ספר דברים – משנה תורה

מים ראשונים: "אלה הדברים", על ייחודיות ספר דברים, כתבנו לפני למעלה מעשור שנים ושפרנו לפני מחצית העשור והגיעה השעה להרחיבם ולשפרם פעם נוספת, כמאמר חז"ל: "ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפא את הלשון … שכן כתיב: מרפא לשון עץ חיים (משלי טו ד) – ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג יח) (דברים רבה א א). והעץ הלא זקוק למים זכים ומתחדשים בכל עת. ראה דברינו אלה הדברים – בכל לשון בפרשה זו.

וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם: (דברים יז יח).1

 

רש"י דברים יז יח

משנה התורה – שתי ספרי תורה. אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו.2 ואונקלוס תרגם פתשגן, פתר משנה לשון שנון ודבור.3

שכל טוב (בובר) בראשית פרק מג

יש משנה שהוא כפול כגון זה: "כסף משנה" (בראשית מג יב), ודומה לדבר: "לקטו לחם משנה" (שמות טז כב), "משנה אשיב לך" (זכריה ט יב), "וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם" (ירמיהו יז יח). ויש שהוא שני לגדול הימנו, כגון: "משנה התורה" (דברים יז יח), שנשנית בערבות מואב, "במרכבת המשנה" (בראשית מא מג), "משנה למלך" (אסתר י ג), "אהיה לך למשנה" (שמואל א כג יז), וכל דומיהן.4

ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קס

"והיה כשבתו על כסא ממלכתו" … מִשְׁנֵה, אין לי אלא משנה תורה, שאר דברי תורה מנין? תלמוד לומר: "לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם". אם כן למה נאמר משנה התורה? שעתידה להשתנות.5 אחרים אומרים: אין קוראים ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד.6

יהושע פרק ח פסוק לא

"אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל … ויכתוב שם על האבנים את משנה תורת משה … ".7

יהושע פרק א פסוק ח

"לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה". רש"י שם: "ספר התורה הזה – ספר משנה תורה היה לפניו".8

בראשית רבה ג ה

א"ר סימון: ה' פעמים כתיב כאן אורה, כנגד חמשה חומשי תורה.9 "ויאמר אלהים יהי אור" – כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו. "ויהי אור" – כנגד ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה. "וירא אלהים את האור כי טוב" – כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות רבות. "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך" – כנגד ספר במדבר שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. "ויקרא אלהים לאור יום" – כנגד ספר משנה תורה, שהוא מלא הלכות רבות. משיבים לו החברים לרבי סימון: והלא ספר ויקרא מלא הלכות רבות! אמר להם: אף הוא שָׁנָה בו דבר: "ויקרא אלהים לאור יום" – ולא הוא אור ולא הוא יום? אתמה!10

מדרש תנאים לדברים פרק יד פסוק יב

"וזה אשר לא תאכלו ממנו" … מפני מה נשנו במשנה תורה?11 בבהמה מפני השסועה, ובעוף מפני הָרָאָה.12 ללמדך שלא יהא אדם בוש לומר: שכחתי. והרי הדברים קל וחומר: ומה אם משה חכם החכמים, גדול הגדולים, אבי הנביאים, לא בוש לומר: שכחתי. מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות של תלמיד תלמידיו, על אחת כמה וכמה שלא יהא בוש לומר: שכחתי.13

הקדמת רמב"ן לספר דברים

הספר הזה ענינו ידוע שהוא משנה תורה, יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ רוב מצות התורה הצריכות לישראל. ולא יזכיר בו דבר בתורת כהנים ולא במעשה הקרבנות ולא בטהרת כהנים ובמעשיהם שכבר ביאר אותם להם והכהנים זריזים הם … אבל בישראל יחזיר המצות הנוהגות בהם פעם להוסיף בהם ביאור ופעם שלא יחזיר אותם רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות, כמו שיבואו בספר הזה בעניני עבודה זרה אזהרות מרובות … ועוד יוסיף בספר הזה כמה מצות שלא נזכרו כלל כגון הייבום ודין המוציא שם רע והגירושין באשה ועדים זוממין וזולתן, וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באוהל מועד בשנים הראשונות קודם המרגלים, כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית … וע"כ לא נאמר בספר הזה: "וידבר ה' אל משה לאמר", "צו את בני ישראל" או: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם" מצוה פלונית.14

וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וכו' … וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם־אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר־הָאָרֶץ וכו' … וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה־לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (דברים לא יד-יט).

וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר: עֲלֵה אֶל־הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר־נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת־אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה: (דברים לב מח-מט).15

 

מסכת עבודה זרה דף כה עמוד א

כתיב: "ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר" (שמואל ב א יח) – מאי ספר הישר? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, דכתיב בהו: "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו" (במדבר כג י) … רבי אלעזר אומר: זה ספר משנה תורה, ואמאי קרו ליה ספר הישר? דכתיב: "ועשית הישר והטוב בעיני ה' ".16

מסכת ברכות דף כא עמוד ב

אמר רב יוסף: אפילו מאן דלא דריש סמוכים בכל התורה – במשנה תורה דריש.17

מסכת מגילה דף לא עמוד ב

אין מפסיקין בקללות. מנא הני מילי? אמר רב חייא בר גמדא אמר רבי אסי: דאמר קרא: "מוסר ה' בני אל תמאס" (משלי ג יא). ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות… אמר אביי: לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל קללות שבמשנה תורה – פוסק. מאי טעמא? הללו – בלשון רבים אמורות, ומשה מפי הגבורה אמרן. והללו – בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן.18

פירוש אור החיים בתחילת פרשת דברים

אלה הדברים וגו'. אלה מיעט הקודם … לפי שאמר: אשר דבר משה, שהם דברי עצמו. שכל הספר תוכחות הם מוסר ממשה לעובר פי ה', ואמרו ז"ל (מגילה ל"א ב) קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן.19 ואפילו מה שחזר ופירש מאמרי ה' הקודמין לא נצטוה עשות כן אלא מעצמו חזר הדברים. וחש הכתוב לומר כי כדרך שאמר משה מפי עצמו דברים כאלה, כמו כן במאמרים הקודמין אמר משה מפי עצמו איזה דבר!20 לזה אמר אלה הדברים פירוש: אלה לבד הם הדברים אשר דבר משה דברי עצמו, אבל כל הקודם בד' חומשים לא אמר אפילו אות אחת מעצמו, אלא הדברים שיצאו מפי המצוה כצורתן בלא שום שינוי אפילו אות אחת יתירה או חסרה.21

רש"י סנהדרין דף נו' ע"ב

כאשר צוך ה' אלהיך – משה לאו מאליו (מעצמו) היה שונה להם משנה תורה ומזהירם על מצוותיה, אלא כמו שקיבלה הוא.22

מסכת סנהדרין דף כב עמוד א

אמר מר זוטרא ואיתימה מר עוקבא: בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש. חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להם לישראל כתב אשורי ולשון הקודש … ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל … ואע"פ שלא ניתנה תורה על ידו – נשתנה על ידו הכתב … וכתיב: "וכתב את משנה התורה הזאת"  – כתב הראוי להשתנות.23

מסכת מגילה דף ז עמוד א

"כתוב זאת" – מה שכתוב כאן, "זכרון" – מה שכתוב במשנה תורה, "בספר" – מה שכתוב בנביאים, דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר: "כתוב זאת" – מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, "זכרון" – מה שכתוב בנביאים, "בספר" – מה שכתוב במגילה.24

הקדמה ליד החזקה לרמב"ם

ומפני זה נערתי חוצני אני משה בן מיימון הספרדי ונשענתי על הצור ברוך הוא ובינותי בכל אלו הספרים וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בענין האסור והמותר הטמא והטהור עם שאר דיני התורה. כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק … דברים ברורים קרובים נכונים על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורים והפירושים הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו. עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים. כללו של דבר כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבינו ועד חבור הגמרא וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא. לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה. לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם.25

דברים פרק א פסוק ה

בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר:26

דברים פרק כז פסוק ח

וְכָתַבְתָּ עַל־הָאֲבָנִים אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב:27

אחרית דבר

לעתים קרובות, צריך "להרים את הראש" מהמדרשים והפרשנים ולשוב ולעיין בפסוקי המקרא כמות שהם (שהרי זה מה שעושים הפרשנים והמדרשים עצמם). פעמיים מוזכר הביטוי "ביאור התורה" בספר דברים: בתחילתו ובסופו. ביטוי שמופיע רק בספר דברים וייחודי לו. בתחילתו, ביאור בע"פ ושינון התורה, ארבעת החומשים, שנמסרו או גם נכתבו עד אז, כפי שמשתמע מפשט הפסוקים. ראה החיבור הברור בין הפסוק המסיים את ספר במדבר והפסוק הפותח את ספר דברים: "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד־מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וכו' ". כך גם מבין מדרש ספרי דברים פרשת דברים פיסקא ד: "באר את התורה הזאת לאמר, אמר להם: כבר אני סמוך למיתה. מי ששמע פסוק אחד ושכחו יבוא וישננו, פרשה אחת ושכחה יבוא וישננה, פרק אחד ושכחו יבוא וישננו, הלכה אחת ושכחה יבוא וישננה. לכך נאמר: באר את התורה הזאת לאמר". הביאור הוא באמירה, בדיבור, בשינון, בחזרה, בפרט כל עוד משה חי וניתן לשמוע לקח מפיו.

אבל בסוף הספר: ביאור התורה הוא כתיבת "כל התורה הזאת", במשמע גם ספר דברים וכל מה שנאמר עד כאן: "באר היטב". ראה עניין כתיבת התורה על האבנים, כולל חזרת העניין בימי יהושע שקיים מצווה זו, בדברינו האבן תשמור את האבן בפרשת כי תבוא. ספר דברים עצמו משמש אב-טיפוס לתהליך המחזורי של תורה שבע"פ שמתפתחת סביב תורה שבכתב כמשנת חכמים חיה ובע"פ דווקא, אך בהדרגה מצטרפת לתורה הכתובה. וסביב זו מתפתחת תורה שבע"פ וחוזר חלילה. נראה שהאתגר של דורנו (וכל הדורות מאז המצאת הדפוס ובימינו הדפוס האלקטרוני ו"הכל ברשת"), הוא להמשיך ולפתח תורה שבע"פ דווקא ולהרבות במשנת ושיח חכמים שאינם כתובים ומקובעים בטקסטים כתובים.

 

שבת שלום

ושנזכה לראות בנחמת ציון וירושלים

מחלקי המים

מים אחרונים: להשלמת הנושא, צריך אולי להוסיף כאן גם את ספר הברית שמצאו בימי יאשיהו (ספר מלכים ב פרק כג) שהוא לדעת פרשנים וחוקרים ספר דברים וקשור לענייני המלך המצווה לקרוא בו דווקא. ראה פירוש מצודת דוד שם וכן תורה תמימה דברים פרק יז הערה צג, בשם ספר יראים. ראוי נושא זה לדף בפני עצמו וכבר הפלגנו דיינו כאן.

עדכון אחרון: 22/07/2018

הערות שוליים

  1. הביטוי "משנה תורה" מופיע אמנם בספר דברים שאנו רגילים לזהות כספר משנה תורה, אבל לא בתחילתו, ככותרת או מבוא לספר, אלא באמצעיתו, בדין שהמלך כותב לו "משנה תורה". מהו "משנה תורה" זה? מה בדיוק כותב המלך?
  2. "מלמד ששתי תורות כותב לו אחת שנכנס ויוצאת עמו ואחת שמונחת לו בתוך הבית" (תוספתא סנהדרין פרק ד הלכה ח). ובמסכת סנהדרין כא ע"ב: "אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו. אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו שנאמר: שויתי ה' לנגדי תמיד". מכאן משמע ש"משנה תורה" הוא ספר תורה שני והכוונה לספר התורה כולו, לא רק לחומש דברים. למלך יש שני ספרי תורה, אחד שמור בגנזיו ואחד שהולך איתו לכל מקום. ראה בדומה: "שני ארונות היו: אחד שיצא עמהן למלחמה ואחד ששרוי עמהן במחנה" (תוספתא סוטה ז יח, ראה דברינו שני ארונות היו בפרשת עקב). ראה גם על שלוש עשרה ספרי תורה שכתב משה, אחד לכל שבט, ואחד גנוז בארון שלא יוכלו לזייף (דברים רבה ט ט, פסיקתא דרב כהנא וזאת הברכה). עכ"פ, משנה תורה בכל המקורות האלה הוא ספר התורה כולו.
  3. המילה פתשגן או פרשגן פירושה: פירוש, פתרון. ראה רש"י עזרא ד יא: "דנה פרשגן אגרתא - וזהו פתרון האגרת: פרשגן - כמו פתשגן הכתב". אונקלוס (שהוא עצמו מתרגם ומפרש) מתכוון שספר דברים הוא הפירוש (הפתרון) לארבעה הספרים שקדמו לו. התורה זקוקה לביאור, כפי שפסוק ה אומר: "הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" - "לפי שהתורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור" (רבנו בחיי שם). אבל רש"י בהבנתו את אונקלוס מדגיש את השינון והדיבור. מִשְׁנֵה תּוֹרָה כמו מִשְׁנָה של התורה. התחלת התורה שבע"פ? ראה פירוש הגרי"ז על דברים יז יח: "לכך נצטווה המלך: וכתב לו את משנה התורה הזאת, כלומר דאף שעתה קודם חתימת התורה היא חשובה רק כ"משנה תורה" היינו תורה שבע"פ, מ"מ כיון שלאחר מכן כשתיחתם התורה תחשב תורה שבכתב ... וזהו כוונת אונקלוס בתרגמו "משנה תורה" מלשון שינון ודיבור דהיינו תורה שבע"פ". טרם שנפליג במהות "משנה תורה" נשלים את הפסוקים במקרא בהם נזכר "משנה תורה" ואת עניין שתי התורות בהם פתח רש"י. האם משנה תורה הוא אכן הכינוי לספר דברים כפי שאנחנו רגילים להבין, או שמא עותק שני של התורה כולה?
  4. ובלועזית: Deutero Nomy. Nomy - נומוס ביונית חוק או תורה. Deutero – משנה, הדבר המשני, להבדיל מהראשי – הראשוני. נראה שרעיון זה מובא גם בדברי רבינו יצחק המובאים בתוספות מסכת גיטין דף ב עמוד א: "ומה שנוהגים לכתוב י"ב שורות בגט אומר ר"ת משום דגט גימטריא י"ב ור"י שמע בשם רב האי גאון ובשם רבינו סעדיה משום דכתיב ספר כריתות כשיעור י"ב שיטין המפסיקין בין ארבעה חומשי ספר תורה כדאמר בבבא בתרא (דף יג:) שצריך להניח ארבעה שיטין בין כל ספר וספר והפסק שבין וידבר למשנה תורה לא חשיב שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה". יחד עם פירוש רש"י ואונקלוס לעיל, הרי לנו עד כאן "משנה" בשלוש אפשרויות: כפול – שני עותקים, שינון ולימוד ומשני לדבר ראשי וקודם.
  5. זה נושא שינוי הכתב העברי לאשורי שנראה בגמרא סנהדרין להלן.
  6. משאלת המדרש: "אין לי אלא משנה תורה, שאר דברי תורה מנין?" נראה שכבר בזמנו של המדרש היה ברור שהביטוי "משנה תורה" כוונתו לספר דברים, כפי שנראה בהרחבה ברוב המקורות שלהלן. לפיכך, צריך לדרוש את הפסוק באופן מיוחד, לומר לך שכאן, בדין ספר התורה שהמלך כותב לעצמו, הכוונה בכל זאת לספר התורה כולו, שהרי הפסוק להלן אומר שמטרת כל העניין היא שהמלך ילמד וישמור "את כל דברי התורה"! הסיפא של המדרש מזכירה לנו את הזיקה המיוחדת שיש למלך לספר דברים דווקא, בו נזכרת פרשת המלך (בפרשת שופטים) וממנו היה קורא במעמד הקהל כמתואר במסכת סוטה סוף פרק שביעי, משנה וגמרא: "וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע .... ופרשת המלך, וברכות וקללות, עד שגומר כל הפרשה". ואנו נוסיף עוד זיקה מיוחדת שיש למלך עם ספר דברים, שהוא שמעיד בו אם הוא סוטה מדיני התורה: "תני ר' שמעון ספר משנה תורה עלה ונשתטח לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו: רבש"ע עקרני שלמה ועשאני פלסתר" (ויקרא רבה פרשה יט ב). אך עניין הקריאה במעמד הקהל (עליו הרחבנו בדברינו מעמד הקהל לאורך הדורות בפרשת וילך) לחוד, וכתיבת ספר התורה לחוד. עפ"י הספרי וכן התוספתא והגמרא בסנהדרין שהבאנו בהערה 2, לפחות כאן, בדין "משנה תורה" שהמלך כותב לו, הכוונה לספר התורה כולו.
  7. פסוק זה והקודם שבספר דברים הם שני המקומות היחידים בתנ"ך בו מופיע הביטוי "משנה תורה". וכבר הארכנו לדון, בדברינו האבן תשמור את האבן בפרשת כי תבוא, מה בדיוק כתבו על אבנים אלה. האם את כל התורה כולה, רק את מניין המצוות, או פרשיות מסוימות מהתורה (רד"ק בעקבות רס"ג). ופירוש מצודת דוד על הפסוק ביהושע אומר בפשטות: ספר דברים שהרי הוא הנקרא משנה תורה בכל מקום. לפירוש זה אפשר נראה לנו לחבר את מדרש בראשית רבה סוף פרשה ו: "אמר ר' שמעון בן יוחאי: ספר משנה תורה היה סיגנום (דגל) ליהושע. בשעה שנגלה עליו הקב"ה מצאו יושב וספר משנה תורה בידו. אמר לו: חזק ואמץ, יהושע: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". וליהושע היה דין מלך (רמב"ם הלכות מלכים פרק א ג). זה הספר אותו גם מצאו בימי יאשיהו (מלכים ב פרק כג).
  8. רש"י ודאי מכוון למדרש בראשית רבה שהבאנו בהערה הקודמת: "אמר ר' שמעון בן יוחאי: ספר משנה תורה היה סיגנום (דגל) ליהושע. בשעה שנגלה עליו הקב"ה מצאו יושב וספר משנה תורה בידו. אמר לו: חזק ואמץ יהושע". אנחנו ניסינו להיעזר במדרש זה בהקשר עם כתיבת "משנה תורת משה" על אבני המזבח שבנה יהושע בהר עיבל, ואילו רש"י מסתייע במדרש זה, בוודאי יותר כפשוטו, בהקשר עם ספר התורה שהלך עם יהושע לכל מקום. רש"י מעדיף את שיטת בראשית רבה על פני ספרי דברים וכל המקורות שהבאנו בהערה 3, ניחא. אבל יוצא מדבריו חידוש עצום! הפסוק הכל כך נדרש: "לא ימוש ספר התורה הזה והגית בו יומם ולילה", מכוון רק על ספר דברים! ומה יעשו כל המדרשים והדרשנים על פסוק יסוד זה? האם רש"י מכוון למשהו גדול יותר שלא זכינו להבינו? האם זה קשור לדין שכל מי שאומר קריאת שמע בוקר וערב יצא ידי חובת "והגית בו יום ולילה"? (מנחות צט ע"ב)? נמצא אולי תשובה בהמשך דברינו. ואגב, ראה גם פירוש מצודת דוד על הפסוק ביהושע שם, שניתן להבנה לכאן ולכאן.
  9. ראה פסוקים ג-ה בפרק א בבראשית, בבריאת האור, שהאור מוזכר בהם חמש פעמים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד".
  10. הפסוק "ויקרא אלהים לאור יום", החותם את בריאת האור ביום הראשון, מתאים לספר דברים, לא רק משום שיש בו מצוות רבות, אלה יש גם בספר ויקרא, אלא בשל השניות והחזרה שבו. ספר דברים אינו רק שווה בין שווים לשאר ספרי התורה, אלא שווה קצת יותר בגלל השניות שבו, בגלל החזרה. ראה פירוש כלי יקר דברים כט יח: "מה שקרא תורת כהנים סתם ספר, והקללות שבפרשת כי תבוא קרא ספר התורה, לפי שכל חמישה ספרים בכלל נקראו תורה וכל ספר בפני עצמו נקרא ספר ... ספר תורת כהנים נקרא ספר כי אינו כולל כל התורה, רק שהוא ספר אחד מן מספר חמשה ספרים. אבל ספר חמישי זה נקרא תורה כי הוא כולל כל התורה כי לכך נקרא משנה תורה כמו שנאמר (דברים א ה) הואיל משה באר את התורה הזאת". הגושפנקא ניתנת במעשה בריאת האור לכל חמישה חומשי התורה. "אורה זו תורה" (מגילה טז). אבל לספר דברים יותר. ראה גם בראשית רבה סד ח: "כמה בארות חפר אבינו יצחק? ... חמש כנגד חמישה ספרי תורה. ויקרא שם הבאר עשק - כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את העולם. ויקרא שמה שטנה - כנגד ספר ואלה שמות על שם וימררו את חייהם בעבודה קשה. וימצאו שם באר מים חיים - כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות ... ויקרא שמה רחובות - כנגד משנה תורה, על שם כי ירחיב, כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". (ספר במדבר הוא מקרה מיוחד, ראה שם במקור). ספר דברים פורה ומרחיב על ארבעה בארות המים החיים. ספר דברים הוא גם פיוס והשלמה עם עם ישראל. ראה דברים רבה (ליברמן) פרשת דברים: "כיון שחטאו ישראל כעס עליהם הקב"ה ובקש לכלותם ...התחיל משה מבקש פיוסים עליהם ... למה ה' יחרה אפך בעמך ... והם עמך ונחלתך ... ואח"כ הלך והוכיח להם ואמר: אתם חטאתם חטאה גדולה ... א"ל הקב"ה: ... הואיל ופייסתני עליהם והוכחתם, בשבילך אני שונה להם את התורה ... אלה הדברים, שנתן להם משנה תורה, אחר שנתן להם הקב"ה, שְׁנָאָה להם ע"י משה". והמשנה היא כידוע המסטורין או המסתורין שבין עם ישראל לקב"ה (תנחומא כי תשא לד ועוד).
  11. פרשת בהמה, חיה ועוף המותרים והאסורים לאכילה הנזכרת בספר ויקרא פרשת שמיני חוזרת ונשנית בספר דברים פרשת ראה.
  12. שני דינים, תוספות, שנזכרים בפרשת ראה ואינם בפרשתנו. להסבר דינים אלה, ראה גמרא חולין דף סג ע"ב.
  13. למרות שלחזרה של דינים בספר דברים יש הסברים רבים ומגוונים, כפי שראינו ועוד נראה, בא מדרש זה ואומר שבמקרה הספציפי של פרשת בעלי חיים המותרים ואסורים באכילה, החזרה בספר דברים היא משום שמשה שכח שני פרטים חשובים. אין לשכחה זו שום רמז במקרא, וברור שאם מצאנו הסברים להבדלים בין עשרת הדברות של פרשת שמות ועשרת הדברות של פרשת ואתחנן (ראה דברינו זכור ושמור בדיבור אחד בפרשת ואתחנן), נוכל למצוא הסברים גם כאן. אבל למדרש חשוב לבנות, על בסיס הבדלים קלים אלה של "השסועה" ו"הראה", את הלקח החשוב של שינון התורה ולא להתבייש לומר "שכחתי", כלקח מהודאתו של משה שכשכתב פרשה זו בספר ויקרא, נשמטו ממנו שני פרטים חשובים! ראה אזכור נושא זה באסתר רבה ד יב: "א"ר שמואל בר נחמן: מכאן אדם צריך לשנות את פרשיותיו. אילו לא שנה לנו משה את התורה, מהיכן אנו יודעין השסועה?". בכל לימוד ושינון וחזרה יש הודאה סמויה בכוחה של השכחה. אנו משננים, כי אנו כבני אדם יודעים שאנחנו מועדים לשכחה. יפה שאדם, תלמיד חכם בפרט, מודה בפה: "שכחתי", אבל אין צורך להגיע לכך. צריך לשנן ולמנוע מראש את ה-"שכחתי" וספר דברים משנה תורה הוא התקדים החשוב בנושא זה.
  14. מטרת ספר משנה תורה הוא לבאר "לדור הנכנס בארץ רוב מצות התורה הצריכות לישראל" – לזרז ולחזור ולהזהיר את דור הבנים העומד על סף הכניסה לארץ. אבל משה לא מחדש שום דבר, אומר רמב"ן, הכל כבר נאמר למשה "בסיני או באוהל מועד בשנים הראשונות קודם המרגלים". והראיה, שבכל ספר דברים אין שימוש בביטויים השגורים בספרי שמות, ויקרא ובמדבר: "וידבר ה' אל משה לאמר, צו את בני ישראל או דבר אל בני ישראל". ועדיין, איך נסביר את המצוות שנזכרות רק בספר דברים? מדוע אין הן נזכרות בשלושת הספרים הקודמים אם "נאמרו לו כולן בסיני או באוהל מועד בשנים הראשונות קודם המרגלים"? בהמשך דבריו, מציע רמב"ן תשובה: "אבל לא נכתבו המצות בספרים הראשונים שידבר עם יוצאי מצרים, כי אולי לא נהגו באותן המצות רק בארץ אף על פי שהן חובת הגוף, כאשר בא בענין הנסכים או מפני שאינן תדירות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ". וכבר הקשו רבים וטובים על דברים אלה (הרדב"ז למשל וכן פירוש העמק דבר בפיחתו לספר דברים!) וצריך עיון. בהמשך דבריו שם, ולאורך הספר כולו מבחין רמב"ן בין "מצווה מבוארת" ובין "מצווה מחודשת" וגם במבוארות יש חידושים בפרטי הדינים: "שיחזור אותם לבאר אותם ולחדש בהם דברים". בספר משנה תורה יש חידושי תורה! ראה פתיחת דברינו על ספר דברים כהתחלת המשנה, היא התורה שבע"פ.
  15. אפרופו דברי רמב"ן שאין בכל ספר דברים לשון: "וידבר ה' אל משה לאמר" וכיוצא בזה, הנה יש שניים (שלושה)! אלא שאולי היוצא מן הכלל מעיד על הכלל. דיבורים אלה של הקב"ה למשה מופיעים בחלק המסיים את ספר דברים, מפרק לא ואילך, בו משה נפרד מבני ישראל ומסתלק מן העולם. בחטיבת הפסוקים הראשונה מפרק לא יש גם יש "מצווה פלונית" של כתיבת השירה, שעפ"י חז"ל היא מצוות כתיבת ספר תורה. ראה ספר החינוך מצווה תריג החותמת את מנין המצוות: לכתוב כל אחד ואחד מישראל ספר תורה לעצמו,. חטיבת הפסוקים השנייה, מפרק לב, היא ציווי פרטי-אישי למשה ואיננה "מצוה פלונית". ומעניין שבחטיבה הראשונה אין המילה "לאמר" ובטיבה השנייה, האישית, יש. והדברים צריכים עיון בפעם אחרת.
  16. זה אולי הסוד הגדול של ספר "משנה תורה" שחוזר ומבאר ומשנן את המצוות שניתנו כבר בסיני, כולל חידושים והרחבות רבים (ואפילו סתירות), אבל לא רק לשם המצווה הספציפית, אלא למטרה רחבה וכוללת יותר. החידוש הגדול של ספר זה הוא במצווה הבסיסית ביותר, שאפילו איננה נמנית במניין המצוות, במושכל הראשי ביותר של עשיית הטוב והישר. בכך נסגר גם מעגל שהתחיל בו ספר בראשית, ספר מעשה האבות, שגם הוא נקרא ספר הישר ואין סתירה. ליבת התורה, ספרי המצוות החוזרים ושונים הכל בשם ה': "וידבר ה' אל משה לאמר", "צו את בני ישראל" – ספרי שמות, ויקרא, במדבר – עטופים בשני ספרי ישר, ספר בראשית מעשה אבות מהעבר האחד וספר דברים "ועשית הטוב והישר" (או "הישר והטוב") מהעבר השני. וכבר הרחבנו בנושא זה משני העברים, בדברינו ספר הישר בפרשת ויחי ובדברינו הטוב והישר בפרשת ראה.
  17. אפילו מי שבכל התורה אינו מקבל את שיטת הלימוד של פרשיות סמוכות, בספר דברים הוא כן מקבל שיטה זו. מדוע? ראה שטיינזלץ שם שהביא בשם השיטה מקובצת: "וטעמו של דבר, משום שמשנה תורה אף שקדושתו כשאר ספרי תורה, הוא מדברי משה החוזר על מה שכבר נאמר מקודם, ובודאי אין זו חזרה לריק ואותם צירופי דברים וסמיכויות של משה יש ללמוד מהם הלכה". יש לדקדק בביאור, במי ששונה ומסביר, יותר מהמקור שאותו כתב מי שאין אנו יכולים לרדת לסוף דעתו. המבאר, חזקה עליו שהקפיד לסדר דבריו ואף אנו, המבארים והמשננים אחריו, יכולים וצריכים לרדת לסוף מחשבתו.
  18. דברי אביי מתאימים לשיטת ר' חייא שהסיבה לכך שלא מפסיקים בקללות היא הפסוק ממשלי "מוסר ה' אל תמאס" (לא לפי שיטת ריש לקיש). זאת אומרת שהתוכחה שבספר דברים איננה "מוסר ה' " אלא מוסר בשר ודם. ובגמרא בבא בתרא פח ע"ב: "ואמר רבי לוי: בוא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם. הקב"ה ברך ישראל בעשרים ושתים וקללן בשמונה ... ואילו משה רבינו ברכן בשמונה וקללן בעשרים ושתים ...". התוכחה של ספר דברים היא "מידת בשר ודם", לא מידת הקב"ה - משה כתבה.
  19. אור החיים מצטט את הגמרא שהבאנו בפרשת התוכחה, אבל מרחיב מאד ומחיל את "תוכחת בשר ודם" על ספר דברים כולו.
  20. שמא תאמר שכך הוא גם בארבעה החומשים הקודמים! התשובה: "אלה הדברים" הוא המפריד.
  21. בספר דברים אין את הביטוי: "ויאמר או וידבר ה' אל משה לאמור", לא משום שכל מה שמשה אומר כבר נאמר מקודם, כדברי רמב"ן לעיל, אלא אדרבא, משום שמשה הוא ששונה ואומר להם את "דברי עצמו". "אלה הדברים" הוא כותרת קו פרשת המים בין ארבעת החומשים ובין החומש החמישי, ספר דברים. ראה שוב את דברי הגרי"ז בהערה 3 לעיל וכן דברי הר"י (רבינו יצחק) בתוספות גיטין שהבאנו בהערה 4 לעיל. על הביטוי "מפי עצמו" אפשר לדון ויש בו פנים לכאן ולכאן. ראה למשל לשון מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יט פסוק טו: "ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים - יכול משה אמר דבר זה מפי עצמו? ת"ל: והיו נכונים ליום השלישי. וחמורים מכך דברי הגמרא סנהדרין צט ע"א: "כי דבר ה' בזה - זה האומר אין תורה מן השמים. ואפילו אמר: כל התורה כולה מן השמים, חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו - זהו כי דבר ה' בזה". אך כאן נראה שהדברים ברורים ודברי אור החיים אלה מבוססים על דברי הזוהר כרך ג (דברים) פרשת ואתחנן רסא ע"א על ההבדל בין קולות סיני ובין אלה הדברים: "כל אינון קולות תמן אשתכחו כד אתייהיבת אורייתא לישראל, וכלא נפקא מההוא קול פנימאה דכלא בגין דביה תליא מלתא, האי דאקרי משנה תורה משה מפי עצמו אמרן".
  22. הגמרא שם מסבירה שהאמירה "כאשר צוך ה' אלהיך", המופיעה בדברות פרשת ואתחנן (דברים ה יא טו), הן בדיבר של כיבוד אב ואם והן בדיבר של שבת, כוונתה שמצוות אלה נצטוו כבר במרה. ושמא תאמר שהכוונה היא שכבר נצטוו בדברות הראשונות שבפרשת יתרו? זה אי אפשר לומר, מסביר רש"י, שאם כך משה כאילו מוסיף מילים בדברות של ספר דברים שמתארות את הדברות של ספר שמות וזה בלתי אפשרי. ראה הגמרא ורש"י שם במקור. עכ"פ, רש"י כאילו קרא את דברי אור החיים לעיל ויוצא חוצץ כנגדם (השווה עם רש"י על ספר יהושע לעיל). בדרך זו הולכים מפרשים נוספים שאינם מוכנים בשום פנים ואופן לראות ולוא הבדל דק אחד בין ספר דברים וארבעת החומשים. ראה למשל פירוש מלבי"ם דברים פרק א: "ויהי בארבעים שנה, ר"ל הנה הדברים האלה דבר משה מדעת עצמו בזמנים מחולפים כדרך הדורש והמוכיח, ולא היה לו רשות לכתבם בספר. ואף אם היה כותבם לא היה בהם קדושת ס"ת, רק היה עניינם כדברי תוכחה שנאמרו עפ"י חכם או כדברים שדבר איש הרוח ברוח הקודש. אבל בארבעים שנה באחד לחדש שבט, צוה לו הקב"ה לאמרם שנית לישראל בצווי מפי הגבורה, כי אמר לו דבר אל בני ישראל לאמר. וכן צוה לו שיכתבם בספר מפי ה' ושיאמרם ושיכתבם ... רק בסדר אחר שסדר ה' ... עד סוף ספר משנה תורה, הכל נכתב עפ"י ה' ולא כתב מדעתו אף קוצו של יו"ד". ברוח אמצעית, בין אור החיים ורש"י ניתן למצוא פרשנים כגון תולדות יצחק בראשית פרק א, שמתייחס למדרש בראשית רבה שהבאנו לעיל על האור ואומר: "ומה שאמר ויקרא אלהים לאור יום, כנגד משנה תורה, לפי שבו מצות מבוארות, שמבאר מצוות שבספרים שלפניו, והוא כיום המאיר. וגם לפי שנראה שמשה מעצמו אמר אותו הספר, שאמר אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל, לזה אמר ויקרא אלהים לאור יום, לומר שברשות הקב"ה אמר אותו". וראה גם פירוש אלשיך איכה פרק א: " ... לומר כי גם מאמר משה נבואה היה. והוא כנודע כי כל משנה תורה מפי השכינה הוא. גם הנראה שאומרו משה מעצמו רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו, ולכן לא תגרע קדושת משנה תורה מארבעת הספרים". ברשות הקב"ה אמר משה, רוח ה' ומילתו נחו עליו. כשאר הנביאים?
  23. "משנה תורה", הוא במובן של השתנות. השתנות הכתב שהייתה במהלך שיבת ציון בבית שני ומיוחסת, עפ"י שיטות מסוימות לעזרא. מקור העניין הוא תוספתא סנהדרין פרק ד הלכות ז-ח ובנוסף לגמרא בבלי שהבאנו למעלה, נמצא הנושא גם בירושלמי מגילה פרק א הלכה ח (שם מובאות גם דעות שחולקות על שינוי הכתב וטוענות שעזרא רק החזיר את המצב לקדמותו או שלא היה שינוי כלל). החלפת הכתב מכתב עברי (נקרא גם דעץ, רעץ או ליבונואה) לכתב אשורי היה שינוי עצום שיש לו השלכות הלכתיות רבות ולא לחינם מושווה עזרא למשה. שים לב גם לקריאה מחודשת של הפסוק שלנו לשיטה זו: "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר" – כתב הראוי להשתנות, פירושו שכבר בימי משה נצפה שינוי הכתב העתיד להיעשות ע"י עזרא. וכבר הארכנו לדון בנושא שינוי הכתב בימי עזרא בדברינו שינוי הכתב בפרשה זו.
  24. הכללת מגילת אסתר בכתבי הקודש תלויה במעמדו של ספר דברים. אם הוא חלק אינטגראלי מחמשת חומשי תורה (כשיטת ר' אלעזר המודעי) אז יש מקום להוספות מאוחרות כמו מגילת אסתר. ראה תוספות הראשון במסכת גיטין על הרווח בין ספר לספר.
  25. ממשה עד משה לא קם אדם שנתן לחיבורו את השם "משנה תורה". אפילו משה רבנו בעצם לא קרא את ספר דברים "משנה תורה", אלא הדורות שבאו אחריו. אכן עטרה גדולה נטל לראשו משה בן מיימון הספרדי וכבר העירו עליו רבים וטובים ובהם ר' אברהם בן דוד (הראב"ד) בדבריו הבוטים: "סבר לתקן ולא תיקן, כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם והיה לו בזה תועלת גדולה כי פעמים רבות יעלה על לב הדיין לאסור או להתיר וראייתו ממקום אחד ואילו ידע כי יש גדול ממנו הפליג שמועתו לדעת אחרת היה חוזר בו. ועתה לא אדע למה אחזור מקבלתי ומראייתי בשביל חיבורו של זה המחבר. אם החולק עלי גדול ממני הרי טוב ואם אני גדול ממנו למה אבטל דעתי מפני דעתו. ועוד כי יש דברים שהגאונים חולקים זה על זה וזה המחבר בירר דברי האחד וכתבם בחיבורו ולמה אסמוך אני על ברירתו והיא לא נראית בעיני ולא אדע החולק עמו אם הוא ראוי לחלוק אם לא. אין זה אלא כל קבל די רוח יתירא ביה". לנו נראה שאכן השם היותר שכיח שהתקבל לחיבורו ההלכתי הגדול של הרמב"ם, שהוא היסוד לספרי הפסיקה שבאו אחריו בראשם הבית יוסף והשולחן ערוך, הוא היד החזקה ולא משנה תורה, או בלשון עולם הישיבות וצורבי רבנן "רמב"ם" סתם (שהרי אילו ספרים כתב עוד? ...).
  26. כך בתחילת ספר דברים משנה – תורה.
  27. וכך בסופו.