כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין: (שמות ז ט-י).1
וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: (שמות ד ב-ה).2
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם: (שמות ד כא).3
וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל … וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר: (שמות סוף פרק ד תחילת פרק ה).4
שמות רבה פרשה ג סימן יב – אותות (עונש) למשה, לבני ישראל ולפרעה
"ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי" (שמות ד א) – אותה שעה דבר משה שלא כהוגן. הקב"ה אמר לו: "ושמעו לקולך" (שם ג יח) והוא אמר: "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי"! מיד השיבו הקב"ה בשיטתו נתן לו אותות לפי דבריו.5 ראה מה כתיב אחריו: "ויאמר ה' אליו מזה בידך ויאמר מטה" – אמר: מִזֶּה שבידך אתה צריך ללקות, שאתה מוציא שם רע על בני הם מאמינים בני מאמינים. מאמינים, שנאמר: "ויאמן העם", בני מאמינים, שנאמר: "והאמין בה' " (בראשית טו ו).6 תפש משה מעשה הנחש שהוציא לשון הרע על בוראו, שנאמר: "כי יודע אלהים כי ביום אכולכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים" (בראשית ג ה).7 כשם שלקה הנחש, כך זה עתיד ללקות. ראה מה כתיב: "ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש" – לפי שעשה מעשה נחש לכך הראה לו את הנחש, כלומר: עשית מעשה של זה.8
"וינס משה מפניו", למה נס? לפי שחטא בדבריו. שאילו לא חטא, לא היה נס. שאין נחש ממית אלא החטא ממית, כמו שכתוב במעשה ר' חנינא בן דוסא.9
"ויאמר ה' אל משה שלח נא ידך ואחוז בזנבו", והרי אמרנו למה היה הנחש כנגד משה, אלא מה אות היה לישראל בכך?10 א"ר אליעזר: לכך נהפך המטה לנחש, כנגד פרעה שנקרא נחש, שנאמר: "התנים הגדול" (יחזקאל כט ג), ואומר: "על לויתן נחש בריח … והרג את התנין" (ישעיהו כז א) – לפי שהיה נושך את ישראל.11 אמר לו הקב"ה: ראית פרעה שהוא כנחש, עתיד אתה להכותו במטה, וסוף הדברים הוא יֵעָשֶׂה כעץ. מה המטה אינו נושך, כך הוא לא ישך. זהו שכתוב: "שלח ידך ואחוז בזנבו". "למען יאמינו כי נראה אליך ה' " – לך עשה להם אות זה כדי שיאמינו שאני נראה אליך.12
המשך שמות רבה שם סימן יג – אות הצרעת והדם למשה
"ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך … והנה ידו מצורעת כשלג" (שמות ד ו) – אמר לו: מה הנחש כשהלשין הכיתי אותו בצרעת …13 אף אתה ראוי ללקות בצרעת. ולמה הכניסה בחיקו? לפי שדרכן של לשון הרע לומר בסתר … לקח את שלו על שהלשין …14
"ולקחת ממימי היאור … והיו לדם ביבשת" (שמות ד ט), רמז לו שע"י דבר שיאמר על ישראל, עתידים המים להפוך לדם והוא ילקה על ידיהם … הכה הסלע והוציא, שנאמר: "הן הכה צור ויזובו מים" (תהלים עח כ), ואין "ויזובו" אלא לשון דם … ולכך הכה הסלע פעמיים, שבתחילה הוציא דם ולבסוף מים. בשני האותות הראשונים את מוצא שחזרו לכמות שהיו, אבל אות הדם לא חזר לכמות שהיה לפי שלא רצה למחול למשה על חטא המים.15
שמות רבה פרשה ה סימן ו – הציווי על מופתים לפרעה במטה16
"ויאמר ה' אל משה בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה" – וכי על איזה מופת אמר? אם תאמר על הנחש והצרעת והדם, והלוא אותם נסים לא אמר לו הקב"ה לעשות אלא לישראל! ועוד, לא מצינו שעשה משה אותן האותות לפני פרעה. אלא מהו "כל המופתים אשר שמתי בידך"? זה המטה שהיו כתובין עליו י' מכות. שהיה כתוב עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב. אמר לו הקב"ה: אלו המכות אשר שמתי בידך, עשה אותם לפני פרעה על ידי המטה הזה.17
שמות רבה פרשה ה סימן יג – אותות לבני ישראל אך האמונה בפקידה18
"ויעש האותות לעיני העם" – מה שאמור למעלה.19 "ויאמן העם" – עשו כמו שאמר הקב"ה: "ושמעו לקולך".20
יכול לא האמינו עד שראו האותות? לא! אלא: "וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל" – על השמועה האמינו ולא על ראיית האותות. ובמה האמינו? על סימן הפקידה שאמר להם. שכך היה מסורת בידם מיעקב; שיעקב מסר את הסוד ליוסף ויוסף לאחיו ואשר בן יעקב מסר את הסוד לסרח בתו ועדיין היתה היא קיימת.21 וכך אמר לה: כל גואל שיבוא ויאמר לבני: "פקוד פקדתי אתכם" הוא גואל של אמת. כיון שבא משה ואמר: "פקוד פקדתי אתכם", מיד: "ויאמן העם". במה האמינו? כי שמעו הפקידה. זהו שכתוב: "כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים ויקדו וישתחוו". "ויקדו" – על הפקידה, "וישתחוו" – על כי ראה את עניים.22
פירוש כלי יקר שמות ד ב – אות הנחש והמטה הוא לבני ישראל
והקרוב אלי לומר בזה כי אות ראשון מורה על ישראל שהיו מתחילה בימי האבות בקומתם ובשררתם כמטה זה העומד זקוף ומורה על השררה … ואחר כך בחטאם נעשו לנחש. כמו שהנחש הלך מתחילה בקומה זקופה ועל ידי שסיפר לשון הרע בבוראו (שמות רבה ג יב) הושפל מלא קומתו ארצה, כך ישראל היו תחילה בקומה זקופה ועל ידי שאחזו במעשה הנחש והיו ביניהם דלטורין מביאי דיבה, על כן נעשו כעפר לדוש עם חמת זוחלי עפר … כי בזה נתן לו אות על גלות מצרים וסיבתו וכי היו ישראל משולים בו כנחש.23
רמב"ן שמות פרק ד פסוק כא – המופתים לפני פרעה24
ואשר אמר "כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת" (להלן ז ט), כי ירצה מופת לו. וצוה במטה שיהיה לתנין, לא נחש כאשר היה בפעם הראשון (לעיל ד ג). והנה רצה להראותו שיבלע מטה אהרן את מטותם, להורות לו שינצחם ויהיו אובדים מן העולם על ידו.25
שמות רבה ט ג פרשת וארא (סימן ט במהדורת שנאן) – התנין הוא הנחש הוא פרעה
"קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין" (שמות ז ט). תנן: "העומד להתפלל – אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק".26 מה ראו חכמים להקיש כריכת נחש למלכות? אמר ר' יהודה בן פזי, דכתיב: "קולה כנחש ילך" (ירמיהו מו כב).27 מה הנחש מלחש והורג, אף המלכות מלחשת והורגת את האדם: הוא נתון בבית האסורים – ומלחשת עליו להורגו.
דבר אחר: מה ראה להקיש מלכות לנחש? מה נחש מעוקם – כך מלכות פרעה מעקמת דרכיה. לפיכך אמר לו הקב"ה למשה: כשם שהנחש מעוקם, כך פרעה מעוקם. כשיבא להתעקם אמור לו לאהרן ותלה את המטה כנגדו, כלומר: מִזֶה אתה לוקה.28
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: התמקדנו בנושא "למי האותות האלה" שמצוי בתפר שבן פרשת שמות ופרשת וארא, אך בין השיטין עלה נושא נכבד שראוי לחקר ועיון נוסף ולא ראינו מי מהפרשנים והמדרשים שמפתח אותו. כוונתנו לסימבוליות של האותות להמשך מנהיגותו וחייו של משה. ראינו את הנחש שניתן לקשרו עם נחש הנחושת (ודורש הסבר), הצרעת שפגעה אח"כ במרים אחותו של משה, הפקפוק באמונתם של ישראל שעלתה למשה ב"יען לא האמנתם בי" במי מריבה, והפיכת המים לדם שקשורה גם היא למי מריבה. ולכל זאת ניתן להוסיף את מדרש שכל טוב (בובר) שמות ז טו שמדגיש שמכת הדם, ואחרות וכן קריעת ים סוף, נעשו בהרמת היד ולא באחיזת המטה או בהכאה: "ונתן משה את המטה הזה לאהרן אחיו לעשות מקצת האותות, אבל משה לא הביא המכה הזאת על מצרים בנטיית המטה, אלא בנטיית היד … משה נוטה ביד, ואהרן מכה במטה". הרי זה שוב חטא מי מריבה בו ציווה הקב"ה לדבר אל הסלע ולשים את המטה בצד. הוא המטה שמקשר את כל האותות והמופתים, הוא מטה הרועים שהפך למטה האלהים. הוא המטה שלאחר מחלוקת קורח פורח ומוציא פרח ושקדים. במי מריבה מנסה הקב"ה לסגור את מעגל תחילת השליחות ע"י מתן אות שאין בו מטה ומשה ואהרון נכשלים. וכבר זכינו להשלים דף מיוחד בשם ואת המטה הזה תיקח בידך בפרשת שמות. שני הדפים משלימים זה את זה (ואולי גם קצת כופלים).