פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

אלה מסעי

פרשת מסעי, תשס"ג

עדכון אחרון: 21/06/2023

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: (במדבר לג א).1

וַיִּסְעוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר־סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל־פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם: (שמות יז א).2

 

רמב"ן שמות יט א – פשר כפילות שמות המקומות

ורש"י כתב: "ויסעו מרפידים – מה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר נאמר (לעיל יז א) כי ברפידים היו חונים, בידוע שמשם נסעו! אלא, מקיש נסיעתם מרפידים לחנייתם במדבר סיני. מה חנייתן בתשובה, אף נסיעתן בתשובה" – לשון רש"י. ולא הבינותי זה, שכך נאמר בכל המסעות "ויחנו באלים, ויסעו מאלים", "ויבואו אל מדבר סין" (לעיל טז א), "ויסעו ממדבר סין ויחנו ברפידים" (שם יז א), וכן כל פרשת מסעי. וירצה הכתוב לפרש שלא היו חניות אחרות ביניהן.3

רש"י במדבר לג א – חלוקה לשלוש תקופות

אלה מסעי – למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהם י"ד, שכולם היו בשנה ראשונה, קודם גזירה, משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה. שמשם נשתלחו המרגלים … ועוד הוֹצֵא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן, מהֹר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים. נמצא שכל שמונה ושלושים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות.4

סדר עולם רבה (ליינר) פרק ח – חלוקה לשתי תקופות

ואומר: "והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלושים ושמונה שנה וגו' " (דברים ב יד) – י"ט שנה היו חוזרין ומטורפין, וי"ט שנה ישבו בקדש ברנע, שנאמר: "ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם" (דברים א מו), נמצאו כל המסעות מ"ב מסעות.5

אבן עזרא במדבר לג א – משה מתפנה לכתוב את המסעות

אלה מסעי – כאשר חנו בני ישראל בערבות מואב וישבו שם חדשים עד שבנו הערים  הנזכרים, ולא זזו משם כי אם אחרי מות אהרן, כתב משה כל המסעים.6

אבן עזרא במדבר י לג – מסעות ואירועים שלא נזכרים

וטעם וישכן הענן במדבר פארן – שם כלל7 לתבערה שהוא קברות התאוה ולחצרות, ורתמה, ומסעים רבים.8 והעד: שלא הזכיר הכתוב בפרשת אלה מסעי במדבר פארן.9

ספורנו במדבר לג א – זכותם של ישראל

רצה האל יתברך שייכתבו מסעי בני ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה באופן שהיו ראויים להיכנס לארץ.10

ויקרא רבה פרשה ט סימן ט – מסעות וחניות במחלוקת

חזקיה אמר אחרת: גדול השלום שבכל המסעות כתוב: "ויסעו ויחנו" (במדבר לג) – נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת. כיון שבאו כולם לפני הר סיני נעשו כולם חנייה אחת , זהו שכתוב: "ויחן שם ישראל" (שמות יט),  "ויחנו שם בני ישראל" אין כתיב כאן, אלא "ויחן שם ישראל" אמר הקב"ה הרי שעה שאני נותן תורה לְבָּנַי.11

במדבר רבה כג א

ילמדנו רבנו,12 מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים מהו שיחלל את השבת? כך שנו רבותינו: מי  שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים מחלל את השבת בשביל למלט את נפשו.13 וכך אנו מוצאין בדוד כשביקש שאול להרגו ברח ממנו ונמלט. אמרו רבותינו: מעשה שבאו לגדולי ציפורי כתבים רעים מן המלכות. הלכו ואמרו לר' אלעזר בן פרטא: רבי, כתבים רעים באו לנו מן המלכות, מה אתה אומר? נברח? והיה מתיירא לומר להם ברחו ואמר להם ברמז: ולי אתם שואלים? לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד. מה כתיב ביעקב? "ויברח יעקב שדה ארם" (הושע יב יג), וכן במשה: "ויברח משה מפני פרעה" (שמות ב טו), וכן בדוד: "ודוד ברח וימלט" (שמואל א יט יח). וכן הוא אומר: "לך עמי בא בחדריך … חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" (ישעיה כו כ).14 אמר להם הקב"ה: וכאלו כל גדולי עולם יראו וברחו מן שונאיהם. כל אותן ארבעים שנה שעשיתם במדבר, לא הנחתי אתכם לברוח, אלא הייתי מפיל שונאיכם לפניכם במה שהייתי עמכם. ולא עוד, אלא כמה נחשים וכמה שרפים וכמה עקרבים היו שם, שנאמר: "נחש שרף ועקרב" (דברים ח טו) ולא הנחתי אותם להזיק אתכם. לכך אמר הקב"ה למשה: כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שיהיו יודעים מה נסים שעשיתי להם.15 מנין? ממה שקרינו בענין: "אלה מסעי".16

שבת שלום

מבורך מנחם אב

חזק חזק ונתחזק,

מחלקי המים

הערות שוליים

  1. אין זה "אלה מסעי" היחידי ולא הראשון בתורה או בספר במדבר. כבר קדם לו פסוק כח בפרק י (פרשת בהעלותך) בסיכום תיאור מסע הדגלים שנראה כתעתיק מדויק של הפסוק שלנו, אלא בתמצית: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְצִבְאֹתָם וַיִּסָּעוּ". שם, בתחילת הספר והמסע - "ויסעו", וכאן בסיומם – "אלה מסעי", כראוי לספר במדבר המתאר את נדודי בני ישראל וקורותיהם במדבר סיני.
  2. כבר קדם למסעות ספר במדבר תיאור תחילת מסעיהם בספר שמות. כאן, בראשית המסע (כשעדיין לא ידעו כמה ארוכה וקשה תהיה), וכן בסוף הספר באזכור "מסעיהם" עם סיום הקמת המשכן שעתיד ללוותם "בכל מסעיהם". ההמשך הוא בתחילת ספר במדבר בפקודים ובדגלים ובהתחלת "מסעיהם" ישירות לארץ ונקודת השבר היא בתחילת פרק יא שם כאשר מתחילות התלונות ששיאן בפרשת המרגלים. או אז מתברר ש"מסעיהם" יהיה פחות חגיגי ומרשים ויותר ארוך, קשה ומייגע.
  3. פירוש רמב"ן זה איננו על פרשתנו וגם לא על "מסעיהם" של סוף ספר שמות, אלא על סדר המסעות שמתואר בפרשיות בשלח ויתרו "בזמן אמת" החל מיציאת מצרים, דרך חציית ים סוף ועד הגעה למעמד הר סיני במדבר סיני. ראו שמות פרק יד פסוק ב, סוף פרק טו (לאחר קריעת ים סוף) ופרק יט בהגעה למדבר סיני לקראת מתן תורה. רש"י ורמב"ן מעירים על כך שהתורה חוזרת וכופלת שם כל מקום, גם כשמגיעים אליו וגם כאשר יוצאים ממנו להמשך המסע ("ויחנו ברפידים" שמות יז א – "ויסעו מרפידים" שם יט ב, ואצלנו "ויחנו בסוכות" למשל, לג ה - "ויסעו מסוכות" בפסוק ו הסמוך). מה צורך בכפילות זו? והלוא ברור שמקום בו חנו ממנו יצאו! רש"י הולך בדרך הדרש ועונה: "מה חנייתן בתשובה אף נסיעתן בתשובה" (ראו מדרש מכילתא יתרו פרשה א, עליו כנראה נשען רש"י שמביא גם נוסח אחר: "מה נסיעתם מרפידים מכעיסין למקום ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו, אף ביאתם מדבר סיני היו מכעיסין למקום ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו"). רמב"ן לעומתו, הולך בדרך הפשט ומסביר שכפל הזכרת כל מקום הן בחנייה בו והן ביציאה ממנו, בא להראות "שלא היו חניות אחרות ביניהן". משמע "אלה מסעי" שבפרשתנו הוא כרונולוגיה היסטורית מלאה ומדויקת. וכך נראה גם מפרשנים בפרשתנו, כגון רשב"ם על הפסוק: "אלה מסעי - כל מסעות וחניות חוזר ומונה כדי לפרש היכן היו חונים". וכך אפשר גם להבין מרש"י כאן: "אלה מסעי - זה סדר מסעיהם".
  4. כך מיסודו של רבי משה הדרשן. רש"י לשיטתו שארבעים ושניים המקומות שנזכרו בפרשתנו הם המסעות כולם וחסד המקום על בני ישראל שלא טלטלם ולא הניעם במדבר יתר על המידה. שכן בניכוי ארבעה עשר המסעות שהיו לפני חטא המרגלים ("הגזירה") ושמונה המסעות לאחר מות אהרון, שהם כבר תחילת המסע לארץ ישראל של דור הבנים, הרי לך עשרים מסעות בשלושים ושמונה שנה. מסע אחד לשנתיים בקירוב. בהמשך לכך, ראו רש"י בפירושו לשמות פרק מ פסוק לח (המילה "מסעיהם" של סוף ספר שמות): "לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם -  בכל מסע שהיו נוסעים היה הענן שוכן במקום אשר יחנו שם. מקום חנייתן אף הוא קרוי מסע ... לפי שממקום החנייה חזרו ונסעו, לכך נקראו כולן מסעות". אפשר לראות רש"י זה כהמשך של רש"י בפרשתנו – גם החניה נחשבת כמסע וזהו חסד המקום שהקל בעונשם. אבל אפשר לראותו גם באור קצת אחר. אמנם חסד המקום שלא טלטלם יותר מאשר מסע אחד לשנתיים, אבל יש לזכור שהמדבר איננו מקום ישוב קבוע וכל מי שמצוי בו הוא בסופו של דבר תושב ארעי, חסר חניה ומנוחה, תמיד במסע ובתזוזה. גם מקום החניה נקרא "מסע" משום שמשם תמיד ממשיכים לתחנה הבאה. חניה אמיתית תהיה רק בהגיע העם אל ארץ ישראל, כפי שפרשתנו ממשיכה ואומרת "כי אתם באים אל הארץ" (פרק לד פסוק ב). אחרי הכל מדבר הוא מדבר. ראו דברינו כי תבואו אל הארץ ונטעתם בפרשת קדושים.
  5. סדר עולם רבה מכניס לתמונה את ספר דברים ומלמדנו שתקופת שלושים ושמונה השנים נחלקה לשניים. חצי מהזמן נדדו בטירוף במדבר: חנו ונסעו, פירקו והקימו ובחצי השני ישבו במקום אחד ללא שינוי. ואין לדעת איזה חצי קשה יותר וגם לא ברור איך חלוקה זו מסתדרת עם תיאור המסעות שפורטו לעיל בספרים שמות ובמדבר. לפיכך נראה שלמרות שבמקרים רבים רש"י צועד בנתיב שסדר עולם רבה סולל, כאן הוא מעדיך את שיטת רק משה הדרשן שמחלק את המסעות לשלוש תקופות: 14 מסעות בשנה וחצי הראשונה – עד חטא המרגלים, עשרים מסעות בכל שלושים ושמונה שנות הנדודים במדבר בגין חטא העגל, ושמונה מסעות עם תום ארבעים שנות המדבר בדרך לארץ (דרך מאד פתלתלה מסביב לארץ אדום). ועל שלושית ושמונה שנות הנדודים במדבר ראו דברינו שנות המדבר העלומות בפרשת חוקת.
  6. "אלה מסעי", אומר אבן עזרא, מורה על תהליך הכתיבה (של משה), אשר החל כבר בפרשתנו ונמשך לתוך ספר דברים הסמוך. יש זמן ומקום לכתיבה ולתעודה היסטורית. מתי יושב משה ומסכם את המסעות? בסוף הנדודים וערב הכניסה לארץ. מה גם שמשה עומד להיפרד מעם ישראל ויודע שלא ייכנס לארץ. ראו רמב"ן בתחילת הפרשה שממשיך קו מחשבה זה ומפרש: "אלה מסעי - אחרי נקמת מדין שאמר לו הקב"ה למשה אחר תאסף אל עמיך ואחרי שחלק ארץ סיחון ועוג ובנו הערים הנזכרות, נתן דעתו לכתוב המסעות".
  7. שם כללי או כולל.
  8. "מדבר פארן" הוא שם כללי למספר מסעות וחניות שנזכרים בפרקים י-יג בספר במדבר ואירועים כגון: פרשת המתאוננים, המתאווים, תבערה, מרים, המרגלים ועוד. מכולם אגב, נזכרים "קברות התאווה".
  9. ולפיכך לא נזכר "מדבר פארן" בפרשתנו. כך גם פירוש אבן עזרא בתחילת ספר דברים פרק א פסוק א (שם יש עוד פירוט של מסעות\מקומות): "בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב – מקומות לא נזכרו בפרשת אלה מסעי, או נזכרו בשמות אחרים". ראו גם דבריו במדבר פרק כא פסוק יח על מתנה ונחליאל שלא נזכרים בפרשתנו. סוף דבר, יש פערים גדולים בין רשימת "אלה מסעי" בפרשתנו ובין פרקי מסעות ואירועים אחרים במקרא. כאשר יושבים ומתעדים לא תמיד מתאימים הדברים בדיוק למה שאירע, כיצד ומתי. למתעד יש סיבות וכללים משלו מה הוא מזכיר ומה לא, מתי הוא מפרט ומתי הוא מכליל. התורה איננה ספר היסטוריה. אפשר שפירוש אבן עזרא מסכים עם רש"י ורמב"ן שכאן בפרשתנו רשימת עיקר המסעות , אבל חשוב לו להדגיש את הפער ואת אי שלימות הרשימה כאן. גם לאור החיים דרך מיוחדת בפירושו ל"אלה מסעי" שבפרשתנו ולא ברור אם הוא מצטרף לדעת רש"י ורמב"ן או שהוא סבור כאבן עזרא שלא כל המסעות מוזכרים כאן. ראו פירושו לפרק לג פסוק א אשר צריך עיון נוסף. עוד יש לנו לשאול מפשט הפסוקים איך אפשר שיציאת מצרים נזכרת בפירוט רב (ראו פסוקים ג, ד) ואילו קריעת ים סוף אגב אורחא (פסוק ח) ומעמד הר סיני בכלל לא נזכרים! וכן אירועים אחרים (ראו רמב"ן שמות טו כז). אמנם, "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר" (ירושלמי ראש השנה פרק ג דף נח), אך נראה שהפערים עליהם עומד אבן עזרא דורשים דיון נפרד ומורחב. כאן, דיינו במה שהזכרנו.
  10. ראו מדרש תנחומא (בובר) פרשת בשלח סימן טז אשר דורש את "זכרתי לך חסד נעוריך" תוך הדגשת הצעד הראשון שעשו בני ישראל ביציאתם ממצרים, בעצם הנכונות לעזוב מקום ישוב ולצאת למדבר: "מהו ויסע משה? בשעה שאמר להם שיסעו, לא אמרו לו להיכן אנו נוסעין למדבר, שמא אין בו כלום, אלא עמדו ונסעו להם, על פי אמנה. אמר ירמיה: הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמיה ב ב)". ראו עוד במדרש שם שלאחר קריעת ים סוף כבר לא היו הדברים כה חלקים ופשוטים והיה קשה למשה להזיז את בני ישראל משם: "אמר להם: מה אתם סבורים, שבכל יום הים מעלה לכם אבנים טובות ומרגליות?". ואחרי הצעד הראשון באמת היו מסעות לא טובים, בפרט לאחר חטא המרגלים: "שלא היו המסעות לשבח ולואי שלא היו בעולם כי רובם היו ליסורין של חטא המרגלים" (ראו אור החיים שהזכרנו בהערה הקודמת וציינו שהוא צריך עיון). אבל ספורנו סבור שעל כל ארבעים השנים של המסעות והנדודים במדבר, בין לפני ובין אחרי חטא העגל, יש לומר את הפסוק של ירמיהו "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" ובזכות זו היו ראויים להיכנס לארץ וכו', הגם שהיו בעונש. ראו דברינו חסד נעורים בפרשת מטות.
  11. וכן הוא במסכת דרך ארץ פרק שלום: "חזקיה אמר גדול הוא השלום, שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו, נוסעין במחלוקת וחונין במחלוקת, ובזמן שבאו לסיני חנו חנייה אחת, ויחן שם ישראל, אמר הקב"ה הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום ונעשו חנייה אחת, עכשיו אתן להם את תורתי". ובמכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה א: "ויחן שם ישראל. כל מקום שהוא אומר ויסעו ויחנו, נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, אבל כאן השוו כולם לב אחד, לכך נאמר: ויחן שם ישראל נגד ההר". ובאיכה רבה איכה רבה פתיחתות כ: "רבי אלכסנדרי פתח (תהלים ק"ב) שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג, אמר הקב"ה: שקדתי להכניס בני לא"י, מיד: ואהיה כצפור בודד על גג, מה הצפור מתבודד מגג לגג ומגדר לגדר ומאילן לאילן ומשוכה לשוכה. כך כשיצאו ישראל ממצרים היו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת ויסעו ויחנו, וכיון שבאו להר סיני נעשו כולם הומוניא ויחנו אין כתיב כאן אלא (שמות י"ט) ויחן שם ישראל, באותה שעה אמר הקב"ה הרי השעה שאתן תורה לבני". אגב, הביטוי "בלב אחד" או "כאיש אחד בלב אחד" שהדרשנים מרבים לצטט (במיוחד בדרשות חג השבועות ומתן תורה) מקורו אמנם במכילתא הנ"ל אבל נזכר בפרט במדרשים מאוחרים כגון תנא דבי אליהו ("בלב אחד בעצה אחת") ופסיקתא זוטרתא ("שווין כולם בלב אחד"). ונראה שלרש"י שמורות זכויות היוצרים על הביטוי הרווח: "כאיש אחד בלב אחד" אלא שהוא בכלל על המצרים הרודפים אחרי בני ישראל ולא על מעמד הר סיני (רש"י שמות יד י). מה שחשוב לעניינינו הוא מבט אחר על "אלה מסעי", שלא כמו ספורנו ורש"י לעיל, מבט שאולי יכול לתרץ את השאלה הידועה מדוע לא מוזכר מעמד הר סיני בפרשת "אלה מסעי". שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים כן, מות אהרון, מלחמת הכנעני כן; ומעמד הר סיני לא? משום שהוא היה "ויחן" ולא "ויחנו" (אבל יש שם "ויסעו" יש שם "כתינוק הבורח בשמחה מבית הספר", ראו דברינו ויהי בנסוע הארון בפרשת בהעלותך).
  12. ובנוסחאות אחרות: "הלכה". זו פתיחה קלאסית למדרש מסוג "ילמדנו" (תנחומא) אשר פותח בדבר הלכה ומתגלגל משם לאגדה. ורבים כמותו (ראו מדרש דברים רבה שכל פרשה מתחילה כך). סביר שעיקר כוונתו של הדרשן הייתה לחלק האגדי, אלא שהוא מנצל את המעמד והבימה ו"מגניב" לקהל שומעיו (שבא מן הסתם לשמוע מדרש אגדה) גם ענייני הלכה. ראו דברינו בשבחה של האגדה בפרשת עקב וראו גם קדיש דאגדתא בדפים המיוחדים.
  13. הכוונה ב"שנו רבותינו" זה, היא כנראה לתוספתא מסכת עירובין (ליברמן) פרק ג הלכה ח: "עיר שהקיפוה גוים או נהר וכן ספינה המטורפת בים וכן היחיד שהיה נרדף מפני גוים ומפני ליסטים ומפני רוח רעה, הרי אילו מחללין את השבת ומצילין את עצמן".
  14. פסוק אחרון זה מישעיהו מלמד שהדרך הטובה היא לברוח היא להיחבא. ראו הסיפור על שמעון בן שטח שברח מינאי המלך גיסו בבראשית רבה צא ג שמסתמך על פסוק זה. ובתולדות עם ישראל צוטט פסוק זה פעמים רבות (מדי) כדרך להתמודד עם הצרות.
  15. וכן הוא בתנחומא סימן א בפרשתנו: "אמר להם הקב"ה לישראל: בני היזהרו במצותי ושמרו את התורה. וראו כמה נסים ונפלאות עשיתי לכם משעה שיצאתם ממצרים והפלתי שונאיכם והעברתי אתכם בים והפלתי פחד ורעדה באויביכם ... וכל ארבעים שנה שהייתם במדבר לא הנחתי אתכם אפילו שעה אחת. כמה שונאים באו עליכם ולא הנחתי אתכם לברוח. וכמה נחשים ועקרבים הרגתי מפניכם ... לפיכך א"ל הקב"ה למשה: כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שידעו כמה נסים עשיתי עמהם בכל מסע ומסע. מנין? ממה שקראו בענין: אלה מסעי בני ישראל ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ". אך בסימן ב הסמוך שם בנימה קצת פחות חיובית: "משל למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה את המסעות, כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת בראשך, כך אמר הקב"ה למשה: מנה להם את כל המקומות, היכן הכעיסוני, לכך נאמר אלה מסעי".
  16. תמה תקופת המדבר. מיד בהמשך הפרשה באים הפסוקים: "כי אתם באים אל הארץ". עם ישראל צריך כעת לשנן לעצמו שהוא עומד לפני שינוי גדול ומהותי. לא עוד מן ובאר וענני הכבוד והכל מוכן לפניך, אלא ארץ נושבת שיש לעובדה ולשומרה ולהתפלל לגשם. ראו משל התרנגולת המנקרת בראש אפרוחיה שגדלו ושולחת אותם לעדור באשפתם במדרש ויקרא רבה כה ג על הפסוק "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל". אבל חשוב לזכור את המדבר, את אותה תקופה מופלאה של "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" יחד עם הנסים המופלאים שנעשו לעם ישראל. נסים שמהותם להראות לאדם שיכול גם להיות אחרת שיש למדבר את היתרונות שלו. ראו שיר השירים רבה ג א על הפסוק "מי זאת עולה מן המדבר" (דברינו בפרשת במדבר). צריך לזכור את התקופה הזו ולא לשכוח אותה, בפרט כאשר יושבים במקומות מהם כבר לא צריך לברוח. ראו פירוש רמב"ן במדבר לג א שהביא את דברי הרמב"ם: "והוסיף הרב במורה הנבוכים (ג נ) תועלת בידיעתם, לומר הצורך להזכיר המסעים גדול מאד. כי הנסים והאותות הנעשות היו אמיתיות לכל רואיהם, אך בעתיד יהיו דברים בשמועה ויכזיבם השומע. ומאותות התורה ונפלאותיה העצומות עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה ומציאת המן בכל יום, והם מקומות רחוקות מן הישוב ואינן טבעיות לבני אדם לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון. ואמרה התורה: לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם (דברים כט ה). וכל אלה אותות הם במעשה נס נראות לעין. וכאשר ידע הבורא יתברך כי יעבור על אלה האותות מה שיעבור על דברי הימים, לא יאמינו השומעים בהם, ויחשבו כי עמידתם במדבר הזה היה קרוב מן הישוב מקום אשר בני אדם שם, כמו המדברות אשר ישכנו שם בני ערב היום, או מקומות אשר יהיה שם חריש וקציר, או יש שם עשבים וצמחים למאכל בני אדם ושיהיה במקומות ההם בורות מים. על כן הרחיק מלבות בני אדם המחשבות האלה, וחזק אלה האותות כולם בזיכרון המסעות, כדי שיראו אותם הדורות הבאים וידעו האותות הגדולות איך עמדו בני אדם במקומות ההם ארבעים שנה, כל אלו דבריו". בקיצור, "אלה מסעי" הוא הזיכרון המתמיד בכל שנה ושנה בסיום ספר במדבר למנוע הכחשת ההיסטוריה וההתנכרות לשורשי העבר. התיעוד ההיסטורי לדורות. ומעניין מה חשבו גדולי ישראל אלה, אשר נאלצו להעתיק מגוריהם בגלות ולעתים גם פשוט לברוח, על "מסעי".

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה