וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: (שמות ד ב-ה).1
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין: וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן: (שמות ז ח-יא).2
אבן עזרא שמות ד יז – מטה האותות
הפירוש הקצר: ואת המטה הזה – הוא אשר נהפך לנחש. ואם השם נטע לך בלבך לב חכמה, תדע דרך הסנה והיד והמים, גם המטה.
הפירוש הארוך: ואת המטה. טעם האותות, שהפך לנחש לעיני ישראל ולתנין לפני פרעה ולהכות בו את היאור ולהעלות הצפרדעים, ולהוציא הכנים ולהוריד הברד, ולהביא הארבה, ולהיות חושך.3
אבן עזרא שמות פרק ד פסוק ג – ישוב כלא היה
אמר יפת: זה המופת רמז כי היה בתחילה דבר רך כמו מטה ונהפך לנחש, וכתוב: "התנים הגדול" (יחזקאל כט ג),4 ובסוף ישוב כבראשונה, והיה כלא היה.5
אבן עזרא בפירושו לשמות ז טז
ואמרת – אמור לו ככה, כי זאת תחילת המכות אם לא תשמע, כי המטה אשר נהפך לתנין לא היתה מכה.6
מדרש שמות רבה פרשה ג סימן יב – נחש למשה ונחש לפרעה
"וינס משה מפניו" – למה נס? לפי שחטא בדבריו, שאילו לא חטא, לא היה נס, שאין נחש ממית אלא החטא ממית, כמו שכתוב במעשה ר' חנינא בן דוסא.7 … והרי אמרנו: למה היה הנחש – כנגד משה, אלא מה אות היה לישראל בכך?8 א"ר אליעזר: לכך נהפך המטה לנחש, כנגד פרעה שנקרא נחש, שנאמר: "התנים הגדול" (יחזקאל כט ג). ואומר: "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' … עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ … וְהָרַג אֶת־הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם" (ישעיהו כז א) – לפי שהיה נושך את ישראל. אמר לו הקב"ה: ראית פרעה שהוא כנחש, עתיד אתה להכותו במטה. וסוף הדברים הוא יֵעָשֶׂה כעץ: מה המטה אינו נושך, כך הוא לא ישך.9
אלשיך שמות פרק ד פסוק ב – סמל ליחסי משה עם פרעה
"מה זה בידך וכו' ". כי כמשל הזה, הוא ענין משה עם פרעה. כי כאשר בהיות המטה בידו הוא מטה דומם בלתי מזיק. ובהשליך אותו ארצה, שנפרד ממנו, נס מפניו. ובאחוז בזנבו נעשה מטה. כן היה ענין משה, כי כשהיה פרעה, שהוא נחש בריח, והוא התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו, בהיותו ביד משה שהיה גדל עמו בהיכלו היה מטה … אך אחרי כן, כאשר השלכתו ארצה שנפרדת ממנו … כאשר "ויגדל משה ויצא אל אחיו", שיצא מבית המלך … אז היה (פרעה) לנחש, שבקש להרוג את משה על שהרג את המצרי, "וינס משה מפניו" עד מדין. עם כל זה, בשלחך יד לאחוז בו ותחזק בו לשים פניך נגדו בכח בלי פחד, יהי למטה בכפך כעץ דומם, שלא ירע ולא ישחית לך.10
רבי בחיי בן אשר שמות פרק ז פסוק י – שלושה נחשים
ויהי לתנין. תחילת האותות שעשה לפרעה היה תנין, והוא נחש, כן אמר לו הקב"ה במכת הדם: "והמטה אשר נהפך לנחש". וזה שנהפך לנחש ולא לשאר בהמות וחיות כגון סוס או שור ואריה וזאב, הטעם בזה לפי שהנחש חטא והחטיא את חוה בלשון וכן פרעה הרשע חטא בלשון, הוא שאמר: "מי ה' אשר אשמע בקולו … לא ידעתי את ה' " (שמות ה ב). ומפני זה היה תחילת האותות נחש לרמוז לו שייענש על חטאו כמו שנענש הנחש, ומצינו שכל המטיח דברים כלפי מעלה נדון בנשיכת נחש. הוא שכתוב: "וידבר העם באלהים ובמשה" (במדבר כא ה), וכתיב: "וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם" (שם ו). ועוד, כשם שהנחש מתעקם ומתפשט ואינו מתקיים בענין אחד, כך פרעה הרשע מקשה את לבו ומתחזק ברשעו.11
פירוש כלי יקר שמות ד ב – אות לישראל לדורות
"מזה בידך ויאמר מטה וגו' ". בשלושה אותות אלו רבו הדעות מצד הספק הנופל בהם … והקרוב אלי לומר בזה, כי אות ראשון מורה על ישראל שהיו מתחילה בימי האבות בקומתם ובשררתם כמטה זה העומד זקוף ומורה על השררה, כמו שנאמר: "מטה עוזך ישלח ה' מציון" (תהלים קי ב). ואחר כך, בחטאם, נעשו לנחש. כמו שהנחש הלך מתחילה בקומה זקופה, ועל ידי שסיפר לשון הרע בבוראו (שמות רבה ג יב) הושפל מלא קומתו ארצה. כך ישראל היו תחילה בקומה זקופה, ועל ידי שאחזו במעשה הנחש והיו ביניהם דלטורין מביאי דיבה, על כן נעשו כעפר לדוש עם חמת זוחלי עפר.12 וכאשר סרה הסיבה אשר גרמה להם שפלותם, יחזרו למעלתם. וזה שאמר: "מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה ויהי לנחש", כי בזה נתן לו אות על גלות מצרים וסיבתו וכי היו ישראל משולים בו כנחש.13
שמות רבה כח ד פרשת יתרו – מופת הדואליות וההיפוך
"וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" (שמות כ א)14 – שהוא עושה את הכל בבת אחת: ממית ומחיה בבת אחת, מכה ורופא בבת אחת, אשה על המשבר, יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בבית האסורין,15 אחד במזרח ואחד במערב ואחד בצפון ואחד בדרום – שומע כולן בבת אחת. וכן הוא אומר: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה" (ישעיה מה ז) – בבת אחת. בבת אחת נהפך עפר ונעשה לאדם, וחזר אדם ונהפך לעפר … החושך נהפך לאור, חזר האור ונהפך לחושך … בתחילתו מהו אומר? "ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם" (שמות ז כ), חזר הדם ונהפך למים … המטה נהפך לנחש, חזר הנחש ונהפך למטה. הים נהפך ליבשה, חזרה היבשה ונהפכה לים … וכן דיבר: "זכור את יום השבת לקדשו", ואומר: "וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים" (במדבר כח ט). דיבר: "ערות אשת אחיך לא תגלה" (ויקרא יח טז), ואומר: "כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם … יבמה יבוא עליה ולקחה לו לאשה" (דברים כה ה). וכולם אמרם בבת אחת, הוי: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר".16
העמק דבר שמות פרק ד פסוק ד
ויהי למטה בכפו. בידו מיבעי,17 אלא כאשר החזיק במלוא ידו כמו שאדם אוחז מטה במלוא כפו. … והנה הוא כדרך שאוחזים המטה, היינו בצד העליון.18 והתבונן בזה, שמתחילה היה זה הצד זנב של הנחש קצה התחתון והגרוע של המטה. ובהיותו בידו של משה נעשה אותו הצד העליון והחשוב.19 ומזה התבוננו בני ישראל דלא כמו שהיו חושבין שאהרון ושאר חסידי ישראל המה הראשים, ומשה היה כנגדם כמו זנב לאריות. אבל עתה שראו אות המטה, הבינו שמשה התהפך לראש וראשון של ישראל ועל ידו יעשה הקדוש ברוך הוא גדולות, וזהו: "למען למען יאמינו כי נראה אליך" – כלומר, אף על גב שאינך כדאי בעיניהם, מכל מקום, בשביל אלהי אבותם נראה אליך. וכמשל המטה והנחש אשר בשביל משה נהפך מזנב הנחש לראש המטה, כך בשביל ישראל נהפך מזנב לאריות לראש מנהיגי הדור, שהוא משל למטה ושבט … למען דעת אשר משום איזה אופן שיבקש הקדוש ברוך הוא לעשות דברו, אם בהשגחה נסתרת אם בנס נגלה, וכן אם לצורך גאולה מאיזה צרה, אם לצורך פרנסה כמו ירידת גשמים וכדומה, אם לצורך שמירת השלום, הכל דרכו ורצונו יתברך להתראות ולעשות דברו ע"י הצעיר בעיניו ובעיני הדור. וכמו שמצינו בכמה דורות שנעשה הישועה ע"י אדם שלא היה מקודם מצוין בדור.20
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: נושא המטה והנחש הוא מוטיב מרכזי בספרות הזוהר, ספר הזוהר, תיקוני הזוהר ופירוש הזוהר לתורה. שם נחש הוא דיבור. המטה הוא הוצאת מים מסלע בהכאה ואילו הנחש הוא הוצאת מים בדיבור. ראה זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בשלח נא ע"ב: "ויחנו שם על המים … ושם שלטו בני ישראל על המים ולא הוצרך המטה. מכאן ולהלאה אצטריך המטה בנחש עלי צור אצל המים … עדיין במריבה עתידים המים לקטרג ובאותה שעה אצטריך המטה והתיר עליהם הנחש בגלוי לעיניהם ויתקדש שמי. הדא הוא דכתיב: להקדישני במים לעיניהם". ואין אנו בקיאים ברעיונות אלה.