פרשות השבוע

מים ראשונים: נחש הנחושת שעשה משה וביטל חזקיהו המלך הוא נושא רחב ונכבד ולפיכך חלקנו אותו לשניים: דף זה מוקדש למעשה משה, ודף אחר בשם נחושתן גם הוא בפרשה זו, מוקדש למעשה חזקיהו, שנתן לו את שמו נחושתן.

וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי: (במדבר כא ט).¹

וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן: (מלכים ב יח ד).²

רש"י במדבר כא ד – קצרה נפש העם מעינויי הדרך

"ותקצר נפש העם בדרך"³ – בטורח הדרך שהוקשה להם. אמרו עכשיו היינו קרובים להיכנס לארץ ואנו חוזרים לאחורינו! כך חזרו אבותינו ונשתהו שלושים ושמונה שנה עד היום. לפיכך קצרה נפשם בעינוי הדרך. ובלשון לע"ז אינקרו"ט לו"ר [נמאס להם]. ולא יתכן לומר ותקצר נפש העם בדרך – בהיותו בדרך. ולא פירש בו במה קצרה… כללו של פירוש כל לשון קצור נפש בדבר, לשון שאין יכול לסובלו הוא, שאין הדעת סובלתו:⁴

במדבר רבה יט כג – משה ממהר להתרצות ולהתפלל לעם

"וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ" (במדבר כא ז) – ידעו שדברו במשה ונשתטחו לפניו ואמרו: "הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ"- רבי אומר: נחש יחיד היה.⁵ "וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם" (שם)⁶ – להודיעך ענוותנותו של משה, שלא נשתהה לבקש עליהם רחמים; ולהודיעך כוח התשובה, שכיון שאמרו "חטאנו", מיד נתרצה להם, שאין המוחל נעשה אכזרי. וכן הוא אומר: "ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך" (בראשית כ יז). וכן הוא אומר: "וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו" (איוב מב י).

ומנין שאם סרח אדם לחבירו ואמר לו "חטאתי", שנקרא חוטא אם אינו מוחל לו? שנאמר: "גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם" (שמואל א יב כג).⁷ אימתי? כשבאו ואמרו: "חטאנו כי עזבנו את ה' " (שם י). השיב להם: "חלילה לי מחטוא לה' ".⁸

"ויאמר אל משה עשה לך שרף … והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" – לא נשוך נחש בלבד! אלא אמר: "כל הנשוך" – אפילו נשוך מִפֶּתֶן ועקרב וחיה רעה וכלב.⁹ "ויעש משה נחש נחושת וישימהו על הנס" – זרקו לאויר ועמד.¹⁰

בראשית רבה לא ח – נחש נחושת לשון נופל על לשון

"עשה לך תיבת עצי גופר" (בראשית ו יד) – אמר רבי איסי: בארבעה מקומות נאמר בלשון הזה "עשה". בשלושה נִתְפָּרֵשׁ ובאחד לא נתפרש.¹¹ "עשה לך תיבת עצי גופר" – אמר רבי נתן: אָעִין דְקַדְרִינִין.¹² "עשה לך חרבות צורים" (יהושע ה ב) – נתפרש: גַלָּבִין דְטִינָּר.¹³ "עשה לך שתי חצוצרות כסף" (במדבר י ב) – נתפרש.¹⁴ "עשה לך שרף" – לא נתפרש. ר' יודן בשם ר' איבו אמר: "ישמע חכם ויוסיף לקח" (משלי א ה) – זה משה, שאמר הקב"ה למשה: "עשה לך שרף" ולא פרש.¹⁵ אמר (משה): אם אני עושה אותו של זהב, אין הלשון הזה נופל על לשון זה. של כסף, אין הלשון הזה נופל על לשון זה. אלא, הרי אני עושה אותו של נחושת, שהלשון נופל על הלשון הזה: "נחש נחושת". מכאן שניתנה תורה בלשון הקודש. רבי פנחס ורבי חזקיה בשם ר' סימון: כשם שניתנה תורה בלשון הקודש, כך העולם נברא בלשון הקודש. שמעת מימיך אומרים: גיני גינייא, אנתרופי אנתרופיא, גברא גברתא? אלא: איש ואשה, למה? שהלשון הזה נופל על לשון הזה.¹⁶

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מס' דעמלק פרשה א – מאמינים במי שפיקד

"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" – וכי ידיו של משה מגברות את ישראל או ידיו שוברות את עמלק? אלא, כל זמן שהיה משה מגביה את ידיו כלפי מעלה, היו ישראל מסתכלין בו ומאמינין במי שפיקד את משה לעשות כן, והקב"ה עושה להם נסים וגבורות.¹⁷ כיוצא בו: "ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף" (במדבר כא ח) – וכי נחש ממית ומחיה? אלא כל זמן שהיה עושה כן, היו ישראל מסתכלין בו ומאמינין במי שפיקד את משה לעשות כן, והקב"ה שולח להם רפואות.¹⁸

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א – הצורך האנושי בהמחשה

בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה. וזו היתה טעותם, אמרו: הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו, ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו.¹⁹

ספרא קדושים פרשה ג פרק ז – ממי או ממה אתה מתיירא?

… "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו", אמר שבת משם שמירה, ואמר מקדש משם מורא. יכול יהיה ירא מן המקדש? תלמוד לומר: "ואת שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו" – מה שבת לא מן השבת את מתיירא אלא ממי שפיקד על השבת, אף מקדש לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שפקד על המקדש.²⁰

רש"י על הפסוק – הבטה עם כוונה

ולא היה ממהר נשוך הנחש להתרפאות, אלא אם כן מביט בו בכוונה.²¹

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרק כא – תזכורת לחטא הנחש הקדמוני

"ויעש משה נחש נחושת" – והלא הקב"ה לא אמר לו שיעשה נחש.²² אלא אמר משה: אעשה של נחושת, כדי שיראו אותו כל ישראל וזוכרין מה שעשה נחש הקדמוני, ומה אירע לו, מיד יחזרו בתשובה. וזה שאמר: "והביט אל נחש הנחושת וחי" – וכי נחש ממית ומחיה? אלא בזמן שהנשוך מביט כלפי מעלה ומכוין לבו לשמים וזוכר מעשה נחש ועושה תשובה, מיד נתרפא, ואינו נימוק בחוליו.²³

ספורנו על הפסוק – הפנמת החטא

"נחש נחושת" – אחרי שהבין דעת קונו, הסכים לעשותו של נחושת ולא של זהב, כדי שיזכיר להם עוונם מצד מראה החומר, שמו ותבניתו.²⁴

רמב"ן במדבר כא ט – מדרכי הרפואות, נס בתוך נס

והנראה בעיני בסוד הדבר הזה, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה נס בתוך נס, תסיר הנזק במזיק ותרפא החולי במחליא, כמו שהזכירו (מכילתא ויסע א) בויורהו ה' עץ (שמות טו כה) וכן במלח אלישע במים (מלכים ב כא).²⁵ וידוע מדרכי הרפואות, שכל נשוכי בעלי הארס יסתכנו בראותם אותם או בראות דמותם, עד כי נשוכי הכלב השוטה וכן שאר הבהמות השוטות אם יביטו במים יראה להם שם בבואת הכלב או המזיק וימותו … ולכן לא מצא משה לקיים מצותו בשרף בלתי שיעשה נחש נחושת כי הוא דמות נחש שרף, ואם יעשנו מדבר אחר היה דמות נחש ולא דמות שרף. ומה שאמרו מן הלשון הנופל על הלשון, כי הזכרת השם בלבד תזיק. והכלל, כי צוה השם שיתרפאו במזיק הממית בטבע ועשו דמותו ושמו, וכשיהיה האדם מביט בכוונה אל נחש הנחושת שהוא כעין המזיק לגמרי, היה חי, להודיעם כי השם ממית ומחיה.²⁶

אבן עזרא במדבר כא ח – נשגבה מאיתנו דעת העליונה

ורבים השתבשו ואמרו, כי זאת הצורה לקבל כח עליונים. וחלילה חלילה, כי הדבר נעשה בצווי השם, ואין לנו לחפש למה צורת נחש …. והאמת, כי נשגבה ממנו דעת עליון.²⁷

מסכת עבודה זרה מד ע"א – הפך עם השנים לעבודה זרה  

אמר להן רבי יוסי: והלא כבר נאמר: "וכתת נחש נחושת אשר עשה משה"! אמרו לו: משם ראיה? הרי הוא אומר: "ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף" – לך – משלך, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו. והתם בדין הוא דכתותי לא הוה צריך, אלא כיון דחזא דקא טעו ישראל בתריה, עמד וכיתתו.²⁸

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: עפ"י מדרשים לעיל למשה נאמר רק הציווי של "שרף", היינו מן סוג של נחש המצוי במדבר שהוא שנשך בעם, אך לא נאמר לו באיזה חומר (מדיום) לעשות אותו ומשה "ניחש" שיש לעשותו מנחושת. אם נעריך מעשה זה אל מול חומרי כלי המשכן, נראה שמשה העדיף את הנחושת שמתחברת אל מזבח הנחושת, כיור הנחושת וכלי המשכן הפשוטים (גם מראות הצובאות), על פני הזהב שמתחבר אל מזבל הזהב, מנורת הזהב, הכפורת והארון. הכלים החיצוניים ולא הפנימיים, הכלים הפשוטים יותר. האם יש לעניין זה משמעות?