אביי: רבים שתו – לימא (לומר), רבים ישתו – לא לימא (אין לומר). משתה ראשונים – לימא, משתה אחרונים – לא לימא, דאמר ר' שמעון בן לקיש וכן תנא משמיה דר' יוסי: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.¹²

עיונים בגמרא שטיינזלץ מסכת כתובות שם – אוטוסוגסטיה או מידת הדין

כי כאשר האדם אומר במפורש בפיו דברים, הוא חושף ומכין עצמו לאפשרות שיתקיימו. וכיון שהדבר נעשה אפשרי, הרי אז נפתח פתח להתממשותו של האיום. ומשום כך, ראוי שלא יאמר אדם דברים רעים על עצמו – שלא לחזק את האפשרות שדבר זה יקרה (מהרש"א).¹³

במדבר רבה פרשה יח סימן י – ברית כרויה לשפתיים

"וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם" – אף הם עמדו ברשעם ולא נזקקו להשיבו. "ויאמרו לא נעלה" – הכשילם פיהם לרשעים, וברית כרותה לשפתיים, שמתו וירדו לשאול תחתית לאחר שירדו חיים שאולה.¹⁴

וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה: (בראשית מב לח פרשת מקץ).¹⁵

תוספות יום טוב נגעים פרק יב משנה ה – קביעת הנגע בנגיעת שפתיים

כנגע נראה לי בבית – אפילו תלמיד חכם ויודע כו' ¹⁶… ואם תאמר: למה אסרה התורה מלומר נגע, והלא עד שיאמר הכהן טמא, עדיין אין כאן טומאה? … ולי נראה … דלהכי הקפידה התורה מלומר נגע. כדי שלא לפתוח פיו לשטן לו כדדרשינן בפרק מי שמתו (דף י"ט) מאמרו שמעו קציני סדום וגו', הרי אפשר שיחזור ויכהה טרם בוא הכהן.¹⁷

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) לעולם עמוד 274 – החטא גורם

פרק עשרים, בענין דרך ארץ: לעולם יהיה אדם נאה במשאו ומתנו ובכסותו ומאכלו ומשתהו ובכל ענייניו … לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו. לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן שמא יגרום החטא ויתקיימו דבריו לרעה.¹⁸

וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה' עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי: (במדבר פרק כב, פסוקים כב, לב, פרשת בלק).¹⁹

ספרי דאגדתא על אסתר מדרש אבא גוריון (בובר) פרשה ד – במשתה אחשורוש

א"ל המן לאחשורוש: אלהיהם של אלו שונא זימה הוא, אלא העמד עליהם זונות ועשה להם משתה וגזור עליהם שיבואו ויאכלו וישתו כרצונם, שנאמר: לעשות כרצון איש ואיש, ומי שירצה לבוא יבא, ומי שלא ירצה לבוא לא יבא, כדי שלא יהא להם פתחון פה לומר על כרחם הביאום. גזר המלך כך. מיד עמד מרדכי והכריז ואמר: בניי הואיל ולרצונכם הוא אל תלכו, שלא יהא פתחון פה לשטן עליכם. הניחו דברי מרדכי והלכו לבית המשתה, א"ר ישמעאל: שמונה עשר אלף ותשע מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו וקלקלו, והשטן השטין אותם לפני הקב"ה ואמר לפניו: רבש"ע עד מתי תדבק באומה זו שהם מכעיסים לפניך? אם רצונך תאבד אומה זו מן העולם, א"ל: תורה מה תהא עליה? אמר לפניו: תסתפק בעליונים.²⁰

שבת שלום

מחלקי המים