פרשות השבוע

וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: (ויקרא יז ז).¹

וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל … וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר: (ויקרא טז כא-כב).²

יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם: (דברים לב יז).³

 

פירוש כלי יקר ויקרא יז ז – סמיכות הפרשות⁴

סמך פרשה זו לכאן, לפי שיש מקום למינים לטעות ולומר ששליחת השעיר המדברה הוא שעירים חלילה. על כן הזהירם מיד על שחיטת חוץ והורה שרצה ה' אדרבא, למנוע מהם הזביחה לשעירים אשר התעסקנו בהם לפנים.⁵

ויקרא רבה כב ח – ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים

ר' פינחס בשם ר' לוי: לבן מלכים שנָזַז⁶ לבו עליו והיה למוד לאכול בשר נבלות וטרפות. אמר המלך: זה יהיה תדיר על שולחני ומעצמו הוא נידור.⁷ כך, לפי שהיו ישראל להוטים אחר עבודה זרה במצרים והיו מביאין קורבנותיהם לשעירים, שכתוב: "ולא יזבחו עוד לשעירים" (ויקרא יז ז)⁸ – ואין שעירים אלא שדים, שנאמר: "ושעירים ירקדו שם" (ישעיה יג כא). והיו ישראל מקריבין קורבנותיהם באיסור במה ופורענויות באות עליהן. אמר הקב"ה: יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באהל מועד והן נפרָשִׁים מעבודה זרה והם ניצולים. זהו שכתוב: "אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב … וֶהֱבִיאֻם לַה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד … וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם".⁹

מסכת יומא דף סז עמוד ב – אין לך רשות להרהר

תנו רבנן: עזאזל – שיהא עז וקשה … עזאזל – שמכפר על מעשה עוזא ועזאל.¹⁰ תנו רבנן: "את משפטי תעשו" (ויקרא יח ד) – דברים שאלמלא (לא) נכתבו דין הוא שיכתבו, ואלו הן: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, וברכת השם. "ואת חוקותי תשמרו" – דברים שהשטן ואומות העולם משיבים עליהן.¹¹ ואלו הן: אכילת חזיר, ולבישת שעטנז, וחליצת יבמה, וטהרת מצורע, ושעיר המשתלח. ושמא תאמר מעשה תוהו הם – תלמוד לומר: אני ה' (ויקרא יח ד) – אני ה' חקקתיו, ואין לך רשות להרהר בהן.¹²

אבן עזרא ויקרא פרק טז פסוק ח – סוד השלושים ושלוש

ואמר רב שמואל: אעפ"י שכתוב בשעיר החטאת שהוא לשם, גם השעיר המשתלח הוא לשם.¹³ ואין צריך, כי המשתלח איננו קרבן, כי לא ישחט, ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא. ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו.¹⁴

זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אחרי מות דף סג עמוד א – זביחת השעיר לא לשעיר

א"ל ר' אבא: אי הכי והא כתיב "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים"? אמר ליה: שאני הכא דהתם "לשעירים" הוו קרבין קרבנא. ובגין כך לא כתיב "ולא יזבחו עוד את זבחיהם שעירים", אלא "לשעירים". דהתם לשעירים הוו עבדי פולחנא ושולטנותא. והכא ונשא השעיר עליו את כל עונותם וקרבנא לא אתעביד אלא לקודשא בריך הוא.¹⁵

מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מו – חינוך והכרה בחולשות אנוש

כבר אמרה התורה כפי מה שפירש אונקלוס שהמצריים היו עובדים מזל טלה, מפני זה היו אוסרים לשחוט הצאן, והיו מואסים רועי צאן. אמר: "הן נזבח את תועבת מצרים". וכן היו כתות מן הצאב"ה עובדים לשדים, והיו חושבים שהם ישובו בצורת העזים, ולזה היו קוראים לשדים שעירים. וכבר התפשט הדעת הזה מאד: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זובחים". ולזה היו אוסרים הכתות ההם ג"כ אכילת העזים … ולפי זה הענין אשר זכרוהו יראה לי שהטעם בהיות החטאות כולן ליחיד ולצבור שעירים. רוצה לומר, שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעירי יוה"כ ושעירי ע"ז. סיבת כל אלו אצלי, היות רוב מריים וחטאתם אז בהקריבם לשעירים, כמו שבאר הכתוב: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים".¹⁶

רמב"ן ויקרא פרק א פסוק ט – אישה ריח ניחוח לה'

ואמר הרב במורה הנבוכים (ג מו) כי טעם הקרבנות, בעבור שהמצרים והכשדים, אשר היו ישראל גרים ותושבים בארצם מעולם, היו עובדים לבקר ולצאן, כי המצרים עובדים לטלה והכשדים עובדים לשדים אשר יראו להם בדמות שעירים, ואנשי הודו עד היום לא ישחטו בקר לעולם. בעבור כן צוה לשחוט אלה השלשה מינין לשם הנכבד, כדי שיודע כי הדבר שהיו חושבים כי הם בתכלית העבירה, הוא אשר יקריבו לבורא, ובו יתכפרו העונות. כי כן יתרפאו האמונות הרעות שהם מדוי הנפש, כי כל מדוה וכל חולי לא יתרפא כי אם בהפכו. אלה דבריו ובהם האריך: והנה הם דברי הבאי, ירפאו שבר גדול וקושיא רבה על נקלה, יעשו שולחן ה' מגוּאָל שאיננו רק להוציא מלבן של רשעים וטיפשי עולם, והכתוב אמר כי הם לחם אשה לריח ניחוח. וגם כי לפי שטותם של מצרים לא תתרפא מחלתם בזה, אבל תוסיף מכאוב, כי מחשבת הרשעים הנזכרים לעבוד למזל טלה ומזל שור שיש להם כח בהם כפי מחשבתם, ולכן לא יאכלו אותם לכבוד כוחם ויסודם, אבל אם יזבחו אותם לשם הנכבד זה כבוד להם ומעלה, והם עצמם כך הם נוהגים, כמו שאמר (ויקרא יז ז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ועושי העגל זבחו לו.¹⁷

רמב"ן שמות פרק כ פסוק ב – עבודת ה' כנגד עבודה זרה

והמין השלישי בע"ז, אחר כך חזרו לעבוד את השדים שהם רוחות, כאשר אפרש בע"ה (ויקרא יז ז), כי גם מהם יש ממונים על האומות שיהיו הם בעלי הארץ ההיא להזיק לצריהם ולנכשלים שבהם, כידוע מענינם בחכמת נגרמונסיא, גם בדברי רבותינו. ובזה אמר הכתוב (דברים לב יז) יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם, לעג להם הכתוב שהם זובחים גם לשדים שאינם אלוה כלל, כלומר שאינם כמלאכים הנקראים אלוה, אבל הם אלהים שלא ידעום, כלומר שלא מצאו בהם שום אלהות וכח שולטנות, והם חדשים להם שלמדו לעשות כן מחדש מן המצרים המכשפים, וגם אבותיהם הרשעים כתרח ונמרוד לא שערום כלל. ומזה מזהיר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם (ויקרא יז ז).¹⁸

רמב"ן ויקרא פרק טז פסוק ח¹⁹

והנה ר' אברהם נאמן רוח מכסה דבר, ואיני (אני) הרכיל מגלה סודו שכבר גלו אותו רבותינו ז"ל במקומות רבים.²⁰ אמרו בבראשית רבה (סה י) ונשא השעיר עליו (להלן פסוק כב), זה עשו שנאמר (בראשית כז יא) הן עשו אחי איש שעיר, את כל עונותם, עונות תם שנאמר ויעקב איש תם. ומפורש מזה בפרקי רבי אליעזר הגדול (פרק מו): לפיכך היו נותנין לו לסמאל שוחד ביום הכפורים שלא לבטל את קרבנם, שנאמר: "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל" – גורלו של הקב"ה לקרבן עולה, וגורלו של עזאזל שעיר החטאת. וכל עונותיהם של ישראל עליו… ²¹

והנה התורה אסרה לגמרי קבלת אלהותם וכל עבודה להם, אבל צוה הקב"ה ביום הכפורים שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החרבן, והוא הראוי לו מפני שהוא בעליו ומאצילות כחו יבא חורב ושממון כי הוא העילה לכוכבי החרב והדמים והמלחמות והמריבות והפצעים והמכות והפירוד והחרבן, והכלל נפש לגלגל מאדים, וחלקו מן האומות הוא עשו שהוא עם היורש החרב והמלחמות … ²²

… ואין הכונה בשעיר המשתלח שיהיה קרבן מאתנו אליו חלילה, אבל שתהיה כונתנו לעשות רצון בוראנו שצונו כך: והמשל בזה, כמי שעשה סעודה לאדון וצוה האדון את האיש העושה הסעודה תן מנה אחת לעבדי פלוני, שאין העושה הסעודה נותן כלום לעבד ההוא ולא לכבודו יעשה עמו, רק הכל נתן לאדון והאדון נותן פרס לעבדו, ושמר זה מצותו ועשה לכבוד האדון כל אשר צוהו, ואמנם האדון לחמלתו על בעל הסעודה רצה שיהיו כל עבדיו נהנין ממנה שיספר בשבחו ולא בגנותו.²³

וזה טעם הגורלות, כי אילו היה הכהן מקדיש אותם בפה לה' ולעזאזל, היה כעובד אליו ונודר לשמו, אבל היה מעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד. כי שניהם מתנה לה' והוא נתן מהם לעבדו החלק אשר יבוא לו מאת השם. הוא הפיל להם גורל וידו חלק להם, כענין שנאמר: (משלי טז לג) "בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו". וגם אחרי הגורל היה מעמידו לפני ה' לומר שהוא שלו. ואין אנחנו מכוונים בשילוחו אלא לרצון לשם, כמו שאמר (פסוק י) "יעמד חי לפני ה' לכפר עליו לשלח אותו לעזאזל וגו' ". ולכך לא נשחוט אותו אנחנו כלל: ותרגם אונקלוס לשמא דהשם ולעזאזל, כי האחד לשם ה' ולא לו, והשני לעזאזל ולא לשמו של עזאזל:

ומפני זה אמרו רבותינו (ת"כ פרק יג ט) ואת חקותי (להלן יח ד), דברים שיצר הרע מקטרג בהם ואומות העולם משיבין עליהם, לבישת שעטנז ופרה אדומה ושעיר המשתלח. ולא מצאו בקרבנות תשובה לאומות העולם עלינו, כי הם על אישי ה', אבל בשעיר המשתלח ישיבו עלינו, כי יחשבו שאנו עושים כמעשיהם. וכן בפרה אדומה, מפני שהיא נעשית מחוץ למחנה, וענינה דומה לענין שעיר המשתלח להעביר רוח הטומאה, כענין שנאמר בעתיד (זכריה יג ב) "את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".²⁴

תורת המנחה פרשת אחרי – קדושים / דרשה מח עמוד 447 ²⁵

ודרוש בפרשה, ובענין עזאזל, ותחבר עם עזאזל איסור אכילת הדם וכסוי הדם, כי טעם אחד להם כי הדם הוא הנפש החיונית הבהמית והיא רוח הטומאה השורה על הדם, והן הן השדים שזובחים להם כדי להפיק רצונם כמו שנאמר: "יזבחו לשדים לא אלוה" (דברים לב יז). ועל כן אמר בכאן: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" ומתרגמינן לשדים.²⁶ ורוצה לומר: אע"פ שצויתי אתכם לשלוח דורון לעזאזל שהוא הממונה על אלו, לא צויתי זאת אלא ביום הכיפורים בלבד כדי שלא יקטרג עליכם. אבל בשאר הימים, היזהרו לכם שלא תזבחו עוד זבחיכם לשעירים. וזהו מלת "עוד". מפני שהנפש נטמאת בהם, שבהם רוח הטומאה, ובהתקרב אליהם מטילין זוהמתן בנפש הקדושה הנאצלת מנשמת שד-י ומזיו יקרו הקדוש.²⁷

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: פתחנו בפסוק בפרשתנו: "ולא יזבחו עוד לשעירים" וסופנו שהתמקדנו בשעיר יום הכיפורים. נראה שהנושא נשאר בגדר מיסתורין ואנו נשלמה פרים ושעירים שפתינו בתפילת זכה ובכוונה שכולה לשם שמים בלי שדים, שעירים ועזאזל. ראה הסוד של ערסלא ביום הכיפורים.