מועדי ישראל

מים ראשונים: פיוט מרכזי שהשתלב בתפילת יום הכיפורים בחלק מקהילות ישראל הוא הפיוט "אלה אזכרה" על עשרה הרוגי מלכות.¹ הפיוט שמחברו לא ידוע, מבוסס על מדרש "אלה אזכרה" שנדפס באוצר המדרשים (אייזנשטיין).² דמות מרכזית ברשימת העשרה היא ר' עקיבא שתמך כידוע במרד בר כוכבא וכנראה נהרג ע"י הרומאים בעקבות כשלון מרד זה. עפ"י מסורת מדרשים מאוחרים, ר' עקיבא נפטר ביום כיפור וזו אולי סיבה נוספת לאמירת פיוט זה ביום הכיפורים.

למדרש/סיפור שלהלן על פטירת ר' עקיבא יש מספר נוסחים. נראה שתחילתו בגמרא עירובין כא ע"ב בסיפור על הקפדת נטילת ידיים של ר' עקיבא כשהיה כלוא בבית הסוהר. משם נראה שהתגלגל למדרשים על מותו של ר' עקיבא (שברור שלא יצא חי מבית הסוהר) ובהם מדרש משלי פרק ט, המדרש הגדול פרשת פנחס, ומשם אולי למדרש אגדה בובר פרשת אמור (שמוסיף את סיפור אשת טיטוס שסייעה לר' עקיבא בבית הסוהר), למדרש אזכרה ולילקוט שמעוני שבו נתמקד להלן – בשני הדפים הראשונים. הבחירה בנוסח ילקוט שמעוני היא משום שהוא ממקם את פטירתו של ר' עקיבא ביום כיפור (כך גם במדרש אגדה בובר). אך לכל מדרש הנופך והתוספת שלו ולפיכך ערכנו אותם בנספח לגיליון זה (עמודים 3-5) לנוחיות הרוצים להעמיק חקר בסיפור זה וגלגולו.

 

ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד – פטירת רבי עקיבא

מעשה היה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ור' יהושע הגרסי היה תלמידו ומשמשו.³

ערב יום הכיפורים נפטר ממנו והלך לביתו. בא אליהו ז"ל ועמד על פתח ביתו אמר ליה: שלום עליך רבי, אמר ליה: שלום עליך רבי ומרי. אמר ליה: כלום אתה צריך? אמר לו: ומי אתה? אמר ליה: כהן אני ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים.⁴ מיד הלכו שניהם לבית האסורין ומצאו פתח שער בית האסורין פתוח ושר בית הסוהר היה ישן וכל האסורים היו ישנים והשכיבו את ר' עקיבא על המטה ויצאו.

מיד נטפל אליהו ז"ל ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע כך א"ל לאליהו ז"ל: רבי, והלא אמש אמרת לי שכהן היית וכהן אסור לטמא במת! אמר לו: דייך ר' יהושע בני, חס ושלום, שאין טומאה בתלמידי חכמים ואף בתלמידיהם.⁵ והיו מוליכים אותו כל הלילה עד שהגיעו לאנטיפרס של קוצרין.⁶ כיון שהגיעו לשם, עלו שלש מעלות וירדו שלש מעלות ונפתח המערה לפניהם וראו שם כסא וספסל ושלחן ומנורה.⁷ והשכיבו את ר' עקיבא על המטה ויצאו, וכיון שיצאו נסתמה המערה ודלקה הנר על מנורה. וכשראה אליהו כך פתח ואמר: אשריכם צדיקים ואשריכם עמלי תורה ואשריכם יראי אלהים שגנוז וטמון לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבא. אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך, לכך נאמר: "אף ערכה שולחנה" (משלי ט ב).⁸

א"ר ירמיה: בוא וראה כמה גדול כבוד התורה, שלא דיין לחכמים שהיא עורכת שולחן לפניהם, אלא שהיא מוספת להם חכמה על חכמתם. זהו שכתוב: "תן לחכם ויחכם עוד" (משלי ט ט) – שמתוך שעוסק בדברי תורה היא מוספת לו יראת ה', שנאמר: "תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה' וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה" (שם שם י) – אלו בעלי גמרא שבשעה שיושבים ומבינים כל דבר ודבר הם דומים למלאכים שנקראו קדושים, שנאמר: "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם" (תהלים טז ג).⁹

תהלים פרק מב פסוקים א-ו – מדמעה לרינה ומיום צום לתודה ושמחה

לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח: כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים: צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים: הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ: אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג: מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו:¹⁰

ותטיב לנו החתימה

מחלקי המים¹¹

מים אחרונים: כבר הרעישו דרשנים עולמות על מיתתו של רבי עקיבא ביום כיפור דווקא ולא באנו לחדש רק להציף מוטיב זה ליום הקדוש. ראו שו"ת ציץ אליעזר הקדמה, דרשה ליום כיפור שמבקש לחבר את סיפור מותו של ר' עקיבא ביום כיפור להתחלת תפילת כל נדרי, ואלה דבריו: "אפשר לומר שהתחלת קדושת היום עם אמירת הפסוק: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" בא לרמז ולהזכיר בזה את מה שקרה ביום זה עם רבי עקיבה, כאשר שסופי התיבות של פסוק זה אותיותיו באמת עקיבה.¹²

נספח: למקורות הסיפור על פטירת ר' עקיבא

מסכת עירובין דף כא עמוד ב – הקפדת רבי עקיבא על נטילת ידיים

תנו רבנן: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי משרתו. בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה. יום אחד מצאו שומר בית האסורין, אמר לו היום מימך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך! שפך חציין, ונתן לו חציין. כשבא אצל רבי עקיבא, אמר לו: יהושע, אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך? סח לו כל אותו המאורע אמר לו: תן לי מים שאטול ידי. אמר לו: לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין? אמר לו: מה אעשה שחייבים עליהן מיתה, מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי. אמרו: לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו. כששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה בזקנותו כך – בילדותו על אחת כמה וכמה. ומה בבית האסורין כך – שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה.¹³

מדרש אזכרה – אוצר מדרשים (אייזנשטיין) עשרה הרוגי מלכות¹⁴

ואחריו הוציאו את רבי עקיבא בן יוסף הדורש כתרי אותיות ומגלה פנים בתורה כמו שנמסרו למשה מסיני.¹⁵ וכשהוציאוהו להריגה בא מכתב לקיסר שמלך ערביא מתפשט בארצו והיה נחוץ ללכת וצוה לחבוש את ר"ע בבית האסורין עד שישוב מן המלחמה. וכשבא מן המלחמה צוה להוציאו, וסרקו את בשרו במסרקות של ברזל, ובכל סריקה וסריקה שהיו סורקין היה אומר ר"ע: צדיק הוא ה' – "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא". יצתה בת קול ואמרה: אשריך ר' עקיבא שהיית צדיק וישר ויצאה נשמתך בצדיק וישר. וכשנפטר, בא אליהו הנביא זכור לטוב ונטלו על כתפו ונשאו חמש פרסאות, ופגע בו ר' יהושע הגרסי, א"ל: וכי אינך כהן? א"ל: גופו של צדיק אינו מטמא. והלך עמו ר' יהושע הגרסי עד שהגיע למערה אחת יפה מאד. וכיון שנכנסו שם, מצאו מטה יפה ונר דלוק.¹⁶ נטלו אליהו ז"ל דרך מראשותיו ור' יהושע דרך מרגלותיו והשכיבוהו על אותו מטה.¹⁷ והיו מלאכי השרת בוכים עליו שלשה ימים ושלשה לילות ואח"כ קברוהו באותה מערה. וביום שלמחרתו נטלו אליהו ז"ל והביאו בישיבה של מעלה לדרוש שם בכתרי אותיות והיו מתקבצות כל הנשמות של הצדיקים וחסידים לשמוע מדרשותיו.

מדרש אגדה (בובר) ויקרא כא א פרשת אמור – דמותה של אשת טיטוס

ומעשה היה ברבי עקיבא שתפסוהו וחבשוהו בבית האסורים והיה ר' יהושע הגרסי משמשו. פעם אחת יום הכיפורים היה ולקח רשות מר' עקיבא והלך לו לביתו. בא אליהו ז"ל ודפק על פתח הדלת, אמר לו: מי אתה? אמר לו: אליהו אני. אמר לו: מה תרצה? אמר לו: באתי להודיעך שרבי עקיבא רבך מת. מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים, ומצאו הפתח פתוח ורב האסורים ישן וכל העם ישנים. באותה שעה הגיע אליהו אצל הפתח ונפתח הפתח. נתחזק אליהו ונטפל בו.¹⁸ אמר לו ר' יהושע: ולאו כהן אתה?¹⁹ אמר לו: בני, אין טומאה לצדיקים ולא לחכמים. וכשיצאו מבית האסורים באו המלאכים לקראתם, והיו אומרים: "צדקת ה' עשה" (דברים לג כא),²⁰ והדרך מאירה לפניהם כזוהר הרקיע, כיון שהגיעו לאפריון של קיסר ירדו שלשה מדרגות, ועלו שלשה מדרגות ומצאו מערה שהיה בה מטה וכסא ומנורה, נתנוהו על המטה והיו יוצאין.

נשא ר' יהושע את עניו וראה מטה אחרת נאה הימנה, באו לצאת ולא היה ר' יהושע מבקש לצאת.²¹ אמר לו (ר' יהושע לאליהו): רבי, לא אצא מכאן עד שתודיעני למי זאת המטה. אמר לו: לאשתו של טיטוס הרשע, על כל הטובה שעשתה עם ר' עקיבא כשהיה חבוש בבית האסורים. וכשיצאו מן המערה נסתם פיהו והודו ושבחו למי שאמר והיה העולם.²²

וכשבאו,²³ אמר אליהו לר' יהושע הגרסי: לך אמור לחכמים שילמדו לתלמידיהם כי אין טומאה לצדיקים. ועל זה משה רבינו הזהיר לכהנים: "לנפש לא יטמא בעמיו" – אבל למת מצוה ולצדיקים ולחכמים אין להם טומאה.²⁴

מדרש משלי (בובר) פרק ט פסוק ב – השולחן הערוך

"אף ערכה שולחנה" (משלי ט ב) – מעשה בר' עקיבה שהיה חבוש בבית האסורים ור' יהושע הגרסי תלמידו היה משמשו. ערב יום טוב נפטר ממנו והלך לביתו.²⁵ בא אליהו ועמד על פתח ביתו, א"ל: שלום עליך רבי. א"ל: שלום עליך רבי ומורי. א"ל (ר' יהושע לאליהו): כלום אתה צריך?²⁶ א"ל: כהן אני ובאתי להגיד לך שר"ע מת בבית האסורים. מיד הלכו שניהם לבית האסורים ומצאו פתח שער בית האסורים פתוח ושר בית הסוהר היה ישן, וכל העם שהיו בבית האסורים היו ישנים. והשכיבו את ר"ע על המטה ויצאו. מיד נטפל אליהו זכור לטוב ונטלו על כתפיו, וכשראה ר' יהושע הגרסי כך, אמר לאליהו: רבי, הלא אמרת לי: אני אליהו כהן, וכהן אסור לטמא במת! א"ל: דייך ר' יהושע בני, חס ושלום שאין טומאה בצדיקים ואף לא בתלמידיהם.

והיו מוליכין אותו כל הלילה עד שהגיעו לטרפילון של קסרין. כיון שהגיעו לשם, עלו שלש מעלות וירדו ירידות, ונפתח המערה לפניהם, וראו שם כסא וספסל ושלחן ומנורה, והשכיבו את ר"ע על המטה ויצאו. וכיון שיצאו נסתמה המערה ודלקה הנר על המנורה. וכשראה אליהו כך, פתח ואמר: אשריכם צדיקים, ואשריכם עמלי תורה, ואשריכם יראי אלהים שגנוז וטמור לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבוא, אשריך ר"ע שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך, לכך נאמר: "אף ערכה שולחנה".²⁷

מדרש הגדול במדבר כה יב פרשת פינחס – ר' עקיבא נשחט

ותנו רבנן: מעשה ברבי עקיבה שהיה חבוש בבית האסורים והיה רבי יהושע הגרסי משמשו. ערב יום הכפורים עם חשכה נפטר מרבו והלך לביתו. ובא אליהו ז"ל ושימר לו על פתחו, ואמר לו: אני אליהו הכהן, באתי להודיעך שמת רבי עקיבה רבך בבית האסורים. היו שניהן מהלכין עד שהגיעו לפתח בית האסורים. מצאוהו פתוח, ורב שלבית האסורים ישן, וכל העם ישינין, ורבי עקיבה מת כשנשחט והוא מוטל על מיטתו. ועמד וניטפל בו אליהו ז"ל ולקחו על כתיפו. כשיצאו אמר לו: רבי, לא כן אמרת שאני אליהו הכהן? והלא כהן אסור ליטמא למתים! אמר לו: חייך יהושע בני, שאין טומאה בצדיקים ואפילו בתלמידיהם. היו שניהן מהלכין כל הלילה עד שהגיעו לטרפילין שלקסרין. וכיון שהגיעו נפתחה מערה לפניהן. ירדו שלש ירידות ועלו שלש מעלות, ומצאו שם כסא ושלחן ומטה ומנורה. והניחו לרבי עקיבה על מטתו ויצאו. לאחר שיצאו נערך שלחן, ודלקה מנורה, ונסתם פי המערה. שמע מינה אליהו כהן הוא.

ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד – פטירת רבי עקיבא²⁸

מעשה היה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ור' יהושע הגרסי היה תלמידו ומשמשו.

ערב יום הכיפורים נפטר ממנו והלך לביתו. בא אליהו ז"ל ועמד על פתח ביתו אמר ליה: שלום עליך רבי, אמר ליה: שלום עליך רבי ומרי. אמר ליה: כלום אתה צריך? אמר לו: ומי אתה? אמר ליה: כהן אני ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים. מיד הלכו שניהם לבית האסורין ומצאו פתח שער בית האסורין פתוח ושר בית הסוהר היה ישן וכל האסורים היו ישנים והשכיבו את ר' עקיבא על המטה ויצאו.

מיד נטפל אליהו ז"ל ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע כך א"ל לאליהו ז"ל: רבי, והלא אמש אמרת לי שכהן היית וכהן אסור לטמא במת! אמר לו: דייך ר' יהושע בני, חס ושלום, שאין טומאה בתלמידי חכמים ואף בתלמידיהם.

והיו מוליכים אותו כל הלילה עד שהגיעו לאנטיפרס של קוצרין. כיון שהגיעו לשם, עלו שלוש מעלות וירדו שלוש מעלות ונפתח המערה לפניהם וראו שם כסא וספסל ושלחן ומנורה. והשכיבו את ר' עקיבא על המטה ויצאו, וכיון שיצאו נסתמה המערה ודלקה הנר על מנורה. וכשראה אליהו כך פתח ואמר: אשריכם צדיקים ואשריכם עמלי תורה ואשריכם יראי אלהים שגנוז וטמון לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבוא. אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך, לכך נאמר: "אף ערכה שולחנה" (משלי ט ב).

א"ר ירמיה: בוא וראה כמה גדול כבוד התורה, שלא דיין לחכמים שהיא עורכת שולחן לפניהם, אלא שהיא מוספת להם חכמה על חכמתם. זהו שכתוב: "תן לחכם ויחכם עוד" (משלי ט ט) – שמתוך שעוסק בדברי תורה היא מוספת לו יראת ה', שנאמר: "תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה' וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה" (שם שם י) – אלו בעלי גמרא שבשעה שיושבים ומבינים כל דבר ודבר הם דומים למלאכים שנקראו קדושים, שנאמר: "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם" (תהלים טז ג).

מחלקי המים