לחיותינו כהיום הזה

וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה: (דברים ו כד).1

 

כתר יונתן דברים פרשת ואתחנן פרק ו

וצִווה עלינו יי לעשׂות את כל החוקים האלה ליראה מִן לִפני יי אלהינו לטוב לנו כל הימים להחיותינו כעת היום הזה.2

אבן עזרא דברים פרק ו פסוק כא

ואמרת – כי השם פדנו מבית עבדים, והנה עשה לנו זאת הטובה, והנה חייבים אנחנו ליראה את שמו, כי כבר הכרנו, כי הוא הטיב לנו, ועוד ייטיב לנו להחיותנו, כי מצותיו חיים הם למוצאיהם.3

רמב"ן דברים פרק ו פסוק כ

וצוה בתשובת השאלה הזאת, שנגיד לשואל כל ענין יציאת מצרים. והכוונה בזה, הוא הטעם במה שאמר בעשרת הדברות (לעיל ה ו) אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי יתכוון שנודיע לבן השואל כי ה' הוא הבורא והחפץ והיכול כאשר נתבאר לנו ביציאת מצרים. וזה טעם "לעינינו", כי אנחנו היודעים ועדים מן האותות והמופתים שראינו שם כי השם אלהינו הוא האלהים בשמים ובארץ ואין עוד מלבדו, כי כל זה יודע ביציאת מצרים כאשר פירשתי בדבור הראשון (שמות כ ב).4

והנה ראוי לנו לתת כבוד לשמו, כי הוא בוראנו ואשר הגדיל חסדו עמנו. ויצונו לעשות את החוקים האלה הנזכרים בעדות חוקים ומשפטים, ליראה אותו בעשותנו העדות זכר לנפלאותיו, לטוב לנו בעשיית החוקים כי טובים הם, אין בהם חוק שתהיה בו רעה כלל, אע"פ שלא נתברר טעמם לכל. לחיותנו כהיום הזה במשפטים, כי בכללם נחיה, וכולם טובים אין בהם רעה כלל. אבל כולם גורמים חיים טובים בסוף. והנה אנחנו חייבין לעשות רצון הבורא, שהוא אלוהינו ואנחנו עמו וצאן ידיו, ואין בכל מצותיו רק טוב. ועוד, שתהיה לנו צדקה לפני ה' אלוהינו, ויתן לנו שכר טוב בעשיית כל המצות האלו. קרא גמול המצות "צדקה", כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו, אם יתן עוד שכר בעבודתו צדקה יעשה עמו.5

ספר החינוך מצוה ל (לב) – שלא לישבע לשוא

משורשי מצוה זו, לדעת בני אדם ולקבוע בנפשותם ולחזק האמונה בלבותם, כי האל ברוך הוא אשר בשמים ממעל, חי וקיים לעד – אין קיום כקיומו. וראוי ומחויב עלינו בזוכרנו שמו הגדול על מעשינו ועל דבורינו, לזוכרו באימה ביראה ברתת ובזיע. ולא כמהתלים ומדברים בדבר קל כמו הדברים ההווים ונפסדים ואינם נשארים בקיומם כמונו אנחנו בני אדם ושאר דברי העולם השפל. על כן לקבוע הענין הזה בלבבנו ולהיות יראתו על פנינו לחיותנו ולזכותנו, חייבנו במצוה הזאת לבל נזכיר שמו הקדוש לבטלה.6

מסכת ברכות דף סא עמוד ב

תנו רבנן: פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתיירא מפני מלכות? אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה – לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם?7 אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!8 אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה: "כי הוא חייך ואורך ימיך" (דברים ל כ)9 – כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה – על אחת כמה וכמה. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס! מי הביאך לכאן? אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.

בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך – אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: זו תורה וזו שכרה? "מִמְתִים יָדְךָ ה' מִמְתִים מֵחֶלֶד" (תהלים יז יד) – אמר להם: חֶלְקָם בַּחַיִּים.10 יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.11

מדרש תנאים לדברים פרק ו פסוק ט וכתבתם

"ואותנו הוציא משם" – מכאן אמרו: בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים. שלא את אבותינו בלבד גאל, אלא אף אותנו, שנאמר: "ואותנו הוציא משם". "ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה" – מגיד שלא ניתנו המצות אלא ליראה את ה',12 שנאמר: "ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים" – זה חיי העולם הבא שכולו טוב. "לחיותנו כיום הזה" – חיי העולם הזה.13

פירוש חזקוני דברים ו כד

לטוב לנו לחיותנו כהיום הזה – פירוש, נהיה אותם הנוחלים כל הימים, שהם חיי העולם הבא. ודבר זה, תשובה לסכלות ולחוסר דעת המינין ששואלין לישראל: למה לא פירש משה בדבריו לישראל שיירשו גן עדן והבאת העולם הבא, אם יקיימו התורה.14

ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק כז

כונת כלל התורה שני דברים, והם: תיקון הנפש, ותיקון הגוף … ודע ששתי הכוונות האלה, האחת מהן בלא ספק קודמת במעלה והוא תיקון הנפש, רוצה לומר נתינת הדעות האמתיות. והשנית קודמת בטבע ובזמן, רוצה לומר תיקון הגוף, והוא הנהגת המדינה ותיקון עניני אנשיה כפי היכולת.15 וזאת השנית היא הצריכה יותר תחילה.16 … וכבר כתבה התורה שני השלמויות והגידה אלינו שתכלית אלו התורות כולם היא להגיע אליהם. אמר יתברך: "ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה". והקדים הנה השלמות האחרון לפי מעלתו כמו שבארנו שהוא התכלית האחרון, והוא אמרו "לטוב לנו כל הימים" … והוא שאמרו: "למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך".17 כן אומרוֹ: "לטוב לנו כל הימים" … רוצה לומר להגיע אל עולם שכולו טוב וארוך והיא העמידה המתמדת. ואומרוֹ "לחיותנו כהיום הזה", זאת העמידה הגשמית הראשונה הנמשכת קצת זמן, אשר לא תשלם מסודרת אלא בקבוץ המדיני כמו שבארנו.18

מדרש משלי (בובר) פרשה ו סימן ה

שאלו תלמידיו את ר' עקיבה: אי זו היא גדולה, תשובה או צדקה? אמר להם: תשובה, שהצדקה פעמים נותנה למי שאינו כדאי, אבל התשובה מעצמו הוא עושה אותה.19 אמרו לו: רבי, והלא כבר מצינו שהצדקה גדולה מן התשובה! באברהם הוא אומר: "ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו ו), ובמקום אחר הוא אומר: "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל החוקים האלה" (דברים ו כה). ולא עוד, אלא שבא דוד ופירש: "צדקתך כהררי אל" (תהלים לו ז).20

ילקוט שמעוני תהילים רמז תתמא, תפילה למשה איש האלהים

"בבוקר יציץ וחלף" – רבנן אמרין: אלו ישראל, למה? ש"לערב ימולל ויבש" – אלו אומות העולם. רבי אבא בר כהנא אמר: כולו ישראל. "בבוקר יציץ וחלף" – לעולם הבא, למה? ש"לערב ימולל ויבש" – בעולם הזה: "שתה עונותינו לנגדך" – בכל שעה שתה עונותינו. ואם מבקש אתה להחיותנו – "עלומנו למאור פניך" – אותה שעה אנו הולכים למאור פניך.21

שבת שלום

ושנזכה לראות בנחמת ציון, גאולת ישראל ובנין ירושלים

מחלקי המים

מים אחרונים: תם ולא נשלם. ראה הגדת הרשב"ץ שמביא את כל הפסוקים של פרשת "כי ישאלך בנך" (ראה הערה 1 בתחילת דברינו) ולא כהגדות שלנו בהן דורשים רק עבדים היינו. ולפי דבריו שם, ופשט הפסוקים, התכלית של יציאת מצרים היא כינון עם ישראל בארצו ויחיה בה חיי רוח וחומר מתוקנים. ראה גם דבריו שם שהוא אומר שהפתיחה: "ברוך המקום ברוך הוא, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא", היא בעצם ברכת התורה.

עדכון אחרון: 16/08/2019

הערות שוליים

  1. ראה כל הפרשה שם בסוף פרק ו שקטעים ממנה מובאים בהגדת ליל הסדר: "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם: וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה: וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ: וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ". שורשיו של "לחיותנו" הוא ביציאת ופדות מצרים והמשכה בישיבת עם ישראל בארצו כבן חורין בחומר וברוח. אך אנו נרשה לעצמנו להפליג לנושא החיוּת בכל הכיוונים שהרי בשבת נחמו אנו עומדים וזקוקים לנחמה.
  2. כתר יונתן הוא תרגום חזרה לעברית של תרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל על התורה (נקרא גם תרגום ירושלמי), שערך ר' יעקב מנחם וורטהיימר. במקור, בתרגום הארמי המילה "לחיותינו" מתורגמת "לְקַיָּימוּתָנָא" (ובאונקלוס "לקימותנא"). בתרגום חזרה לעברית נוספה האות ה"א "להחיותינו". כך גם מצאנו במקורות אחרים שאולי לא דייקו בין "חיותינו" ל"החיותינו", ונראה שאין הבדל משמעותי בין שניהם, אלא שהצליל "להחיותינו" נשמע מעניין ומליצי.
  3. אבן עזרא כדרכו בקצרה, את מה שנראה באריכות ברמב"ן להלן. יציאת מצרים היא "הטובה" הגדולה שעשה הקב"ה לישראל, היא החיות הראשונה, אבל החד-פעמית, אשר דורשת זכרון מתמיד. אליה נוספה חיות המצוות המלוות את האדם יום-יום: "כִּי־חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם" (על פי פסוק במשלי ד כב). ראה גם פירושו לשמות כ א, עשרת הדברות, ושם אכן האריך אבן עזרא מאד.
  4. רמב"ן זה הוא על פסוק כ, אך נראה שהוא מנסה להסביר את כל הקטע שהבאנו בהערה 1 לעיל, היינו את פסוקים כ-כה בסוף פרק ו בדברים, את פרשת "כי ישאלך בנך". יציאת מצרים היא עדות לבריאת העולם וסיבה מרכזית לאמונה בבורא עולם. אך בכך לא די. נראה שבאריכות דבריו מבקש רמב"ן לומר שההגדה לבן, התשובה ל"והיה כי ישאלך", לא צריכה להצטמצם בסיפור יציאת מצרים, אלא לגלוש ממנה לסיפור התורה ועולם המצוות. האם אנחנו מנסים לקיים רעיון זה בהגדה? האם זו התשובה לבן החכם? ראה הגדה של פסח לרשב"ץ (רבי שמעון בן צמח דוראן, בעל ספר התשב"ץ, מיורקה-אלג'יר מאה 14-15) שאמנם משלב את הפסוקים שהבאנו לעיל בתשובה לבן החכם. וראה גם פירוש אלשיך לפסוק שבראש הדף.
  5. הטוב, החיות המתמדת, הוא קיום המצוות ולימוד התורה. רמב"ן מדגיש את המילה "טוב" לא פחות מאשר את ה"חיות". אלא שבכך הוא נכנס לבעיית שכר ועונש. רמב"ן מנסה לגשר ולאזן בין הציפייה לשכר ובין עשיית המצוות לשמן, ללא שום ציפייה לגמול או תמורה, זולת עצם קיום המצווה. המצוות הן טובות לנו וגורמות לחיותינו: "בכללם נחיה, וכולם טובים אין בהם רעה כלל". אז אולי זה עצמו השכר? אומר רמב"ן: לא, בנוסף לעצם קיום המצווה והחיות שבכך, יש גם שכר מהקב"ה: "ויתן לנו שכר טוב בעשיית כל המצות האלו". אלא ששכר זה איננו אלא "צדקה". כי אנו כעבדים שבעצם אין להם שום זכות קניין ומה שקנה עבד קנה רבו. ראה אבות דרבי נתן נוסח א פרק ה: "אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבוא". וכבר הסביר מי שהסביר שעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, זהו כעבד עברי שיש לו קניין, ואילו עבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, זהו עבד כנעני שאין לו קנין ומה שקנה עבד קנה רבו. בתשעה באב כתבנו על עבד שמכרו רבו, וכאן אולי התיקון (נחמה?). רק שנחזור להיות כעבד כנעני ...
  6. חיותינו כאן, בעולם הזמני והשפל, עם הדברים "ההווים ונפסדים", מותנית בכך שאנחנו מוקירים, יראים ומכבדים את אותם דברים נצחיים וקיימים לעולם שאינם נפסדים בקיומם כמונו אנחנו בני אדם. האדם הזמני ו"הנפסד" מצטווה להעריך ולכבד את הדברים שבאו לפניו ויישארו אחריו. שים לב שדברים אלה של ספר החינוך הם על האיסור להישבע לשוא ולא על הפסוקים שלנו. שבועה לשוא היא התחברות אל הדברים הנפסדים, היא הפך מ"לחיותנו".
  7. לא ברור במשל, מהו "כשם שדרו אבותי עם אבותיכם"? הדגים הרי נבראו לפני החיות ונבראו למים. ראה מהרש"א כאן.
  8. ראה דברינו משלי חיות במדרש בפרשת וישלח, שם הבאנו את משלי החיות שמצאנו בספרות חז"ל ובמפרשים.
  9. הפסוק מדבר על הקב"ה ולא ישירות על התורה: "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ וכו' ". וזה קצת פלא שהדרשן מביא דווקא פסוק זה. שני פרקים משם, בדברים פרק לב פסוקים מו-מז אומר משה: "... שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה וכו' ". וזה נראה פסוק מתאים יותר. אפשר שיד המעתיקים והבּוּחֶר-זעצערים נגעה כאן.
  10. שזה המשך הפסוק: "מִמְתִים יָדְךָ ה' מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים". וכאן יש תמיהה או משחק מתוחכם של הדרשן. שהרי הפסוק מדבר על מְתִים (אנשים חיים) ולא על מֵתִים. ראה פירוש דעת מקרא על הפסוק. לעומתו, ראה פירוש רש"י ושטיינזלץ בגמרא כאן. אפשר שיש כאן משחק פונטי פשוט שהרי מֵתִים ומְתִים נשמע כמעט אותו הדבר (בפרט למי שמאריך ומדגיש בשו"א נע). ואפשר שיש כאן רעיון עמוק יותר והמאיר עינינו יבורך בכל מילי דמיטב.
  11. אולי בהמשך למה שהבאנו בשם ספר החינוך לעיל, רבי עקיבא מאמין שחיותינו היא כאן בעולם הזה, ללמוד תורה ולעבוד את ה'. כך בפשטות. אבל עבודה זו היא גם "בכל נפשך", גם אם התוצאה היא מסרקות של ברזל. ואי לכך, על כורחנו נאמר שההבטחה המלאה של "חיותינו כיום הזה" היא "חלקם בארץ החיים". הגמול והשכר הסופי הוא בעולם הבא. אך לא רבי עקיבא אומר זאת, אלא בת קול. וחכמים אחרים אף הרחיקו לכת ואמרו: "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא". ראה בגמרא קידושין לט ע"ב בבן שאביו שלח אותו לקיים מצוות שילוח הקן. אם כך, אנו חוזרים לדברי הרמב"ן בו פתחנו שמבחין בין השכר ובין החיות בעצם קיום המצוות ולימוד התורה.
  12. ראה בראשית רבה מד א על הפסוק וה' ניסה את אברהם, בעקידה: "רב אמר: לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות. וכי מה איכפת לו לקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף? הוי: לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות".
  13. אנחנו חוזרים למשמעות הפסוקים בהקשר עם יציאת מצרים ולהבחנה בין טוב ושכר ובין חיות. טוב ושכר, בפרט אלה הסופיים והאמיתיים, הם רק בעולם הבא, כאשר האדם עומד בפני מי ש"הכל יוכל וכללם יחד" ועושה את החשבון הסופי והכולל. אבל החיות היא בעולם הזה. ועל דואליות זו כבר אמרו חכמים: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" (מסכת אבות פרק ד משנה יז). שוב, נראה שחזרנו לדברי רמב"ן לעיל ושוב בהקשר עם התשובה לבן החכם בהגדה שהערנו לעיל. אך בעיון במדרש המלא, נראה שהוא קדם לכולם בקריאה המורחבת של פרשת "כי ישאלך" ותשובה מלאה לבן החכם – לכל הבנים.
  14. פירוש חזקוני (חזקיה בן מנוח, מבעלי התוספות, המאה ה-13, צרפת) הולך, אולי ברוח זמנו, צעד גדול בכיוון שכל החיות האמיתית היא חיי העולם הבא. מה גם שחז"ל לדורותיהם בקשו למצוא סימוכין בתורה לכל הרעיון של העולם הבא והנה לנו פסוק שנראה מאד מתאים. ראה בהמשך דבריו שם שהוא מסביר שכל מה שכתוב בתורה על גמול חומרי ("ונתתי עשב בשדך לבהמתך" וכו') הוא: "כדי להשמיעם דבר השווה לכל לאנשים ולנשים ולטף, ולחכמים ולשאינם חכמים כדי להמשיך את לבם ליראה". וכך גם לגבי העונשים. ראה דבריו שם שהפליג את הפסוק שלנו לעולמות אחרים תרתי משמע. לגבי השכר, אפשר לדון. אך לגבי העונשים ראה ראינו שהתקיימו ככתבם וכלשונם כפשט הפסוקים ויותר.
  15. ראה שיטת רמב"ן לגבי מהות המצוות שנצטוו במרה, בדרך מיציאת מצרים אל מתן תורה בהר סיני, שהם: "הנהגות ויישוב המדינות", "משפטים יחיו בהם", "ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר" (רמב"ן שמות טו כה, וכך גם בפרשתנו, רמב"ן שהבאנו בראש דברינו בקטע לפני הקטע שהבאנו). ראה דברינו מצוות שנצטוו במרה בפרשת בשלח.
  16. השלמוּת או התיקון החומריים-חברתיים, מה שהרמב"ם קורא תיקון הגוף, אינם יכולים להיעשות אלא "בקבוץ המדיני ... תיקון ענייני בני אדם קצתם עם קצתם, בהסיר העול ובקנות המדות הטובות המעולות עד שתתכן עמידת אנשי הארץ והתמדתם על סדר אחד להגיע כל אחד מהם אל שלמותו הראשון". הסדר האישי והחברתי הוא הבסיס לשלמות הדעות והאמונות, שהיא המטרה האמתית, שהיא "לחיותנו כהיום הזה". "לטוב לנו כל הימים" יגיע מתי שיגיע.
  17. ראה גמרא קידושין לט ע"ב וכן חולין קמב ע"א, בעקבות המקרה הקשה שראה ר' יעקב את הבן שקיים מצוות אביו ושילוח הקן, שתי מצוות שעליהן נאמר "למען ייטב לך והארכת ימים", ונפל מהסולם ומת.
  18. בשיטת הרמב"ם, שתי ההבטחות בתורה: "לטוב לנו כל הימים", "ולחיותינו כהיום הזה", מתייחסות לשני "טוב" משלימים אך שונים, שהם שני תיקונים, תכליות, מעלות, שהתורה מצווה לנו לשאוף אליהם: השלמות השכלית-פילוסופית – שלמות הדעות, והשלמות האישית-חברתית-מדינית. ברור שהראשונה היא גם הראשונה בחשיבותה, השנייה היא אמצעי להגעה לראשונה ולפיכך הזכירה אותה התורה ראשונה. אבל סדר הדברים למעשה הוא הפוך: קודם "לחיותינו" ואח"כ, בעולם האמת "לטוב לנו", כפי שהרמב"ם מסביר שם בהרחבה. ראה ההבדל הגדול מול הפרשנים בהם פתחנו. ראה גם דבריו המשלימים בהמשך חלק ג של המורה, פרק לא. ועכ"פ, לעניינינו, הציווי או ההבטחה "לחיותינו כהיום הזה", תלויים אך ורק במעשינו כאן עלי אדמות, בבניית חברה אנושית צודקת ומדינה מתוקנת. ובדרך זו של הרמב"ם הלכו פרשנים רבים כגון: אברבנאל, רבינו בחיי, אלשיך, בעל עקידת יצחק ועוד.
  19. בינו לבין עצמו. אבל לא בין אדם לחברו ולפיכך ההשוואה הניגודית עם מצוות צדקה בה תמיד מעורב ה"אחר", אינה מדויקת.
  20. התמקדנו במילה "לחיותינו" שבפסוק כד שהוא נושא הדף, אבל נפנה לרגע את מבטנו אל הפסוק הסמוך, פסוק כה: "וצדקה תהיה לנו וכו' ", ונשאל "צדקה" זו מה טיבה? עפ"י המפרשים והמדרשים לעיל, זה התגמול על שמירת המצוות. ראה דברים רבה ח ה, פרשת נצבים: "כך אמר משה לישראל אם שמרתם את התורה, לא על עצמכם אתם עושין צדקה בלבד, אלא עלי ועל עצמכם. מנין שנאמר (דברים ו) וצדקה תהיה לנו - לי ולכם. אימתי? כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת". אבל במדרש משלי הנ"ל וכן הוא במדרשים נוספים דוגמת בראשית רבתי פרשת ויחי, "צדקה" אצל אברהם ובפסוק בפרשתנו, הם במובן הפשוט ביותר של המילה: מצוות צדקה, עזרה לזולת, לעני ולמך, כפי שהארכנו לדון בדברינו מצוות צדקה בפרשת בהר וגלגל חוזר הוא בעולם בפרשת ראה. צדקה כזו היא חלק מרכזי במה שהרמב"ם קורא "הקיבוץ המדיני" – "הנהגת המדינה ותיקון עניני אנשיה כפי היכולת".
  21. "עלומנו", מפרש רש"י, נעורינו, כמו בן מי זה העלם. "שתה עונותינו לנגדך - ואת עלומינו את חטאת נעורינו שמת למאור פניך". אם מבקש אתה הקב"ה באמת לחיותינו, צריך אתה לסלוח למשוגות נעורינו ולמשובות ימי עלומנו. העלם בא לעולם ומנסה לכבוש ולנער אותו כחושב ואומר: "בשבילי נברא העולם" - ועושה במרץ החיות של כח הנעורים ותסיסתם. החיות היא להפוך עלומים אלה למאור פנים. לקבל אותם במאור פנים. חיות זו היא וודאי כאן ועכשיו.