פרשות השבוע

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר … וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה …: (במדבר יט ב).¹

במדבר רבה יט ח – חוקה חקקתי, גזירה גזרתי ²

שאל גוי אחד את רבן יוחנן בן זכאי: דברים אלו שאתם עושים נראים כמין כשפים! אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו: טהרת! אמר לו: … ראית מימיך אדם שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו: הן. אמר לו: ומה אתם עושים לו? אמר לו: מביאים עיקרים³ ומעשנים תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת. אמר לו: ישמעו אוזניך מה שאתה מוצא מפיך! כך, הרוח הזו רוח טומאה היא … מזים עליו מי נדה והוא בורח. לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו: רבינו, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר?⁴ אמר להם: חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרים. אלא אמר הקב"ה: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. שכתוב: "זאת חוקת התורה".⁵

ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה? אמר ר' איבו: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמר המלך: תבוא אמו ותקנח את הצואה. כך אמר הקב"ה: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל.⁶

שם, סימן א (המדרש הפותח את הפרשה) – טהור מטמא

זה שאמר הכתוב: "מי יתן טהור מטמא לא אחד" (איוב יד ד) – כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מעולם הזה. מי עשה כן? מי ציוה כן? מי גזר כן? לא יחידו של עולם? שם שנינו: "בהרת כגריס באדם טמא, פרחה בכולו טהור". מי עשה כן? מי ציוה כן? מי גזר כן? לא יחידו של עולם? … ⁷ שם שנינו: "העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים". היא גופה מטהרת בגדים! אמר הקב"ה: חוקה חקקתי גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי.⁸

מסכת יומא דף סז עמוד ב – מצוות שמעיות: אני ה' חקקתיו

דבר אחר: גזרה – שמא תאמר מעשה תהו הוא, תלמוד לומר: אני ה'. אני ה' גזרתיו ואין לך רשות להרהר בהן … תנו רבנן: "את משפטי תעשו" – דברים שאלמלא נכתבו דין הוא שיכתבו, ואלו הן: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, וברכת השם. "ואת חקתי תשמרו" – דברים שהשטן ואומות העולם משיבים עליהן, ואלו הן: אכילת חזיר, ולבישת שעטנז, וחליצת יבמה, וטהרת מצורע, ושעיר המשתלח. ושמא תאמר מעשה תוהו הם – תלמוד לומר אני ה' – אני ה' חקקתיו, ואין לך רשות להרהר בהן.⁹

ספר מורה הנבוכים חלק שלישי פרק כו – לכל המצוות יש טעם אבל לא הכל אנחנו מבינים

… ויש מי שאומר … שכל המצוות יש להם טעם … ואין אנו יודעים טעמי מקצתן … ולשון הכתוב בכך ברור: "חוקים ומשפטים צדיקים" (דברים ד ח), "משפטי ה' אמת צדקו יחדו" (תהלים יט י). ואלו שנקראים חוקים כשעטנז ובשר בחלב ושעיר  המשתלח, ואשר כתבו עליהם החכמים ז"ל ואמרו: דברים שחקקתי לך כבר אין לך רשות להרהר בהם. והשטן מקטרג בהן ואומות העולם משיבין עליהם.¹⁰ לא יאמין המון החכמים שהם עניינים שאין להם סיבה כלל ולא בוקש להם תכלית. כי זה יביא לפעולת ההבל כמו שזכרנו. אבל יאמין המון החכמים שיש להם עילה, רוצה לומר תכלית מועילה על כל פנים, אלא שנעלמה ממנו, אם לקוצר דעתנו או לחסרון חכמתנו.¹¹ כל המצות אם כן, יש להם סיבה, רוצה לומר כי למצוה ההוא או לאזהרה יש תכלית מועילה, מהם מה שהתבאר לנו צד התועלת בהן, כאזהרה מן הרציחה ומן הגניבה, ומהן מה שלא התבארה תועלתם … כאיסור הערלה וכלאי הכרם. והם אשר תועלתם מבוארת אצל ההמון יקראו משפטים, ואלו שאין תועלתם מבוארת אצל ההמון יקראו חוקים.¹²

ספר החינוך מצוה שצז מצות פרה אדומה – סוד שאין להשיג אבל יש חשק

שנצטוו ישראל לשרוף פרה אדומה להיות אפרה מוכן למי שיצטרך אליה, מטהרה מטומאת מת, שנאמר: "דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה וגו' " ….

אף על פי שמלאני לבי לכתוב רמזים מטעמי המצות שקדמו על צד הפשט, עם ההתנצלות שהמלאכה לחנך בה בני והנערים חבריו ישמרם אל, במצוה זו רפו ידי ואירא לפצות פי עליה כלל גם בפשט.¹³ כי ראיתי לרבותינו זכרונם לברכה האריכו הדבור בעומק סודה וגודל ענינה, עד שאמרו [מדרש תנחומא חוקת ו], שהמלך שלמה השיג לדעת בריבוי חכמתו כל טעמי התורה חוץ מזו, שאמר עליה: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" [קהלת ז כג].¹⁴ גם אמרו במדרש רבי תנחומא [שם, ח]: "רבי יוסי ברבי חנינא אומר: אמר לו הקב"ה למשה: לך אני מגלה טעם פרה אדומה ולא לאחרים", וכיוצא באלו הדברים רבים. ועתה אל יחשוב שומע שענין סודה וסדר חוקה הוא מהיותה מטהרת בהגיע אפרה על גוף המטהר, שהרי כעין דבר זה ימצא בשאר הקרבנות בענין הזב והיולדת, שתשלום טהרתן בקרבנן היא.

אבל עיקר הפלא לפי מה ששמעתי, הוא על היותה מטהרת הטמאים ומטמאה העוסקין בשריפתה. ואף על פי שבכל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים הדין כן, שהשורף אותם מטמא בגדים בשעת שריפתן עד שיעשו אפר, מכל מקום אין אפרן מטהרת.¹⁵ וגם כן התימה הגדול בה בהיותה נעשית מחוץ למחנה שלא כדרך שאר הקרבנות. ועל דבר זה מונין האומות את ישראל עליה כי יחשבו שהיא נזבחת לשעירים על פני השדה כמנהגם הם. ואמנם כמה תרופות בעשבי האדמה ובאילנות, מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר בקיר, מלאים סגולות בהפכים, יקררו החמים ויחממו הקרים ואילו ידענו מהות הנפש ושורשה ומחלתה ובריאותה, נבין אולי כי סגולת הפרה גם כן להחליא הנפש ולטמאה בעסק השריפה ואחרי היותה אפר תרפא מחלת הטומאה. וזה אינו ברור להשיג בענין כלום, אלא שחיבת הקדש והחשק להשיג ידיעה בנסתר יניד הקנה לכתוב.¹⁶

במדבר רבה יט ו – האם למשה התגלה סוד פרה אדומה?

אמר ר' יוסי ברבי חנינא: אמר לו הקב"ה למשה: לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חוקה. שאמר רב הונא: כתיב: "כי אקח מועד אני מישרים אשפוט" (תהלים עה ג) וכתיב: "והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון" (זכריה יד ו), "יקפאון" כתיב – דברים המכוסים מכם בעולם הזה עתידים להיות צופים לכם לעולם הבא. כסומא זה שצופה … וכתיב: "אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים" (ישעיה מב טז) … שכבר עשיתי לרבי עקיבא וחבריו. אמר ר' אחא: דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי עקיבא וחבריו …".¹⁷

מסכת מנחות כט עמוד ב – כתרי תורה לרבי עקיבא והלכה למשה מסיני

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות.¹⁸ אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על  ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.¹⁹ אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים. תשש כוחו. כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו.²⁰

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: כיון שהזכרנו את דברי ר' משה פיינשטיין בקשר ל"כתרם של אותיות", נרחיב מעט בציטוט מתוך הקדמתו לכרך הראשון של שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א: "שהשם יתברך עשה את אותיות התורה למלכים, היינו שיעשה החכם וידמה מלתא למלתא ויפסוק הדין כפי הבנתו טעם האותיות שבתורה, וכשיהיה מחלוקת יעשו כפי הבנת רוב חכמי התורה, אף שאפשר שלא נתכוונו להאמת ולא היה דעת הקב"ה כן. דהקב"ה נתן את התורה לישראל שיעשו כפי שיבינו את הכתוב ואת המסור בעל פה בסיני לפי הבנתם. ויותר לא יפרש ולא יכריע השם יתברך בדיני התורה, ש"לא בשמים היא", אלא הסכים מתחילה להבנת ופירוש חכמי התורה. ונמצא שאותיות התורה הם מלכים, שעושין כפי מה שמשמע מהתורה לחכמי התורה, אף שאולי לא היה זה כהבנת השם יתברך. וניחא לשון "אמרה תורה" שמצינו בכמה דוכתי, משום דאנן דנין רק איך אומרת התורה".

ושוב תודה לשי ווזנר על ההפניה למקור זה.