פרשות השבוע

וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה: (דברים ו כד).¹

כתר יונתן דברים פרשת ואתחנן פרק ו – להחיותנו

וצִווה עלינו יי לעשׂות את כל החוקים האלה ליראה מִן לִפני יי אלהינו לטוב לנו כל הימים להחיותינו כעת היום הזה.²

אבן עזרא דברים ו כא – מפדות מצרים לחיות המצוות

ואמרת – כי השם פדנו מבית עבדים, והנה עשה לנו זאת הטובה, והנה חייבים אנחנו ליראה את שמו, כי כבר הכרנו, כי הוא הטיב לנו, ועוד ייטיב לנו להחיותנו, כי מצותיו חיים הם למוצאיהם.³

רמב"ן דברים ו כ – גמול הטוב הוא במצוות עצמן  

וצוה בתשובת השאלה הזאת, שנגיד לשואל כל ענין יציאת מצרים. והכוונה בזה, הוא הטעם במה שאמר בעשרת הדברות (לעיל ה ו) אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי יתכוון שנודיע לבן השואל כי ה' הוא הבורא והחפץ והיכול כאשר נתבאר לנו ביציאת מצרים. וזה טעם "לעינינו", כי אנחנו היודעים ועדים מן האותות והמופתים שראינו שם כי השם אלהינו הוא האלהים בשמים ובארץ ואין עוד מלבדו, כי כל זה יודע ביציאת מצרים כאשר פירשתי בדבור הראשון (שמות כ ב).⁴

והנה ראוי לנו לתת כבוד לשמו, כי הוא בוראנו ואשר הגדיל חסדו עמנו. ויצונו לעשות את החוקים האלה הנזכרים בעדות חוקים ומשפטים, ליראה אותו בעשותנו העדות זכר לנפלאותיו, לטוב לנו בעשיית החוקים כי טובים הם, אין בהם חוק שתהיה בו רעה כלל, אע"פ שלא נתברר טעמם לכל. לחיותנו כהיום הזה במשפטים, כי בכללם נחיה, וכולם טובים אין בהם רעה כלל. אבל כולם גורמים חיים טובים בסוף. והנה אנחנו חייבין לעשות רצון הבורא, שהוא אלוהינו ואנחנו עמו וצאן ידיו, ואין בכל מצותיו רק טוב. ועוד, שתהיה לנו צדקה לפני ה' אלוהינו, ויתן לנו שכר טוב בעשיית כל המצות האלו. קרא גמול המצות "צדקה", כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו, אם יתן עוד שכר בעבודתו צדקה יעשה עמו.⁵

ספר החינוך מצוה ל (לב) – שלא לישבע לשוא

משורשי מצוה זו, לדעת בני אדם ולקבוע בנפשותם ולחזק האמונה בלבותם, כי האל ברוך הוא אשר בשמים ממעל, חי וקיים לעד – אין קיום כקיומו. וראוי ומחויב עלינו בזוכרנו שמו הגדול על מעשינו ועל דבורינו, לזוכרו באימה ביראה ברתת ובזיע. ולא כמהתלים ומדברים בדבר קל כמו הדברים ההווים ונפסדים ואינם נשארים בקיומם כמונו אנחנו בני אדם ושאר דברי העולם השפל. על כן לקבוע הענין הזה בלבבנו ולהיות יראתו על פנינו לחיותנו ולזכותנו, חייבנו במצוה הזאת לבל נזכיר שמו הקדוש לבטלה.⁶

מסכת ברכות סא ע"ב – משל השועל והדגים

תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתיירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה – לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם?⁷ אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טיפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!⁸ אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה: "כי הוא חייך ואורך ימיך" (דברים ל כ)⁹ – כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה – על אחת כמה וכמה. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס! מי הביאך לכאן? אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.¹⁰

שם – בכל נפשך

בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך – אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: זו תורה וזו שכרה? "מִמְתִים יָדְךָ ה' מִמְתִים מֵחֶלֶד" (תהלים יז יד) – אמר להם: חֶלְקָם בַּחַיִּים.¹¹ יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.¹²

מדרש תנאים לדברים ו ט וכתבתם – חיי העולם הזה

"ואותנו הוציא משם" – מכאן אמרו: בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים. שלא את אבותינו בלבד גאל, אלא אף אותנו, שנאמר: "ואותנו הוציא משם". "ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה" – מגיד שלא ניתנו המצות אלא ליראה את ה',¹³ שנאמר: "ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים" – זה חיי העולם הבא שכולו טוב. "לחיותנו כיום הזה" – חיי העולם הזה.¹⁴

פירוש חזקוני דברים ו כד – חיי העולם הבא

לטוב לנו לחיותנו כהיום הזה – פירוש, נהיה אותם הנוחלים כל הימים, שהם חיי העולם הבא. ודבר זה, תשובה לסכלות ולחוסר דעת המינין ששואלין לישראל: למה לא פירש משה בדבריו לישראל שיירשו גן עדן והבאת העולם הבא, אם יקיימו התורה.¹⁵

מורה הנבוכים חלק ג פרק כז – לחיותנו כאן, לטוב לנו בבא

כונת כלל התורה שני דברים, והם: תיקון הנפש, ותיקון הגוף … ודע ששתי הכוונות האלה, האחת מהן בלא ספק קודמת במעלה והוא תיקון הנפש, רוצה לומר נתינת הדעות האמתיות. והשנית קודמת בטבע ובזמן, רוצה לומר תיקון הגוף, והוא הנהגת המדינה ותיקון עניני אנשיה כפי היכולת.¹⁶ וזאת השנית היא הצריכה יותר תחילה.¹⁷ … וכבר כתבה התורה שני השלמויות והגידה אלינו שתכלית אלו התורות כולם היא להגיע אליהם. אמר יתברך: "ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה". והקדים הנה השלמות האחרון לפי מעלתו כמו שבארנו שהוא התכלית האחרון, והוא אמרו "לטוב לנו כל הימים" … והוא שאמרו: "למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך".¹⁸ כן אומרוֹ: "לטוב לנו כל הימים" … רוצה לומר להגיע אל עולם שכולו טוב וארוך והיא העמידה המתמדת. ואומרוֹ "לחיותנו כהיום הזה", זאת העמידה הגשמית הראשונה הנמשכת קצת זמן, אשר לא תשלם מסודרת אלא בקבוץ המדיני כמו שבארנו.¹⁹

מדרש משלי (בובר) פרשה ו סימן ה – כוחה של הצדקה²⁰

שאלו תלמידיו את ר' עקיבה: אי זו היא גדולה, תשובה או צדקה? אמר להם: תשובה, שהצדקה פעמים נותנה למי שאינו כדאי, אבל התשובה מעצמו הוא עושה אותה.²¹ אמרו לו: רבי, והלא כבר מצינו שהצדקה גדולה מן התשובה! באברהם הוא אומר: "ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו ו), ובמקום אחר הוא אומר: "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל החוקים האלה" (דברים ו כה). ולא עוד, אלא שבא דוד ופירש: "צדקתך כהררי אל" (תהלים לו ז).²²

ילקוט שמעוני תהילים רמז תתמא, תפילה למשה איש האלהים

"בבוקר יציץ וחלף" – רבנן אמרין: אלו ישראל, למה? ש"לערב ימולל ויבש" – אלו אומות העולם. רבי אבא בר כהנא אמר: כולו ישראל. "בבוקר יציץ וחלף" – לעולם הבא, למה? ש"לערב ימולל ויבש" – בעולם הזה: "שתה עונותינו לנגדך" – בכל שעה שתה עונותינו. ואם מבקש אתה להחיותנו – "עלומנו למאור פניך" – אותה שעה אנו הולכים למאור פניך.²³

שבת שלום

ושנזכה לראות בנחמת ציון, גאולת ישראל ובנין ירושלים

מחלקי המים

מים אחרונים: תם ולא נשלם. ראו הגדת רשב"ץ שמביא את כל הפסוקים של פרשת "כי ישאלך בנך" (ראו הערה 1 בתחילת דברינו) ולא כהגדות שלנו בהן דורשים רק עבדים היינו. ולפי דבריו שם, ופשט הפסוקים, התכלית של יציאת מצרים היא כינון עם ישראל בארצו ויחיה בה חיי רוח וחומר מתוקנים. ראו גם דבריו שם שהוא אומר שהפתיחה: "ברוך המקום ברוך הוא, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא", היא בעצם ברכת התורה.

חידוד וחידה: על מְתִים (אנשים חיים) ולא על מֵתִים (בהערה 11 לעיל), כבר אמרו את החידוד הלשוני: עומדים – חיים, שוכבים – מתים. הסבירו. ראו חידוד נוסף: עומדים – לא שומרים שביעי, שוכבים – שומרים שביעי. פתרו.

פתרון החידוד: מְחַלְּלוֹ – מֵחַלְּלוֹ